שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ו: דיני הבדלה על היין ובו ח סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני הבדלה על היין ובו ח סעיפים:
סדר הבדלה יין בשמים נר הבדלה וסימנך יבנ"ה וצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום: הגה ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית הנה אל ישועתי וגו' כוס ישועות אשא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' לסי' טוב ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שיסיים בורא פרי הגפן כדי שלא יהיה הכוס פגום וטעם השפיכה דאמרי' כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סי' ברכה ועושין כן לסי' טוב בתחלת השבוע גם שופכים מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו משום חבוב מצוה:

אין מבדילין על הפת אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וה"ה לשאר משקין חוץ מן המים: הגה וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין מעל שכר (אבודרהם) ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין משום דחביב עליו ובי"ט שחל להיות במוצאי שבת שיש בו קידוש שהוא נאמר על הפת יש אומרים שאגב הקידוש מבדילין גם כן עליו וי"א שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם על השכר הגה [והסברא ראשונה עיקר]:

אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין י"א שמותר לו לאכול וי"א שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל ואם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו למחר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת המזון ואח"כ יבדיל עליו ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס לדברי האומרים דבהמ"ז טעונה כוס ולדברי האומרים דאינו טעונה כוס לא יאכל עד שיבדיל ומיירי שכוס זה לא היה בו אלא רביעית בצמצום וכבר היה מזוג כדינו שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתייה שאל"כ לדברי הכל מבדיל תחלה ושותה ממנו מעט ומוסיף עליו להשלימו לרביעית ומברך עליו ברכת המזון:

מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה יקנה להבדלה דקידוש אפשר בפת:

אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדיל נר חנוכה קודם:

אומר הבדלה מיושב: הגה וי"א מעומד [אגודה וכל בו ואגור] וכן נוהגים במדינות אלו. ואוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס ומחזיר היין לימינו:

אפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת אם נתכוונו שלא לצאת מבדילין בבית:

נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ויש מי שחולק: הגה ע"כ לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים:

נוטל ההדס ביד ימין כו'. ומברך עליו כדאי' בפ' א"ד דבר שיש עליו לברך נוטל בימין (תשב"ץ):

הבדלה. הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן מ"מ שם ועי' סוף סי' זה:

בכוס. פירוש העונים אמן. טור:

פגום. כתב הט"ז דאין לזה פירוש ע"ש. ומ"א כתב דכך פירושו שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתהו ולכך שופכין קודם סיום הברכה. ומט"מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ וכ"כ הט"ז. ורש"ל וב"ש כתבו לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סי' קע"א. ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא. מ"א:

מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק:

מצוה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין בשל"ה הטעם. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית וצריך לישב ולשתות. מט"מ:

הפת. ול"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין סעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:

על שכר. דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ"א:

עליו. ולמי שאין חביב עליו כמו יין יבדיל על היין ט"ז. אם מותר יין שמסריח קצת להבדלה עיין בתשוב' שער אפרים סי' י"ח וע"ל סי' רע"ב ס"ק ד':

לאכול. דדי לו בהבדלה שבתפלה. ובתשו' מהר"מ כתב שיאמר המבדיל בלא כוס:

בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו:

האנשים. עי' סי' רצ"ט ס"י בהג"ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ"א:

ברכ' נ"ב וכרב יהודה אליבא דב"ה

פסחי' ק"ה בענין כוס של ברכה וה"ה להבדל' ועיין בסימן קפ"ב מדיני כוס פגום

טור בשם ר' עמרם ותוס'

פסחים ק"ז מעובדא דאמימר

טור בשם הגאונים

שם בשם אביו הרא"ש

תוס' בברכות נ"ב לחד תירוצא הא דאמימר פסחים ק"ז ור"י בפ"ד דברכות והאגור בשם שבולי הלקט

הרא"ש בשם ר"י והתוס' שם כ"ב ור"י לדעת הגאונים

פסחים ק"ה

לתי' ר"י הביאו הרא"ש שם פח דברכות

טור

מהא דשבת כ"ג לענין קידוש היום

תוס' בברכות מ"ג

מרדכי בשם ראבי"ה מהא דברכות מ"ג כבית הלל

ב"י לדעת הר"ן בספ"ג דר"ה

ר"י

סא"ח:

ס"א וצריך ליזהר. שם ק"ה ב' וש"מ טעמו פגמו ושם ק"ב ב' אין לו ש"מ דה"נ טעמו פגמו וכן בקידוש והבדלה שם אמרי מדלא כו':

יתנו עיניהם בכוס. כמ"ש בספ"ז דברכות וה"ה לכל הטעון כוס שכולם נקראים כוס של ברכה וכמ"ש בסי' רעא ס"י:

ובנר. ע"ש בהג"ה והטעם משום שאז מהדר למאור עיניו כמש"ש:

גם כו'. כ' במרדכי דאמרי' בפ"ב דסוכה ש"מ שירי מצוה כו':

ס"ב אין מבדילין. מהא דאמימר בת כו':

וה"ה חוץ. רשב"ם שם:

וטוב. ר"ל במקום שאין חמר מדינה כמ"ש מ"א דבכוס פגום מבדילין כמ"ש בסי' קפ"ב ס"ז וכמ"ש רשב"ם מהא דאמרינן קפיד כו' ובשכר אף בשעת הדחק לא מהא דאמימר כנ"ל:

ונהגו להבדיל. ר"ל במקום שהוא חמר מדינה כמ"ש מ"א ושם בגמ' ק"ו ב':

ובי"ט שחל כו'. מהא דעירובין ע"א ביין דכ"ע כו':

וי"א. ע"ל סי' רעא ס"ט:

ס"ג י"א שמותר. פסחים קב הנכנס כו' והא דאמימר מחמיר על עצמו היה:

וי"א. מהא דאמימר:

ואם. כן פי' הברייתא הנ"ל:

לדברי האומרים. שם ק"ה ש"מ ברכה כו' ובפ"ח דברכות נ"ב א':

ומיירי שכוס. ברכות שם בגמ':

וכבר היה כו'. ירושל' שם והביאו הרא"ש שם:

ס"ד דקידוש. פסחים קו ב':

ס"ו אומר. מתני' שם הסיבו כו' וישיבה דידן כמו הסיבו. תוס' שם וכן עיקר:

ס"ז אם נתכוונו. כ"כ הר"ן למ"ד מצות א"צ כוונה וכמ"ש תוס' בסוכה לט א' ד"ה עובר וע"ל סי' ס' ס"ד וש"מ:

ס"ח נשים. דהבדלה למדוה מזכור דקידוש וע"ל סי' רעא ס"ב:

ויש. עט"ז:

אם הוא חמר מדינה – ואפילו לדעת הפוסקים המחמירין לעיל בסימן רע"ב ס"ט לענין קידוש לענין הבדלה כו"ע מודו דמבדילין וכדאיתא בגמרא להדיא דאמימר אבדיל על שכרא משום דחמר מדינה הוא. ומשמע מהרמ"א לעיל בסימן קפ"ב ס"ב בהג"ה דבמקום שהיין מצוי אף שהוא ביוקר מקרי מצוי ויבדיל על היין [דלא שרי שם אלא משום שא"א לקנות יין בכל סעודה לברך עליו] מיהו אם השכר חביב עליו יותר מן היין יכול לקדש על השכר וכדלקמיה בהג"ה. כתב בפמ"ג בסימן רצ"ט אותן שנזהרין משתיית שכר משום חדש צ"ע כשאין לו יין כ"א שכר איך יבדיל ויברך עליו דלדעתו אסור ואיך יברך עליו וליתן לאחרים לשתות ע"כ ישמע מאחרים עכ"ד ולענ"ד גם בזה צ"ע אם הוא חושש לעצמו שכוס זה הוא כוס של איסור א"כ איך יוצא ידי הבדלה במה שאחר מברך עליו אם לא שקבל עליו הזהירות בתורת חומרא ולא בתורת איסור:

לא יבדילו לעצמן – עיין במגן אברהם שכתב דפשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והא דלא נקט המגן אברהם ברכת הנר דברכת הנר לאו ברכת הנאה הוא דלא נתקן על הנאת האור דא"ה היה צריך לברך בכל פעם כשרואה האור וכמו שהביא ב"י בשם הרא"ש ומסתפקנא אפילו למ"ד דנשים חייבות בהבדלה אם חייבות בברכת הנר דבשלמא הבדלה אף שהוא זמן גרמא נכללת במצוה דזכור שהיא שייכא לשבת וכמש"כ הרמב"ם ואפילו למ"ד דרבנן דומיא דקידוש תקנוה משא"כ נר שנתקן על בריאת האור במו"ש שאינה שייכא לשבת כלל והיא זמן גרמא מנ"ל דחייבות וא"ל כיון שנקבעת בברכת הבדלה חדא דינא להו דז"א דהא יכולין לברך אותה בפני עצמה ג"כ וגם אין מחויב לחזור אחר האור כדלקמן בסימן רצ"ח ס"א ואולי כיון דלכתחלה מצוה לסדרן ביחד חדא דינא להו. ויותר נכון לומר דאינה חייבת בברכת הנר לכו"ע:

ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו וכו' כצ"ל:

[א] יתן עיניו וכו'. וכן כל וכו' אבל בטור ריש סימן רצ"ט משמע על השומעין קאמר:

[ב] נוהגין לשפוך וכו'. בבאר שבע דף ק"כ הקשה מהא דממשיכין בצינורות לפני החתן דוקא בכלי משום ביזוי אף כשהוא לסימן ברכה וסיים משבח אני הספרדים שאין שופכין, עד כאן, וכן כתב הט"ז והוסיף לפרש הא דכל בית שלא נשפך רצה לומר שלא יתרגז אדם אם אירע לו היזק כשנשפך יין דיעבד על ידי אחד מבני ביתו דרוגז הוא סימן עניות אבל [לא] שיצוו חכמים לשפוך עיין שם. ולי אפשר לחלק דבשפיכת מעט יין ליכא ביזוי וכן כתב מגן אברהם ועוד הא במטה משה כתב טעמים אחרים דצריך ליתן לעדתו של קרח חלקם כדוגמת מים אחרונים:

[ג] [לבוש] אחרי שהתחיל וכו'. לשון רמ"א קודם שיסיים בורא פרי הגפן וכו', ונראה לי דתרווייהו בעינן אחר שהתחיל ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שיסיים בורא פרי הגפן, וכן כתב פסקי תוס', דלא כשל"ה שכתב שימלא על כל גדותיו כדי שישפוך, ודלא כמטה משה, ומה שהקשה ט"ז יש לתרץ על פי מה שכתב בסימן קפ"ב:

[ד] [לבוש] ישתה וכו'. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס של הבדלה והטעם עיין בשל"ה. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני ביתו (מגן אברהם). ובטור סימן רצ"ט כתב נמי בשם רב סעדיה דאין צריך בני הבית וכו', ופירש הב"ח דלנשים וקטנים לא השקה כיון שהבדלה דרבנן אבל לבני הגדולים חייב ולא משמע הכי מדברי שבלי לקט שכתב רגיל לשתות כולו וכדמשמע בבית יוסף שם, מיהו במטה משה סימן תק"ט כתב שותה מלא לוגמיו ומטעים בני ביתו משמע דסבירא ליה דאין לנהוג כרב סעדיה ושבלי הלקט, וכן כתב הטור שם בשם ר' עמרם:

[ה] [לבוש] מיהו טוב וכו'. במגן אברהם השיג דשכר אפשר דמוטב מכוס פגום יין דהא התירו לו לאכול קודם הבדלה שלא יברך על הכוס פגום כמו שכתב סעיף ג' וגם במוצאי פסח מבדילין על השכר משום דחביב, ונראה לי דרמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה, עד כאן. ולא משמע הכי דהא רמ"א ולבוש קאי על חמר מדינה שהזכירו קודם, וכן משמע מלבוש יותר ממה שכתב חוץ מבמוצאי פסח וכו', דשם מיירי בחמר מדינה כמו שכתב הוא גופיה אחר כך. גם נראה לי ראיה ממה שכתב המרדכי פרק ערבי פסחים דטוב לקדש אפת משכר אף דהוא חמר מדינה מכל מקום אין עליו שם יין, עד כאן. ועוד קשה דבסעיף ג' לא קאמר אלא כשהוא פחות מרביעית אבל בפגום נראה דאסור לאכול אלא יבדיל על כוס פגום וכן מבואר בבית יוסף בשם הרא"ש למאי דקיימא לן בסימן קפ"ב דבדיעבד מברכין על פגום עיין שם וכן כתב רבינו ירוחם סוף נתיב ס"ב, מיהו באבודרהם קצת לא משמע הכי וקשה בהם טובא למעיין בהרא"ש פרק אלו דברים וצריך עיון, גם תמוה דסותר מה שפסק הלכות ברכת המזון דאינה טעונה כוס רק למצוה מן המובחר:

[ו] [לבוש] שכר חביב וכו'. ולמי שאינו חביב כמו יין יבדיל על יין (ט"ז), וכבר כתבתי דמגן אברהם כתב דוקא בשכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור:

[ז] ואגב הקידוש וכו'. וכן עיקר ודלא כיש אומרים בשולחן ערוך ומנהג שכתב הלבוש (פסקי תוס'), ותימא דהלבוש כתב נמי שהמנהג על הפת, כתב הפרישה ולעניות דעתי שנפל טעות בדפוס אחרון דהא סברא אחרונה הם הרי"ף ורא"ש וטור ודרכו של רמ"א לפסוק כוותייהו, עד כאן. ולעניות דעתי עיקר כלבוש כי מצאתי כן באגודה סימן תי"ז בשם שבלי הלקט והרבה גדולים וכן בספר תניא ושלטי גיבורים דף מ"ג, ועוד הא יש פוסקים דמבדילין בכל ימות השנה על הפת באין יין, ועוד דגם הרא"ש לא כתב אלא יותר טוב וכו', ומגינים לא העירו בזה בשולחן ערוך שלהם הוא נמי כדפוס אחרון וכן בנחלת צבי ועולת תמיד ור"מ רבקש משמע דסבירא ליה הכי:

[ח] [לבוש] או שכר וכו'. פירוש אף שיש שכר אלא שאינו חמר מדינה וכן משמע בפסחים דף ק"ז:

[ט] יש אומרים אם מצפה וכו'. וכן נראה לי עיקר בש"ס וכן פסק ריא"ז בשלטי גיבורים דף ר"נ, ועוד דמה שכתב הבית יוסף דאגור בשם שבלי הלקט פסק כסברא ראשונה לא נהירא דיש לומר דמיירי כשאין מצוי וכן מבואר בשבלי הלקט גופיה דף י"ז אבל במצפה שיהיה למחר נראה דמודה:

[י] לא יאכל וכו'. ואפילו במוצאי שבת ליום טוב (הרי"ף מגן אברהם), ולא נהירא דהרי"ף לטעמיה דאין מבדילין על הפת אפילו במוצאי שבת ליום טוב אבל למאי דקיימא לן דמבדילין כדלעיל ודאי אוכל:

[יא] למחר וכו'. אף שידוע שיהיה לו ביום שני אין צריך להתענות וכן משמע בבית יוסף ועיין רצ"ד ס"ק ז' ואם אוכל מבעוד יום ואין לו אלא כוס אחד ימשוך סעודתו עד שחשיכה ויברך ברכת המזון ויבדיל עיין סוף סימן תצ"ג:

[יב] רביעית וכו'. דאם היה יותר מרביעית ישתה מעט על ידי כלי אחר או על ידי היד כדלעיל סימן קפ"ב סעיף ג' ונחלת צבי לפי מה שכתב לעיל סעיף ו' אף שאין לו תיקון מותר לשתות ממנו ולברך אחר כך על כוס פגום ועיין סימן רע"א ס"ק כ"ג:

[יג] מעט וכו'. צריך עיון הא בעינן מלא לוגמיו ובסעיף ח' ובסימן רע"א סעיף ג' וכן כתב רבינו ירוחם להדיא סוף נתיב י"ב דלא יצא בהבדלה בפחות ממלא לוגמיו ועיין ט"ז ליו"ד סימן רס"ה ס"ק י', ואפשר דהך מעט היינו מלא לוגמיו ישתייר רביעית וצריך עיון ועיין סימן רע"א ס"ק כ"ד:

[יד] [לבוש] אלא במעומד וכו'. ומכל מקום קודם שישתה ישב אפילו אינו תלמיד חכם וכן בעלמא לא יאכל ולא ישתה מעומד אף מעט (פסקי תוס'), יקנה"ז לכולי עלמא מברכין מיושב:

[טו] והיין בשמאלו וכו'. ומברך על הנר בעוד שעדיין הכוס בשמאלו, ואחר כך חוזר ונוטל הכוס בימין ומברך המבדיל וכו' ואינו חוזר ונוטל הבשמים ואפילו בשמאלו (פסקי תוס'):

[טז] אם נתכוונו וכו'. בברכת הבדלה אף על פי שלא נתכוין בברכת היין (ל"פ). ותלמיד חכם אין סומכין על הבדלה בבית הכנסת (סמ"ע בחושן משפט סימן רצ"א) ולא ידעתי למה (מגן אברהם), ולעניות דעתי דסבירא ליה דהשליח ציבור אינו מוציא אלא לאין בקיאין ותלמידי חכמים ודאי בקיאין. כתב מטה משה נהגו העולם להבדיל בבית ואפילו החזן עצמו, ופסקי תוס' כתב שיכוין החזן שלא לצאת בבית הכנסת ואז יוכל לברך בביתו בשביל עצמו לבד:

[יז] [לבוש] כך חייבות וכו'. מדאורייתא זכור בכניסתו זכור ביציאתו (מגיד), וכן כתב ספר החינוך פרשת יתרו וכן דעת הב"ח אבל דעת אבודרהם בהקדמה כתב דמדרבנן נשים חייבות:

[יח] על כן לא יבדילו וכו'. הקשה הב"ח הא בסוכה וציצית אף שנשים פטורים יכולין לברך, ותירץ מגן אברהם דדוקא במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין אלא ברכה אינן רשאין ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה, ומכל מקום מסיק דעיקר דמבדילין לעצמן וט"ז תירץ דסבירא ליה דהבדלה אפילו לאנשים דרבנן לכן אין לנשים להבדיל ועיין סימן תקפ"ט סעיף ו' דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים:

[יט] [לבוש] יקנה להבדלה וכו'. התוס' פרק ערבי פסחים דף י"ג ואגודה חולקים על זה וסוברים דקידוש עדיף וכן כתב נחלת צבי בשם מהר"ש (מגן אברהם סימן רע"א סעיף י"א). ולעניות דעתי דיש לומר תוס' ואגודה לטעמייהו אזלי שכתבו דף ק"ו בשם ר"ת דאין מקדשין על הפת אבל לדידן דמקדשין בפת אפשר דמודים דהבדלה קודם ודו"ק

[כ] [לבוש] אפשר לאבדולי וכו'. הקשה מהרש"א בפרק במה מדליקין קאמר דנר חנוכה קודם לקידוש משום פירסום נס לימא משום דאפשר בפת עיין שם וראיתי במרדכי פרק ערבי פסחים שהקשה זה על הרשב"ם דסבירא ליה דמקדש בפת ולי נראה דכיון דמחויב לכולי עלמא ביין אם יש לו וקידוש תדיר לא דחינן מקמי נר חנוכה אי לאו טעמא דפירסום נס:

א) [סעיף א'] סדר הבדלה וכו' הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש. וי"א שהיא מדרבנן. מ"מ שם. מ"א רס"י זה. ואם הבדיל בתפלה לכ"ע הבדלה על הכוס דרבנן. עיין ברכות ל"ג ע"א ולעיל סי' ער"א או' ג' ואו' ה' ודוק. ועוד עיין לקמן או' ד"ן:

ב) ר' צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במו"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין אינו רואה סי' ברכה לעולם אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים. וא"ר יוחנן ג' מנוחלי העוה"ב הדר בא"י והמגדל בניו לת"ת והמבדיל על היין במו"ש. והוא דשייר מקידושא לאבדלתא. הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קידושא ואבדלתא שבק ליה לאבדלתא וקידושא ארפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תיקנו. טור. ופסקו הש"ע לקמן סעי' ד' יעו"ש:

ב) ואיתא נמי בפ"ב דשבועות א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במו"ש הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע. ריב"ל אמר בנים ראויין להוראה דכתיב להבדיל ולהורות ע"כ. וממימרא זו מביא הרב המגיד ריש פכ"ט סיוע להרמב"ם ז"ל דהבדלה היא ג"כ דבר תורה כמו הקידוש יעו"ש. והביאו המט"י רס"י זה:

ג) שם. סדר הבדלה יין בשמים וכו' וטעם לסדר זה כתב המט"י או' א' בשם הרשב"ץ בס' מאמר חמץ. יין תחלה לפי שחוש הטעם הוא יותר עב שבשאר החושים שאינו משיג אלא בפגישה אל המוחש. וחוש הריח יותר דק ממנו כי מרחוק יריח. וחוש הראות יותר דק שהוא משיג עד לשמים יגיע בהשגת הכוכבים. והבדלה היא חכמה להבדיל בין הקודש ובין החול וע"כ קבעוה בחונן הדעת. והשכל הוא יותר דק משאר החושים שהוא משיג המלאכים והשגת המלאכים היא מהקל תחלה ואח"כ אל העומק. וכן הם מסודרים החושים הלשון הטועם תחתון. והחוטם המריח למעלה ממנו. והעינים לראות למעלה ממנו. והמוח המשכיל למעלה מכולם יעו"ש. נמצא דסדר הבדלה היא ממטה למעלה. תחלה ברכת היין שהיא בפה. ואח"כ ברכת הריח שהיא בחוטם. ואח"כ ברכת הנר שהיא בעינים לראות. ואח"כ ברכת הבדלה שהיא במוח השכל:

ג) ומה שתיקנו חז"ל לומר ארבעה הבדלות שהם בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה כנגד ד' קליפות הרמוזים בפסוק והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, מדרש תלפיות ענף הבדלה דקי"ח ע"ד ועי"ש. ור"ל אומרים כנגדם ד' הבדלות כדי להכניעם. ועיין יפ"ל או' א':

ד) שם. שלא יהא הכוס פגום. ואע"ג דבגמ' לא אמרו אלא כוס של ברכה קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם. ב"י. ועיין בדברינו לסי' קפ"ב סעי' ג' ששם נתבאר כל דיני כוס פגום ובסי' קפ"ג סעי' ג' ששם נתבאר כל דיני כוס שלם יעו"ש:

ה) שם. שלא יהא הכוס פגום. וה"ה נמי לענין שיהי' שלם דהיינו שלא יהיה הכוס שבור כמ"ש הטור. וה"ה נמי לענין שאר דברים הצריכין בכוס של בהמ"ז כמ"ש מרן ב"י בכום של קידוש לעיל סי' רע"א וז"ל וכתב עוד הרמב"ם שם שיש לו כל דיני כוס של בהמ"ז שטעון הדחה ושטיפה. מלא ואוחזו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא יסייע בשמאל עכ"ל. וכן פסק בש"ע שם סי' רע"א סעי' יו"ד יעו"ש וזה פשוט. מט"י או' ב:

ו) שם. שלא יהא הכוס פגום. ומיהו יכול לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין או מים. וכן בשעת הדחק שאין לו אחר יכול להבדיל על כוס פגום כמ"ש סס"י קפ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

ז) וכתב בשער הכוו' כי אין להטיל מים בכוס של הבדלה בשום אופן. וכ"כ בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד. ונראה דה"ד בדאפשר אבל בדלא אפשר כגון שאין לו כ"א פחות מרביעית וצריך להטיל בו מים כדי להשלימו לרביעית לא יבטל ההבדלה משום זה:

ח) שם בהגה. ובשעת הבדלה יתנו עיניהם וכו' פי' העונים אמן. טור סי' רצ"ט. מ"א סק"א. והלבוש כתב יתן עיניו בכוס ובנר וכן כל השומעים יתנו בהן עיניהם כיון שעליהם הברכה עכ"ל. משמע דגם המבדיל עצמו צריך ליתן עיניו בכוס ובנר:

ט) שם בהגה. כדי שלא יהא הכוס פגום. פי' שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתה כמ"ש בהגמ"נ בשם ס"ח סי קי"א ושלכך שופכין קודם סיום הברכה. מ"א סק"ב. והט"ז סק"א כתב דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון גדול מזה אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בס' י"נ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכוס מלא מאד וזהו לסי' יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וזהו נכון מאד וכן נהגתי מעודי יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז:

י) שם בהגה. וטעם השפיכה וכו' ובמט"מ כתב טעם לשפיכה ע"פ הקבלה יעו"ש. ומ"מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ בשם מהרו"ך ורש"ל וב"ש כתב לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סי' קע"א. ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא. מ"א סק"ג וכ"כ א"ר או' ב' דבשפיכת מעט יין ליכא ביזוי יעו"ש:

יא) שם בהגה. וטעם השפיכה וכו' וכנה"ג בהגה"ט סי' רצ"ט כתב ששמע בשם האר"י ז"ל שאסור לשפוך ומ"מ הוא נוהג לשפוך מן היין על פתח הבית שכן נהגו גדולים יעו"ש והביאו מ"א סק"ב. מיהו בס' עבודת הגפן דף י"א ע"ג כחב דהגם דיש הרבה טעמים לשפיכה ראוי לחוש לטעם המקו' ושלא לשפוך על הקרקע יעו"ש. ועתה בדורינו בהרבה מקומות כמעט נתבטל מנהג זה לשפוך דיצאו עליו עוררין.   מחב"ר או' ב' וכ"כ היפ"ל או' ז' דלא ראה להרב אביו ולא לרבנים שבזמנינו שנוהגין לשפוך יעו"ש:

יב) שם בהגה. דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין וכו' והפי' של אומרים כל בית שלא נשפך בו יין כמים וכו' לא נ"ל דצוו חכמים לשפוך יין דאדרבא יש איסור בזה וכמ"ש סי' קע"א ממשיכין יין בצינורות לפני חתן והוא שיקבלנו בכלי בפי הצינור אלא נ"ל דכוונת רז"ל בנשפך יין כמים הוא בדרך זה די"ל למה אמר ל' דיעבד דהיינו נשפך ולא אמר כל בית שאין שופכין בו וכו' אלא דנתכוונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו אפי' אם יארע לו היזק דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג ע"י שום א' מבני הבית ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה ע"כ אמר כל בית שאין היין הנשפך בשוגג נחשב לו כאלו הוא מים אלא אדרבה מתרגז אז אין בו סי' ברכה דאמרינן בפ"ק דסוטה בכל בית שיש שם רוגז הוא סי' עניות ח"ו. וא"כ אין ראיה מכאן לשפוך יין לאיבוד אע"ג שמתכוין לסי' ברכה דהא גם בחתן מתכוין כן. וע"כ נראה דיש למעט בחלק הנשפך במו"ש בכוס הבדלה משום הפסד משקין. ט"ז סק"א. וכן פי' מהרש"א ז"ל בח"א על עירובין ס"ה ע"א דנשפך ממילא קאמר יעו"ש:

יג) שם בהגה. גם שופכין מן הכוס וכו' היינו לאחר שתיה משום הפסק. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' מיהו כבר כתבנו לעיל או' ט' משם הט"ז דס"ל דלאחר שנשפך כשמילא את הכוס לא ישפוך אח"כ כלום יעו"ש. ולא ישתה עד שישב מ"א שם תו"ש שם:

יד) ונהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה. מ"א שם בשם השל"ה. א"ר או' ד' והטעם כתב בשל"ה משום דעץ הדעת גפן היה וע"י החטא ניתנה לה דם נידות להבדילה מן האדם יעו"ש. והביאו התו"ש שם:

טו) כתב בשה"ל בה' קידוש כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית. מ"א שם תו"ש שם. מיהו במט"מ סי' תק"ט כתב שותה מלא לוגמיו ומטעים בני ביתו משמע דס"ל דאין לנהוג כרב סעדיה ושה"ל וכ"כ הטור סי' רצ"ט בשם ר"ע. א"ר שם:

טז) וצריך לשתות מלא לוגמיו כמ"ש לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו ומפני שיש ספק בברכה אחרונה של יין צריך לשתות רביעית שלם ולברך ברכה אחרונה כדי להסתלק מן הספק יעו"ש. ואם המבדיל איני יכול לשתות יכול ליתן לאחר הכוס לשתות שכיון על ברכתו כמ"ש שם בסי' ק"ץ סעי' ד' יעו"ש. ואם טעה ולא שתה מלא לוגמיו א"צ להבדיל שנית כיון די"א דהבדלה דרבנן וק"ל ספיקא דרבנן לקולא וגם להאומרים דאורייתא מ"מ על הכוס היא מדרבנן כמ"ש לעיל או' א' וע"כ א"צ להבדיל שנית:

טוב) שם בהגה. ומכבין בו הנר. כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו. לבוש. לפיכך אם מבדיל על נר שבבית שלא הודלק בשביל כך א"צ לכבותו. ר"ז או' ה':

חי) שם בהגה. משום חבוב המצוה. בפרקי ר"א פ"ך איתא ר"א אומר לאחר ששתה אדם כוס ההבדלה מצוה להטיל מעט מים בכוס ושותה כדי לחבב המצות ומה שישאר בכוס מן המים מעבירו ע"ג עיניו למה משום שאמרו חכמים שיורי מצוה וכו' ברכ"י או' ב':

יט) [סעיף ב'] אין מבדילין על הפת. ולא דמי לקידוש משום דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענינא דקידוש הוא אבל אינו מענין הבדלה. ב"י ט"ז סק"ב:

יט) שם. אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה. עיין לעיל סי' ער"ב או' מ"ו ואו' מ"ט:

ך) שם. וה"ה לשאר משקין חוץ מן המים. רבים הבינו מלשון זה דמצי להבדיל על החלב ועל השמן. והוא טעות דהא דקאמר וה"ה לשאר משקין היינו כשהמשקה הוא חמר מדינה וקאי אמאי דסמיך משכתב על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וע"ז כ' וה"ה בשאר משקין דהיינו כשהמשקה הוא חמר מדינה. ומ"ש חוץ מן המים ר"ל אם שאין שותין במקום ההוא אלא מים לבד וס"ד אמינא שיהא דין המים כחמר מדינה. וכל זה פשוט ומבואר בב"י סי' זה וסי' ער"ב ויען ראיתי טועים ועבדי עובדא הוזקקתי לבאר המבואר. ברכ"י או' ג'. והביאו השע"ת:

כא) שם. וה"ה לשאר משקין וכו' מי שבירך כל ברכות ההבדלה על הכוס וכשטעמו נמצא חומץ מביא כוס יין אחר ומברך בפה"ג ומבדיל ובורא מארי האש יצא י"ח וא"צ לחזור ולברך. הרב חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ע"ד או' מ"ג אמנם לפי מ"ש הטור בשם פרקי ר"א דמי שאין לו יין יכול לומר ברכת ההבדלה בלא כוס נראה בכה"ג דיצא בדיעבד וא"צ להביא עוד כוס אחר ואע"ג דכתב הטור וב"י דלא ק"ל כההיא דפרקי ר"א י"ל היינו לכתחלה אבל אם כבר בירך י"ל דיצא. ועוד כיון דהבדלה דרבנן ואפי' למ"ד דאורייתא לכ"ע על הכוס היא מדרבנן כמ"ש או' א' זה שכבר בירך אעפ"י שהכוס היה חומץ מדאורייתא יצא כיון שמה"ת א"צ כוס וא"כ אם יביא כוס אחר ולחזור ולברך חיישינן לברכה לבטלה ושב וא"ת עדיף:

כב) שם. וה"ה לשאר משקין וכו' יין שריחו רע ומסריח קצת אם מבדילין עליו עיין בשו"ת שע"א סי' ח"י שמצדד בזה אבל הער"ה בסי' ער"ב או' א' פשיטא ליה דאין מבדילין עליו וכתב ודלא כהשע"א יעו"ש. והבאנו דבריו לעיל סי' ער"ב או' ו' יעו"ש:

כג) שם. וה"ה לשאר משקין וכו' אין מבדילין על משקה לקרי"ץ וואסי"ר וכדומה לו. שו"ת חינוך בית יהודה סי' ט' מחב"ר או' ג' שע"ת או' ז' וכן אין מבדילין על קאווס או בארשט כמ"ש לעיל סי' קפ"ב או' ט' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לשם או' ז':

כד) שם הגה. וטוב יותר להבדיל על כוס פגום וכו' עיין מ"א סק"ה שכתב דשכר יותר טוב מכוס פגום של יין ורמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה יעו"ש. אבל הא"ר או' ה' כתב על דבר מ"א הנ"ז דלא משמע הכי מרמ"א ולבוש דהא קאי על חמר מדינה שהיכירו מקודם יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ז' על דברי מ"א הנז' דאין דבריו מוכרחין יעו"ש. וכן הסכים הבי"מ או' ה' יעו"ש והגם דיש מן האחרונים שפסקו כדברי מ"א מ"מ נראה לפי סודם של דברים דיין פגום יותר טוב מהשכר דלא על חנם קבעו רז"ל הבדלה על יין והוא משום דיין רומז אל בחי' הדין כידוע ובעי לאכפייא יתיה ע"י הברכה במו"ש שהוא התחלת ממשלתם ועוד יין גי' שבעים כנגד שבעים שרים ובעי לאכפייא יתהון תחות שכינתא. וכ"ז אם היין מזוג ואי אפשר להוסיף לו מעט מים אבל אם אפשר יתן בו מעט מים ותתקן הפגימה כמ"ש בססי' קפ"ב יעו"ש:

כה) שם בהגה. ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר וכו' דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ"א סק"ז. וכ"כ א"ר או' ו' מיהו התו"ש או' ח' כתב ראיתי נוהגין כן גם באשכנז להבדיל עליו במוצאי פסח הואיל וחביב ביותר ע"כ. ועיין באו' שאח"ז:

כו) שם בהגה. ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר וכו' ואין כן מנהגינו שכנה"ג בהגה"ט או' א' וכן הוא לפי סודם של דברים שצריך להבדיל דוקא על היין כמ"ש לעיל או' כ"ד אלא דוקא היכא דלא אפשר אז יש להתיר בשאר משקין אם הם חמר מדינה:

כז) שם. וי"א שיותר טוב וכו' דעת הש"ע בזה כיש אומרים בתרא כפי הכללים המסורים בידנו דכשאינו מביא סברא א' בסתם אלא בשם י"א דעתו כי"א בתרא והיינו כמ"ש מרן בב"י דהתו' והרא"ש דחו סברת הגאונים שהיא סברא ראשונה וכתב שכן היא סברת הרא"ש יעו"ש. מט"י או' ה' וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' דהמנהג פשוט בינינו כדברי הרא"ש. וכ"כ בשו"ת חנוך בית יהודה סי' ט' כי כן עיקר לומר יקנה"ז על השכר והביאו מחב"ר או' ד' וכ"כ הבי"מ או' ב' ועיין באו' שאח"ז:

כח) שם הגה. וסברה ראשונה עיקר. עיין לבוש שכתב דבש"ע שנדפס ראשון היה כתוב וסברה האחרונה עיקר אלא דבש"ע שנדפס בש' ש"מ כתוב וסברה ראשונה עיקר וכן הוא דעתו ז"ל יעו"ש. וכן הוא דעת הא"ר או' ז' אבל הפרישה או' יו"ד כתב דדעת רמ"א לפסיק כסברה אחרונה יעוש. וכ"כ הברכ"י או' ה' דהעיקר נראה כדברי הפרישה ודלא כהא"ר וצ"ל בהגה וסברא האחרונה עיקר יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם דכן הוא נמי דעת הש"ע כסברא האחרונה יעו"ש.

כט) [סעיף ג'] י"א שמותר לו לאכול דדי לו בהבדלה שבתפלה. מ"א סק"ז. תו"ש או' ט' ועיין רס"י זה. ומ"ש המ"א בשם תשו' מהר"ם שיאמר המבדיל בלא כוס משמע דאפי' בשם ומלכות יכול לאומרה בלא כוס. ומיהו כבר כתב הטור וב"י דאנן לא ק"ל הכי ואין יכול לומר ברכת המבדיל בלא כוס יעו"ש. וכ"כ א"א או' ז' דלדינא נראה דאין לברך בשם ומלכות:

ל) שם. וי"א שאם מצפה וכו' וכן נ"ל עיקר בש"ס וכ"פ הריא"ז בש"ג. א"ר או' ט' וכן נראה לענין דינא לפי מה דק"ל דכל היכא שכותב הש"ע י"א וי"א הלכה כי"א בתרא. וכ"כ הר"ז או' י"ב לענין הלכה יש להחמיר כסברה האחרונה אלא א"כ הוא אדם חלש שקשה לו להתענות עד שיביאו לו כוס למחר אזי יכול לסמוך על סברה הראשונה להקל בד"ס עכ"ל. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג או ז' ודוק:

לא) שם. שהיה לו למחר וכו' אבל אם אינו מצפה שיהיה לו למחר ביום אין מחייבין אותו להתענות עד ההבדלה לפיכך מותר לו לאכול אף במו"ש מיד. ר"ז שם:

לב) שם. לא יאכל עד למחר וכו' ואפי' במו"ש ליו"ט. מ"א סק"ח בשם הרי"ף. ורי"ף לטעמיה דס"ל דאין מבדילין על הפת כסברה שנייה דסעי' ב' וכמ"ש ב"י יעו"ש. והכי נמי לסברה ראשונה דסעי' ב' דמבדילין על הפת במו"ש ליו"ט אם אין לו פת ומצפה שיהיה לו למחר לא יאכל כלום עד למחר שיבדיל ואז יעשה ב' סעודות ביום של הלילה ושל היום כמ"ש לעיל סי' רצ"א על הגה דסעי' א' יעו"ש. אמנם כבר כתבנו לעיל בסעי' ב' דסברה שנייה עיקר:

לג) שם. ואיני מצפה וכו' ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו משום דחביבא מצוה בשעתא ובאכילה ימתין עד למחר. מ"א סק"ט. וזהו לדעת הש"ע ברסי' קפ"ב אבל המ"א שם פסק דא"צ להמתין. לב"ש. ועיין בדברינו לשם או' ג':

לד) שם. ולדברי האומרים דאינה טעונה כוס וכו' והכי ק"ל דביחיד אינה טעונה כוס כלל ובג' רק למצוה מן המובחר כמ"ש לעיל סי' קפ"ב או' ד' יעו"ש. וא"כ אם אין לו אלא כוס אחד אפי' בג' לא יאכל עד שיבדיל דמצות הבדלה שהיא חובה קודמת למצוה מן המובחר של בהמ"ז:

לה) שם. אלא רביעית בצמצום וכו' דאם היה יותר מרביעית ישתה מעט ע"י כלי אחר או בידו כדלעיל סי' קפ"ב סעי' ג' יעו"ש. ואף שאין לו תיקון מותר לשתות ממנו ולברך אח"כ על כוס פגום. א"ר או' י"ב. וכ"כ התו"ש או' י"ב דזהו לדעת רשב"ם דבדיעבד שרי לברך על כוס פגום. ועיין לעיל סי' ער"א או' נ"ו ואו' ס"ט ודוק:

לו) שם. אלא רביעית בצמצום וכו' לא דוקא דה"ה אם יש בו ביותר רק שאחר טעימת מלא לוגמיו לא ישאר בו רביעית. תו"ש או' י"ב. וכ"כ א"ר או' י"ג דמ"ש הש"ע ושותה ממנו מעט היינו מלא לוגמיו וישתייר רביעית יעו"ש. ועוד י"ל דשותה ממנו מעט שכתב הש"ע אפי' אינו מלא לוגמיו ואע"ג דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו כמ"ש לעיל או' ט"ז שאני הכא כיון שצריך לשייר ממנו לבהמ"ז סגי בטעימה כל שהוא וכמ"ש לעיל סי' ער"א או' ע"א יעו"ש. וכ"ז לדברי האומרים ברהמ"ז טעונה כוס אבל כבר כתבנו לעיל או' ל"ד דאנן ק"ל כדברי האו' דאינה טעונה כוס יעו"ש:

לז) [סעיף ד'] מי שאין ידו משגת וכו' עיין לעיל סי' רע"א סעי' י"א ובדברינו לשם או' ע"ה:

טל) [סעיף ו'] אומר הבדלה מיושב. כ"כ התו' דהיאך אנו פוטרין זה את זה מיין והבדלה מאחר שאין אנו לא יושבין ולא מסובין וכו' לכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותן ע"כ. וכ"כ המרדכי. וכ"פ ב"י כדעת התו' וכך הם דבריו כאן בש"ע אלא שהאגור כתב בשם אגודה שא"צ לישב דכיון שקובעים עצמם לצאת ידי הבדלה קובעים נמי לברכת פה"ג וכן נוהגין באשכנז לעמוד עכ"ל ומביאו ב"י וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגה וכן נוהגין במדינות אלו ר"ל בארץ אשכנז וכמ"ש האגור בשם האגודה:

מ) שם. אומר הבדלה מיושב. עיין פתה"ד או' ה' שכתב דלפי מ"ש הטור בסי' רצ"ט בשם ר' סעדיא דהמבדיל שותה כל הכוס כולו (והביאו דבריו לעיל או' ט"ו) אם י"ל דכ"ע מודו דמבדיל מעומד יעו"ש. ונראה דכיון דתקינו רבנן הבדלה על היין אע"ג דשותה אותו המבדיל כולו הו"ל כאלו כולם שותים כיון שהוא שליח בעדם ובברכתו מוציאם וצריך כולם לישב לדיעה זו שהיא דעת התו' והסכמת הש"ע:

מא) שם הגה. וי"א מעומד. לכבוד המלך שאנו מלוים אותו ודרך לויה מעומד. ב"י בשם הכלבו. ואף שאין קביעות אלא מיושב לפטור את כולם מברכת היין כמ"ש סי' רי"ג מ"מ מתוך שקובעין את עצמן לצאת ידי הבדלה קובעין נמי איין. תו"ש או' ט"ז. וזהו דעת האגור והאגודה כמ"ש לעיל או' ט"ל יעו"ש:

מב) שם בהגה. וי"א מעומד. מהרי"ל ז"ל לא שתה עד שישב משום דת"ח לא יאכלו ולא ישתו מעומד. וכן נכון לעשות מע"מ סי' תק"ט. שכנה"ג בהגב"י או' ג' והא"ר או' י"ד כתב דאפי' אינו ת"ח קודם שישתה ישב וכן בעלמא לא יאכל ולא ישתה מעומד אפי' מעט עכ"ד. ועיין לעיל סי' ער"א או' ס"ב ואו' ס"ד:

מג) שם. ואוחז היין בימין וכו' דכל דבר שמברכין עליו צריך לאחוז בימין כמ"ש סי' ר"ו סעי' ד':

מד) שם. ואוחז היין בימין וכו' הוה עובדא בא' שנטל את הכוס כדי להבדיל ובירך בפה"ג ושתה את הכוס ע"י שכחה קודם שבירך על הבשמים ומאור והבדלה וכיון שעדיין לא הבדיל הביא לו כוס אחר אם צריך לחזור לברך בפה"ג עיין פתה"ד או' ו' שכתב דכיון דבהבדלה אין דרך לשתות אחריו עוד יין וגם דבשעת ברכה לא היה דעתו כ"א על אותו כוס הוי נמלך גמור ובודאי דחוזר ומברך יעו"ש. ועיין לעיל סי' רע"א או' צ"ו:

מד) וכתב עו"ש הפתה"ד דאי גברא דנא שבא להבדיל על הכוס טעה בתפלת ערבית ולא הזכיר הבדלה בתפלה דק"ל דאינו חוזר כיון שצריך להבדיל על הכוס כדלעיל סי' רצ"ד סעי' א' השתא דאשתלי ושתה הכוס קודם שהבדיל צריך שיחזור ויתפלל י"ח ויבדיל בתפלה ושוב יבדיל על הכוס כדפסק שם מרן ז"ל דאם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה יעו"ש ופשוט עכ"ל. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

מה) שם ושוב נוטל ההדס בימין וכו' ואח"כ יניח הבשמים מימינו ורואה בצפרניים ומברך בורא מאורי האש שכל ברכת השבח מברך הברכה אח"כ. מש"ז או' ו':

מו) שם. והיין בשמאל וכו' ומברך על הנר בעוד שעדיין הכוס בשמאלו. ואח"כ חוזר ונוטל הכוס בימין ומברך המבדיל וכו' ואינו חוזר ונוטל הבשמים ואפי' בשמאלו. פסקי תו' א"ר או' ט"ו ר"ז או' ט"ז. ועיין לקמן סי' רח"ץ סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מז) [סעיף ז'] אם נתכוונו שלא לצאת וכו' ואם נתכוונו [לצאת] בברכת הבדלה אעפ"י שלא נתכוונו בברכת היין יצאו. מ"א סק"י. תו"ש או' ח"י. א"א או' יו"ד. ר"ז או' ח"י. אלא שאינו יכול לשתות יין על סמך ברכת היין שבירך המבדיל כל שלא נתכוין בשמיעת ברכת היין לפטור בה היין שישתה הוא. ר"ז שם. וכ"כ א"א שם. אמנם הלב"ש כתב דיש למחוק מדברי מ"א תיבת יצאו וכתב דר"ל דאם נתכוינו בברכת המבדיל שלא לצאת אעפ"י שבשאר הברכות לא נתכוונו מבדילין בבית דברכת המבדיל היא העיקר דהא ברכת היין היא ברכת הנהנין ומברך ושותה אעפ"י שאינו חייב וה"ה בברכת הריח. אכן ברכת האש נראה דאינו כברכת המבדיל ואם לא כוונו בברכת האש שלא לצאת יבדיל בביתו בלא ברכת האש עכ"ל. ונראה דלענין דינא לא נפקא מידי דהכל תלוי בברכת המבדיל דאם כיון בברכת המבדיל לצאת אעפ"י שלא כיון בברכת היין שוב אינו יכול להבדיל. ואם לא כיון בברכת המבדיל לצאת אעפ"י שכיון בברכת היין ובברכת הריח חוזר ומבדיל ואומר גם ברכת היין וברכת הריח דכיון דאלו ברכת הנהנין חוזר ומברך ונהנה. ועוד דכיון דלא שתה ולא הריח ולא כיון בהמבדיל הרי כוונתו על היין ועל הריח לא הועילה כלום ועל כן חוזר ומברך גם על היין ועל הריח. אבל אם כיון לצאת בברכת האש אעפ"י שלא כיון לצאת בברכת המבדיל וצריך לחזור ולהבדיל אינו חוזר לומר ברכת האש כיון שכבר יצא. ועיין לקמן סי' רצ"ז או' ך':

מח) שם. אם נתכוונו שלא לצאת וכו' ות"ח אין סומכין על הבדלה שבבהכ"נ סמ"ע בח"מ סי' רצ"א. ומיירי כשיש לו בני בית. מ"א סק"י. תו"ש או' ח"י. וכן ראוי לנהוג כל אדם כדי להוציא בני ביתו וגם כדי לקיים המצוה בעצמו כי מצוה בו יותר משלוחו:

מט) שם. אם נתכוונו שלא לצאת וכו' ואפי' חזן שברך בבהכ"נ יכול לברך פעם שנית בביתו אם נתכוין שלא לצאת. מט"מ סי' תק"י. א"ר או' ט"ז. ר"ז או' י"ז:

נ) שם. אם נתכוונו שלא לצאת וכו' לפיכך נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו אף אם כל בני בית היו בבהכ"נ לפי שאין דעתם כלל לצאת י"ח בהבדלה שבבהכ"נ. ר"ז שם:

נא) ש"ץ המבדיל בבהכ"נ אף שנתכוין לצאת י"ח וכן אחרים ששמעו ונתכוונו לצאת י"ח יכולין לחזור ולהבדיל בבתיהם להוציא בני ביתם הקטנים שלא היו בבהכ"נ אבל הגדולים שלא היו בבהכ"נ הואיל והם יכולין להבדיל בעצמם אין למי שיצא כבר י"ח להבדיל להם אלא יבדילו בעצמם. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' רע"ג או' ל"ה. ולענין מי שיצא אם יכול להוציא נשים עיין לקמן או' ד"ן:

בנ) ומי שכיון לברכות הש"ץ רק בפה"ג ושאר הברכות רוצה לאומרה בפיו ולסמוך על הכוס שביד הש"ץ עיין לעיל הי' רצ"ה או' טו"ב:

גנ) [סעיף ח'] נשם חייבות בהבדלה וכו' הבדלה אף היא בכלל קידוש וגדולי המחברים מנאוה מ"ע עם הקידוש ובכלל זכירה ולדעת זה הבדלה מן התירה כקידוש ונשים חייבות בה כקידוש ויש מפרשים שאין חיוב ההבדלה אלא מד"ס אף לאנשים ומ"מ נשים חייבות בה מד"ס כאנשים שתקנת חז"ל בהבדלה כמצות התורה בקידוש. הרב המאירי בפסקיו כ"י. מחב"ר או' ה' ועיין באות שאח"ז:

דנ) שם. נשים חייבות בהבדלה וכו' כ"כ ב"י בשם מהר"י. וכ"כ הרמב"ם ריש פכ"ט מה"ש וז"ל מ"ע מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו וכו' וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה עכ"ל. משמע דגם הנשים חייבות בהבדלה מה"ת כמו קידוש. וכ"כ הרמ"מ שם. וכתב עו"ש הרמ"מ וי"א דהבדלה אינה אלא מד"ס אבל לד"ה אחד אנשים ואחד נשים חייבין יעו"ש. (ומה שלא הביא ב"י דברי הרמב"ם כבר תמהו האחרונים בזה) ומ"ש בש"ע ויש מי שחולק היא סברת האו"ח שהביא בב"י שכתב נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא עכ"ל. וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגה ע"כ לא יבדילו לעצמו רק ישמעו הבדלה מן האנשים. וכתב מ"א ס"ק י"א דאם כבר הבדילו האנשים אסור להבדיל לנשים וכ"כ א"ר או' ת"י. וכן ס"ל להרב תורת חסד בתשו' שבמפתחות והרב ב"ד סי' תצ"א יעו"ש. מיהו הפר"ח בליקוטים סי' רח"ץ הסכים דלא כס' או"ח ומור"ם ז"ל אלא הגם דהבדלה דרבנן נשים חייבות דרבנן ויכולות להבדיל לעצמן יעו"ש. (וכן ס"ל להב"ח כמ"ש באות שאח"ז) וכן הסכים הרב מהר"ר יעב"ץ בס' לשון למודים הנד"מ יעויש. והב"ד הברכ"י או' ז' וכתב וז"ל ואנן בדידן אין לנו אלא דברי הרמב"ם ומרן דהני נשי חייבות דבר תורה דאף דבב"י לא זכר ס' הרמב"ם הרי כתב הכא בש"ע דנשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ובסי' רע"א פסק דחייבות מה"ת בקידוש ומשמע דסבר דה"נ חייבות בהבדלה מדאורייתא כיון דהשוה אותם וכס' הרמב"ם וכן דעת הרב החינוך סס"י כ"ו וכן דעת הסמ"ג. והאשה יכולה להבדיל לעצמה. ומי שהבדיל יכול להבדיל לה. וכ"כ באו"ח דף ס"ג ע"ב משם הרב אשר והרי"ץ גיאת דאף שהבדיל לעצמו יכול להבדיל לאשה. וכ"מ קצת מהר"ן ס"פ ראוהו ב"ד עכ"ל. אמנם הזכ"ל או' ה' אחר שהביא דברי הברכ"י הנ"ז כתב דמידי פלוגתא לא יצאנו במילי דברכות יעו"ש. משמע דס"ל כיון דהפלוגתא היא במילי דברכות יש לחוש למיעוטא וכמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' דסב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב יעו"ש. וע"כ נוהגין אנשי מעשה לכוון שלא לצאת בהבדלה של בהכ"נ כדי לבא אח"כ ולהבדיל בבית להוציא הנשים:

הנ) שם הגה. על כן לא יבדילו לעצמן וכו' והב"ח כתב דאפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב ואפי' יש שם אנשים שיכולה לשמוע מפיהם רשאה להבדיל לעצמה יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק י"א וכתב ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאין ואפשר דמה"ט לא נהגו לקדש הלבנה יעו"ש. והט"ז סק"ז כתב דלא דמי ללולב ושופר דמברכות דשאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן (ר"ל לס' יש מי שחולק שכתב הש"ע) יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפי' לאנשים והיא מ"ע שהז"ג יעו"ש. ועיין תו"ש או' ך' מ"ש להשיב על דברי הט"ז הנ"ז ומ"ש ליישב דברי מור"ם ז"ל יעו"ש. ומ"מ מידי פלוגתא לא יצאנו ואנן חיישינן לסב"ל כמ"ש באו' הקודם וע"כ צריכות הנשים ליזהר לשמוע הבדלה מאחרים שלא יצאו עדיין ואם לא נמצא מי שלא יצא כדי להוציאם יש להם לברך לעצמם ברכת הבשמים וברכת האש בשם ומלכות כיון שיכולין לאומרה בלא כוס כמ"ש לקמן סי' רצ"ח סעי' א' בהגה ברכת הבשמים כיון שהיא ברכת הנהנין וברכת האש כיון שהיא משום תחלת ברייתו ואינה תלויה בברכת המבדיל אבל ברכת המבדיל יאמרו בלתי שם ומלכות:

מ"א סק"א ועססי' זה. ע"ש בט"ז:

סק"א טור רס"י רצ"ט:

סק"ב קודם סיום הברכה דאז עדיין אין זמן שתיה וקוד' התחלת הברכה אין שופכין דאז עדיין אינו נקר' כוס של הבדלה ובעינן השפיכה מכוס של הבדלה שאז הוי תחלת השבוע דהיינו שיצא השבת ע"י הבדלה ומתחיל שבוע הבאה ויהיה סי' טוב בתחלת השבוע:

סק"ד כמש"ל. היינו בסק"ב דהוי ביזוי אם שופך קיום שתיה:

שם כמש"ל וגם משום הפסק כצ"ל:

שם עד שישב דאין שותין מעומד:

ט"ז סק"ב ופת מענין הקידוש הוא כצ"ל:

מ"א סק"ה כמ"ש סס"י רצ"ט עיין בסי' זה במג"א ס"ק ז':

שם כמ"ש ס"ג תמוה דשם מיירי בפחות מרביעית כמבואר בש"ע שם וכן הקשה בא"ר:

שם דרמ"א מיירי. ומ"ש רמ"א אח"כ במוצאי פסח כו' דמיירי במקום דהוי חמר מדינה כמ"ש המג"א ס"ק שאח"ז צ"ל דלצדדין קתני:

סק"ז מידי דהוי אבהמ"ז דאפי' למ"ד בהמ"ז טעונה כוס אין לו מברך בלא כוס וע' במג"א ר"ס קפ"ב:

סק"ח ואפי' במ"ש ליו"ט למ"ש דמ"א ס"ב דמסברא ראשונה עיקר להבדיל ביו"ט על פת צ"ל דמיירי שגם פת אין לו דבכה"ג אוכל בלא קידוש כמבואר בסי' רפ"ט במג"א סק"ד והכא משום הבדלה לא יאכל כלום ואף ע"ג דחייב לאכול ביו"ט מ"מ הא אפי' בשבת כתב המג"א סס"י רע"ד דאם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר ה"נ הא שאין לו על מה להבדיל והוי אונס ויאכל ביום שני סעודות כמ"ש המג"א סי' רצ"א סק"ב:

סק"ט ימתין עד למחר. הייני לדעת המחבר ברסי' קפ"ב אבל המג"א שם פסק דאין צריך להמתין וזהו שכתב המג"א ועמ"ש ר"ס קפ"ב:

סק"י בברכת היין יצא תיבת יצא מיותר ור"ל דאם נתכוונו בברכת המבדיל שלא לצאת אע"פ שבשאר הברכות לא נתכוין מבדילין בבית דברכת המבדיל הוא העיקר דהא ברכת היין הוא ברכת הנהנין ומברך ושותה אע"פ שאינו חייב וה"ה בברכת הריח אכן ברכת האש נ"ל דאינו כברכת המבדיל ואם לא כוונו בברכת אש שלא לצאת יבדיל בביתו בלא ברכת אש וק"ל וגם הא"ר העתיק דברי המג"א ואין כתוב שם תיבת יצא משמע כדברי ולא כמ"ש הפמ"ג:

שם עסי' רצ"ח סי"ד כצ"ל:

ט"ז סק"ז דאין הבדלה תלוי בשמירת שבת פי' ואין זה בכלל מה שנתבאר בר"ס רע"א והואיל ואיתנייהו בשמירה כו':

מג"א סקי"א דאם כבר הבדילו. ס"ל דמשם מוכח דאם הבדילו וכו' כמו התם לענין שופר ע"ש:

הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן [מ"מ שם] ועססי' זה: יתנו עיניהם. פי' העונים אמן [טור] ועמ"ש סי' ער"א ס"י:

שלא יהי' הכוס פגום. פי' שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתה כמ"ש בהג"ה בשם ס"ח שלכך שופכין קודם סיום הברכה וכ"ה כתב ששמע בשם האר"י ז"ל שאסור לשפוך ומ"מ הוא נוהג לשפוך מן היין על פתח הבית שכן נהגו גדולים עכ"ל:

וטעם השפיכה. ובמט"מ כתב טעם לשפיכה ע"פ הקבלה ע"ש ומ"מ כתב דלא ישפוך בשעת קרכה /ברכה/ אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ בשם מהרו"ך רש"ל וב"ש כתב לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סימן קע"א ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא:

שופכין מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק ולא ישתה עד שישב [מט"מ מנהגים גמ']: נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה וע' הטעם בשל"ה, כ' בש"ל בה' קידוש כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כלו ואין משקה ממנו בני הבית:

וטוב יותר וכו'. צ"ע דבאבודרהם כתוב וטוב יותר להבדיל על כוס פגום מלהבדיל בלא יין עכ"ל כונתו דאם אין לו יין כלל דאז צריך שיאמר המבדיל בלא יין כמ"ש ססי' רצ"ט אבל כשיש לו כוס פגום מוטב שיבדיל עליו כמ"ש ססי' קפ"ב אבל שכר אפש' דמוטב מכוס פגום יין דהא התירו לו לאכול קודם הבדל' שלא יברך על כוס פגום כמ"ש ס"ג וגם במוצאי פסח מבדילין על השכר משום דחביב ונ"ל דרמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה והע"ש העלים עיניו מזאת ההג"ה:

ונהגו להבדיל. נ"ל דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו:

שמותר לו לאכול. וכתב הרא"ש פ' ע"פ דדי לו בהבדל' שבתפיל' בתשו' מהר"מ ד"ק כתב שיאמר המבדיל בלא כוס מ"ד אב"ה ועססי' רצ"ט:

לא יאכל. ואפי' במ"ש לי"ט [הרי"ף] ועמ"ש ססי' רע"ד:

ואינו מצפה שיהי' לו למחר. ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו משום דחביב' מצוה בשעת' ובאכילה ימתין עד למחר ועמ"ש רסי' קפ"ב:

אם נתכוונו. בברכת הבדלה אף על פי שלא נתכוין בברכת היין יצא [ל"פ] ות"ח אין סומכין על הבדלה שבב"הכ [סמ"ע בח"מ סי' רצ"א] ולא ידעתי למה ואפשר שמיירי כשיש לו בני בית סי' רצ"ח סי"ד:

לא יבדילו לעצמן. וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח:

(א) סדר הבדלה וכו' – הנה הרמב"ם סובר דמצות הבדלה היא ד"ת כמו קידוש והוא בכלל זכור את יום השבת לקדשו שצריך לזכור אותו ולקדשו בין בכניסתו ובין ביציאתו בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה לומר שהוא מובדל בקדושה בראש ובסוף משאר ימים וי"א שהוא מד"ס ואסמכוהו אקרא. וצריך להיות ג"כ בכוס כמו בקידוש ואם הבדיל בתפלה לכו"ע הבדלה על הכוס דרבנן:

(ב) פגום – היינו שאם שתה אחד מן היין מתחלה נפגם להבדלה וכמו לענין קידוש לעיל בסימן רע"א ס"י ע"ש במ"ב ועיין באחרונים בסימן קפ"ג שאם הכוס בעצמו פגום אין להקפיד עליו אם אין לו אחר:

(ג) יתנו עיניהם בכוס – היינו המבדיל וגם השומעים העונים אמן כדי שלא יסיחו דעתם:

(ד) כדי שלא יהיה וכו' – היינו דמשום זה אינו שופך קודם שמתחיל הברכה כדי שלא יברך תחלת הברכה על כוס פגום שאינו מלא ואחר סיום הברכה ג"כ לא יוכל לשפוך שיש ביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו אחר ברכה קודם שתיה ולכן שופכין קודם סיום הברכה ועיין לקמיה:

(ה) וטעם השפיכה – והאחרונים הסכימו דלא ישפוך בשעת ברכה כלל אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וגם זה יש למעט בחלק הנשפך משום הפסד משקין:

(ו) שופכין מן הכוס – היינו לאחר שתיה. ושתית הכוס תהיה בישיבה דאין שותין מעומד לכתחלה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה. כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו ואינו משקה ממנו בני ביתו [מ"א] ונראה שהטעם כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה דכשישתה רק מלא לוגמיו יש ספק ברכה אחרונה וכמבואר לעיל סימן ר"י:

(ז) על הפת – ול"ד לקידוש דשאני קידוש שהוא במקום סעודה והוי מענין הצריך לקידוש משא"כ הבדלה:

(ח) על השכר מבדילין – אם אין לו יין ואם יש לו יין הוא קודם לכל המשקין [או"ז] וחז"ל הפליגו ג"כ בגודל המצוה ואמרו המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקב"ה קוראהו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגלה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים [טור]:

(ט) חמר מדינה – עיין לעיל בסימן רע"ב ס"ט במ"ב ובה"ל שם מהו חמר מדינה ומה שכתב ה"ה לשאר משקין היינו משקין שרגילין לשתותו אבל משקין שרגילין בפסח כגון מי לאקריץ אינו חמר מדינה כיון שאין רגילין לשתותו כל השנה וה"ה כל כיוצא בזה ואפילו מי דבש לא הוי חמר מדינה אלא במדינות שרגילין לשתותן אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה וגרע משכר. ועל יי"ש אין כדאי להבדיל דהא כתב המ"א דכוס הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו ואין משקה ממנו בני הבית וביי"ש קשה לקיים זה אך כשאין לו משקה אחר יכול להבדיל עליו ואך שיזהר לשתות ממנו עכ"פ כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית וא"ל לא יצא. כתב בשערי תשובה בשם הברכי יוסף דעל חלב ושמן אין להבדיל שאין רגילין לשתותו למשקה:

(י) חוץ מן המים – אף אם רוב שתיית המדינה הוא מן המים משום דלא חשיב. ועל קווא"ס ובארשט מוכח מט"ז בסימן קפ"ב וא"ר שם דאף בשעת הדחק אין מברכין דאף שההמונים שותין אותן מ"מ לא חשיבי וכמו מים הוא [ואף דעת המ"א שם דהעתיק דעת רש"ל להקל בשעת הדחק היינו דוקא גבי כוס בהמ"ז שאין בו חשש ברכה לבטלה וכדמוכח בתשובת רש"ל משא"כ בהבדלה. ובח"א כתב דבשעת הדחק יש להבדיל על משקה קווא"ס ולא ידעתי טעמו ואולי מיירי בשנעשה משקה חשוב כעין משקה שכר וגם זה דוקא אם עיקר שתיית ההמון הוא מהמשקה הזה דאל"ה לא הוי חמר מדינה]:

(יא) וטוב יותר וכו' – והמ"א מצדד דבמקום שהשכר הוא חמר מדינה יש לומר דעדיף מכוס יין פגום ועיין בביאור הגר"א שכתב ג"כ דדינא דהרמ"א הוא דוקא כשהשכר אינו חמר מדינה:

(יב) ונהגו להבדיל – ודוקא במקום שהשכר הוא חמר מדינה אבל בארץ אשכנז דלא הוי חמר מדינה לא מהני מה שהוא חביב ואסור להבדיל עליו:

(יג) דחביב עליו – שלא שתהו כל ימי הפסח:

(יד) מבדילין ג"כ – ר"ל אף דבעלמא אין מבדילין על הפת כדלעיל הכא אגב קידוש שהוא העיקר אומרים כל היקנה"ז על הפת:

(טו) והסברא ראשונה עיקר – טעמו משום דהרבה ראשונים ס"ל דאין מקדשין על השכר וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט ע"ש לכך טוב יותר לעשות כל היקנה"ז על הפת ומ"מ נראה דבזה ידקדק לכתחלה לחפש אחר יין אפילו אם הפת חביב לו יותר מיין דכמה גדולי ראשונים סברי דאין אומרים המבדיל על הפת אפילו במו"ש שהוא יו"ט ואך אם לא ימצא יין הפת עדיף משכר:

(טז) ולא שכר – וה"ה אם יש לו שכר אלא שאינו חמר מדינה:

(יז) שמותר לו וכו' – ומ"מ צריך שיתפלל תחלה ויאמר הבדלה בחונן הדעת ואעפ"כ כשישיג למחר כוס חייב להבדיל כדין וכדלקמן בסימן רצ"ט ויש שרוצים לומר שיאמר עתה ברכת המבדיל בלא כוס ואין להורות כן:

(יח) לאכול – והא דאמרינן בגמרא דאמימר איקלע לאתרא ולא היה לו על מה להבדיל ולן בתענית עד למחר ס"ל לדעה זו דמחמיר על עצמו היה:

(יט) שיהיה לו למחר – היינו בבקר אבל בערב אינו מחויב להמתין כ"כ ואפשר דאפילו יותר מחצות היום אינו מחויב להמתין:

(כ) לא יאכל – ואפילו במוצאי שבת ליו"ט ג"כ לא יאכל אם אין לו כוס [מ"א] ומיירי בשאין לו פת ג"כ דאם יש לו פת הלא הכריע רמ"א לעיל בס"ב דיכול להבדיל על הפת [אחרונים]:

(כא) עד למחר שיבדיל – ויש להחמיר כסברא אחרונה הזו אם לא באדם חלש שקשה לו התענית יכול לסמוך אדעה ראשונה:

(כב) ואינו מצפה וכו' – אבל אם מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס יבדיל עכשיו על כוס זה ובאכילה ימתין עד למחר כדי שיברך על הכוס למ"ד דבהמ"ז טעונה כוס מיהו המ"א בריש סי' קפ"ב חולק ע"ז דבשביל כוס בהמ"ז שלא יהיה לו אינו מחויב למנוע עצמו מלאכול:

(כג) ושותה ממנו מעט – היינו כמלא לוגמיו:

(כד) ומוסיף עליו – היינו שימזגנו במים:

(כה) יקנה להבדלה – דין זה מובא ג"כ לעיל בסי' רע"א סי"א דרך אגב ועיין שם במ"ב סקנ"ו:

(כו) נר חנוכה קודם – משום דפרסומי ניסא עדיף ועוד דעיקר מצות הבדלה נוכל לקיים בתפלה:

(כז) מיושב – מיירי כשמוציא לאחרים ידי חובתן וע"כ כיון דאחד פוטר חבירו יש להם לכולם לעשות קביעות ובמעומד לא הוי קביעות והי"א ס"ל דכיון שהוא הלוית המלך אין מלוין אלא מעומד ולענין הקביעות סגי כשמזמנין הכל ועומדין ומכוונין כדי לצאת וס"ל דמתוך שקובעין עצמן כדי לצאת ידי ברכת הבדלה מהני נמי קביעות זו לצאת בברכת היין [ב"י]:

(כח) וכן נוהגין וכו' – ויקנה"ז לכו"ע טוב לברך מיושב כמו בשאר קידוש לעיל בסימן רע"א ס"י בהג"ה:

(כט) ואוחז היין בימין – דכן בכל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימינו בשעת הברכה וכדלעיל בסימן ר"ו ס"ד:

(ל) והיין בשמאל – ואינו מניחו אז מידו משום דכל הברכות של הבדלה מצוה להיות על הכוס:

(לא) ומברך על ההדס – ומניחו ורואה בצפרנים ומברך בורא מאורי האש ואח"כ מחזיר היין לימינו וגומר ההבדלה:

(לב) כל בני הבית – וכ"ש אם יש אחד מבני הבית אפילו קטן שהגיע לחינוך שלא שמע עדיין הבדלה יוכל להבדיל בשבילו אף שהוא בעצמו יצא כבר ידי חובת הבדלה בבהכ"נ כגון שנתכוין לצאת וכמו לענין קידוש לעיל בסימן רע"ג ס"ד ועיין מה שכתבנו לקמיה לענין להוציא נשים:

(לג) אם נתכוונו שלא לצאת – כתב הלבוש דהאידנא מסתמא מתכוין כל אחד מבני הבית שלא לצאת בהבדלה שמבדילין בבהכ"נ שסומכין על הבדלה שבבית והו"ל כלא הבדילו כלל ולא נפיק בה. ת"ח אין סומכין על ההבדלה שבבהכ"נ ומבדילין בביתם כדי שיוכלו להוציא ב"ב [מ"א בשם סמ"ע] וכן ראוי לכל אדם לנהוג. כתב המ"א אם נתכוין לצאת בברכת הבדלה אע"פ שלא נתכוין לברכת פה"ג מ"מ יצא ידי הבדלה דברכת המבדיל הוא העיקר אלא דאסור לטעום מהיין אא"כ יברך פה"ג:

(לד) נשים חייבות – אע"ג דהוי מצוה שהזמן גרמא דבדיני שבת איש ואשה שוין דאיתקש זכור לשמור וכמ"ש בריש סימן רע"א והבדלה נמי בכלל זכור הוא למ"ד הבדלה ד"ת וכמ"ש בריש הסימן ואפילו למ"ד הבדלה דרבנן דומיא דקידוש תקנוה והיש מי שחולק ס"ל דהבדלה כיון שהיא בחול אינה תלויה בעניני דיני שבת והיא בכלל שאר מצות שהזמן גרמא דנשים פטורות:

(לה) לא יבדילו לעצמן – והב"ח כתב אפילו למ"ד שפטורות מ"מ יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב שג"כ פטורות ואפ"ה מברכות כמבואר לקמן בסימן תקפ"ט ומסיק המ"א דהעיקר כדברי הב"ח. והנה לפי מה שכתב המ"א לעיל בסק"ד דנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה א"כ בלאו כל הטעמים האיך תבדיל בעצמה והלא אינה יכולה לשתות הכוס וכ"כ בעל דרך החיים אלא כונת המ"א להקל בשאין לה ממי לצאת דאז בע"כ תבדיל לעצמה ותשתה כדי שלא לבטל מצות הבדלה:

(לו) מן האנשים – ואם האנשים כבר הבדילו לעצמם או שנתכונו לצאת בבהכ"נ לא יבדילו כדי להוציא הנשים אם אין שם זכרים גדולים או קטנים ששומעין ממנו דלהיש חולקין הוא ברכה לבטלה [מ"א וש"א] והנה בספר זכור לאברהם בערך הבדלה וכן בספר ברכי יוסף הביאו כמה פוסקים דס"ל דאפילו מי שהבדיל כבר יכול להבדיל בשביל הנשים מ"מ למה לנו להכניס עצמן בחשש ספק לענין ברכה אחרי דהיא יכולה להבדיל בעצמה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם ועיין מה שכתבנו בביאור הלכה לענין ברכת הנר אם אשה חייבת בם כשמברכת לעצמה:

סעיף א שלא יהיה הכוס פגום וצריך לשתות מלא לוגמיו ואם לאו לא יצא ידי הבדלה א"ר סקי"ב:

מג"א ס"ק ה דלא הוי שכר חמר מדינה. קשה לי דאיך כ' הרמ"א וטוב יותר וכו' הא על השכר א"י להבדיל כלל אם אינו חמר מדינה:

מג"א ס"ק ח' ועיין מ"ש ססי' רעד צ"ל רפט וכוונתו אף לדידן דאמרינן יקנה"ז על הפת מ"מ נ"מ באין לו גם בפת דמצד קידוש א"ל לדחות אכילתו כמ"ש המג"א ססי' רפ"ד ומצד הבדלה אסור:

ט"ז ס"ק ז תלוייה בשמירת שבת לענ"ד מוכח דתוס' ס"ל כן דאין הבדלה דאורייתא ממה דשקלי וטרו בשבועות כ' ד"ה נשים ולחד תירוצא ס"ל דאורייתא הוא שיהיה קידוש על כוס יין אלא דהטעימה הוא דרבנן ואם איתא דהבדלה דאורייתא דזכרהו על היין בכניסתו וביציאתה דדרשא גמורה היא גם ליציאתה אם כן ממילא היא דאורייתא על היין ואיך אמרינן דתחלה קבעוה בתפלה אע"כ דס"ל דהך ביציאתו הוא אסמכתא ודוק:

(בש"ע סעיף ב') וה"ה לשאר משקים וכת' הבר"י דלא אתי למימר כגון חלב ושמן וכיוצא רק למימר דשאר משקים שהם חמר מדינא מותר לאפוקי מים אף דשתיית המקום ההוא מים אין דינו לקרותו חמר מדינה ע"ש:

(הג"ה ס"ב) על שכר עבה"ט ועיין בשו"ת חינוך בית יהודה סי' ט' שעל משקה לאקרץ וואשיר וכדומה אין מבדילין ע"ש:

(בש"ע) סעיף ז' אפי' שמעו כו' וכת' בבר"י סי' רל"ה בשם מהר"י זיין מי ששמע מש"ץ בפה"ג ונתכוין לצאת בברכה זו ושאר הברכות לא רצה לצאת בברכת הש"ץ ואומרם בעצמו לכתחלה אין לעשות כן שצריך לאחוז הכוס בידו ובדיעבד יצא כיון שכיוון להבדיל על היין שלפניו שהוא הכוס שביד הש"ץ והבר"י כת' ראיה שלכתחלה צריך להיות הכוס אחוז בידו משו"ת לא"צ לענין אורח נזיר וכמ"ש בש"ת לעיל ע"ש מהר"י זיין הביא מדברי המג"א סי' תרי"ט לענין ברכות שהחיינו דיוה"כ וכת' דמבהמ"ז דסי' קפ"ג שכת' שנכון שכ"א יברך לעצמו אין ראיה דהתם הטעם כמ"ש הרא"ש דהברכה ארוכה כו' ולכן כ' שכל שיכול להפטר בברכת הש"ץ ואומר בעצמו הוי ברכה שאינה צריכה אף בלא טעם שאין כוס בידו ובבר"י חלק עליו והביא מתשו' מהרשד"ם והמבי"ט וכתב כיון דבש"ע לעיל סי' ו' פסק שלא כדבריהם וכן המנהג א"כ גם כאן מצי לברך כל הברכות ויכוון שלא לצאת ומה גם למ"ש המג"א סי' תרי"ט וכ"כ בהגהות יש נוחלין לענין קידוש שיאמר כ"א בלחש מתחלת הברכה בא"י אשר קדשנו עד הסיום ויסיים קודם המקדש לענות אמן כמ"ש סי' נ"ט ע"ש ולכאורה זה סותר למ"ש מהר"י זיין ובר"י דמשמע שדעתו לעשות כן לכתחלה אף שאין כוס בידו רק ביד המקדש וכיוון במה שבירך בפה"ג ונראה דהתם כדיעבד דמי דטריחא להו שכ"א מב"ב יקדש לעצמו על כוס בפ"ע. ולכן גם בהבדלה אף שדרך הבעה"ב להבדיל ולהוציא כל הב"ב שפיר דמי כשאומרים ב"ב ברכת המבדיל על סמך הכוס שביד הבעה"ב המבדיל ואף מהר"י זיין מודה לזה ודוקא בש"ץ שרגיל לכוון להוציא השומעים משא"כ בהבדלה בבית זמנין דמשתלי ולאו אדעתיה לכוון להוציא האחרים ולכן מוטב שיאמרו כ"א בפ"ע ברכת המבדיל ולסמוך על כוס שביד הבעה"ב וש"ד או שיסמכו הכל על בעה"ב שיוציא אותם בכל הברכות דמסתמא הבעה"ב מכוון להוציא כל הב"ב והעומדים שמה לשמוע ברכת הבדלה כמו הש"ץ בבה"כ ויש נוהגים שאם הבעה"ב מבדיל מכוון שלא לצאת בברכת הבדלה ומברך בשמים ונר בעת שמבדיל בעה"ב ואח"כ מהדר אחר כוס ומברך עליו בפה"ג ואומר עליו ברכת המבדיל ולדידי חזי לי דאע"ג דברכת המבדיל עושה כתיקנה לכתחלה מ"מ משנה הסדר ומטבע שטבעו חכמים בסדר הבדלה לומר יבנ"ה כדאיתא לעיל ולכן מי שרוצה לחזור אחר כוס לעשות המצוה כתקנה ימתין גם עם בשמים ונר לסדר אותם על כוס ועיין לקמן סי' רצ"ח מי שאין לו כוס כו' משמע דביש לו אין לברך על הנר כשרואה וכן על הבשמים רק יעשה כסדר:

קודם שיסיים בפה"ג. אין לזה פי' ובלבוש כתב שלא ישפוך עד שיתחיל תחלה הברכה כדי שלא תהיה תחלת הברכה על כוס פגום ואין טעם לזה דאם תחשוב זה לפגום הא גם סוף הברכ' צ"ל על הכוס שאינו פגום דזה פשוט דכל הברכה תהיה על כוס ראוי לברכה וטפי היה לו להמתין עד גמר הברכה ותו קשה הא אין שייך פגום אא"כ שותה ממנו ותו נראה דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון ברכה גדול מזה וכ"כ בס"ח בסי' קי"א דאחר שבירך על מיני שתיה אסור לשפוך הימנו אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בס' א' נקרא יש נוחלין חברו החסיד מהרי"א שעפטלש ז"ל שמ"כ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכלי מלא מאוד וזה לסי' יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וזהו נכון מאוד וכן נהגתי מעודי. ובעיקר הפי' של אומרים כל בית שאין נשפך בו יין כמים כו' לא נ"ל דצוו חכמים לשפוך יין דאדרב' יש איסור בזה וכמ"ש סי' קע"א ממשיכין יין בצינורות לפני חתן והוא שיקבלנו בכלי בפי הצינור אלא נ"ל דכוונת רז"ל בנשפך יין כמים הוא בדרך זה די"ל למה אמר ל' דיעבד דהיינו נשפך ולא אמר כל בית שאין שופכין בו כו' אלא דנתכונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו אפי' אם יארע לו היזק דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג ע"י שום א' מבני הבית ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה ע"כ אמר כל בית שאין היין שנשפך בשוגג נחשב לו כאלו היה מים אלא אדרב' מתרגז אז אין בו סי' ברכה דאמרי' בפ"ק דסוטה בכל בית שיש בו רוגז הוא סי' עניות ח"ו וא"כ אין ראי' מכאן לשפוך יין לאיבוד אע"ג שמתכוין לסי' ברכה דהא גם בחתן מתכוין כן ע"כ נ"ל דיש למעט בחלק הנשפך במ"ש בכוס הבדלה משום הפסד משקין:

אין מבדילין על הפת. ל"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין הסעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:

משום דחביב עליו. ולמי שאינו חביב עליו כמו יין יבדיל על היין:

נר חנוכה קודם. משום דפרסומי ניסא עדיף:

הבדלה מיושב. כיון דא' פוטר חבירו יש להם לעשות קביעות ובמעומד לא הוה קביעות:

ואוחז היין בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו וכ"כ סי' רי"ב גבי יין ושמן:

ויש מי שחולק. הוא ספר א"ח שמביא ב"י שכ' וז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא וע"כ סיים רמ"א ע"כ לא יבדילו לעצמן פי' דאף באנשים אינו אלא דרבנן ע"כ הנשים לא יברכו ע"ז ול"ד ללולב ושופר דמברכות כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא כו' שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפילו באנשים והוא מצות עשה שהזמן גרמא ובחנם חלק מו"ח ז"ל על רמ"א כאן ופי' דברי א"ח שאין חייבות אבל רשאים הם להבדיל ונראה דעכ"פ אתה חוננתנו אין חשש לנשים לומר אפילו לפ"ז דאין שם ברכה מיוחדת ולקמן סימן רצ"ט ס"י כתב רמ"א דנשים יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשו מלאכה:

במג"א ס"ק ד' משום כו' צ"ע דלעיל כתוב טעמא אחרינא שהוא פגם ובזוי מצוה אם ישפוך קודם ואפשר שצ"ל וגם משום הפסק ואע"ג דלעיל משמע דאין בשפיכה זו חשש משום הפסק אפשר דבשפיכה וכיבוי הנר הוי קצת הפסק ויותר נראה שיש כאן ט"ס וצ"ל כמש"ל בשם הב"ח ור"ל דברי הספר חסידים דלעיל ס"ק ב' והביאו הט"ז ג"כ:

ס"ק ט' שיהיה לו למחר. ואם הוא מצפה שיהיה לו כוס אחר למחר יבדיל כו' כצ"ל:

ס"ק י' אם נתכוונו. ואם נתכוין לצאת בברכת הבדלה וכו' כצ"ל: