שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ה: הבדלה שעושה ש"ץ ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

הבדלה שעושה ש"ץ ובו סעיף אחד:
הגה ואומרים ויהי נועם וסדר קדושה באריכות כדי לאחר סדר קדושה שאז חוזרים רשעים לגיהנם (טור) ובזמן שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יום טוב בשבוע אין אומרים סדר קדושה אבל אומרים ויתן לך (כל בו) :
מבדיל שליח צבור כדי להוציא מי שאין לו יין: הגה ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במ"ש להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה (טור):

ואומרים ויהי נועם וכופלים הפסוק אורך ימים כדי להשלים מנין ק"ל תיבות שבמזמור זה נגד ק"ל שנה שפי' אדם מאשה והוליד פגעים בישין ומזמור זה הוא שיר של פגעים (צרור המור פרשת ויקרא):

ויהי נועם. וצריך לאומרו מעומד כתבים. ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית האבל רק מתחילין יושב בסתר כנה"ג. וכופלין הפסוק אורך ימים וגו' ועי' במט"מ שהאריך בזה ומתחילין ואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם ואני זאת בריתי וגו' אין אומרים עי' ט"ז:

בשבוע. אפי' ביום ו'. ט"ז:

קדושה. דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע"י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ט"ז:

אליהו הנביא. עיין מ"א:

טור.

ס"א אומרים כו' שאז. דע"כ נמשכת קדושת שבת ועתוס' בפ"ד דפסחים נ' ב' ד"ה העושה כו' בשם ירושלמי וע"ש:

ובזמן. ע' ט"ז ס"ק ב' ג':

מבדיל. בפסחים ק"א א' ושמואל ל"ל כו' אבל בהבדלה מודה לרב ובתענית כ"ד א' דיירנא כו':

ונהגו. עמ"א:

אבל אומרים ויתן לך – ואח"כ מבדילין [וכ"כ בלבוש] ובמנהגים משמע דמבדילין קודם ויתן לך וכ"ה בכלבו והמנהג כהיום דמאחרין הבדלה [פמ"ג] ועיין בריש סימן רצ"ח בשה"צ שם:

[א] [לבוש] לפי שהוא וכו'. והקמת המשכן היה בו ביום שמיני מטה משה. פסוק ויהי נועם יאמרו מעומד (כתבים), ובבית האבל מתחילין יושב בסתר (שיירי כנסת הגדולה), וכתב בתשובת בנימין זאב סימן רי"ט ומעשה ידינו כוננהו אנו מתפללין שיבוא מעשה ידינו ביושר ולא נבוא לידי עבירה כדי שלא נידון בגיהנום. ונוהגין לכפול וכו', וכן כשאומרים מזמור זה בשבת ויום טוב או בקריאת שמע שעל מטתו או כשחוזרין מבית הקברות (פסקי תוס'), ועיין יו"ד סימן שע"ו בסעיף ד' שיכפיל כל המזמור מיהו מי שטרוד בעסקיו או בלימודו כתב פסקי תוס' שדי באמירת המזמור שלושה פעמים. ואחר תפילת הדרך יאמר כל המזמור שבעה פעמים:

[ב] [לבוש] שעד כאן נשלם השם וכו'. כדי להזכיר שם של ד' יודין בישועתי (מטה משה), ותשב"ץ כתב שיש בו ק"ל תיבות (דהיינו עם אמירת המזמור) כמנין הכהנים שכהני חשמונאי אמרו אותו שבע פעמים במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי"ן בויהי נועם שכל האומרו שבע פעמים ניצול מכלי זיין, ובתניא כתב לפי שתיבות ויהי נועם הן כנגד תיבות שבקריאת שמע חסר ה' תיבות לכך כופלין אורך ימים שהן ה' תיבות, עד כאן, וצריך עיון שאינם כל כך, ואבודרהם כתב שיש בו קכ"ד תיבות וכשתכפלם יהיו רמ"ח וראוי לכפול כל המזמור לשמירת רמ"ח איברים אלא מפני טורח ציבור תיקנו לכפול פסוק ראשון ואחרון בלבד ויחשוב כאילו כפלו כולו:

[ג] [לבוש] גם כן סדר וכו'. נראה נמי הטעם כדלעיל ריש סימן רצ"ב, עוד טעם באבודרהם שאין דרך לברך התלמיד שלא יתברך רבו עמו ולכך כשאין אומרים ויהי נועם שאין מברך התלמיד אין אומרים ואתה קדוש, ועוד דעל ידי הקמת המשכן השרה שכינתו ואתה קדוש וכו' הוא כנגד השראת השכינה:

[ד] [לבוש] ואם חל יום טוב וכו'. אבל אם חל יום טוב בשבת הבאה אומרים אותו (מנהגים):

[ה] [לבוש] דאין שייך ומעשה וכו'. שאילו היה מזכיר פעם אחת היינו אומרים כשהם רוב ששת ימי השבוע של חול אבל כיון שאומרים שתי פעמים ומעשה ידינו וכו' אנו צריכין שיהיו הששת ימים כולם של חול (אבודרהם). עוד כתב אף על פי שבתפילה להבדלה אומר ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אף אם יבוא יום טוב באותו השבוע הא אומרים פרק ערבי פסחים הסדר הבדלות הוא מונה אבל כשאומר באלקינו ואלקי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו וכו' אין להזכיר ששת אלא ימי המעשה בלבד:

[ו] [לבוש] ומבדיל וכו'. מבואר דמבדיל אחר ויתן לך והכי נהיגין ובמנהגים משמע דמבדילין קודם ויתן לך וכן בכלבו:

[ז] [לבוש] וכשבאין לבית וכו'. עיין באבודרהם שקדמונים פירשו אומרים אותו בבית הכנסת. כתב בתוספת שבת ואומר אליהו הנביא ק"ל פעמים כמנין אליהו הנביא עם עשרה אותיות ויאמר אחר כך יברכך ה' וכו' שיר למעלות אשא וכו' ופרשת וישלח עד מאה קשיטה ופיטום הקטורת שהוא סימן להצלחה ואחר כך יבדיל, ואחר הבדלה אנא וכו' רבונו של עולם החל וכו' ויש נוהגין אחר כך תיכף לקרות כל הפרשה של שבוע, עד כאן. ופסקי תוס' כתב המדקדקים יאמרו גם החרוזת להפיוטים שנזכר בהם אליהו וגם לומר שאר פזמונים ושירים כאשר הם מצויים אצלינו, עד כאן. וראוי ליזהר לומר רבונו של עולם וכו' החל וכו' כי הוא בירושלמי וטור סימן רצ"ט ופוסקים וכן כתב בלבוש שם:

[ח] [לבוש] וכל שכן בשבת וכו'. לא דק בסוגיא דעירובין דקיימא לן דאין תחומין למעלה מעשרה ויכול לבוא ע"ש, והוא לא דק דמסיק הש"ס דף מ"ג דספוקי מספקי ליה אי יש תחומין למעלה אי לא וכן מבואר לקמן סימן ת"ר ולכך אי אפשר להתפלל שיבוא דילמא יש תחומין למעלה וכן לשון הטור כיון שעבר השבת ויכול לבוא משמע דבשבת לא היה יכול לבוא:

[ט] [לבוש] ועל כו וכו'. ועוד דבכל מוצאי שבת נכנס אליהו לגן ויושב תחת עץ החיים וכותב זכותן של ישראל. ובאבודרהם כתב עוד טעם שתיקנו לומר אליהו בהבדלה כי כמו שהבדלה הוא סימן להבדיל בין קודש לחול, כן אליהו כשיבוא יבדיל בין כשרים לפסולים שבישראל:

[י] [לבוש] ויום טוב עצמו וכו'. והא דלא מזכירין במוצאי יום טוב משום שכבר הזכירו במוצאי שבת ועוד מפני שאנו עושין שני ימים והואיל ונדחה נדחה ועיין מטה משה, ועיין סוף סימן רצ"ט דטעמא משום שכחה, אם כן שייך דוקא להתחלת ימי השבוע:

א) [סעיף א'] הגה. ואומרים ויהי נועם. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע"י כן נשלם השם היוצא ממנו. טור. ועיין מ"א. ובתשב"ץ כתב שיש בו ק"ל תיבות כמנין הכהני"ם שכהני חשמונאי אומרים אותו ז"פ במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי"ן בויהי נועם שכל האומרו ז"פ ניצול מכלי זי"ן. א"ר או' ב'. ובשער הכוו' דף ס' כתב מה שנוהגין לומר בכל מו"ש ויהי נועם הוא כדי להמשיך תוספת קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת. ומזמור זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד ואח"כ תשב והטעם הוא כי הכוונה עתה לקבל אור החוזר מן הבינה הנקראת נועם ה' מסוד תוספת שבת ולכן צריך שיהיה מעומד ועי"ש. מה שהאריך בכוונת הפסוק הזה יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' ש' או' ב':

ב) שם. ואומרים ויהי נועם וכו' עיין ש"ץ דף רי"ז ע"ד שכתב שלא ראה סמך למה שנהגו להתחיל משובה ה' עד מתי וכו' ואדרבא לפי הרמזים שכתבו בזה היה ראוי שלא להוסיף יותר וסיים ודאי שמנהגן של ישראל תורה היא יעו"ש. ומיהו עיין יפ"ל או' א' שכתב טעם לזה יעו"ש:

ג) שם. ואומרים ויהי נועם. יש מקומות שנהגו שלא לומר בבית האבל לא ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון אלא מאורך ימים אשביעהו. כנה"ג בהגה"ט בשם הרד"א. וכתב כמדומה בקושטא נוהגין לאומרו והוא הנהיג בתיריא לומר יושב בסתר עליון לבד בלתי ויהי נועם יעו"ש. אמנם לפי מ"ש לעיל בשם שער הכוו' נראה דגם פסוק ויהי נועם צריך לאומרו וגם כי הוא העיקר:

ד) שם. וסדר קדושה וכו' ומתחילין ואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם אני זאת בריתי אין אומרים דכיון דאלו ב' פסוקים ובא לציון ואני זאת בריתי הם סמוכים ביחד בס' ישעיה כל שאין אומרים האחד גם השני אין אומרים. ט"ז סק"א:

ה) שם. וסדר קדושה באריכות וכו' לפי שהוא זמן חזרת רשעים לגיהנם ששבתו בשבת וע"כ נוהגין במקצת מקומות להאריך הרבה בויהי נועם וסדר קדושה. טור:

ה) ובשער הכוו' דף ס' ע"ב כתב הטעם שנהגו לומר בליל מו"ש קדושת ובא לציון הוא כדי להמשיך הארת עולם האצילות אשר בסוד תוספת שבת אל עולם הבריאה כי שם בחי' קדושת ובא לציון גואל. וכוונתינו היא להמשיך תוס' הקדושה ההיא בבריאה כדי שתתקיים כל ששת ימי החול עד שבת האחרת ולכן אין קדושה זו נאמרת בלילה אחרת זולת זו כי אין בידינו כח להמשיך הארת האצילות בבריאה אלא בלילה הזו ולא בשאר ימי החול עכ"ד:

ו) שם. ובזמן שא"א ויהי נועם וכו' שכן כתב הטור בשם רב שר שלום אין אומרים ויהי נועם אלא ממו"ש. לחול לא במוצאי י"ט ואפי' חל יו"ט באמצע שבת או צום כפור דליכא ששת ימי המעשה אין לומר ויהי נועם במו"ש דכיון דאומר ומעשה ידינו תרי זמני בעינן שיתא יומי כולא דחול עכ"ד. וכ"כ הט"ז סק"ב דאפי' חל יו"ט ביום ו' א"א ויהי נועם דבעינן ו' ימים שלמים למלאכה:

ז) ואם חל פסח בשבת א"א ויהי נועם במו"ש שלפניו אך כשחל יו"ט אחר בשבת אף אם הוא כיפור י"ל ויהי נועם במו"ש שלפניו. והנוהגין שלא לומר ויהי נועם כשחל יו"ט בשבת בכל יו"ט יש להם סמך. שו"ת שאלת יעב"ץ סי' י"ט. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ב' בשבת חו"ה ודאי אין אומרים ויהי נועם. מש"ז או ג' ועיין לקמן או' ט':

ח) מי שאינו אומר ויהי נועם במו"ש זכור מפני שחל פורים בשבוע טועה בפשיטות. כנה"ג בתשובות הנדפסות סי' נ"ה. ברכ"י או" ג' שע"ת שם:

ט) שם. ובזמן שאין אומרים ויהי נועם וכו' ראיתי לקצת גדולי הדור שאף שלא היו אומרים הצבור ויהי נועם במו"ש כשחל יו"ט באותו שבוע הם היו אומרים בלחש ויהי נועם כדרך שאומרים כל מו"ש ואמור רבנן בטעמא כי על דרך האמת מוכרח אמירת ויהי נועם בכל מו"ש שהוא חול אף שיהיה יו"ט באותו שבוע. ברכ"י או' א' והביאו שע"ת או' ב' וכ"כ הברכ"י סי' תצ"א או' ב' שעל דרך האמת שמעתי וראיתי שנהגו לומר ויהי נועם בכל מו"ש אף בחו"ה וכ"ש אם חל יו"ט באמצע השבוע. יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דף רי"ח ע"ג. חס"ל או' ג' בן א"ח פ' ויצא או' ו' וכ"מ ממ"ש לעיל או' א' יעו"ש ודוק:

י) שם. אין אומרים סדר קדושה. דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע"י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ט"ז סק"ג:

יא) שם. א"א סדר קדושה. כ"כ הטור דנוהגין בני אשכנז כשאין אומרים ויהי נועם כגון שחל יו"ט באמצע השבוע. אז אין אומרים ג"כ סדר קדושה אלא שכתב דאין נוהגין כן בספרד אלא מתחילין פסוק אורך ימים אשביעהו וכו' ואתה קדיש עכ"ל. וכ"כ לעיל או' ה' בשם שער הכוו' דצריך לאומרו במו"ש כדי להמשיך הארה מעולם האצילות לבריאה יעו"ש. וא"כ לפ"ז אין חילוק אם חל יו"ט באמצע שבוע או כולו חול. וגם לפי דברי האר"י ז"ל צ"ל בכל מו"ש ויהי נועם כמ"ש לעיל או' ט' יעו"ש. וא"כ נמצא דלפי דברי האר"י ז"ל צ"ל בכל מו"ש ויהי נועם וגם אתה קדוש ואפי' אם חל יו"ט באותו שבוע כיון שיש טעם בסוד:

יב) שם. אבל אומרים ויתן לו. וכתב בשער הכוו' דף ס' ע"ב אותם הפסו' של ויתן לך האלהים וכו' הכתוב במחזורים במו"ש בסדר ההבדלה היה נוהג מורי ז"ל לאומרם בכל מו"ש בעת שמבדיל על הכוס בביתו והנה נזכר בזוהר בהקד' דפ' בראשית ענין זה וע"ש עכ"ל. והיינו שהיה נוהג לאומרם אחר הבדלה כמ"ש בס' פע"ח שער ח"י סוף פכ"ד יעו"ש. וכ"כ החיד"א בס' מו"ב או' קס"ג. כף החיים סי' ל"א או' מ"ט. ועיין א"ר או' ו':

יג) שם. מבדיל ש"ץ וכו' וכ"כ בשער הכוו' דף ס' ע"ב מה שמבדילין בבהכ"נ מנהג טוב הוא ומורי ז"ל נתן ד' זהובים לצדקה כדי שיניחוהו אנשי הקהל להוציא יין משלו להבדיל עליו בבהכ"נ עכ"ל. וכ"כ בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד. וכ"כ בשו"ת מן השמים סי' כ"ה יעו"ש. ועיין לקמן סי' רצ"ט או' ה':

יד) שם. כדי להוציא וכו' דאעפ"י שמבדילין בתפלה צריך להבדיל על הכוס. טור. ועיין לעיל סי' רצ"ד או' ז':

טו) שם. כדי להוציא מי שאין לו יין. שאם יש לו יין יותר טוב להבדיל בביתו כדי להוציא את כל בני ביתו כמ"ש לקמן סי' רצ"ו:

טז) שם. כדי להוציא וכו' וצריך שיכוין השומע והמשמיע כמ"ש ססי' רי"ג:

טוב) שם. כדי להוציא וכו' מי שכיון בברכת ש"ץ בורא פה"ג של הבדלה ושאר ברכות אמר בפיו ולא רצה לצאת בברכת ש"ץ בדיעבד יצא אבל לכתחלה לא אריך למיעבד הכי דצריך לאחוז הכוס בידו הרב מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י א"ח שער ה' סי' י"א. ברכ"י או' ד' ועי"ש מ"ש באו' ה' ונראה דמי שאזניו כבידות שאינו יכול לשמוע הבדלה מש"ץ וגם אין לו יין להבדיל עליו יכול ליתן עיניו בכוס שביד הש"ץ ולומר בפיו ברכת הבדלה דזה כדיעבד דמי וכ"כ בן א"ח פ' ויצא או' י"ז. ועיין לעיל סי' רע"ג או' מ"ד:

חי) אם השומעים נתאחרו ע"י ברכת הבושם והנר עד אמצע ברכת המבדיל. נראה בדיעבד שאין קפידא שיאמרו ברכת המבדיל ובפרט שכשיוכלו למהר אמירתם קודם הש"ץ ויענו אמן כיון שמה שיוצאין י"ח הוא ע"י שומע כעונה ויכולין גם לענות לכ"ע כידוע. א"ח או' ג':

יט) שם. ולהזכיר אליהו הנביא וכו' שאין אליהו הנביא בא בע"ש (שלא לבטל ישראל מצרכי שבת) ולא מבע"י דלמא הלכה יש תחומין למעלה מעשרה ולא יבא בשבת לכך אומרים במו"ש. מ"א סק"א. ר"ז או' ה' והא דאין מזכירין במוצאי יו"ט משום דכבר הזכירו במו"ש ועוד מפני שאנו עושין שני ימים והואיל ונדחם נדחה. א"ר או' י"ד. ובא"י שעושין יום א' כיון דבר"ה עושין ב' ימים ובליל ב' א"א לאומרו מחמת הספק לא חילקו בין יו"ט ליו"ט. ובא"ר או' ט' כתב עוד טעם אחר הא דמזכירין אליהו הנביא במו"ש משום דבכל מו"ש נכנס אליהו לגן ויושב תחת עץ החיים וכותב זכותן של ישראל עכ"ד. והיינו שכותב זכיות של שומרי שבת כמ"ש כף החיים סי' ל"א או' כ"כ בשם התוספתא דשבת יעו"ש:

ך) שם. ולהזכיר אליהו הנביא וכו' וטוב לומר אליהו הנביא ק"ל פעמים כמנין אליהו הנביא עם עשר אותיותיו. א"ר או' ז' מיהו מ"ש שם הא"ר לומר אח"כ יברכך ה' וכו' שיר למעלות אשא עיני וכו' לפי דברי האר"י ז"ל אין ראוי לאומרם כמ"ש לעיל סי' רל"ז או' ט' יעו"ש:

כא) מ"כ שבכל פעם שיאמר אליהו יכוין שם אגל"א (והוא ר"ת של אתה גבור לעולם אדני) ואם עושה זה לפני מטתו בכל לילה יראה אליהו בחלום וישאל שאלותיו. פת"ע או' ז' ועיין במגיד מישרים סוף פ' בראשית מ"ש לכוין כדי שיראה אליהו בחלום יעו"ש:

ט"ז סק"ב שלימי' למלאכה לפי שאומרים מעשה ידינו כוננהו בענין שכל השבוע יהי' מותר במלאכה:

מ"א סק"א בבית אבל שהאבל אסו' במלאכה:

פסוק ויהי נועם יאמרו מעומד [כתבים] ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית אבל רק מתחילין יושב בסתר [כ"ה] עסי' רצ"ו ס"ז וכופלין פסוק אורך ימים וגו' שאז נשלם השם היוצא ממנו [טור מנהגים] וע' במט"מ שהאריך בזה וכ' שיש בישועתי ב' יודי"ן וכשכופלין אותן היא ד' יודי"ם והיא שם הוי"ה במילוי יודי"ן אח"כ מצאתי בתשב"ץ כשכופלין אותו יש בו תיבות כמנין הכהנים ק"ל שכהני חשמונאי אמרו אותו במלחמ' ונצחו וכ"כ בסידור מהרר"ה והיא המילוי שם של הוי"ה במילוי יודי"ן כמ"ש של"ה כזה י' י"ו יו"ד וכו' וקריא' המזמור נחשב' לאחד ובזה מיושב קושית מוהרר"ה במרדכי: אליהו הנביא במ"ש. שאין אליהו בא בע"ש וגם מבע"י אם יש תחומין למעלה מי' וא"כ דלמא הלכה יש תחומין ולא יבא בשבת לכן אומרים במ"ש [לבוש] דלא כע"ש דלא דק ועסי' ת"ר דבי"ב מיל קיי"ל לחומרא ע"ש:

(א) ואומרים ויהי נועם – ונוהגין לכפול פסוק ארך ימים [טור ע"ש הטעם] ופסוק ויהי נועם צריך לאומרו מעומד. ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית האבל רק מתחילין יושב בסתר וגו':

(ב) וסדר קדושה – היינו שמתחילין מואתה קדוש ואין אומרים ובא לציון גואל לפי שאין גאולה בלילה ולכן גם ואני זאת בריתי אין אומרים לפי שסמוכים הם להדדי בספר ישעיה [ט"ז] ומ"ש שאומרים באריכות היינו בנעימות קול כדי שיתארך מעט יותר ולעכב לרשעים מלחזור לגיהנם דעד שישלימו ישראל סדריהם נמשכת קדושת שבת ואח"כ חוזרים לגיהנם וכמו שאחז"ל דבמו"ש צועק הממונה על הרוחות חזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהם [טור]:

(ג) כגון שחל יו"ט וכו' – היינו אפילו חל ביום וי"ו דבעינן שכל השבוע יהיה ראוי למלאכה משום דכתיב בו ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו'. ודוקא יו"ט גמור אבל פורים או ע"פ שחל בימי החול אין למנוע מלומר ויהי נועם במו"ש שלפניו:

(ד) סדר קדושה – דויהי נועם שייך למלאכת המשכן שבו ברך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן ועי"ז שרתה שכינה וזהו שמסמיכין פסוק ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ולכך בזמן שאין אומרין ויהי נועם אין אומרים ממילא כל סדר קדושה [ט"ז]:

(ה) ויתן לך – שהם פסוקים של ברכה בתחלת ימי השבוע:

ויהי נועם עבה"ט וכת' בש"צ שכת' מהרח"ו שי"ל ויהי נועם כולו בעמידה ועכ"פ פסוק זה של ויהי נועם יאמר בעמידה שהכוונה עתה כו' הנקרא נועם ה' מסוד תוספת שבת לכל שבת הבאה כו' וגם כת' שפסוקים של ויתן לך היה האר"י אומרם בעת הבדלה בביתו:

בשבוע עיין בה"ט וכ' בבר"י שראה קצת גדולים שהיו אומרים בלחש לעצמם ויהי נועם אף בשבוע שחל יו"ט כי ע"ד האמת מוכרח אמירת ויהי נועם בכל מ"ש עיין בסי' תצ"א כת' שאפי' במ"ש שחל בחוה"מ הוא כן ע"ש ועיין בשאלתות פ' בראשית וכת' בשאילת יעבץ סי' י"ט אם חל פסח בשבת א"ל ויהי נועם במ"ש שלפניו אך כשחל יו"ט אחר השבת אף אם הוא צום כפור י"ל ויהי נועם במ"ש שלפניו והביאו בר"י ובש"ל כתב דטעמו משום איסור מלאכה בע"פ וכתב שכמדומה לו שבמקומות אלו אומרים אף כשחל פסח בשבת ע"ש. ועיין בתשו' כנה"ג באחד שלא אמר במ"ש פ' זכור מפני ימי הפורים שאחריו וכת' שזה טעות ע"ש:

ואומרים ויהי נועם. כ' הטור ונוהגין לכפול פ' אורך ימים כו' שעי"כ נשלם השם היוצא ממנו עכ"ל. ומתחילין בואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם ואני זאת בריתי א"א אע"ג דבסי' תקל"ט לענין ט"ב נתן הטור טעם לפי שיהי' נראה כמקיים ברית על הקינות וזה אין שייך כאן נראה כיון דאלו ב' פסוקים ובא לציון ואני זאת בריתי הם סמוכים ביחד בספר ישעיה כל שא"א האחד גם הב' א"א. ובט"ב כ' הטור הטעם באמת על שאין לומר שניהם כיון שאין הפסוק של זאת בריתי אינו שייך ה"נ לא יאמר ואתה קדוש והוא טעם נוסף על שאין גאול' בלילה:

כגון שחל י"ט כו'. אפי' ביום ו' דבעי' ו' ימים שלימים למלאכה:

א"א סדר קדושה. דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע"י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל [מצאתי]:

בט"ז ס"ק א' לא יאמר ובא לציון והוא טעם נוסף כצ"ל ר"ל במ"ש הטור שם שלא יאמר ואני זאת בריתי לפי שנראה כמקיים כו' בזה יש נתינת טעם שלא יאמר ובא לציון ואף שכבר כתב הטעם על ובא לציון לפי שאין גאולה בלילה וממילא לא היה צריך ליתן טעם על ואני זאת בריתי שי"ל לפי' שסמוכין יחד מ"מ כוונת הטור שבאמת מטעם דאין גאולה בלילה ממילא שלא יאמר ואני זאת בריתי וגם יש טעם שלא יאמר ואני זאת בריתי וממילא יש טעם שלא יאמר ובא לציון והוא טעם נוסף על טעם הראשון ובכ"א יש בו כדי ליתן טעם על שניהם:

(במג"א ר"ס) המזמור נחשבת לאחד כו' ר"ל שאף שהתיבה אינה עולים רק קכ"ט מ"מ הכולל נחשב לאחד ומשלים למנין ק"ל: