שולחן ערוך, אורח חיים א׳: דין השכמת הבוקר ובו ט סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין השכמת הבוקר ובו ט סעיפים:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):

המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה:

ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש:

טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה:

טוב לומר פ' העקדה ופ' המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם: הגה ודוקא ביחיד מותר לומר י' הדברות בכל יום אבל אסור לאומרם בצבור (תשו' הרשב"א סימן קפ"ד):

פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום. (וע"ל סי' מ"ז סעיף י"ג):

כשיסיים פרשת העולה יאמר יהר"מ שיהא זה חשוב ומקובל כאלו הקרבתי עולה וכך יאמר אחר פ' המנחה והשלמים מפני שהם באים בנדבה:

יאמר עם הקרבנות פ' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה':

יש נוהגין לומר פ' הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פ' התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סממני הקטורת ועשייתו:

ומיד כשיעור משנתו ואינו רוצ' לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב (של"ה) ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילה:

המשכים לעסוק בתור' ילבוש עצמו כראוי להכין לקרא' אלהיו (זוהר פ' נח עקמ"ג) ובספ' יש שכר וטוב שיקום מעומד לעסוק בתורה שלא יבא לידי שינה (זוהר פ' לך) ואע"פ שצריך לקום בזריזות בלי עצלתיים כמ"ש בס' היראה ובס' המוסר פ"ד מ"מ ישהה מעט ולא יעמיד פתאום (ל"ח פ"א דברכות) וכ' בסדר היום ובקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמל' רבה אמונתך ואין צריך לזה נטילת ידי' אף שידיו מטונפו' כי אינו מזכי' השם ולא הכינוי. ואחר ענ"י יאמר שם של מ"ב מר"ת אנא בכח גדולת כו':

ראוי. צריך כ"א להשתת' עם צער' של רחל לבכות בכל לילה על גלות השכינה שהיא בחינ' רחל ועל חורבן ב"ה כמ"ש קומי רוני בליל' ע"ש ואח"כ יעסוק בתורה עד שיעלה עמוד השחר ואם אינו יכול יעשה תיקון וישן ואח"כ יקום קודם עמוד השחר (לחם מן השמים) מי שהוא מן עשרה הראשונים בבה"כ הוא תיקון גדול ומי שהו' ראשון בב"ה הוא במעל' צדיק (זוה' פר' תרומ') וצריך לקבל עליו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך כי עי"ז יהי' תפילתו כלול' מכל ישראל ובפרט אהבת חברים וצריך כ"א לכלול עצמו כי הוא חבר אחד מן החברים ואם יש חבר בצרה יתפלל עליו או בחולה ובצער ח"ו ישתתף בצערו. וגם צ"ל כל פרטי הוידויי' אף שאין בו ע"כ צ"ל בל' רבי' חטאנו ולא חטאתי כי כל ישראל גוף א' בסוד אדם כי זה הסו' של ערבות של הנשמות (ספר הכוונו' להאר"י):

טוב לומר סדר הקרבנות דוקא ביום רק משנת איזהו מקומן מותר לומר קודם שיאיר היום ויאמ' עשר' הדברו' בקול רם כדי לעורר הכוונה שיש לסמוך עשרת הדברו' אצל ברוך שאמר מפני שיש י' ברוך עד ברוך אתה ה' אב הרחמן נגד עשרת הדברות וי"ל אנכי דפ' יתרו בבקר ואנכי דפ' ואתחנן בערב אחר קריאת שמע שעל מטתו (ר"י לוריא):

כשיסיים. אחר חטאת ואשם ודאי לא יאמר משום דהאמירה במקו' קרבנות הוא ושמא אינו חייב חטא' ואש' ואעפ"כ יאמר פ' חטאת ואשם אף שאינו יכול לומר יה"ר אחריו הואיל דקריא' פר' חטא' ואשם מכפרת קצת אם חטא חטא שחייבי' עליו חטאת ואשם אפי' אינו יודע שחטא יקרא מספק דאם חטא מכפ' עליו ואם לא חטא יתנו לו שכר כקור' בתורה אבל לאחר אשם נדבה כגון אשם תלוי או אשם נזיר רשאי לאמר' (ב"י) וי"א שיכון לומר אף אחר אשם וחטאת ודאי רק שיאמר דרך תנאי רבון העולמי' אם אני חייב חטא' יר"מ שיהא מקובל כו' (מהרש"ל ומורי בב"ח) . אין לומר קודם איזהו מקומן ונשלמ' פרים שפתינו כי על חטאת אין שייך כי שמא אינו חייב חטאת והוה כמביא חולין בעזרה. אלא כך יאמר ונשלמה פרים במקום עבודת התמיד. מי שרגיל לקרות פ' הנזכרים לעיל או תהלים חייב לברך קודם לכן ברכת התורה וטוב לומר תהלים קודם התפל' דווקא ולא אחר התפלה (מהרמ"י) וקודם צאתו מפתח ביתו בבוקר יאמר פסוק שמע ישראל (קבל' בשם ר"י חסיד) וטוב לתת או להזמין פרוטה אחת קודם כל תפל' לצדק' ויאמר אני בצדק אחזה פניך. ויכוין באותה פרוט' פודה תפילתו מכל מקטרג כי צדקה עול' במ"ק מקטרג והוא שמח בחלקו כענין שעיר של י"כ ויכוין בנותנו הפרוטה בשם יאהדונה"י שהוא הנותן בסוד ידו"ד. והמקבל בשם אדני וליחד' שם הנזכר ויאמר בפיו לשם יחוד קב"ה. ושכינתיה כי הקדושה העליונ' מתעורר' ע"י הדיבור ומעש' כמבוא' פ' בחקתי וירב' ליתן צדקה כי מעלות רבות לצדקה (תוצאות חיים) . העומד מלמוד לתפל' צריך לטה' ידיו טרם יתפלל (מהרי"ל) כשבא לב"ה קודם כל דבר ישתחוה לארון הקדש עד שיתפקקו כל חליותיו שבשדר' ויזכור בלבו שפל מצבתו וגדולת בוראו כמ"ש דהע"ה אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ר"ל בירא' גדולה בהתעוררת רב (עמק הברכה דף כ"ו) ויתחיל בפסוק ואני ברוב חסדך ולא מה טובו שאמר בלעם וגם פסוק ואני תפלתי לך ה' עת רצון יש לדלג כי אין לומר אלא במקום שקבעו חז"ל דהיינו בשבת במנחה ע"פ המדרש כמ"ש הטור (מהרש"ל סי' ס"ד שביל אמונה נתיב ד'):

כארי. עיין בהלק"ט ח"ב ס"ג ובספר בני חייא:

השחר. בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבקר הן בערב. ומיד כשניעור משנתו יטול ידיו ובזה ינצל מהוצאת ש"ז. ומכ"ש אם אינו רוצה לישן אף שנשאר מושכב של"ה. כתב בספר תולעת יעקב איתא בזוהר ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה ע"כ. ותמה הב"ח על רבינו ב"י שלא כתבו. ונראה משום דרובא אין יכולין לזהר בכך ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין מש"ה לא כתבו שיירי כנה"ג וכ"כ ד"א ועיין ביד אהרן סי' ד' בהגהת הטור:

שויתי ה'. שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו כזה יִהְוָה וזהו סוד שויתי ה' לנגדי וזה תועלת גדול לענין היראה האר"י ז"ל:

המלעיגים. ועכ"פ לא יתקוטט עמהם. ב"י:

בזריזות. ל"ד אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום גיטין ד"ע. כתב בסדר היום ובקומו יאמר מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך וא"צ לזה נט"י אף שידיו מטונפות כי אין מזכיר השם ולא כינוי ומ"מ ללמוד נראה דאסור. אליהו זוטא. ואחר נטילת ידים יאמר שם של מ"ב אנא בכח:

ולסוף הלילה. והוא זמן שומרים לבוקר ואף בקיץ. ואם הוא קרוב לנץ החמה יאמר מתחילה הקינה ואח"כ יתחיל שומרים לבוקר. דרך חכמה. ובענין תפלת חצות עיין בספר הכוונות ובזוהר ויקהל משמע דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן בקיץ או בחורף אע"ג דלענין תפילה אינו כן עיי' סי' רל"ג מ"א ועיין ע"ת. והאחרונים קבלו דמשכבי עד קומי ר"ל משבועות שאומרים רות שבו שכבי עד ט"ב שבו קומי א"צ לקום ללמוד בלילה. וי"א מט"ו באב עד ט"ו אייר יקום וי"א דזמן שינה ח' שעות וסי' ישנתי א"ז ינוח לי והכל לפי מה שהוא אדם. וכ' האריז"ל ושיעור משניות קודם לכל דבר ועי"ז זוכה לנשמה כי משנה אותיות נשמה. ואם זכה לחכמת אמת עת ההיא מסוגלת מאוד:

שיהא מיצר. אבל התפלה והתורה יהא בשמחה. סולת בלולה:

בכוונה. ר"ל דמי שיש לו אונס ואינו יכול להאריך וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה נחשב לפני הקב"ה כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. מ"ב וכ"כ יד אהרן. ועט"ז ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד. ועיין תוס' י"ט במסכת אבות פרק ב' משנה ט"ז. כתב בספר מקור חיים דה"ה בלימוד תורה נמי הדין כן וכ"כ בסולת בלולה:

פרשת העקידה. קודם פרשת הקרבנות ויוכל לומר פ' העקדה ופרשת המן אפי' בשבת. ע"ת וכ"כ בעל שתי ידות וסולת בלולה וכנה"ג ע"ש. וכתב הבחיי פרשת צו שאין די באמירה אלא בביאור הפרשה ויכיר נפלאות ה' וכן פי' מ"ש כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עה"ב:

ושלמים. ואחר עולה ושלמים יאמר פרשת נסכים כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעונים נסכים והקשה המ"א למה כתב הב"י לומר עולה וכו' חטאת וכו' הלא קי"ל חטאת קודם לעולה. ומיישבו ומתוך תירוצו העלה כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם ע"ש. ומדברי שאר פוסקים משמע דלעולם יאמר עולה קודם החטאת:

בציבור. מפני המינים שאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכך אין כותבין אותם על קונטרס המיוחד לציבור ל"ח מ"א שכנה"ג ועיין בית יעקב סי' קנ"ה ומהרש"א כתב דלא אוסר הרשב"א לאומרו בציבור אלא לקבוע בין הברכות כמו ק"ש אבל קודם ב"ש מותר אפי' בציבור. ואנן נקטינן לאסור בציבור כלל וכלל וביחיד דוקא קודם התפלה או אחריו אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור ע"ת. ועיין שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד:

ביום. דאין הקרבנות קרבין אלא ביום. ויש לומר פרשת הקרבנות מעומד דקיימא לן דיושב פסול לעבודה ע"ת יד אהרן וכן י"ל מזמור לתודה מעומד יד אהרן. אבל פרשת הכיור ותרומת הדשן יוכל לאומרה קודם היום כדאיתא ביומא דף כ':

נדבה. אבל אחר חטאת ואשם משמע מדברי המחבר דלא יאמר מפני שאין אלו באין בנדבה. ואפילו אחר אשם תלוי נמי לא יאמר כמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סי' ה' שפסק שם להחמיר דאין באה בנדבה עיין בש"ך שם ס"ק ז' והב"ח והנחלת צבי כתבו בשם רש"ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יה"ר רק שיאמר בלשון ספק דהיינו יר"מ אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהא זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ע"ש. ומ"א וט"ז הקשו עליו ע"ש. והעלה המ"א דיש לנהוג דאחר פרשת האשם יאמר יר"מ אם נתחייבתי אשם וכו' דאשם לא בעי ידיעה בתחלה אבל לאחר פרשת חטאת לא יאמר כלום ע"ש. וע"ת ואליהו זוטא ובספר בני חיי ויד אהרן כולם כאחד הסכימו לדעת מהרש"ל דיאמר אם נתחייבתי חטאת יהא זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ואם לאו הרי אני כקורא בתורה ושפיר דמי ע"ש. ועי' בספר זבח השלמים סי' א'. ובתשובת אמונת שמואל סי נ"ג כתב בשל"ה בשבת וי"ט לא יאמר י"ר דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ"מ אם ת"ח הוא מוטב שיעסוק בפרשה דיומא ובספר סולת בלולה כתב ושאר קרבנות לא יאמר אפי' אם כוונתו כקורא בתורה וכן העתיק הבאר היטב אשר לפני עיין שם ולא ידעתי למה:

ושחט אותו. עיין בית יעקב סי' ק"ח כתב הט"ז האומר ונשלמה פרים שפתינו קודם פרשת התמיד ואיזהו מקומן טעות הוא דגם חטאת נזכר שם ושמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא יאמר ונשלמה פרים שפתינו במקום קרבן התמיד ע"ש:

טור

ירושלמי

רא"ש מהא דברכות ג'

רא"ש שם

טור:

שם בטור

תמיד ל"ב

תענית כו מגיל' לא

כל בו ורא"ש גבי פ' התמיד:

ארחות חיים בשם האר"י בר יקר ע"פ ויקרא רבה ס"ב

שם:

סעי' א יתגבר כו' לעבודת כו'. כמ"ש בפרק ה' דאבות הוי כו' וגבור כארי לעשות כו':

כארי לעמוד. מ"ר פ' בלק. הן עם כלביא יקום וגו' עומדים משנתם עומדים כאריות חוטפים ק"ש וממליכים להקב"ה ומעשיהן כאריות כו':

שיהא כו'. ירושלמי פ"ק דברכות מ"מ לא הוה שחרא אתיו ומשכח לדוד דמיך הוא שדוד אומר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר אתער יקרי מן קדם יקריה דמארי יקרי לא חשיב כלום מן קדם אייקרי דבריי'. אעירה שחר אנא הוינא מעורר שחרא. שחרא לא הוה מעורר לי והיה יצרו מקטרגו וז"ש יתגבר כו' וע' ט"ז:

ועכ"פ כו'. כמ"ש בפ"ק דברכות דף ח' אימתי עת רצון כו' וכן באבות שינה של שחרית כו' מוציאין את האדם מן העולם ובאבות דר"נ פ' כ"א שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שתעבור זמן ק"ש כו' וכן פירש"י שם באבות:

שויתי כו'. כלל גדול בתורה כמ"ש בברכות ס"ג ד' דרש בר קפרא כ':

ובמעלת הצדיקים אשר כו'. כמ"ש איש צדיק תמים את האלהים התהלך נח וכן בחנוך וכן באבות אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מ״ח:ט״ו) וזהו כל מעלת הצדיקים:

כי אין כו'. מיד יגיע כמ"ש בברכות כ"ח ב' י"ר שתהא מורא שמים עליכם כו' ולואי תדעו כו':

ולא דבורו. בברכות ס"א א' לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה כו':

כ"ש כשישים. כמ"ש בפ"ב דאבות והסתכל בג' דברים כו' ואין אתה בא כו' ובפ"ב דחגיגה ט"ז א' רי"א זה העובר כו' ובקדושין ל"א א' ועיין רש"י שם ד"ה ולא כו' וזהו שאמר עומד עליו ובבא קמא ע"ט ב':

ומיד כו'. ובושתו כו' כמ"ש בפ"ב דנדרים כ' א' תניא בעבור תהיה יראתו כו' לבלתי תחטאו אחרים אומרים כי':

תמיד. כנ"ל שויתי כו':

ולא יתבייש. כמ"ש הוי עז כנמר ועיין טור ואמר בעבודת הש"י אבל בלא"ה אמרו ועז פנים לגיהנם ובפ"ב דחגיגה והן הן עזי פנים שבדור ובמס' כלה עז פנים וכו' ושארי מקומות:

גם כו'. סוכה מ"ט ב'. הגיד לך אדם כו' והלא דברים ק"ו וכו'. ור"ל אף שלא יבוש מ"מ כל מה שיעשה בהצנע עדיף:

ובשכבו. ר"ל גם בזה יהא בצניעות כמ"ש בשבת קי"ח ב' מימי לא ראו כו' וריש פ"ה דיומא:

ומיד כשיעור כו' יקום. כמ"ש וקל כנשר לעשות רצון כו':

סעי' ב המשכים להתחנן. שעיקר הזמן בלילה להתחנן כמ"ש קומי רוני בלילה:

לשעות כו'. כמ"ש לראש אשמורות ובריש ברכות ג' א' ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר כו' ואב"א כולהו כו' וז"ש שהתפלה כו':

ולסוף הלילה. דחמור נוער וכלבים צועקים עד חצות ובסוף הלילה אשה מספרת עם בעל' וע' זוהר חלק א' דף רמ"ב ב' ת"ח בשעתא דעאיל ליליא כו' וח"ב מ"ו א' קע"ג ב' תלת אשמורות אינון בלילא לקבליהון תלת משריין דקא מתפלגי כמה דאתמר וכו' ושארי מקומות:

על החורבן כו'. שהקב"ה זוכר אז:

סעי' ג ראוי כו'. כמ"ש בב"ב ס' ע"ב מכאן אמרו כל המתאבל כו' כמ"ש אם אשכחך ירושלים כו' וע' ספ"ג דב"ב:

סעי' ד טוב כו'. כמ"ש במנחות ק"י ע"א נאמר בעולת העוף כו' מאי קרא כו' מתוקה שנת העובד אם מעט כו' ברבות הטובה כו':

ה טוב כו'. כמ"ש רש"י ביומא כ"ח ב' בשם הירושלמי כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון וכן קודם התפלה ובבראשית רבה פ"ו נ"ו רי"א א"ל רבון העולמים כו' יהי רצון מלפניך כו':

ופ' המן. בפ' בתרא דיומא שאלו את רשב"י כו' ובסוטה מ"ח ב' דתניא ר"א הגדול אומר כו' ובמכילתא ל"ד ב' שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים בתורה א"ל במה נתפרנס הוציא להם צלוחית של מן א"ל הדור אתם ראו דבר ה' אבותיכם שהיו עוסקים בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה מפרנסכם מזה:

ועשרת הדברות. כמ"ש בפ"ק דברכות י"ב א' שבקשו לקבעם בק"ש רק מפני תרעומות המינין וז"ש בהג"ה ודוקא כו':

ופ' עולה. שהן כל כללי הקרבנות:

סעי' ו' פרשיות כו'. כמ"ש ביום צותו בספ"ב דמגילה ובריש פ"ג דיומא ובתמיד צאו וראו כו' ובשארי מקומות:

סעי' ז כשיסיים כו'. כמ"ש בתענית כ"ז ב' ת"ר אנשי משמר מתפללין כו':

מפני כו'. חולין מ"א ב':

סעי' ח יאמר עם הקרבנות כו'. בויקרא רבה פ"ב. ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה'. אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים א' של שחרית וא' של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונ' לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק:

סעי' ט יש כו'. כמ"ש בפ"א דתמיד עד ששומעין כו' נטל כו' ובפ"ב דיומא וזה כו':

ואח"כ פ' מזבח כו'. שהקטורת היתה קריבה בין דם לאיברים כמ"ש בפ"ג דיומא במתניתין וגמרא שם אביי הוה מסדר כו' ובתמיד וכל הכפרה בדם כמ"ש בכמה מקומות:

ואומר פ' מזבח. לפי שבו נאמר והקטיר כו':

ופ' סמני כו'. ועשייתו. ויאמר ועשית:

שיהא הוא מעורר השחר – נכון מאד ליזהר לומר קודם כל ג' תפלות הודאת היה"ר המבואר בירושלמי פ' תפלת השחר דהיינו בשחרית מודה אני לפניך ד' או"א שהוצאתני מאפלה לאורה. ובמנחה מודה אני וכו' שכשם שזיכיתני לראות כשהחמה במזרח כך זכיתי לראותה במערב. בערבית יה"ר כו' כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כן תוציאני מאפילה לאורה:

הוא כלל גדול בתורה וכו' – הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך ומפני גודל חביבותם העתיקום כמה גדולים בספריהם וז"ל החינוך [בהקדמתו ובסימן כ"ה כ"ו תי"ז תי"ח תל"ב שפ"ז] שש מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מ"ע ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם.
א) להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מ"ע דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים. ב) שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים. ג) לייחדו שנא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלי שום שיתוף. ד). לאהוב המקום ב"ה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו' וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בעניינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול. ה). להיות יראת הש"י על פניו תמיד לבלתי יחטא וע"ז נאמר את ה' אלהיך תירא ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיו במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' וגו'. ו). שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו.
כ"ז לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין בח"א כלל א' שהאריך ג"כ בהם:

ולא יתבייש וכו' – עיין במ"ב בשם הב"י. דע דהב"י לא איירי כ"א במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו':

ופ' עולה – מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן. ופרשת מנחה מן ונפש עד תקריב. [ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת המנחה עד יקדש]. (שמ"ח) וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה. ופרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן ובפרשת צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני והוא ג"כ פרשת תודה ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם. ופרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו (ואם יש לו פנאי יקרא גם בפ' צו וזאת תורת החטאת עד באש תשרף) (שמ"ח) ופרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא. (ואם יש לו פנאי יקרא גם בויקרא) (שם). ופ' עולה ויורד ג"כ דהיא באה על שבועת ביטוי מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה (מ"א) ועיין בפמ"ג דמסתפק אם צריך לומר פרשת נסכים ג"פ לעולה ותודה ושלמים דחייב על כ"א בנסכים או דלענין קריאה די בפ"א וכן מצדד הארה"ח וטוב לומר כל אלו הפרשיות קודם התפלה ובבהכ"נ (ארה"ח בשם הזוהר) אך שלא יאחר עי"ז זמן ק"ש או אפילו תפלה בצבור. וצריך להתודות קודם קריאת פרשת הקרבנות (ארה"ח בשם א"ר ופמ"ג) והוידוי יהיה במעומד. וכבר נדפס בימינו ספר עבודה תמה שמבואר בו כל ענייני אמירת הקרבנות בכל פרטיהם והעתיק ג"כ מן הרמב"ם סדר ההקרבה שהיה נצרך לזה וכבר מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר ועיין מה שהאריך בעל השל"ה בהגהותיו על ספר יש נוחלין:

במג"א ס"ק ד' הן בקיץ נ"ב פי' שוות ולתפילה חושבין שעות זמניות וק"ל [ע' ח"ס או"ח סי' קצ"ט מ"ש ע"ד סתם שעות המוזכרות בש"ס דפוסקים בדוכתי טובא והאריך לבאר ענין שעות זמניות ושעות שוות ושמצינו כמה פעמים שעה שהוא רק זמן מועט:

(שם ס"ק י"א) דחלילה לצדיקים נ"ב ועיין ש"ך יו"ד סי' ר"ט ס"ק כ"ח ומ"ש שם על הגליון:

(סעיף ה') וטוב לומר וכו' ופרשת עולה וכו'. נ"ב הנה מה שתמהו הכל על הטור מה שהקדים עולה לחטאת עיימ"ש בישובו בעזה"י בחיבורי עבודת עבודה על ע"ז דף ט' ובחיבורי על התורה פרשת וישלח (שנת תר"א) בפסוק כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ובחיבורי על התורה פרשת צו שנת [תרט"ו] ועוד בחידושי על התורה ייע"ש ודו"ק:

(סעיף ז') כשיסיים פרשת העולה וכו'. נ"ב עיין במג"א [ס"ק יו"ד] מ"ש בשם הגאון מוהר"י ז"ל דאשם נזיר בא לכפרה. ותימה עליו איך נעלם ממנו ש"ס ערוכה בשבועות [דף ל"ז ע"א] דקאמר שם מכלל דנזיר טמא יפטור במלקות הא קרבן כתיב ביה התם דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות דטהרה ופירש"י הא קרבן כתיב ביה והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו' הרי דפריך התם מאשם וגם בלא"ה מיירי שם הברייתא מאשם דהרי מחלק התם בין נזיר לשבועת הפקדון ובשבועה אשם הוא דחייב ואעפ"כ משני שם דאינו לכפרה רק דתיחול עליו נזירות דטהרה כמ"ש רש"י שם וז"ל כי היכי דתיחול עליו נזירות דטהרה שמתחיל למנות מעכשיו ותלה הכתוב בקרבן ולא לכפרה היא באה ייע"ש מפורש להיפוך מדבריו וצ"ע ודו"ק:

כן הוא מפורש במסכת כריתות דף כ"ב ע"ב אמר רבא ומדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה ודברי הרמב"ם פ"ט משגגות הל' יו"ד תמוהים ומ"ש הכ"מ שהוא מחלוקת ר"ט ור' עקיבא. נמשך אחרי דברי רש"י והוא נגד דברי רבא הנ"ל וע' בתוס' במס' שבת דף ע"ב בד"ה מאן דאמר והמג"א לתרץ דברי הטור בא ואין על הטור קשיא מדברי הרמב"ם דלא כא"ר שכתב שנעלם מהמג"א דברי הרמב"ם:

[א] יתגבר כארי וכו'. כתבו אחרונים בשם הזוהר אל יאמר אדם הנני שוכב במטתי ואלמוד אלא צריך לעמוד וילבוש המלבושים משום הכון לקראת אלהיך ישראל ואם אפשר לו שיקום על רגליו. כדי שלא יבוא לידי שינה טוב מאוד. עוד כתבו שיש לחבר בבוקר ובערב יום ולילה בתורה או בתפילה. עוד האריך ראשית חכמה ושל"ה ושאר ספרי מוסר בגודל מצות קימת חצות לילה ובעונש המבטלו עיין שם. עוד כתבו מאן דקאים בחצות למיגרס יעסוק בתורה שבעל פה. וזמן חצות דעת שערי ציון בשם הזוהר דבין בקיץ דלילות קצרות ובין בחורף דלילות ארוכות מן שתים עשרה שעות זמן חצות אחר שש שעות מהתחלת הלילה ממש. וכן מסתבר דלעולם הלילה מתחלת דוקא לכולי עלמא מתחילת הלילה ממש דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר. ובספר דרך חכמה דף מ"ו נראה שהבין דמתחלת הלילה בזמן הקיץ איזה שעות קודם הלילה. ולכן הקשה עליו איך אנו מתפללין מנחה בקיץ תוך שש שעות קודם חצות לילה. וגם למה אינו אסור במלאכה בקיץ בערב שבת משש שעות קודם הלילה. לא דק. עוד מבואר בזוהר ושערי ציון דבחורף אחר שתים עשרה שעות מהתחלת הלילה אף שעדיין לילה שייך ליום ממש בין לענין חצות בין לענין משמרות. ומה שקשה דאם כן נתיר להתפלל שחרית קודם אור היום ובקיץ לא יתפלל שחרית עד אחר שתים עשרה שעות מהתחלת הלילה. נראה לי דשאני דין תפילה דניתקן על הזמנים. תפילת שחרית על שזוכין לראות היום כמו שיתבאר לקמן. ואם כן בעינן שיהא לנו יום. ואולי יש עוד טעמים כמוסים. ומכל מקום נראה לי להוכיח מש"ס ריש ברכות דפליג אזוהר וסבירא ליה דחשבינן הלילה בין בקיץ בין בחורף לשעות זמניות וחצות הוא ממש חצי הלילה לעולם. מדפריך אי סוף משמורת קחשיב. סוף משמורה אחרונה סימנא למה לי יממא הוא. עד כאן. ואי לזוהר לא קשה מידי דבעינן סימנא ללילות ארוכות. גם מאי פריך הש"ס כתיב חצות לילה אקום. וכתיב קדמו עיני אשמורות. הא אף דקם בחצות דהיינו אחר שש שעות מהתחלת הלילה. מכל מקום יש שתי משמורות עד היום בלילות ארוכות ודו"ק. כתב לחם חמודות פרק הרואה אף על פי שיצטרך לקום בזריזות בלי עצלתיים. מכל מקום ישהא מעט. ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה דאמר מר סוף פרק מפנין חמישה דברים קרובים למיתה האוכל ועמד ושתה ועמד וישן ועמד הקיז דם ועמד שימש מטתו ועמד אלא לישהא פורתא והדר ליקום:

[ב] בבוקר וכו'. שומרים לבוקר צריך להיות קודם אור היום אף בקיץ. ואם הוא קרוב לנץ החמה יאמר מתחילה הקינות ואחר כך יתחיל שומרים לבוקר וידלג הקינות. כן כתב ר"ח, ועיין בתשובות באר עשק סימן קכ"ד.כתב כנסת גדולה סימן תרי"ט אותם אנשים שמשכימים לבית הכנסת בכל יום ובשעת התפילה הם מתנמנמים ועיני ראו אפילו בשעת קריאת שמע חוטפתו שינה על אלו אני קורא הוי משכימי בוקר. ולכן הטוב והישר שאם יכולין גם לכוין בתפילתם ישכימו באשמורת. אבל אם בשבת בהשכמה באים לישון בשעת התפילה טוב שיכוין בתפילתו משישכים בבוקר, עד כאן. ועיין לקמן סימן קנ"א סעיף ב' דאסור לישון בבית הכנסת אפילו שינת ארעי:

[ג] אם יסתר וכו'. מיד יגיע אליו היראה וכו'. בזה פירשתי בריש פרק סדר תענית, הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין פירש רש"י שכובש לבם לתשובה ותוס' פירשו בשם ר"ח שמגלה להם סתרי מעשיהם כמו בהדי כבשי דרחמנא. והוא תמוה וכי הזקן נביא הוא. אלא נראה לי פירושו שאומר להם זה שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ורואה בסתרי מעשיהם וזה תוכחה גדולה שיגיע אליו היראה:

[ד] שיעור משנתו וכו'. כתב של"ה דף קכ"ד אם אינו רוצה לישון יטול ידיו אף שנשאר מושכב. אבל אסור להיות ער על מטתו ושוכב אלא אם כן יהרהר בדברי תורה. כתב הב"ח סימן ד' וזה לשונו כתב בספר תולעת יעקב דבזוהר איתא ההולך שחרית ארבע אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה. ותימא למה לא כתב כן בית יוסף. ונראה דלפי דרובא דרובא אינן יכולין ליזהר בכך ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין לכן לא כתבו עד כאן לשונו, ודוחק. גם צריך עיון מה שהעולם מקילין בזה ואפילו יודעי דת, וכן מדכתב בלבוש בריש סימן כ"ה תיכף שיעמוד ממטתו יפנה ויטול ידיו וכו' וסתם בני אדם אין בית הכסא שלהם תוך ארבע אמות ממטתם משמע שיש להקל. גם נראה לי הכי ממה שכתב הלבוש בסימן ח' סעיף י"א ואם ירצה להתעטף קודם נטילה כדי שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית וכו' וקל להבין. וגיסי הרב מורינו הר"ר יעקב אמר דסמכו על מה שכתב הש"ך ביורה דעה סימן שמ"ד בשם המרדכי בכל אותו החדר שהמת מונח בתוכו חשוב כארבע אמות עד כאן. ולא נהירא חדא דמקילין יותר דיוצאים מאותו החדר. ועוד תמיהני על המרדכי הא בש"ס ברכות דף כ"ה אמר רבא אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר דאמר כל הבית כארבע אמות והרי קיימא לן לקמן סימן ע"ט לענין צואה בחדר. ומשמע שם דלאו דוקא כל הבית אלא רצה לומר כל החדר. וכן כתב בליקוטי מהרי"ל כלל בכל הש"ס היכא דנזכר בית רצה לומר חדר. אלא נראה לי לתרץ דברי המרדכי דבריש ברכות קאמר אין אומרים לפני המת אלא דברים של מת ולא נזכר מידי מארבע אמות לכן פירש דבכל החדר אסור דחשוב כמו תוך ארבע אמות. וטעמא כמו שכתב בית יוסף שם דמיחזי כמתיאש מלהיטפל בו כיון שאומר בפני המת. אבל היכא דנזכר ארבע אמות ודאי נראה אפילו באותו חדר אסור מחוץ לארבע אמות. ואגב אזכיר בקצרה מה שכתבתי בספרי אליה רבה ליורה דעה שם ליישב תמיהות בית יוסף על המרדכי זה לשונו למה תלה בלישנא קמא דאסור כל אותו חדר עד כאן. ולעניות דעתי משום דהמרדכי מהפך לישנא דש"ס. וללישנא קמא אפילו במילי דעלמא אסור לדבר לפני המת. ואם כן אין הטעם משום לועג לרש. אלא דמיחזי כמתייאש לכן אסור בכל אותו החדר. אבל ללישנא בתרא דאין אסור אלא בדברי תורה משום לועג לרש. אם כן אין אסור אלא בתוך ארבע אמות כמו דאמרינן מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע. וההולך בציצית ותפילין בקברות בסימן שס"ו שם. וזה נראה לי פירוש תוס' בברכות דף ג' ד"ה אין וכו' במה שכתב ודוקא בארבע אמות שלו. ודו"ק. שוב מצאתי בדמשק אליעזר [מאפטה] דף שכ"ו [ע"א] על דברי תולעת יעקב הנזכר לעיל זה לשונו ושמא דוקא בזמנם כמו לענין גילוי וזוגות, עד כאן לשונו. ובזה מתורץ תמיהת הב"ח שלא כתב בית יוסף גם על זה סומכין העולם, ומכל מקום יש לירא שמים להחמיר ולעשות כמו שכתבו ספרי המוסר שיכין האדם שני כלים אחד עם מים ואחד ריק סמוך למטתו, וכתב בעץ החיים וטוב שיהיה הכלי ריקם פגום כי הוא מושל סטרא אחרא. וכתב בספר מקור החיים שאין ליגע בבגדים ולא בשום דבר עד שיטול ידיו. כתב בסדר היום בקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, ואין צריך לזה נטילת ידים אף שהיו מטונפות, כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כינוי עד כאן ועיין בסוף סימן ה' מה שכתבתי שם:

[ה] טוב מעט וכו'. וכן לענין תורה שואלין לאדם קבעת עתים לתורה. ואין שואלין כמה תורה למד דמה טוב לאדם שלמד חמישה פרקים במתון ובנעימה. יותר מעשרים ובנחיצה מקור חיים:

[ו] פרשת העקידה וכו'. כדי לזכור לפני השם יתברך זכות אבות ולזכור שחייב למסור נפשו להשם יתברך ופרשת המן שיאמין שכל מזונותיו באין מהשגחה מהשם יתברך. כתב בספר הכוונות דיש לאומרו קודם פרשת הקרבנות ויש לאומרו אפילו בשבת. כתב בשל"ה דף ר"ב דלא יאמר בשבת ויום טוב בקרבנות אלא קרבן תמיד וכל הנלוה אליו ומוספין וקטורת כי הן קריבין בשבת ויום טוב, אבל שאר כל פרשת הקרבנות לא יאמר כלל אפילו אם כוונתו כקורא בתורה, עד כאן, ובאליהו זוטא כתבתי בשם לחם חמודות דף פ"ד עד מי שיש לו לב להבין וללמוד טוב ללמוד ודי לו בתפילות שנקבעו ובמקום תחנונים וקרבנות ילמוד עד כאן, ובקיצור של"ה הביא דבריי והקשה הא בש"ס זמן תורה לחוד זמן תפילה לחוד ולא דק, דהתם אתפילות שמונה עשרה וקריאת שמע קאי גם קשיא דסותר עצמו דבהלכות נטילת ידים פסק לדבריי גם מצאתי כן בפסקי תוס'. מי שאינו טרוד בעסקיו ואינו בעל תורה אין לו למנוע מלומר בכל יום מעמדות ודברי ריצוי ושאר פסוקים הנדפסים בסידורים, אבל מי שהוא טרוד בעסקיו יש לו למנוע מלאומרם, וכן מי שהוא בעל תורה טוב לו ללמוד במקומם, עד כאן. עוד כתבו בפסקי תוס' אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהחזן חוזר התפילה, עד כאן. עוד כתבו המדקדקים אם אינו אומר מעמדות בכל יום יאמר על כל פנים בשחרית מיד אחר פרשת התמיד מזמור שיר של יום ואפילו בשבת יאמר מיד אחר וביום השבת מזמור שיר ליום השבת. ואחר כך יאמרו אתה הוא שהקטירו וכו' ויאמר ה' אל משה וכו' פיטום הקטורת כמו שנדפס במעמדות ואז אין צריך לאומרו במוסף אפילו בשבת ויום טוב, עד כאן. וכן ראיתי בט"ז סימן קל"ב לומר קודם התפילה אלא שדקדק דפרשת התמיד נגד דם התמיד והתפילה הוא נגד איברי התמיד דאם לא כן למה לי תרתי ולכך כתב לומר הקטורת אחר התמיד כדי שיקרא בין דם לאיברים. ותמיהני דאין זה דקדוק כלל דהא בזמן שהקריבו התמיד ממש היו מתפללים אחר כך כדאיתא בסוכה דף נ"ג ועוד דברבינו יונה ריש פרק תפילת השחר מבואר בתפילות דעיקר כנגד הדם. ומכל מקום לדינא נכון. ולא מטעם אלא שמצא כן בתשובת מנחם עזריה סימן י"ד עיין שם טעמו. כתב בסדר היום ראיתי מנהג שאומרים בפירוש השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש ביום ראשון לדוד מזמור וכו' וכן מתחילין בשאר ימי השבוע, עד כאן. אבל בתשובת מנחם עזריה סימן כ"ה מבואר שאין לומר כן. ועיין שם מדיני שירים אלו. כתב לבוש אורה פרשת ואתחנן הא דאין אומרים תחנון בשבת ויום טוב היינו בתחינה השוברת לבו של אדם אבל בקשה שיתן לו הקב"ה מתנות רבות מותר וזה טעם שסדרו בקשות במעמדות דשבת:

[ז] עשרת הדברות וכו'. באליהו זוטא כתבתי רש"ל נהג לאומרם קודם ברוך שאמר משום שיש בה עשרה פעמים ברוך עד ברוך אתה האל, וזקינו (פירוש זקינו של רש"ל וגן נטע טעה בדבריי, עיין שם) היה רגיל לומר פרשת אנכי ראשונה בבוקר ושניה בפרשת ואתחנן בערב אחר שאמר קריאת שמע על מטתו עד כאן. כתבו תלמידי האר"י ז"ל שהיה אומר בכל יום ארבע זכירות של מתן תורה ומחיית עמלק וזכירת מרים שנעשית מצורע דכתיב זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו' וגם זכירת יציאת מצרים, עד כאן. כתב בשל"ה דף קכ"ח מה שנמצא כתוב בסידורים שלנו הבקשה המסודרת אחר ע"ב פסוקים שחתומה בברכה ברוך אתה ה' שומע תפילה, וכן חתומין גם כן קצת שאר תחינות ובקשות הנדפסים במקומות אחרים טעות הוא, כי ברכה זו לא הוזכר בש"ס ופוסקים והמברכה מברך ברכה לבטלה, אלא כך יאמר ברוך אתה שומע תפילה. בלא הזכרת שם, עד כאן, ועיין לקמן סימן מ"ו סעיף ז' ובט"ז סוף סימן קל"א:

[ח] אבל אסור וכו'. שלא יאמרו אין תורה אלא זו ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לציבור (לחם חמודות):

[ט] הקרבנות וכו'. מדכתיב וזאת תורת חטאת למה לי וזאת אלא שקריאתן כהקרבתן ורש"י פירש מדכתיב תורת ולא כתיב חקת יליף לה ואינו נראה דלא רצתה תורה לעשות מהם חוקה רק דין תורה שיש להם טעם מגולה (לבוש), ובאליהו זוטא ישבתי דברי רש"י דסבירא ליה כמו שכתב במזרחי פרשת חקת דכל שלא נכתב נמי תורה אלא חוקה לחוד יש לו טעם. ואי קשיא הא קשיא הא פריך הש"ס במנחות דף י"ט על הא דאמרינן כל מקום שנאמר חוקה ותורה אינו אלא לעכב. ופריך והרי קרבנות דכתיב ביה תורה ולא מעכבי. ומשני תורה בעי חוקה. חוקה לא בעי תורה אם כן משום הכי לא נכתב חוקה דלא נאמר דמעכבי ובאליהו זוטא הארכתי עיין שם ואדוני אבי הרב נר"ו פירש דברי רש"י דלמד ממלת תורה, אלא דקשה לרש"י דילמא בעינן תורה ללמוד דמעכבי, ומתרץ מדלא כתיב חוקה, רצה לומר דהא מתורה לחוד לא נלמד עיכובא אלא מחוקה, והוא דרך חידוד:

[י] אלא ביום. דומיא דהקרבתן ולכך פרשת כיור ותרומת הדשן יכול לומר קודם היום, עיין מה שכתבתי לקמן סוף סימן מ"ז וכתב עולת תמיד ונראה לי דיש לומר פרשת הקרבנות בעמידה דהא תנן יושב פסול לעבודה, עד כאן. ויש לגמגם וכי הוא ממש בכל דיניו כמקריב קרבן, גם נראה לי ראיה ממה שכתב הבית יוסף בסימן ק"ב בשם רבינו ירוחם זה לשונו אם היושב קורא קרבנות או פסוקי דזמרא אסור כנגד המתפלל, עד כאן. משמע דמותר לישב כשאין מתפלל נגדו, וכן משמע מפרישה עיין שם, ואף דלקמן סימן צ"ח טעמא דתפילה בעמידה משום דהיא במקום קרבן אפשר דשאני תפילה. ותדע דלענין חציצה וכמה דברים נזכרים שם דהוי כקרבן. מה שאין כן בזה. שוב ראיתי בספר ווי העמודים שכתב בשם עמק ברכה פרשת התמיד ושאר ענייני קרבנות טוב לאומרם בעמידה דומיא דקרבנות, עד כאן. מבואר דלאו חיובא הוא אלא טוב לאומרם ובסימנים בגליון שם כתב צריכים לאומרם בעמידה ולא דק בלשון בפנים. כתב מגן אברהם שנשאל למה אמרינן עולה קודם לחטאת הא קיימא לן פרק י' דזבחים דחטאת קודם לעולה ונדחק שם. ולעניות דעתי דהתם טעמא כדאיתא בזבחים דף ז' שמא לא יקובל הדורון דעולה מה שאין כן הכא דעוסק בתורה, עוד יש לומר דהא המערכה דעולה קודם לחטאת ואין לחלוק הפרשה:

[יא] פרשת העולה וכו'. לכאורה משמע דוקא בפרשת הקרבנות ולא אחר משנת איזהו מקומן, אבל בפרישה מצאתי דמכל מקום נכון לאומרו גם באיזהו מקומן אחר העולה והשלמים וכל הנזכרים פה. וכן שמעתי מפי מורי שאמרו, ע"כ. כתב בשל"ה דף ר"כ אם קורא פרשת העולה בשביל החטא שחטא שחייבין עליו קרבן עולה כגון שעבר על מצות עשה או שחטא בהרהור הלב יתכוין כשקורא הפרשה וכן כשיאמר רבון לשם כפרת אותו חטא, ואם קורא אותה בנדבה יתכוין שתהא בנדבה לשם נחת רוח לו יתברך שמו, וכן יתכוין בקריאת פרשת מנחה ושלמים שהם באים בנדבה:

[יב] פרשת המנחה וכו'. וכן אחר אשם אף דאשם גזילות ומעילות אין באין בנדבה מכל מקום כיון דאשם נזיר בא בנדבה יאמר (לבוש) אבל דעת השולחן ערוך מפרש בנחלת צבי דדוקא אחר אשם תלוי או אשם נזיר יכול לומר כן ולא אחר שאר אשמות וכן משמע בט"ז וכתב בנחלת צבי שכן כתב רש"ל בתשובות סימן ס"ד. ולעניות דעתי כוונת רש"ל שם דאפילו באשם נזיר לא יאמר דלא הוי כמו בא בנדבה דלא כתב שיאמר אלא באשם תלוי, וכן נראה לי ראיה מקידושין דף נ"ה מדפריך ודילמא אשם נזיר הוא דלא הוי בא בנדבה. עיין שם ודו"ק, ומדברי רמ"א וש"ך ביורה דעה סימן ה' משמע דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר. וכן נוטין דברי שולחן ערוך. ודלא כנחלת צבי. מיהו העליתי שם בס"ק ח' לאומרו:

[יג] מפני וכו'. אבל אחר חטאת לא יאמר לפי שאינה בא בנדבה והוי כחולין בעזרה, ומכל מקום יאמר על תנאי יהי רצון אם אני חייב חטאת יהא זה וכו' ואם לאו יהא כקורא בתורה, וכן הדין באשם כן כתבו רש"ל שם וב"ח, והט"ז השיג עליהם דלא מצינו שמקריב חטאת על תנאי משום דלא שייך במעשה חטאת נדבה כלל דמעשה נדבה הוא ענין אחר מעשיית החטאת, עד כאן. ואינו נכון דדוקא בהקרבה לא מצינו אבל בעוסק בתורה דאומר דיהא כקורא בתורה ולא יהא לא מעשה חטאת ולא מעשה נדבה רק שיהיה כקורא בשאר פסוקי תורה שאני, וכן במטה משה ושל"ה ופרישה פסקו כרש"ל וב"ח. אך קשה לי הא כתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות שגגות כל המחויב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחילה ואחר כך יקריב אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ונודע לו אחר שהקריב אינו עולה לו, עד כאן. ואם כן מאי מהני התנאי כיון שלא יודע לו, ומשמע בכסף משנה דלמד מש"ס דכל שכן בחטאת דאינו עולה, ויש ליישב. שוב נדפס ספר מגן אברהם והקשה על חטאת אבל באשם כתב דלא בעי ידיעה. ותימא מדברי הרמב"ם שהבאתי. ופשוט דאם ידוע לו שעבר עבירה שחייבין עליו חטאת כגון שנכשל בשוגג בדבר שזדונו כרת באכילת חלב או חילול שבת או שנכשל בחמץ בפסח וכיוצא בו מהכריתות יקרא פרשת חטאת ויאמר רבון וכו' ויכוין לשם אותו חטא. וכתב בשל"ה שיתודה קודם קריאת הפרשה ויאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ונכשלתי בשוגג ועשיתי חטא פלוני והנני שב וכו' וכהאי גוונא באשם תלוי וקרבן עולה ויורד כל אחד על חטאו. עיין שם בדף ר"ב ועיין לקמן ריש סימן רי"ט:

[יד] פסוק ושחט. קודם שיאמר פרשת הקרבנות, ויאמר הפרשות קודם איזהו מקומן, תוצאות חיים, ועיין תשובת בית יעקב סימן ק"ט, ויכוין בעקידת יצחק כשאומר צפונה לפני ה' ויהיה לזכרון טוב וכשיאמר פרשת העקידה יכוין בפסוק ויעקוד את יצחק בנו שיעקוד הקב"ה ויקשור כל המקטרגים על ישראל למעלה ושלא יקטרגו בשעת תפילה. מקור חיים. כתב הט"ז האומר ונשלמה פרים שפתינו קודם פרשת איזהו מקומן טעות הוא, דגם חטאת נזכר שם ושמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא יאמר ונשלמה פרים שפתינו במקום עבודת התמיד. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא ז"ל כשיאמר פרשת העקידה בכוונה יכופר עוונו אם שב בתשובה שלימה. כתב מגן אברהם דיאמר אחר עולה ושלמים ותודה פרשת נסכים בסדר שלח לך כי אין זבח בלא נסכים ויאמר פרשת ושמעה קול אלה. כתב הלבוש דיאמר תהלים קודם התפילה להבריח המקטרגים, ועוד דלעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, עד כאן, ובאליהו זוטא חיזקתי דבריו והקשיתי על מלבושי יום טוב וספר נתיבות עולם להגאון מהר"ל עיין שם. גם כתבתי טעם להאומרים שיר היחוד אחר התפילה. ועיין לקמן סוף סימן קי"ג. וסוף סימן קל"ג, ובשל"ה דף רנ"ז. הנה בתשובת בית יעקב סימן קכ"ז חולק על הלבוש שלא יאמר תהילים קודם תפילה אלא בציבור, אבל ביחיד יאמר אחר התפילה שהתפלל עם הציבור כמו שכתב בכתבי האר"י שכל השפע שאדם מוריד בתפילתו עם הציבור מתקיים אחר תפילתו כל משך זמן היותו בבית הכנסת עיין שם שהאריך. ולעניות דעתי דוקא בשאר תחנונים יש לעשות כן, אבל תהילים אף שאומר ביחיד טוב יותר קודם תפילה כמו שכתב הלבוש טעמא שקראן דוד זמירות שיכרות המקטרגים. ואף שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור מכל מקום אפשר להכרית המקטרגים מהני. והנה על מה שכתב הלבוש זמירות היה לי וכו' פירש לשון כריתה הקשיתי בספרי דברי אליהו בתמניא אפי פסוק נ"ד מסוטה פרק אלו נאמרין מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות וכו' ושם הארכתי. כתב של"ה שם אשרי האיש אשר אומר תהילים בשירה ובזמרה ובשמחה ובכוונת הלב לא כמו בדור הזה שאומרים במרוצה ובמהירות ובלתי כוונה והבנה ושוגים בקריאה ומדלגים בפסוקים וחוטפים זה מזה האומר חוטף פסוק של העונים והעונים חוטפים פסוקים של האומר וכמעט אין זה מברך אלא מנאץ חס ושלום. ומסיים שיחלקו תהילים לימי החודש לגמור אותו כמו שכתב בספר צידה לדרך דהיינו יום ראשון עד סימן י'. יום ב' עד סימן י"ח. יום ג' עד סימן כ"ג. וכו'. כתב בספר דרך חכמה דף מ"ה זה לשונו מנהגינו לומר פרק שירה כמו שאמרו חז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא ותלמודו מתקיים וכו', עד כאן. ולא דק בלשונו, אלא זה לשון הברייתא תניא ר' אליעזר הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום מובטח וכו' ומשמע שאין צריך לאומרו כולו אלא רק העוסק בפרק בכל יום, וכמדומה שנוהגין לחלקו לשבעת ימי השבוע כמו ספר תהלים. כתב מהר"ם טראני בסוף ספר בית אלהים קרוב הדבר להאמין שדוד המלך ע"ה חיבר פרשת שירה ברוח הקודש שניתוסף בו כשסיים ספר תהלים. ויש בו יותר מעלה מספר תהלים שהעיד בו ר' אליעזר מה שלא העיד על ספר תהילים ושנה כל העוסק ולא כל האומר כי ענין העוסק הוא לדעת ענייני הדברים וכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו אשר היו מיוחסות לאותם שהם למטה כמה מדריגות ממדריגות האדם למען נחכים באחריתנו לעשות חוקי רצונו, עד כאן דבריו בקצרה, ועיין שם עוד הרבה עניינים ממעלות העוסק בפרק זה:

(עיין באר היטיב ס"ק ו') ובתשובת שב יעקב סימן א' העלה דלענין המשמורות צריך לחשוב מצאת הכוכבים עד ע"ה לג' משמורות כמשמעות ש"ס ברכות דף ג' ע"ש שלא כדעת הזוהר אמנם מי שמתעורר לקום בחצות עפ"י הזוהר יחשוב י"ב שעות ממש אחר חצות היום כדעת הזוהר כשהחמה עומדת באמצע הרקיע ע"ש:

וחטאת כו' מה שהקשה המ"א הלא קי"ל חטאת קודם לעולה עיין תשובת שב יעקב ס"ב דמתרץ דברי הטור וש"ע בג' אופנים:

עיין באר היטיב ס"ק י"ג הנה בתשובת שב יעקב סי' ב' נסתפק אם יאמר פ' חטאת ואשם יום א' אחר יוה"כ ולפי מ"ש ב"י דיאמר נמי יהי רצון אחר פ' אשם משום שאמרו על בבא ב"ב שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ע"ש הלא סיומא דמתניתין הוא חוץ מיום א' אחר י"כ א"ל המתן עד שתכנס לספק כו' ואפילו אפשר נמי להסתפק דפרשיות לבד נמי לא לימא כמו שא"א מזמור לתודה בערב יוה"כ אלא דצידד טעם למנהג מטעם דאמרי' חייב חטאת ואשם ודאי שעבר עליהם יה"כ חייבים להביא אח"כ אבל יה"ר לא יאמר כלל ע"ש:

בספר אליהו רבה מביא הך ברייתא דר"א הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה בכל יום כו' וכ' בשם מהר"מ מטראנו שדהע"ה חיבר פרק שירה ברוח הקודש. ודייק בלשון כל העוסק ולא אמר כל האומר כי הענין העוסק הוא לדעת ענינו הדברים וכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו כו' ע"ש:

א) [סעיף א'] יתגבר כארי וכו' שיהא הוא מעורר השחר. בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבוקר הן בערב. מ"א סע"ק א' א"ר או' א' כס"א או' א' ר"ז או' ח:

ב) שם. בהג"ה. שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' יצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו שזה תועלת גדול ליראת ה'. וגם לזכך הנפש. שער רוה"ק יחוד כ"א.

ג) שם. בהג"ה. ולא יתבייש מפני בני אדם וכו' ועכ"פ לא יתקוטט עמהם. ב"י. מג"א סע"ק ב':

ד) שם. בהג"ה. ומיד כשיעור וכו' לאו דוקא אלא ישהא מעט ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה מג"א סע"ק ג'. א"ר שם. כתב בסדר היום ובקומו יאמר מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתיך. וא"צ לזה נט"י אף שידיו מטונפות כי אין מזכיר השם ולא כינוי. ש"צ דף י"ז ע"ד. חי"א כלל א' סוף אות א' ר"ז אות ה' קיצור ש"ע סי' א' אות ב' ואע"ג דהחיד"א בקשר גודל סימן א' אות א' כתב דבמודה אני וכו' יש אומרים שצריך נט"י. כיון דרוב הפוסקים כתבו דאין צריך הכי נקטינן:

ה) יאמר נוסח זה בין בעודו שוכב או יושב. ר"ז שם. ויפסיק מעט בין תיבת בחמלה לתיבת רבה. קיצור ש"ע שם. אבל להוציא ד"ת מפיו בידים מטונפות אסור. א"ז. ש"צ שם. ר"ז שם. ועיין לקמן סימן ד' אות ק"י.

ו) מיד כשניעור משנתו יטול ידיו כראוי אם אינו רוצה לישן אף שנשאר מושכב. א"ר אות ד' בשם של"ה. עט"ז. וכ"כ ברכ"י אות א' בשם דרך חיים:

ז) [סעיף ב'] המשכים להתחנן לפני בוראו וכו'. בזוהר פ' ויגש דר"ז ע"א ספרו בשבח המגיע למי שהוא ער ברגע חצות בכיוון וז"ל ס' נהר שלום דפ"ו ע"ב ומיד אחר שש שעות מי"ב שעות של הלילה שהוא מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום ודאי בכ"מ בג"ע ובכל האקלימים כנודע כי בג"ע היום והלילה שוים בקיץ ובחורף ומשהתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י"ב שעות אז הוא ודאי חצות הלילה ממש כי בחורף הלילה לווה שעות מתחילת היום ומסופו כמו שתי שלישי התוספת בקירוב מתחילת היום ושליש התוספת בקירוב מסוף היום וכמו כן בקיץ היום לווה מהלילה שעות שליש התוספת בקירוב מתחילת הלילה ושני שלישים בקירוב מסוף הלילה וכנז' בזוהר ויקהל דקצ"ה ע"ב כי אינון שעתי דמתוספן בחורף בלילה דיממא אינון ולא אתחשבו מלילה בר תריסר דאינון דילה וכמו כן אינון שעתי דמתוספן בקיץ ביממא דלילה אינון ולא אתחשיבו בר תריסר דאינון דיליה וכן היה זמן קרבן התמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב בין בחורף בין בקיץ הרי לנו מעשה גדול דזמן קרבן התמיד כנז' ואע"פ שבקיץ משינטו צללי ערב עד שקיעת החמה יש יותר משש שעות אותו זמן העודף על הו' שעות הוא מתחלת הלילה הבאה וכן בחורף להיפוך באופן שאחר ו' שעות מי"ב שעות של הלילה כנז' אז הוא חצות הלילה ממש, ותיכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו ויזהר מאד שנא יעבור חצות והוא ישן כי אם יעבור חצות והוא ישן אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא ושליט עליה סטרא דרוח מסאבא כי הוא יורד בחצי הרע דקליפת נוגה כי השינה בחצות הא' של הלילה הוא בבחי' חצי העליון דטוב דקלי' נוגה והוא כי בחי' כו' שעות כא' של הלילה נקראין שתין נשמי כמבואר בדברי כרב ז"ל וכמ"ש בע"ה בכוונת השינה והישן באותן הו' שעות הא' אותה השינה הן מעט הן הרבה נק' שתין נשמי חסר חד ולא טטים טעמא דמותא והוא חי כנז' בזוהר פ' ויגש דר"ז ע"א ואפילו ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות והתיקון חצות אין בכך כלום ולא שליט עליה עוד רוח מסאבא ולא טעים עוד טעמא דמותא אחר שנתעורר בחצות והמשיך המותין לז"א ע"י הברכות כי סכנת האחיזה והשליטה הנז' של הקלי' הוא על מי שהיה ישן מקודם חצות ועבר עליו חצות ולא נתעורר אז שולטין עליו הקלי' כנז' אבל הישן אחר חצות אין להם שליטה עוד עליו ודלא כס' מק"מ שכתב משם הרמ"ז ע"ה על מאמר הזוהר הנ"ז יעו"ש כי גרסת הזוהר שלהם היה בלא הגהת דרך אמת וז"ל הזוהר כי אתפליג ליליא וקדושא עילאה איתער ובר נש נאים בערסיה ולא איתער וכו' ע"ש. והאר"י ז"ל הגיה ובר נש דנאים בערסיה במקום מלת נאים כתב דנאים ר"ל שכבר היה ישן ולא אתער וגם ממה שאמר ולא אתער משמע שכבר היה ישן ולא אתער. ושינת אחר חצות כבר כתבה הרב ז"ל בפי' [בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ד'] שאם אינו יכול לעמוד כל חצות עד הבוקר שיכול לישן אח"כ באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור בפרט אם שורש נשמתו הוא מזווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה עכ"ל. והביאו ש"צ דף י"ז. וכ"כ ברכ"י אות ה' בשם שב יעקב א"ח סי' א' די"ב שעות אחר חצות היום הוא חצות לילה בשמים ובג"ע הארץ. וכ"כ עיקרי הד"ט סי' א' או' ב' וכ"כ בי"ע אות ב' ר"ז או' ח' שע"ת אות ו' וכתב וכן נראה עיקר וכ"כ בכף החיים למהרח"פ סי' ג' או' ל"ג דסברא זו היא מוסכמת מש"ס ופו' ומקובלים כמ"ש בספרו לב חיים ח"א סי' ו' ורו"ח סי' א' או' ך' יעו"ש. וכ"כ הרה"ג בן איש חי פ' וישלח אות ד':

ח) ואף מי שלא נתעורר בנקודות חצות אלא אחר שעה או ב' צריך לקום באותה שעה ולא יאמר כיוון שלא נתעורר בנקו' חצות ישאר ישן אלא כל מה שמקדים בקימה מן השינה עדיף טפי לטעם הנז' כדי שלא יתאחזו בו החיצונים ויטעום טעם מיתה זמן ארוך ואם גם זאת אינו יכול לעשות לפחות ישתדל לקום קודם עלות השחר כדי שיכול לומר תיקון חצות ולחבר לילה ויום בתורה כמבואר לקמן:

ט) בליל שבת מי שאינו ניעור בנקודת חצות ועבר עליו חצות בשינה יש להסתפק אם מתלבשים בו החיצונים וטועם טעם מיתה או כיון שלא יש להם אחיזה לחיצונים בשבת כמבואר בשער הכוו' בדרושי שבת ובשער המצות פ' בשלח ופ' בהר סיני וכ"כ אמל"י במערכת התיו או' ע"ד וז"ל נמצא דקלי' נוגה בשבת הטוב שבה הכלים שבה עולים למעלה וכו' עי"ש א"כ גם אדם התחתון אין מתלבשים בו. אח"כ ראיתי בס' ש"ש ח"ג בדרוש א' משנוי התפילות או' ח' דכתב דאין צורך לקום בליל ש"ק בחצות לילה דלילה כהיום יאירו ואין פחד מהחצונים יעו"ש וכ"כ בספרו ש"ש ח"ד הנקרא פתח עינים בדרוש תיקון חצות. ומ"מ גם בלילי שבת ויו"ט ישתדל לקום בחצות כדי שלא יבטל הרגלו וגם מטעם שכתבנו בסי' רל"ח או' ג' יעו"ש.

י) הקם בחצות לילה וקרא תיקון חצות ולא היה יכול לעמוד עד אור הבקר יוכל לישן אח"כ רק ישתדל לקום אחר שינתו מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה וז"ל שער הכוונ' בדרושי הלילה דרוש ד' ודע כי שעיקר הוא שצריך להשתדל בכל כוחו לעסוק בתורה כל חצות לילה עד שיעלה עמה"ש וילך להתפלל ולא יפסיק בשינה כלל ודבר זה אין למעלה ממנו אבל אם אין באדם יכולת להיותו ניעור כל חצות האחרונה של הלילה אז יקום ממש בחצות ויבכה על החורבן כמו חצי שעה כנ"ל ואח"כ תעסוק בתורה שעה אחרת וכו' ואח"כ תחזור לישן ובלבד שתחזור ותקום כמו חצי שעה קודם עה"ש ותחזור לעסוק בתורה באופן שקודם שיעלה עה"ש תהיה מתקשר עם השכינה וכו' וזה סוד אעירה שחר אני מעורר השחר כי העיקר הוא שיהא ניעור בעת עה"ש עכ"ל:

יא) בעשי"ת בחול אין אומרים תקון רחל וכן בכל ימי העומר. אמל"י בקו' שפת אמת אות ג' וכתב הרה"ג בן א"ח שם אות ה' דמנהג החסידים בעה"ק ת"ו דא"א תי' רחל אחר המולד קודם ר"ח ואע"פ שמתוודים בו ביום וכן עשה מנהג בגדאד יע"א וכ' עוד שם בשם כף החיים סי' ג' אות ל"ה דא"א תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן ובתשובתו רב פעלים העלה דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תי' רחל בבית החתן מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעה ובלחש אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיו"ט שלו הוא:

יב) בשנת השמטה א"א תיקון רחל בא"י אבל בחוצה לארץ אומרים. אמל"י שם אות ב' וכ"כ כף החיים שם או' ל"ו בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ בספרו רו"ח או' כ"ד. ועיין בשער המצוות פ' בהר סיני ובת' רב פעלים ח"א בק"ו סוד ישרים סי' י "ד:

יג) תיקון לאה א"א בליל שבת ור"ה וכפור ופסח ושבועות וסוכות וש"ע וכן א"א בחו"ה של פסח אבל בחו"ה של סוכות אומרים תיקון לאה. אמל"י שם באות ג' בן א"ח שם אות ז':

יד) בליל ט"ב א"א תי' לאה אבל תיקון רחל אומרים. ברכ"י סי' תקנ"ב אות י"א, בן א"ח פ' דברים אות כ"ה:

טו) אין הנשים אומרים תיקון חצות גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות וכן שאר הלמוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהילים בליל הו"ר מנהגם ללמוד. בן א"ח שם או' ו' ובספרו רב פעלים שם סי' ט' מיהו מדברי שער הכוו' דף נ"ד ע"א משמע דגם הנשים חייבות בת"ח והוא שכתב שם וז"ל והיכן מקומה עתה בלילה כי ירדה אל הבריאה שם היא צועקת ושואלת לשי"ת על חורבן בית מקדשא וכמש"ה קול ברמה נשמע וכו' רחל מבכה וכו' וכ"כ שם בסוף ע"ב וכמו שהקב"ה יושב ושואג וכו' כמו כן נוקבה בוכה וצועקת וכו' וכ"כ שם בע"ג יעו"ש וגם תיקון לאה נראה משם דיכולה לומר שכתב וגם היא נותנת זמירות והודאות אליו וכו' יעו"ש ותי' לאה אינו אלא מזמורים כנודע. ומ"ש שם ברב פעלים הטעם משום דאין או' מקרא בלילה י"ל דבר הצורך שאני דהא גם אנשים ע"פ דברי האר"י ז"ל אין או' מקרא בלילה ואפ"ה או' ת"ח. ומ"ש עו"ש שלא נמצא ולא נשמע שהנשים יאמרו ת"ח י"ל מפני שבנערותן עסוקים בגידול בנים וכו' וכיון דדש דש ועוד דהא כמה וכמה אנשים יש ג"כ דאין או' ת"ח אלא רק היראים וע"כ גם הנשים לא נהגו אבל מי שיש לה יר"ש ורוצה לקיים אמירת ת"ח תע"ב. ועיין עוד לקמן סי' תצ"ד או' ח' ודוק:

טז) אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה תיקון חצות עדיף טפי שער הכוו' שם וכן בחודש אלול שאומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם טוב שיאמר תיקון חצות והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות ברכ"י סי' תקפ"א אות ג' כף החיים שם או' ל"ג רו"ח או' כ"ב בן א"ח פ' וישלח אות ז':

טז) אחר שעלה עמוד השחר לא יאמרו תיקון חצות בין תיקון רחל בין תיקון לאה בן א"ח שם אות ח' ועי"ש שכתב דמ"ש בל"ח ח"א סי' ו' דגם אחר ע"ה כיון שלא הגיע זמן ציצית יכולין לומר ת"ח אין לסמוך ע"ז יעו"ש.

יח) בעת שיאמר ת"ח ישנה מקומו מתחילת תי' רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה בין שהוא אומר בביתו בין שהוא אומר בבהכ"נ וקודם שיאמר פתיחת אליהו ז"ל אז ישב במקומו העיקרי שרוצה ללמוד שם מיהו בזמן שא"א תי' רחל אלא רק תיקון לאה בלבד א"צ לשנות מקומו ואותם הנוהגין ליתן אפר במקום הנחת תפילין כשאומרים תי' רחל כמ"ש רבינו האר"י ז"ל מנהגם להניחו עד גמר תי' לאה והכי מסתברא, בן א"ח שם אות ח':

יט) זה סדר אמירת ת"ח ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוו' בדרושי הלילה דרוש ת"ח דרוש א' בתחלת תי' רחל צריך שתלך ותשב אצל הפתח סמוך למזוזה ותסיר המנעלים ותשב יחף ותעטוף ראשך כאבל ותרבה בבכיה כפי כוחך (ועיין בזוה"ק פ' בשלח נ"ה ע"ב שכתב דכל ב"נ דבכי וארים קליה על חרבן ביתיה דקב"ה זכיה למה דכתיב לבתר יחדו ירננו וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא עכ"ל) ותקח אפר מקלה ותשים על מצתך במקום הנחת תפילין גם תכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש ותכוין בזה על שריפת התורה שנעשית אפר וגם תכוין איך מיום שנחרב ביה"מ ונשרפה התורה נמסרו סודותיה ורזיה לחיצונים וזה נקרא גלות התורה בעה"ר:

יט) ותאמר תחלה על נהרות בבל וכו' ותכון לבכות על חורבן הבית ואח"כ מזמור לאסף אלהים באו גוים וכו' ותכוין לבכות על הריגת הצדיקים ואח"כ תאמר פסוקים אלו זכור כ' מה היה לנו וכו' עד סיום מגי' איכה ותכפול בסוף פ' השיבנו וכו' ואח"כ תאמר פסו' ישעיה סי' ס"ג והם הבט משמים וראה וכו' כי אתה אבינו וכו' למה תתענו וכי' למצער ירשו וכו' ואח"כ פסו' שבסי' ס"ד והם ועתה ה' אבינו וכו' אל תקצוף וכו' ערי קדשיך וכו' העל אלה וכו' ואח"כ תאמר פסו' דנחמה שבסי' ס"ב והם על חמותיך ירושלים וכו' ואל תתנו דמי לו וכו' נשבע ה' בימנו וכו' כי מאספיו יאכלהו וכו' ואח"כ תאמר ג' פסו' אלו וכם אתה תקום תרחם ציון וכו' כי רצו עבדיך וכו' בונה ירושלים וכו' והרי נשלם ענין תי' רחל:

יט) ואח"כ תתחיל בתי' לאה ותאמר מזמור כאיל תערוג וכו' ומזמור שאחריו שפטני וכו' יענך וכו' לה' הארץ ומלואה וכו' אלהים יחננו ויברכנו וכו' הללויה אודה וכו' ובליל ר"ח סימנם כלא"ה שהם כאיל תערוג לה' הארץ אלהים יחננו הללויה אודה והענין הוא כי אם הם לילי ר"ח או ימים שאין בהם נפ"א אין לבכות ולהתאבל על החורבן וגם א"ל כל המזמרים והפכו' אלא יתחיל ויאמר מזמורים אלו שסי' כלא"ה בלבד ואח"כ יעסוק בתורה:

יט) גם צריך שתדע שאחר שכבר גמרת כל המזמור של הללויה וכו' צריך שתבכה בכל לילה על עונותיך ותבקש מחילה מלפניו יתברך ולכן אחר שתאמר מזמור הללויה וכו' תאמר מז' של בבוא אליו וכו' כולו בבכיה ותחינה ובקשה ואח"כ תאמר עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים אח"כ תקום ממקומך ותלך למקום אחר לעסוק בתורה עד עה"ש כנז"ל:

יט) וכתב הרה"ג בן א"ח שם אות ט' שקודם שיאמר תי' רחל יפרוש מטפחת או בגד אחד קל על הקרקע כדי שיעור מושבו דאין לישב על הקרקע ממש וטוב שיהיה הפתח של החדר שהוא קורא בו פתוח אם אין שם קרירות:

יט) אחר תי' לאה הנז' מנהגינו לומר מז' בשוב ה' את שיבת ציון ובקשת מלך רחמן רחם עלינו וכו' ואע"ג שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם בסוף תי' לאה המסודר מהאר"י ז"ל וכתב בן א"ח שם דכן מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב לאומרם כדי לפסוק בנחמה:

יט) ואחר המזמורים של תי' לאה מנהגינו לומר פתיחת אליהו הנביא ז"ל בשביל שצריך לסמוך עסק תורה בתי' לאה וכתב הרב בן א"ח שם שמצא כתוב לאחר פתיחת אליהו ז"ל יאמרו מאמר רשב"י הכתוב בזוה"ק פ' נח דף ס"ה ופקודי דף רס"ה אר"ש ארימית ידי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' עד זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל:

יט) ושיעור משניות קודם לכל דבר ועי"ז זוכה לנשמה כי משנה אותיות נשמה ואם זכה לחכמת אמת עת ההיא מסוגלת מאד באה"ט סק"ו בשם האר"י ז"ל ואם לאו ילמוד זוהר או אדרא ועיין שער רוה"ק דרוש ג' דף ט' ד"ה גם אמר הר"א הלוי וכו':

כ) בימים שא"א בהם ודוי אומרים מזמור בבוא אליו נתן הנביא אבל א"א פסוק עד אנה בכיה בציון וכו' וכן בשנת השמטה בא"י תוב"ב דא"א תי' רחל א"א פסוק הנז' בן א"ח שם:

כא) בעי"ת וכן בימי העומר בימים שיש בהם תחנה אע"פ שא"א בהם תי' רחל אומרים בתי' לאה מזמור יענך דאין זה נוגע לתי' רחל רק פסוק עד אנה בכיה בציון א"א אותו. רב פעלים שם סי' י"ד:

כב) בימי העומר כשאומר בתי' לאה מזמור למנצח בנגינות יכוין בתיבה ובאות השייך לאותו הלילה. שער הכוו' שם ועיין לקמן סי' תפ"ט או' ח':

כג) המנהג לומר ודוי קודם תיקון חצות כמ"ש החיד"א בקשר גודל לסי' א' אות ח' וכתב בן א"ח שם אות י' שבחודש אלול ועי"ת שאומרים בהם סליחות ואומרים ודוי בתוך הסליחות לא יאמרו ודוי קודם תי' חצות עכ"ל ונראה דה"ד לאומרים תיקון חצות סמוך לסליחות שלא יהא ככלב שב על קיאו אבל לאו' תיקון חצות בחצות לילה בזמנו י"ל וידוי דלא שייך טעם הנז' כיון שהוא מרוחק הרבה מיודוי של סליחות.

כד) טוב שעה א' קודם אור היום לעסוק בתורה מכמה שעות ביום. עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' א' אות ה' בשם רב יעב"ץ:

כה) [סעיף ג'] ראוי לכל יר"ש שיהא מיצר וכו' אבל כשהוא מתפלל ולומד בתורה יהיה שמח מחב"ר אות ב' רו"ח אות עו"ב ר"ז אות ח' וכן הוא בשער הכוו' בהקדמה:

כו) ומ"מ אם מוריד דמעות בתפלתו היא מקובלת ביותר מחב"ר אות ג': ודע דאם אדם חולה עינים או שהוא זקן וירא מלהוריד דמעות דמחליש כח העינים יש לו מקום למנוע ויש ראיה לזה מתשו' הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תקנ"ה וכה"ג ראיתי להרב שיו"ב ביו"ד סי' שצ"ד אות ג' שלמד מתשו' הרדב"ז הלזו למ"ש האר"י ז"ל דיש לבכות בתפילות ימים נוראים דאם בא בימים וירא מפני ראות ותמנע היתה דמעתו יפה עשה כי כוונתו רצויה אך טוב בין באבל בין בתפילות ימים נוראים לעשות קול בכי וכתיב כי שמע ה' קול בכיי ורחמנא לבא בעי לב נשבר עכ"ל רו"ח שם:

כז) האר"י ז"ל לא התפלל בקול רם אפילו הזמירות להורות הכנעה ואימה ויראה לפני ה' וביום שבת מרים מעט קולו בנעימה בתפלה דמיושב לכבוד שבת. שער הכוונות שם. מחב"ר אות ד':

כח) קודם שהאדם יסדר תפלתו בביה"כ מפ' העקידה ואילך צריך לקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך וכגון לאהוב כל א' מבני ישראל כנפשו כי עי"ז תעלה תפלתו כלולה מכל תפלות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר א' מן האברים שלו ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו ויתפללו עליו וכן בכל תפלותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חבירו עמו. שער הכוונות שם:

כט) [סעיף ד'] טוב מעט תחנונים בכוונה וכו' וכן בתורה, דשואלין קבעת עתים ואין שואלין כמה תורה למד. וטוב ללמוד ה' פרקים במתון ונעימה יותר מכ' בנחיצה. א"ר אות ה' משם מקור חיים. מחב"ר אות ה' ר"ז אות ט':

ל) [סעיף ה'] טוב לומר פ' העקידה. כתב החיד"א בס' קשר גודל סי' כ"ד אות ג' דאחר פ' העקידה קודם רבש"ע יאמר פ' ושחט אותו וכו' ויאמר יהר"מ וכו' אבל הרש"ש זלה"ה בסי' התפילה לא כתב זה וכן מנהג בבית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י והרש"ש ז"ל שאין אומרים לא פ' ושחט ולא יהר"מ:

לא) שם ופ' המן וכו' ובכל דור ודור תקון רבנן סדר לימודים שונים וקביעת עתים במלי דחסידותא וכוונתם לזכות את הרבים המון ישראל דבל"ה הן בעון הם בטלים מת"ת וע"י סדרי הלמודים הללו אנהו ואביזרייהו הם מתעוררים קורין ומקרין ואולם לא נאמרו כל השעורים הללו לת"ח אשר להם יד ושם טוב חכמים ויודעים לעסוק בגופי התורה ולעמוד על עיקר דיני התורה להבין ולהורות ופוק חזי הרב הקדוש האר"י זצ"ל כי מעט מעט הראה והתקין בפרטים אלו וכן מצאתי להרב ל"ח פ' הרואה אות פ"ד שכתב דמי שיש לו לב להבין במקום ריצויים ותחנות ומעמדות ילמוד, וכ"כ הא"ר בשם פסקי תוספות, אמנם ראוי לכל ת"ח שיקבע עת כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ואיידי דטריד בגופי הלכות ומחדש בטובו חידושי תורה קרוב שיגבה לבו וכיוצא וקבלתי כי בכלל משז"ל דתורה תבלין ליצה"ר הוא תוכחת מוסר מרז"ל קמאי ובתראי, ברכ"י אות ט':

לב) שם בהג"ה. ודוקא ביחיד מותר לומר יו"ד הדברות וכו' ז"ל שער הכוו' בהקדמה הנ"ז גם הייתי נוהג לומר בכל בקר קודם התפלה פ' המן ויו"ד הדברות וכיוצא בזה בפ' אחרות ומנעני מורי ז"ל שלא לאומרם ובפרט ביו"ד הדברות הזכיר לי טעמו של דבר כי הרי בימים הראשונים קבעום בתפלה ומפני המינים שלא יאמרו שאין עוד ח"ו תורה מן השמים אלא יו"ד הדברות בלבד לכן בטלום ומי זה יערב אל לבו לחזק את המינים ולנהוג מה שבטלו רז"ל בגמרא עכ"ל. והביאו מחב"ר אות ח':

לב) וכתב שע"ת או' י"א בשם קו' טוב עין סי' יו"ד הא דמשמע מהאר"י ז"ל שאין לאומרם אפילו ביחיד אפשר דהקפידה קודם התפלה אבל אחר התפלה אם יקראם באמצע קביעות למודו שפיר דמי, וכ"כ רו"ח אות ל"א:

לג) [סעיף ו'] פ' הקרבנות וכו' כתב עו"ת אות ח' נ"ל דיש לומר פ' הקרבנות בעמידה דהא תנינא דיושב פסול בעבודה והביאו י"א בהגה"ט וכתב שכן משמע מהאר"י זצ"ל. אבל אנן בדידן לא מצינו כעת כתוב בדברי קדשו כלל מזה וכ"כ ש"צ דף ס"ב ע"א וכתב שמדברי האר"י ז"ל יש לדקדק בהיפך עי"ש וכ"כ ברכ"י אות י"ד ובמחב"ר סי' מ"ח ובקושר גודל סי' ז' אות כ"ב וכתב שם בברכ"י דכן עמא דבר. וכ"כ הרו"ח או' ל"ב דרוב הפו' הסכימו דא"צ לקרותם מעומד דלא כהעו"ת והי"א וכמ"ש הש"צ:

לד) שם לא יאמר אלא ביום. ומצוה מן המובחר שאין לאומרם אלא עד אחר תפילת י"ח. ברכ"י אות י"ג עי"ש:

לה) [סעיף ח'] יאמר עם הקורבנות פ' ושחט אותו וכו' דאיתא במדרש אמר הקב"ה מעיד אני עלי שמים וארץ. בין עכו"ם בין ישראל בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק. ט"ז ס"ק ח', שו"ג או' י"א:

לו) [סעיף ט'] נוהגים לומר וכו' הגם דרובא דעלמא אינן נזהרין להיות קורין פ' הקרבנות בכל יום מיהו בזמן מגפה וחולי רע בעולם ב"מ טוב לקרות פ' הקרבנות דבר יום ביומו שהוא מסוגל הרבה ונכון לבו בטוח כי לא תאונה אליו רעה שהוא משומר מכל דבר רע. יפה ללב ח"ג אות י"ב:

לז) נכון לקרות בתהלים קודם התפילה שהתהלים נק' זמירות ל' כריתה שמכרית להמקטרגים, לבוש סעי' ט' ומה"ט תיקנו לומר קודם תפילה ס' הזמירות כדי להכרית ולסלק המקטרגים. רו"ח או' ס"ג ודלא כשו"ת בית יעקב סי' קכ"ז שכ' דאין לומר תהלים קודם התפילה, רו"ח שם ועי"ש:

לח) כתב בס' דרך חכמה דף מ"ה מנהגינו לומר פרק שירה כמ"ש חז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ותלמודו מתקיים בידו וכו' והביאו א"ר אות י"ד וכתב עליו דלא דק בלשונו אלא ז"ל הברייתא תניא ר"א הגדול אומר כל העוסק בפ' שירה זה בכל יום מובטח וכו' ומשמע שא"צ לאומרו כולו אלא רק העוסק בפרק בכל יום, וכמדומה שנוהגים לחלקו לז' ימי השבוע כמו ס' תלים וכתב בשם מהר"ם טראני דשנה כל העוסק ולא כל האומר כי ענין העוסק הוא לדעת עניינים הדברים וכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו אשר היו מיוחסות לאותם שהם למטה כמה מדרגות ממדרגות האדם למען נחכים באחריתנו לעשות חוקי רצונו עי"ש ועיין רו"ח או' ס"ד שכתב דגירסת בעל העקרים כל האומר כגירסת בעל ר"ח ופי' בו כמו שפי' מהר"ם טראני ז"ל בפי' כל העוסק עי"ש,

לט) שם ופ' סמני וכו' בב"י סיים ואח"ך פ' ברכת כהנים וכאן בש"ע השמיטו ולא ידעתי פי' ואולי השמטת סופר הוא, שו"ג אות י"ב:

מ) ראיתי להרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה שהיה נזהר לדבר שום דבור חול קודם שיתחיל הזמרות והיה אומר שכן צריך עפ"י הסוד. קשר גודל סי' כ"ד אות ב':

ט"ז סק"ב) אלא הוא זריזות בפ"ע. כי יתגבר כארי הכוונה שמיד בניעורו משנתו יקום:
ויהא הוא מעורר השחר הכוונה שירגיל במאכלים קלים וכדומה שלא יישן הרבה וינער קודם השחר כי בשינה לא שייך התגברות וא"כ הל"ל ויהא לא שיהא:

מ"א סקי"א. ועוד דעכ"פ חטאת מיקרי באה בנדב' עי' כנ"י ס"ס ך"ג (ובכור שור) (שבת דף סא):

מ"א סקי"ב דלא כע"ש ט"ס הוא ומקו' דברים אלו ברס"ח זה שהביא מהב"י דאחר תמיד היו מקריבין הקטורת ע"ז כ' דלא כע"ש שכ' מנחה קודם לקטורת והיינו מנחה השייך לתמיד של שחר כ"כ בתוספות שבת:

שיהא הוא מעורר השחר. בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפל' הן בבקר הן בערב:

מפני. ועכ"פ לא יתקוטט עמהם (ב"י):

ומיד. ל"ד אלא ישהא מעט כדאי' בגיטין דף ע':

המשכים. המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וברקנטי פ' בראשית כ' וז"ל וי"א זמן בקשת רחמים הוא סוף הליל' ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כ"י ועל בניה כו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו ובקשה זו צריכה בנפילת אפים ע"כ ועסי' קל"א ס"ב ובגמרא דילן לתי' הראשון דנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע דעת רצון הוא ולתי' השני לא משמע כן ועיין בזוהר ויקהל ע' שמ"ב דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן בקיץ הן בחורף אף על גב דלענין תפלה אינו כן כמ"ש סי' רל"ג וכ"כ שערי ציון:

חורבן בה"מ. כתב של"ה שבכל סעודה יאמר על נהרות בבל ובשבת יאמר מזמור בשוב ה' את שיבת ציון וגומר ואחר כוונת הלב הן הן הדברים:

מעט. ובגמרא אמרינן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים כלומר אף ע"פ שהמרב' כוון לבו ג"כ מ"מ אם הממעיט לא היה ספק בידו לעשות הוא רצוי להש"י כמו המרב' וכ"מ מהראי' שמביא מעולת העוף העני שנאמר בו ג"כ ריח ניחוח כמו עולת בהמה שמביא העשיר:

העקדה. כ' הבחיי פ' צו שאין די באמיר' אלא בביאור הפ' ויכיר נפלאות ה' וכן פי' מ"ש כל האומר תהלה לדוד ג"פ מובטח לו שהוא בן עה"ב:

עולה. לאחר עולה ושלמים ותודה יאמר פ' נסכים והיא בסדר שלח לך כי אין זבח בלא נסכים אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים ופ' צו את אהרן לא שייכא לעול' רק שייכא לקרבן תמיד וכמ"ש ס"ט ויאמר פ' ושמע' קול אלה בסוף ויקרא שהיא באה על שבועת ביטוי ועל שבועת העדות ואשם ודאי ואשם תלוי: נשאלתי למה כ' הטור והרב"י בש"ע לומר עולה כו' חטאת הלא קי"ל פ"י דזבחים דחטאת קודם לעולה וכ"כ רש"י פ' תזריע ע"ש ברא"ם ונ"ל דאמרי' בזבחי' דף ז' למה חטאת קודמת לעול' משל לפרקליט שנכנס למלך ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו ע"ש והתו' כתבו עולה דורון הוא אף על גב דאעשה מכפרת יותר מחטאת וכו' ע"ש פי' דאיתא בגמ' חטאת מכפרת על חייבי עשה מקופיא ועולה מכפר מקיבעא אעפ"כ כשקרב חטאת ראשונה א"כ כבר כיפר' על חייבי כריתות ועשה א"כ עולה הוי דורון אבל באמירתינו כתב הטור שלא יאמר יה"ר אחר פ' החטאת שמא אינו חייב חטאת והוי כקורא בתורה ועולה מכפרת אעשה דאמרי' בגמרא אין לך אדם שאינו מחויב עשה א"כ יאמר עולה קודם שהיא מכפרת כדאיתא בזבחים שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה כנ"ל אבל כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם:

בצבור. מפני המינים שאומרים אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור (ל"ח ס"ט):

ביום. אבל פ' הכיור ופ' תרומת הדשן יכול לומר קודם היום כדאיתא ביומא ספ"א:

יר"מ. אבל אחר פ' החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת (טור) ומשמע דעת הרב"י דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר כן דקי"ל כחכמים דאינ' באה נדבה רק כשהיה מונח לפניו חתיכה של חלב וחתיכ' של שומן ואכל א' מהן ואינו יודע איזה היא ועבי"ד סי' ה' והטור כתב אחר אשם יאמר יהי רצון וכב"י בשם מהרי"א ומהרי"ח שהאשם נמי בא בנדבה לפי שאמרו בנדרי' שהחסידים נודרין עצמן בנזיר כדי להבי' קרבן א"כ נראה שיש לו לבא כמו בנדב' עכ"ל מבואר מלשונו דלא כע"ש: ומה מאוד נפלאתי על הגאונים שהרי בנדרים דף י' אמרי' שהיו מתנדבין בנזיר כדי להביא קרבן חטאת ולא הוזכר שם אשם וא"כ בחטאת הל"ל יה"ר ולא באשם ועוד דמקרא מלא הוא דנזיר מביא חטאת ולא אשם אא"כ כשנטמ' וא"כ לא מקרי נדבה והוי דומיא דכל חטאות ואשמות שבאין על החטא וא"ל דשאני אשם נזיר דבא על המזיד וכדאיתא פ"ב דכריתות וא"כ בידו לידור בנזיר ולטמאות עצמו ולהביא אשם משא"כ בשאר קרבנות דבאין דוקא על השוגג זה אינו דא"כ ל"ל מכח נזירות הלא אשם שפחה חרופה ואשם פקדון חטאת דעולה ויורד נמי על המזיד ועוד דחלילה לצדיקים לטמאות עצמן במזיד ולעבור על ל"ת ועוד דעכ"פ חטאת מקרי באה בנדבה דמביא נזיר טהור: ושאלתי את פי הגאון הגדול מהור"ר יצחק נר"ו אב"ד דק"ק פוזנן בשנת תכ"ח והאריך בחריפותו ובקיאותו דחטאת נזיר אינה באה לכפרה לכן אי אפשר לאומרו על חטא אחר משא"כ באשם נזיר דבאה על כפרה וכשאומרו מתכפר בו חטא אחר ולא משמע כן בנדרים שפי' המפרש וז"ל שמתיראין שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהן והיו נודרין בנזיר ע"כ ש"מ שהיו מתכפרין בחטאת זו ואין כאן מקום להאריך בזה עיין ברמב"ם פ"א מנזירות: והב"ח כתב בשם רש"ל שאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון שיהא כו' וקשה לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע"ב דחטאת בעי ידיעה בתחלה דכתיב או הודע אליו חטאתו ואף שמשמע שם מדברי רש"י סוף דף ע"א דלא בעי ידיעה בתחלה מדקאמר שזה איל וכו' ע"ש מ"מ למסקנא בעי ידיעה ודברי רש"י צריכים ישוב ואין כאן מקומו וא"כ אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא לכן נ"ל לנהוג דאחר פ' האשם יאמר רבש"ע אם נתחייבתי אשם יה"ר וכו' דאשם לא בעי ידיעה בתחלה אבל אחר חטאת לא יאמר כלום ובהכי מתיישבה דעת הטור ע"פ ההלכה וכתוב בשל"ה דשבת וי"ט לא יאמר יהי רצון דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ"מ אם ת"ח הוא מוטב שיעסוק בפ' דיומא ע"כ ועיין סי' ק"ז ס"א ובע"פ וח"ה ועי"כ לא יאמר פ' תודה עסי' נ"א:

מקטר. כי אחר התמיד היו מקריבין הקטורת (ב"י א"ח) ובהג"מ כ' לומר הקטורת קודם תמיד וטעמא מדתנן פ"ג דיומ' קטורת של שחר היה נעש' בין דם לאיברים אבל בסדה"י כתב לומר התמיד קודם הקטורת דהא עיקר כפרה בדם וכ"כ תר"י רפ"ד דברכות גבי תפלת המנחה דעיקר נגד הדם ולכן מתחלת זמן שחיטת התמיד דהיינו מו' שעות ומחצה ותפלת השחר משיעל' ע"ה ובתפלת המנח' כ"ע מודו דתמיד קודם לקטורת כדאי' ביומא והע"ש שכתב לומר מנחה קודם לקטורת לא דק דהא אביי הוה מסדר מערכה וכו' ע"ש:

(א) לעבודת בוראו – כי לכך נברא האדם, כמו שאמר הכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו'. ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לומר: איך תעמוד בבוקר, כי הקור גדול; או ישיאנו בקיץ לומר: איך תעמוד ממיטתך, ועדיין לא שבעת משנתך? יתגבר עליו ואל ישמע לו, ויחשוב בנפשו: אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם, כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו; כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

(ב) השחר – בשל"ה כתב סוד, לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, הן בבוקר הן בערב. ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן, יטול ידיו, אף שנשאר מושכב. ומכל שכן שלא ילך ארבע אמות בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוהר הקדוש מפליג עבור זה בעונשו למאד, כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה. ומכל מקום, חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נטילת ידיים, כגון לעצור עצמו מלהשתין על ידי זה, או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו, אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים. ויש שנכשלין בזה. אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו, נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מארבע אמות. וכתב השערי תשובה על זה דלא נהירא, דעדיף יותר שילכו במרוצה, שלא להשהות רוח רעה על ידיו. יש אומרים דלעניין זה אמרינן כולא ביתא כארבע אמות דמי, אבל אין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק. אם אירע כשמשכים בלילה שאין לו מים ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה, אף על פי כן חלילה לו לבטל מדברי תורה משום זה עד שיאיר היום, אלא יטול מעט או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד, כדין התלמוד והפוסקים.

(ג) שהציבור מתפללין – היינו אף על פי שלא יעבור זמן תפילה, מכל מקום מצווה עם הציבור. ועיין לקמן סוף סעיף קטן ט'.

(ד) הצדיקים – דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני השם יתברך, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו. וכתבו בשם האר"י ז"ל, שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יִרְאָה, כזה יִ-הְ-וָ-ה, וזהו סוד "שויתי ה' לנגדי תמיד", וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים, וכותבים בהם "שויתי ה'" וגו' בן ארבע אותיות ושארי שמות, ומנורה כזה היתה נקראת בשם "שויתי". והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם. וכתב בשערי תשובה בשם התבואת שור שראוי לאזור חיל לבטל המנהג, כי על פי הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי, ותשתפכנה בראש כל חוצות, וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם. ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית, שאין שייך בזה טעם הנ"ל, לית לן בה, עד כאן לשונו. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם, כי על ידי הנרות שקובעין בעמוד, בא ברוב העיתים לידי מחיקת השם חס ושלום.

(ה) מפני בני אדם – ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם, מפני שמידת העזות מגונה מאד, ואין ראוי להשתמש ממנה כלל, אפילו בעבודת השם יתברך, כי יקנה קניין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך (ב"י). ועיין בביאור הלכה.

(ו) המלעיגים עליו – וכן אם הוא אדם בינוני עומד במקום גדולים, לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות המצווה. אך אם אפשר לו לעשות המצווה שלא בפניהם, טוב יותר. ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו, יש לומר, טוב יותר לעשות בפניהם, שילמדו ממנו לעשות כמעשהו. אך יכוין לבו לשם שמים, ולא להתפאר חלילה.

(ז) גם בהצנע לכת – רוצה לומר, אף בשעה שהוא בביתו בהצנע, גם כן יהיה לכתו עם ה' אלהיו, וכמו שמסיים והולך.

(ח) בזריזות – לאו דווקא, אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום, כי זה מזיק לגוף [גיטין דף ע']. טוב לומר תיכף בקומו: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ותיבת "בחמלה" יהיה באתנחתא, ו"רבה אמונתך" בלי הפסק. והוא מן הכתוב: "חדשים לבקרים" וגו', שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר. ואין צריך לזה נטילת ידיים, ואף אם ידיו מטונפות, כי אין מזכיר בזה הנוסח לא שם ולא כינוי. ומכל מקום ללמוד נראה דאסור קודם שנטל ידיו, ובלאו הכי אסור קודם ברכת התורה. ועיין לעיל סוף ס"ק ב'. סעיף ג [עריכה]

(ט) ראוי לכל וכו' – והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא. וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה על פי כתבי האר"י ז"ל. וזמן חצות הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום, ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות. והיא י"ב שעות אחר חצי היום. והעת להתאונן על החורבן נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט, ומחצות ואילך יעסוק בתורה, ובסוף הלילה יבקש צרכיו. ויש אומרים אז "שומרים לבוקר". ואם הוא קרוב להנץ החמה, יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות, ואחר כך יאמר "שומרים לבוקר". ואחר התיקון, שיעור משניות קודם לכל דבר. ואם זכה לחכמת האמת, עת ההיא מסוגלת מאוד. האחרונים קיבלו, מ"שכבי" עד "קומי", היינו משבועות שאומרים "שכבי" עד תשעה באב שאומרים "קומי", אין צריך לקום בלילה. ויש אומרים, מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום. והנוהגים על פי קבלה סוברים שצריך לקום תמיד. חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בציבור, אין למונעם, ואדרבה, ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבית הכנסת משיאמרוהו בחדר הסמוך לו, דבית הכנסת קדיש טפי, וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה. ומי שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מחמת שהוא חלש בטבעו, או שהוא יודע בעצמו שאם יקום באשמורת יישן בעת התפילה, מוטב לישן כל הצורך. ומכל מקום יהיה זהיר מאוד לקום שעה, ולפחות חצי שעה, קודם קריאת השַמָש לבית הכנסת, כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בציבור ובנקיות.

(י) שיהא מיצר – אבל התורה והתפילה יהיה בשמחה.

(יא) חורבן בית המקדש – כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל"; ובשבת, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון, יאמר "שיר המעלות בשוב ה'" וגו'. והעיקר שיידע מה קאמר, ואחר כוונת הלב הן הדברים.

(יב) בלא כונה – אבל אם המרבה כיוון גם כן, המרבה טוב יותר. ואם הממעט יש לו אונס ואינו יכול להאריך, או שהוא משער בעצמו שאם יאריך – לא יהיה יוכל לכוין, וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה, נחשב לפני ה' יתברך כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. ועל זה שנינו: "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין ליבו לשמים". וכן לענין תלמוד תורה העניין כן, כי הכל תלוי לפני ה' יתברך אם עושה כל אשר בכוחו לעשות. ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד, יכול למנוע מלומר הרבה תחינות ובקשות הנדפסות בסידורים, וטוב יותר שילמוד במקומם. וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום, אם מעט ואם הרבה, כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ותבלין היצר הרע הוא תוכחת מאמרי חז"ל.

(יג) פרשת העקידה – קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ה'. וכן מה שאמרו בגמרא: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח שהוא בן עולם הבא", גם כן באופן זה. וטעם לאמירת כל זה, כי פרשת עקידה, כדי לזכור זכות אבות בכל יום, וגם כדי להכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו. ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו. ועשרת הדיברות, כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה'. ופרשת הקרבנות, דאמרינן במנחות: "זאת תורת החטאת", כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו'.

(יד) ושלמים – והוא הדין פרשת תודה, דגם היא בכלל שלמים. ואחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים.

(טו) וחטאת – עיין במגן אברהם שכתב, דאם יודע שנתחייב חטאת, יאמר פרשת חטאת קודם. ומדברי שארי הפוסקים לא משמע כן.

(טז) בצבור – מפני הכופרים, שיאמרו: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו גם כן על קונטרס המיוחד לציבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור, אלא לקובעו בין הברכות כמו קריאת שמע; אבל קודם ברוך שאמר, מותר אף בציבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל. וביחיד, דווקא שלא בתוך התפילה; אבל לקבוע בתוך הברכות, גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח].

(יז) ביום – דאין הקרבנות קרבין אלא ביום. אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לאמר קודם היום. ואם אין לו פנאי, יכול לאמר גם פרשת הקרבנות בלילה. ואם צריך עמידה, עיין בסימן מ"ח במ"ב סק"א. כתב בשל"ה דבשבת ויום טוב לא יאמר יהי רצון, דאין קרבן נדבה בא בהם, אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן, כקורא בתורה. ומכל מקום אם הוא בן תורה, מוטב יותר שיעסוק בפרשה דיומא. מי שהוא אבֵל לא יאמר פרשת הקרבנות (משום שהוא אסור בתלמוד תורה).

(יח) באים בנדבה – אבל אחר פרשת החטאת לא יאמר כן, לפי שאינה באה נדבה; אלא אם כן עבר עבירה שחייבים עליה חטאת. וכן אשם. ואשם תלוי, קיימא לן דאינה באה בנדבה. והאחרונים כתבו בשם רש"ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יהי רצון, רק שיאמר בלשון ספק, דהיינו: "יהי רצון מלפניך אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת, שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת"; ואם לאו, יהיה כקורא בתורה. וכהאי גוונא יאמר גם כן אחר פרשת אשם. אך המגן אברהם הקשה עוד, איך יאמר "אם נתחייבתי חטאת"? הא קיימא לן לעניין חטאת דבעי ידיעה בתחילה שחטא! על כן העלה המגן אברהם, דלעניין חטאת לא יאמר כלל היהי רצון; רק לעניין אשם ודאי ואשם תלוי, יוכל לאמר יהי רצון זה דעל תנאי. אך אם ליבו נוקפו שמא עבר על חטא והיה לו ידיעה שחטא ושכח, יוכל לאמר גם כן היהי רצון אחר חטאת בדרך תנאי [שערי תשובה]:

(יט) עם הקרבנות – וכהיום נוהגין לאומרו אחר פרשת התמיד.

(כ) ושחט אותו – דאיתא במדרש, דכל מי שאומר פסוק זה, הקב"ה זוכר עקידת יצחק.

(במ"א ס"ק ד') ובגמרא דילן נ"ב ברכות דף ג':

(מ"א. סק"ח.) נשאלתי למה כתב הטור. נ"ב ולי הקטן שמעון הירש נ"ל ע"פ מ"ש קודם לזה דאחר עולה ושלמים ומנחה יאמר פ' נסכים כי אין זבח בלא נסכים אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים ואם יאמר עולה אחר חטאת יאמר אח"כ פ' נסכים א"כ פ' נסכים קאי נמי אחטאת ואשם שאמר קודם וכ"כ הט"ז בסק"ז גבי ונשלמה פרים ע"ש ואי לא יאמר אח"כ פ' נסכים אין זבח בלא נסכים מש"ה יאמר עולה קודם לחטאת:

(שם ס"ק י"א) והטור כ' ואחר אשם יאמר יה"ר. נ"ב ע' בנידה דף ע' מפני שמביא קדשים לבית הפסול וע' פרש"י וזה אינו אלא כשהביא הקרבנות בפועל ונתותרו. אבל באמירה בלחוד חכמים ג"כ מודים שיכול להתנות על אשם בתנאי אם לאו יהיה נדבה. ובזה מיושבים דברי הטו' וכמה גדולים שנבוכו בקושיא זו שאשם אינו בא בנדבה. ומה שמשמע מדברי תוספות בקדושין דף נ"ה ד"ה ודילמא דלא יוכל להתנות. אין מזה השגה דמה שכתבו תוס' שנסכי נדבה לאישים אין זה אלא דפריך הכי אברייתא לשמואל דס"ל הכי בזבחי' דף צ"א אבל לדינא קיי"ל דלא כשמואל שנסכי נדבה נמי לספלים וכ"כ הרמב"ם פט"ז מהל' מעש' הקרבנות הל' י"ד ע"ש. אך' דברי הרמב"ם פ"ו מהל' פסולי המוקדשין הל' י"ח לפ"ז תמוהים שכתב מצא זכר בן שתי שנים אין תקנה שמא אשם הוא ועדיין לא כפרו בעליו. הלא יכול להביא בתנאי כמו שהקשו תוס' וצ"ע:

ס"א הגה ועכ"פ לא יאחר זמן תפלה שהציבור מתפללין משמע אף אם א"א לו להתפלל בציבור. מ"מ לא יאחר הזמן שהציבור מתפללי'. ע' לקמן סי' צ' סעי' ט':

מג"א סק"ה על נהרות בבל. אבל ער"ח אחר מנחה יאמר בשוב ד'. אשל אברהם לקמן סי' רל"ב ס"ד:

י"א סק"י קודם היום. ולא נהירא דהא נאמר ובער עלי' הכהן עצים שהם סדרי ב' גזרי עצים ופסול בלילה. כדאיתא ספ"ב דיומא. עיי"ש:

סקי"א ע"פ ההלכה. עדיין אינו מיושב לפי ההלכה דקיי"ל כחכמים דבאשם בעי' ידיעה. כמו שפסק הרמב"ם. נז"ש:

(שם בא"ד) וח"ה ועי"הכ. בעי"הכ לא יאמר פ' חטאת ואשם ושלמים מה"ט נז"ש:

מג"א סקי"ב דהא עיקר כפרה בדם. ע' לקמן סי' קל"ב בט"ז סק"ב וסי' רל"ד ט"ז סק"ב:

כארי. עיין באר היטב ועיין ט"ז שכתב שעיקר הגבורה הוא נגד היצר הרע ואמר כארי כו'. ויראה שהוא ע"ד שאמרו ביומא דף ס"ט נפק אתא כגוריא דנורא מבית קה"ק ולזה אמר שיתגבר כארי נגדו:

השחר עיין בה"ט ובברכי יוסף כ' דבזוהר שלפנינו ליתא. אך בזוהר כת"י דף י' איתא שכ' ועל דא אתחייב מיתה לשמים וכ' שצריך ליטול ידיו אע"פ שאינו רוצה לקום ואם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי נפש שהולכים פחות פחות מד"א ע"ש ולא נהירא לענ"ד ועדיף שילך במרוצה שלא להשהות ר"ר השורה על ידיו. ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ח' כ' שאין נזהרים מלילך ד"א בלי נט"י וי"ל שסמכו את עצמם על זה דהרשב"א ס"ל בברכות דכולא ביתא כד"א דמיא ע"ש ופשוט שאין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק ועיין בא"ר ס"ק ד' ועיין לקמן סימן ד' מ"ש בזה:

שויתי ה'. עבה"ט וראיתי בכתבי בד"ז הרב החסיד האלקי מוהר"ר זלמן לוקוואר ז"ל על מה שהיו רגילין לעשות מנורו' של קלף מציורים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' כו' בן ד' אותיות ושאר שמות והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיח בטלה בתוך התפלה מאימת השם אשר לנגד עיניו וכתב ע"ז בשם דודו אא"ז הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הנחה אם לא שויתי ודוממתי ר"ל שיוכל לגדור שידום אף בלא השויתי והתרעם מאוד ע"ז לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וע"ד שאמרו בר"ה דף י"ח ע"ב שעל דבטלית אדכרתא מן שטרייא עשאוהו יו"ט ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג והאריך בדברי נועם ונראה דבמנורות הגדולים המצויירים על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית לית לן בה ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסדורים מטעמא דלעיל וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו רואות שהם הולכים לאיבוד ולהמחק ובפרט שכותבין עליהם שמות אשר לא כדת והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר:

המלעיגים עי' בה"ט ומ"ש גם בהצנע לכת עי' בסוכה דמ"ט וביד אפרים מ"ש בזה אהי הגאון מו' אפרים זלמן נ"י:

בזריזות. ועי' ביד אפרים סי' ד' שתיבות בחמלה יהיה באתנחתא ע"ש:

ולבסוף. עיין בה"ט ועי' ביד אפרים מ"ש בזה בשם הת"ש ובספר שלמי צבור. ועי' בשב יעקב סי' א' שכ' דלענין קומה מחצות לילה יש לחשוב י"ב שעות מחצות היום שהוא בשעה שהחמה עומדת בראש כל אדם וי"ב שעות אח"כ דהיינו חצי מעל"ע הוא זמן חצות לילה שאז מנשבת רוח צפונית (וזה גם כדעת שלמי ציבור) וכן יש לחשוב מה שנזהרים על שעת התקופה ובעל נפש יוכל להחמיר על עצמו להקפיד אף על השעות מתחלת היום או מתחלת הלילה ממש אבל לענין זמן ק"ש ותפלה תלוי ביום ובלילה ממש ומי שרוצה להתפלל בשעות שמשתנות המשמורות כמ"ש הטור יחשב הלילה מתחל' צה"כ עד ע"ה לשלשה משמורות הן בקיץ והן בחורף ע"ש. ובאשל אברהם הביא קצת מזה ועיין בשו"ת דבר שמואל סימן רי"ג וסי' רכ"א. ועיין מ"ש ביד אפרים ר"ס נ"ח ובאבן השוהם סי' כ"ג כתב בני אדם שנדרו לקום בחצות לילה להתפלל ולבקש רחמים כוונתם על חצות לילה ע"פ הדין ויש לחשוב חצות אחר ששה שעות מתחלת כניסת הלילה הן בלילות ארוכות או קצרות וכבר נתבאר שאין כן דעת הש"י והש"צ וכן נראה עיקר וכתב בשבות יעקב ח"ג סי' מ"ד שאין לעשות תפלת חצות בפרהסיא רק בצנעה דכתיב הצנע לכת ולכן מה שקצת יחידי סגולה עושי' כן בבה"כ בעשרה יש בזה משום יוהרא אם אין כל הציבור עושים כן ע"ש. אך האידנא נהוג עלמא למעבד הכי ואין בזה משום יוהרא בכל ענין וכ"כ בברכי יוסף על דברי הש"י וז"ל באזנינו שמענו ועינינו ראוי בכמה עיירות פשט המנהג להיפך מ"ש. וכתב עוד שם חבורה חצות שקבוע להם חדר סמוך לבה"כ וראשי הקהלה רוצים שיאמרו בבה"כ כדי שיהיה ג"כ עשרה ראשונים כך ראוי לעשות אך אם יש מביניהם איזה בחורים שלפעמים מדברים שיחה בטלה ולא יעצרו עצמם מלשיח גם בבה"כ מוטב שיחזיקו בקביעותם בחדר וכתב באגרת הרמ"ז (הוא ר"ת הרב רבינו משה זכותא) שאין לעשות התיקון בתחלת הלילה אף בקיץ וגם לא בראש משמורה שניה אלא מחצות ואילך ויש להקדים השינה תחלת הלילה כדי שיוכל עכ"פ לקום חצי שעה קודם אור היום ובשעת הדחק אף שעלה ע"ה יש קצת מציאות לתיקון כו' ע"ש, ושם בסי' ט"ו כתב שבמקומות שמרבים בסליחות בער"ה ובעי"כ באשמורת וגם עושין נפילת אפים הנוהג לעשות תיקון חצות בכל השנה יש לו לעשות גם בער"ה ע"ש. עיין שם בסימן ט"ז מי שרגיל לומר תיקון חצות וקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר שניהם יאמר תיקון חצות כסדר האר"י ז"ל שהיא עיקר גדול יותר מהסליחות וכתב בברכי יוסף בשם מז"ה מהר"א אזולאי (הוא בעל חסד לאברהם) אחר שהשלים תיקון חצות יאמר אני מאמין באמונה שלימה בנחמת ציון אלקינו ברחמיו ינחמנו ויחדש עלינו מלכותו מהרה ע"ש:

בכוונה. עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ב סימן מ"ד ובברכי יוסף כתב שראוי לקבוע עת ללמור בספרי מוסר כי כל הגדול כו' וקבלתי כי תבלין היצה"ר הוא תוכחת מוסר ממאמרי חז"ל:

ושלמים. עבה"ט הביא קושית המג"א דהא חטאת קודמת לעולה. ובספר דעת קדושים כ' לתרץ דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילות בשר שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואמרו חז"ל בזמן שבה"מ קיים מזבח מכפר עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו ופרש"י שאוכלים על שלחנו עניים מהוגנים ואין היה"ר שאומר כחטאת עולה רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר ואין היה"ר עולה במקום כל הקרבן של החטאת מה שאין כן היה"ר של העולה שהוא כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן היה"ר של עולה קודם ע"ש ועיין בשב יעקב סי' ב' מ"ש בזה:

בציבור. עבה"ט כ' בקונטרס טוב עין סי' יו"ד שמהרא"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפי' ביחיד אך אפשר דהקפידה קודם התפלה אבל לאחר התפלה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי ע"ש:

נדבה. עבה"ט וכתב בשב יעקב סי' ב' שהנוהגים לו' פרשיות של הקרבנות בכל יום יכול לומר גם פ' של חטאת ואשם אפילו ביום שאחר יוה"כ אבל היה"ר של חטאת לא יאמר כלל ושל אשם יאמר בכל השנה בדרך ספק אם נתחייבתי כו' ומ"מ ביום שאחר יה"כ לא יאמר כלל. ועיין בת"ש סי' ה' ס"ק ח' וט' מ"ש בענין זה ושם בבכ"ש דף ק"ח ודעתו שאם לבו נוקפו שמא עבר על חטא ונודע לו ושכח יאמר ג"כ אחר חטאת בדרך תנאי ושם מבואר כל פרטי דיני אמירת הקרבנות באורך. ובאמונת שמואל סי' נ"ג כתב הך קושיא שהקשה המ"א דאשם נזיר אינו בא אלא כשנטמא בשם חכם א' והוא ז"ל כתב ע"ז דלק"מ דלענין תפלה של יה"ר יכול לכוין לאשם נזיר כיון שע"י נדר זה באם יטמא יביא אשם מיקרי נידר ונידב. ובכנסת יחזקאל ס"ס כ"ג כתב לתרץ משום טמאי מתים ע"ש. ובמאיר נתיבים סי' א' כתב שהוא תמוה וגם מ"ש בא"ש צ"ע, ולענין הדין מסיק שיה"ר לא יאמר כלל אף בדרך תנאי ושל אשם יאמר דרך תנאי ע"ש וכבר כתבתי הכרעת הבכ"ש בזה וכן עיקר. ועיין תשובת יעב"ץ י"א סי' קס"ג. וכקונטרס טוב עין סי' י"ב וביד דוד בשבת (דף ע') וע' ביד אפרים מ"ש לפ' דברי הגאון מהר"י מפוזנא ז"ל שהביא המג"א שם:

ושחט אותו. עבה"ט וכתב הבית יעקב סי' ק"ח דמ"ש בב"י ובש"ע פסוק ושחט אותו כו' יאמר עם הקרבנות זה נמשך למ"ש לפני זה שלא יאמר פרשת הקרבנות אלא ביום ולא יאמר בסדר המעמדות קודם אור היום פרשיות הקרבנות אבל מכל מקום יאמר פסוק ושחט ששחיטה וזריקה כשירה בלילה ומכל מקום ביום שאומר פרשת הקרבנות אין לו לדלגו בשביל שאמר אותו קודם אור היום אבל אין הכוונה לאומרו בפ"ע בשביל זכירת עקידת יצחק כמו שנוהגין קצת לומר קודם איזהו שעיקר הזכירה הוא כשאומרו עם הפרשה ע"ש, וצ"ע על דבריו דבאמת האי קרא דושחט לאו בענינא דפ' התמיד כתיבא ומ"ש שהשחיטה וזריקה כשירה בלילה במח"כ שגגה הוא וש"ס ערוך בזבחים בכמה דוכתי דפסול, וביומא פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו כו' והוציאוהו לבית השריפה, ומצאתי בשו"ת ח"צ שהשיג עליו בסי' כ"ז ע"ש:

יתגבר כארי. עיקר גבורה כנגד היצה"ר שאמרו איזה גבור וכו' ואמר כארי כי טבע הארי אשר אין לו יראה משום בריה כמ"ש מקולם לא יחת כו' כן לא יעלה על האדם מורא יצרו אף שהוא תקיף ממנו:

שיהא הוא מעורר כו'. לכאורה אין שייכות זה הענין אלא הוא זריזות בפ"ע אלא הענין הוא שאין דומ' העושה מצוה ע"י התעוררות של אחרים לעושה ע"י עצמו. ועפ"ז נ"ל מ"ש רבינו הטור אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי דק' סיפא ל"ל. ונרא' דמצינו אדם מקדש את עצמו מלמט' מקדשין אותו מלמעל' וכ"ה לענין התעוררות שיש ב' מיני התעוררות שתחל' מתעורר מלמט' ואח"כ בא עליו התעוררות העליון לסייע לו וע"ז שיבח דוד את עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררות שלו מלמטה גדול' כ"כ שא"צ לסיוע התעוררות של מעלה וע"כ אמר אני מעיר השחר כמו לקדושת ישראל כמ"ש על אילת השחר ומעלה זאת אינה אלא לדוד וכיוצא בו אבל אנו וכיוצא בנו הלואי שנזכ' להתעוררות מלמט' כדי שיבא אח"כ מלמעל' ע"כ לא זכר הש"ע רק שיתגבר לזה שלכל הפחות יהא מעורר השחר אף שלא יזכה למעלה השניה שזכרנו.

טוב מעט כו'. ז"ל רבינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בכוונ' מהרבות בהם שלא בכוונ'. וקשה ממ"נ אי מיירי תחל' במרב' בכוונ' למה ישוה עם הממעיט ואי בלא כוונה למה אמר אח"כ כי טוב יותר כו' ומתחל' השוה אותם ובגמ' סוף מנחות אמרי' א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ונראה ע"פ דמצינו בפ"ק דשבת דף י' רבא חזיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותי' אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והוא סבר זמן תורה לחוד כו' ועד"ז שפיר אמרו א' המרבה בתפל' כרב המנונא דס"ל זמן תורה לחוד כו' ואחד הממעיט בתפל' כרבא שכוונתו לעסוק בתורה וע"כ מסיים שפיר ובלבד שיכוין לבו לשמים כלומר באותו ענין שממעט בתפל' הוא לש"ש ועפ"ז אמר רבינו כי לפעמים הוא ריבוי התפל' סיבה לשלא יוכל לכוון וא"כ טוב לקצר ולכוון ע"כ אמר אחד המרב' ואחד הממעיט מטעם שיהי' לו כוונ' וע"כ סיים ובלבד כו' פי' שהמיעוט שהוא ממעט הוא לסיב' שיכוין לבו לשמים כי טוב יותר למעט בכוונ' ממי שמרבה בלא כוונה וזהו סיבה שממעט שיהי' לו כוונה כנ"ל נכון:

פרשת העקידה. לזכור זכות אבות בכל יום וגם להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באים בהשגח' ופרשת הקרבנות דאמרי' סוף מנחות זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת כו':

ודוקא ביחיד כו'. דמתחלה היו קוראין בצבור כדאי' פ' דתמיד ואמרינן ספ"ק דברכות דבטלום מפני תרעומת המינים שהיו אומרים אין שאר התור' אמת והיינו בצבור אבל ביחיד ליכא תרעומת:

אלא ביום. כיון שאין זמנם אלא ביום:

שהם באים בנדבה. משא"כ חטאת אין בא אא"כ עבר עביר' שחייבים עליה חטאת וכן באשם אע"ג דמצינו אשם תלוי ועוד מצינו שאדם מביא עצמו לידי נזירות ויכול להביא אח"כ אשם מ"מ סתם אשם אין בא בנדבה: וראיתי בשם מהרש"ל שיוכל לומר גם אחר פ' חטאת ואשם יה"ר רק שיאמרו בל' ספק דהיינו יר"מ שאם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ולפע"ד שא"ל כן דודאי מצינו בגמרא בהרבה דוכתין שאדם מביא עולה על ספק דהיינו אם חייב עולה יהיה זה עולה ואם לאו יהיה עולת נדבה כדאי' ס"פ האיש מקדש בסוגיא דאמרי' תנן התם בהמה שנמצאת מהלאה למגדל עדר כו' מ"מ לא מצינו בחטאת כן כיון דחטאת אינו בא בנדבה היאך יאמר אם אינו חייב חטאת יהיה זה נדב' דאין שייך במעשה חטאת נדב' כלל דמעש' נדבה הוא ענין אחר לגמרי מעשיית חטאת ע"כ גם כאן אם הוא חייב חטאת והקריא' נחשבת לחטא' דהיינו כאלו עושה ממש מעשה חטאת ככל חקתו ומשפטו היאך יאמר ואם אינו חייב חטאת יהיה זה נדבה דהקריא' ההיא כבר נעשית כמשפט החטאת בכל פרטיו שקורא בו בתורה ע"כ אין לאומרו: וגם ראיתי תשובה נוצחת לקצת שאומרים קודם פ' התמיד ומשניות איזהו מקומן ונשלמה פרים שפתינו ולדעתי אינו נכון שיש למחות בידם דזה משמע על כל מה שיאמר אח"כ והנ' גם דיני חטאת נזכרים שם ואין ע"ז שלום פרים בנדבה דשמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא א"כ אם יאמר ונשלמ' פרים שפתינו במקום עבודת התמיד כנ"ל:

פ' ושחט וגו'. דאיתא במ' אמר הקב"ה מעיד אני עלי ש"ו בין עכו"ם בין ישראל בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק:

סעיף א בש"ע גם בהצנע לכת לכאורה ר"ל שיעשה בצנעה לקיים מה שאמרו והצנע לכת כו' וע' בסוכה דף מ"ט ע"ב וברש"י שם. אך בשל"ה בקונטריס עשר"מ איתא גם בשבתו בביתו ובשכבו כו'. נראה קצת שמפרש שר"ל שאף בשעה שהוא בביתו בהצנע יהיה לכתו עם ה' אלהיו וכמ"ש בסימן ב' אע"פ שהוא בחדרי חדרים לא יאמר מי רואני כו' אך מ"ש בהצנע לכת לא משמע הכי:

בט"ז ס"ק ב' ע' בפירש"י בתהלים שמשם לקוח לשון הטור בזה:

שם כמו לקדושת ישראל. כמו הוא ט"ס וצ"ל כלומר כו' ומ"ש לקדושת ישראל ר"ל מדת כ"י שהיא הקדושה שלהם ושכינתו בתוכם ועיין בפ"מ ולא מחוור ועכ"פ אף אם נגיה תיבת לקדושה ולכתוב במקומו ולכנסת מ"מ מלת כמו הוא ט"ס וצ"ל כלומר לכנסת ישראל אך לפענ"ד מלת קדושה נמי א"ש:

(במ"א ס"ק ד') הלילה לי"ב שעות. ר"ל שאחר שעברו י"ב שעות הלילה הוא נחשב ליום בחורף ובקיץ הוא להיפך והיינו לענין חצות דאחר שעברו ששה שעות מתחל' הלילה הוא זמן חצות. ואא"ז בת"ש אין דעתו כן ע"ש ועי' מ"ש בסימן מ"ז וע' בבכור שור ברכות שכתב בשם לקוטי האר"י שזמן חצות בין בקיץ ובין בחורף באמצע חשכת הלילה והוא ז"ל הסכים עמו דלא כשערי ציון. אך בס' שלמי צבור הביא בשם הרב הק' האליף מהו' שלום מזרחי שערבי זצ"ל שכ' כי בג"ע היום והלילה שוים שהזמן הוא אחר שש שעות מי"ב שעות הלילה שהוא אחר ב' שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום בודאי בכ"מ בג"ע ובכל האקלימים כנודע כי בג"ע היום והלילה שוין בקיץ ובחורף ומשיתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י"ב שעות אז הוא ודאי חצות לילה ממש כי בחורף הלילה י"ב שעות מתחלת היום. ומסופו כמו ב' שלישי תוספות בקירוב מסוף הלילה וכנזכר בזוהר ויקהל כו'. וכן היה הזמן הקרבן תמיד של בין הערבים מכי יצטו צללי ערב בין בחורף ובין בקיץ ואע"פ שבקיץ משנטו צללי ערב עד שקיע' החמה יש יותר מו' שעות אותו הזמן העודף על שש שעות הוא מתחלת הלילה הבאה וכן בחורף להיפוך באופן שאחר שש שעות מי"ב שעות הלילה כנ"ל אז הוא חצות לילה כו' ותיכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו ויזהר מאד שלא יעבור חצות לילה ממש והוא ישן כי אז הוא טעים טעמא דמותא כו' ואפי' ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות והתיקון חצות אין בכך כלום ולא שלט עליו רוח מסאבא ולא טעם טעם דמותא אחר שנתעורר בחצות להמשיך המוחין לז"א כו' ע"ש כי האריך עוד באמרי נועם. וכן כ' הגאון בעל שב יעקב וע' בשערי תשובה בזה בשם תשובות אחרות:

(סעיף ה) ומנחה ושלמים ותודה בכלל כדאיתא בזבחים תודה אקרי שלמים. וכ"כ אא"ז בת"ש ס"ק ח' וע"ש דאע"ג דתודה הוא על נס מ"מ אף בלא נס מתנדבים דנס בכל יומא איתא:

(במ"א ס"ק ז') כתב הבחיי כו' הבחיי לא כ"כ על פרשת עקידה רק על מה שאמרו חז"ל כל העוסק בפ' העולה כו'. והענין שהוא מתכוון בביאור הפרשה על איזה ענין היא רומזת. כי מתוך זה יתגלו עיני שכלו ויבין נפלאות מתורת הקרבנות ומזה ישתדל יותר בתורה ובמצות ויהיו עונותיו נמחלים לו כאלו הקריב קרבן ואין לומר שיהיה הכוונ' שיהגה ויגרוס לשון הפ' כו' וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד כו' הכוונה כי מתוך מה שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו. אז יכיר ויבחין נפלאות תמי' דעים. ומתחזק לבו באמונת ה' ובעבודתו. ובזה יירש חיי עולם הבא עכ"ל הבחיי. ולכן נראה שצריך לציין על תיבת ופ' העולה:

ס"ק י"א א"כ נראה שיש לומר כמו לבא בנדבה כצ"ל:

(שם) אא"כ בשנטמא וא"כ לא מיקרי נדבה לענ"ד יש לתמוה דבין בחטאת ובין באשם מ"מ השתא מיהא לא נדר בנזיר ולא נתחייב קרבן וע"כ לא אמרינן אלא היכא שיכול לנדב אותו קרבן עצמו כגון עול' ושלמים שפיר יכול לומר יה"ר דהוי נדב להקריב משא"כ מזה שאין הקרבן בעצמו בא בנדבה אם לא כשנודר בנזירות וזה יודע בעצמו שלא נדר בנזירות ומה לי כשאינו יודע אם חטא או שלא נדר בנזירות. ולכן נראה דודאי אין הכוונה שיכוון ביה"ר לאשם נזיר אלא דס"ל כיון דאפשר שיתכפר לו איזה חטא ע"י קרבן אשם שגרם לו נדבת לבו שפיר שייך לומר יה"ר כו' כאלו הקרבתי אשם כגון באשם נזיר דע"י הקרבתו מתכפר מקופיא על חטא אחר שבידו ומ"מ עיקר הקרבן בא על נדבת לבו שנדר בנזיר ואח"כ נטמא באונס וכה"ג דממילא נתכפר בו איזה חטא אחר ולכן שייך לומר יה"ר כו' כאלו הקרבתי אשם ע"י נדבת לבו ועי"ז מתכפר לו חטא אשר שיש לו מקופיא משא"כ בחטאת א"א לומר כן דשאר חטאת אינו יכול לגרום אותם על נדבת לבו ורצונו כי אם ה' אנה לידו איזה חטא. וחטאת נזיר כיון שאינה באה לכפרה אין חטא מתכפר בו כלל וזה כוונת הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק מפוזנא ז"ל:
ובמה שהקשה המג"א דהא חטאת בעי ידיעה בתחלה ואא"ז בת"ש כתב דאשם נמי בעי ידיעה בתחלה והאחרונים האריכו בזה. לענ"ד לק"מ דלענין שמא אינו מחוייב כלל א"ש שלא יאמר כיון שאינו בא בנדבה אבל בדרך תנאי אינו מעכב מה שהוא מחוסר ידיעה דאמירה זו אינה צריכה כל התנאים והפרטים האמורים בחטאת דהא אינה הקרבה ממש רק שאומר ענין הקרבה ומתפלל שיעלה לרצון לכפר עליו אשר חטא וא"כ מה בכך שלא נודע דמ"מ החטא לא יתכפר לו אלא שכך גזרה חכמת התורה שלא יקריב חטאת בלי ידיעה וזה אינו בא להקריב קרבן בלא ידיעה רק אומר הפרשה ומבקש רחמים שאם חטא אלא שלא נודע לו שמ"מ קולר העון תלוי בצוארו תעלה לו אמירה זו כאילו נודע לו להקריב הקרבן כדינו שאז היה מתכפר בו כדין כן יתכפר לו עכשיו ע"י מחשבתו הטובה שחשב שאם היה יודע מתחלה והי' רשאי להביא קרבן היה מביאו וכמש"ל בשם הבחיי תחשב לו מחשבה זאת כמעשה דהיינו כאלו הודע אליו חטאתו והי' מחויב להביא קרבן כנלענ"ד:

ס"ק י"ב יש מגיהים ובתפלת המנחה כ"ע מודים דתמיד קודם לקטורת כדאיתא ביומא. אבל פרשת מנחה י"ל אחר קטורת כצ"ל. ובאמת אם יגיה כן אינו מדוקדק מ"ש דלא כע"ש דהא הע"ש באמת כ"כ לחלוק על דברי הש"ע שכ' תמיד ואח"כ קטורת וע"ז כ' בע"ש ולי נראה שאין הסדר כן אלא תמיד ואח"כ מנח' ואח"כ קטורת ע"ש והכי הו"ל להמג"א למימר ובע"ש כתב די"ל מנחה קודם כו' ואין נראה דהא אביי כו' ולישנא דלא כע"ש משמע שנמשך לדבריו הקודמים שמזה מוכח דלא כע"ש וכן הוא ברוב המקומות במג"א ונלע"ד לפרש דהנה באמת צריך ליתן תבלין בדברי הע"ש דלמה מקדים פרשת מנחה לקטורת ומ"ש בע"ש וע' ברמב"ם הלכות תמידין לא מצאתי דבר ובודאי אין חולק שהקטרת הקטרת היו קודם למנחה והוא ש"ס ערוך. ונראה דהע"ש ס"ל ג"כ דמה שאנו אומרים פרשת תמיד הוא נגד אברים ואף שקטורת קודמין לאברים מ"מ אמרינן פ' תמיד תחלה שהוא מין זבח. וא"כ כיון דבלא"ה אין אנו אומרים כסדר הקרבה בבה"מ ממילא דיש לסמוך פ' מנחה לפרשת התמיד שהמנחה ג"כ היא שייך לקרבן משא"כ הקטורת. ואף שהקטורת קודמים למנחה מ"מ הא בלא"ה אין אנו אומרים כסדר דאל"כ היה צריך לאומרו קודם תמיד ג"כ כאשר הוא באמת הגה' מיי"נ. ולפי מ"ש המג"א דאמירת הפרשה הוא נגד דם התמיד ממילא שהאמירה הוא כסדר ההקרבה וא"כ פשיטא שאין לשנות הסדר וי"ל קטורת קודם מנחה ולכן אחר שהכריע המג"א שהוא כנגד דם התמיד כתב דבמנחה כ"ע מודו שתמיד קודם משום דאיתא ביומא דקטורת של בין הערבים בין אברים לנסכים ועכ"פ האמיר' צריך להיות כסדר ודלא כע"ש שכתב דמנחה קודם לקטורת והיינו משום דס"ל דפ' התמיד נגד האברים והאמירה שלא כסדר דז"א אביי הוה מסדר כו' דם התמיד קודם לקטורת וקטורת לאברים ואברים למנחה. וממ"נ אם הפ' נגד אברים יש להקדים הקטורת קודם לפ' התמיד ג"כ אבל מ"מ אין לומר שלא כסדר א"כ באמת הכפרה בדם ושפיר אמירה שלנו כסדר ודו"ק:
ומה שצ"ע בזה לפע"ד כיון דהמג"א וע"ש מיירי מן המנחה שהיו מקריבין עם תמיד של שחר איזה פ' מנחה יש כאן דפ' מנחת נסכים שבשלח לך אינה ענין למנחת התמיד כלל ע"ש ובמ"ש אא"ז ת"ש ובמנחת התמיד היא אמירה באותו פ' של קרבן התמיד גופו דקאמר ועשירית האיפה סולת למנחה ועיין בש"ס דיומא שם וברש"י שם ופשיטא שאינו עולה על הדעת שיפסיק בפ' קודם ועשירית האיפה ויאמר פ' קטורת באמצע הא ודאי ליתא. וצ"ע: