שולחן ערוך, אורח חיים ב׳: דין לבישת בגדים ובו ו סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין לבישת בגדים ובו ו סעיפים:
לא ילבש חלוקו מיושב (טור) אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה:

אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו:

ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ:

ינעול מנעל ימין תחלה ולא יקשרנו ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין: הגה ובמנעלי' שלנו שאין להם קשירה ינעול של ימין תחל' (תוס' פ' במה אשה דס"א):

כשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה:

אסור לילך בקומה זקופה ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש ויבדוק נקביו: הגה ויכסה כל גופו ולא ילך יחף (א"ז) וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות ונקיות (הגהות מיימוני פ' ה' מה' דעות):

כת' מהרש"ל הא דאסור לילך בקומ' זקופה וגם בגילוי הראש היינו דוקא תחת אויר רקיע אבל לא בבית כי אינו נראה כ"כ שאינו משגיח במורא של הקב"ה כי אם תחת אויר רקיע וכ' מהרש"א דכובע של קש ושל גמי חשוב כסוי וכ' ע"ת דה"ה שערות שקורין בל"א פרו"ק חשובים כסוי אך מפני מראית עין יש ליזה' אם אפשר:

אסור להזכיר את השם בגילוי הראש (מהרא"י) ולא מהני אם משים הידים על הראש. אבל מהרש"ל כ' אם רוחץ באמבטי ורוצ' לשתות או בלילה שאין לו כובע בראשו דיו במה שמכס' ראשו בידו. כ' בס' הכוונות ויזהר מללבוש ב' מלבושים ביחד כי קשה לשכחה וצריך להזהר שישים שני צדדי הטלית והמלבוש ביד ימינו ואח"כ יתן צד השמאל ביד השמאל ותמיד יכוין שהכל בכלל בימין אח"כ מימין לשמאל (לחם השמים):

מיושב. דאז בהכרח יגלה גופו. איתא בש"ס חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנא אין נזהרים בזה משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין בשרו נראית. מ"א:

לחוץ. ויראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות וכתב הט"ז שיש חילוק בין ת"ח לשאר אנשים דלת"ח אם לבש החלוק הפוכה צריך להפכה אבל שאר אינשי דעלמא יזהר לכתחלה שלא ללבשה הפוכה ע"ש. ויזהר מללבוש שני מלבושים יחד בפעם אחד כי קשה לשכחה. וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל. כתבים:

ימין תחלה. דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל. ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש"ה נחלק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבת תפילין הוא בקשירה וכשרוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה עמ"א. וע"ת:

בקומה זקופה. אפי' פחות מד' אמות ב"ח ט"ז ומ"א והמחבר יד אהרן כתב דמאחר דמן הגמרא נראה דבתוך ד' אמות מותר איך יחמיר רבינו אפי' בתוך ד"א והט"ז ס"ק ד' כ' דרבינו לא היה גורס בגמ' ד"א ע"ש וליתא שהרי כ' רבינו ברמזים בפ"ק דקידושין אסור לילך ד"א בקומה זקופה ובגילוי הראש. הרי שהי' גורס ד"א. ועיין ברמזים פרק כיצד מברכין דלא כתב שם ארבע אמות ודוק. ועיין מ"ש הפוסקים דגילוי הראש הוא מדת חסידות וליכא איסורא ע"ש וצ"ע דהרי רבינו ברמזים כלל ותני קומה זקופה וגילוי הראש ובכלהו תני אסור. יד אהרן:

ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד' אמות אפילו קטנים נכון לכסות ראשן דתהוי עלייהו אימתא דשמיא. מ"א:

בגילוי הראש. ט"ז סי' זה ס"ק ה' כתב דה"ה אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוי כמהלך ובסי' ח' ס"ק ג' כתב אפילו יושב אסור משום בחוקותיהם לא תלכו ע"ש ומהרש"ל כתב הא דאסור לילך בקומה זקופה ובגילוי הראש היינו דוקא תחת אויר הרקיע אבל לא בבית כי אינו נראה כ"כ שאינו משגיח במורא של הקב"ה כ"א תחת אויר הרקיע ע"ש וכ' ע"ת ויש לסמוך על זה בעת הצורך וכובע של קש ושל גמי חשוב כיסוי כמבואר לקמן סי' צ"א ס"ד. וכתב ע"ת דה"ה שערות שקורין פרו"ק חשובים כיסוי אך מפני מראית עין יש ליזהר אם אפשר. ולענין ליכנס לבה"כ בגלוי הראש מבואר לקמן סי' צ"א ס"ג דאסור. ואסור להזכיר השם בגילוי הראש ולא מהני אי משים הידים על הראש שם סי' צ"א ס"ג. אבל מהרש"ל כתב אם רוחץ באמבטי ורוצה לשתות או בלילה שאין לו כובע בראשו דיו במה שמכסה ראשו בידו וט"ז סי' ח' וסי' ע"ד פסק דכיסוי היד על הראש מהני לענין שלא ישב או ילך בגילוי הראש אבל לענין שיברך או יוציא מפיו דבר קדושה לא מהני כיסוי יד ע"ש וכ"פ המ"א בסימן צ"א ס"ק ד'. ואם אחר מניח ידו על ראשו חשוב כיסוי אפילו לענין ברכה שם סי' צ"א:

יחף. איתא בשבת דף קכ"ב ובפסחים דף קי"ב שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (ובספר אליהו רבא מביא בשם של"ה דאם עושה משום תשובה על עונותיו מותר וכן עשה דוד המלך ע"ה הלך יחף):

מגמרא דשבת קי"ח

טור תעני' יא חגיג' יז

שבת קי"ד

שם ס"א

שבת שם

קידושין לא

שם

ברכות טו:

סעי' א לא ילבש כו'. כמו בפשיטתו וע' בה"ג הר"י בספר היראה וטור:

ב אל יאמר כו'. שם ושם:

ד ובמנעלים שלנו כו' דהברייתא הוא עיקר ולא קאמר א"נ שמיע ליה כו' אלא לרווחא דמילתא דאל"כ בכל תיובתא נימא הכי וע' תוס' שם שכתבו טעם אחר:

ו אסור כו'. אע"ג דבקדושין אמרו ד' אמות אבל בברכות מ"ג ב' גי' הרי"ף ורא"ש ואל יהלך בקומה זקופה משום מלא כל הארץ כבודו וכן סתם הרמב"ם וטור:

ויכסה כל גופו. מ"ר פ' מצורע דף קמ"ד. ד"א בעצלתים ימך המקרה ע"י שאדם מתעצל לכסות ראשו כראוי ימך המקרה נעשה דומי פי' ניזוק ובשפלות ידים על ידי שאדם מתעצל לכסות גופו כראוי יעלה גופו חטטין ד"מ:

ולא ילך כו'. שבת פרק י"ח ובפרק כ"ג ופסחים פרק י':

וירגיל עצמו כו'. ברכות ס"ב א' ופ"א דתמיד:

שהוא זריזות ונקיות. ר"ל אע"ג דזהו דוקא לדידהו כמ"ש המפרש בתמיד מ"מ אמרו שזהו זריזות:

לא ילבש חלוקו מיושב – ובפמ"ג נסתפק בישן בכילה שאין גבוה עשרה אי נוהג דין זה דהוי כמכוסה עי"ש ובספר ארצות החיים מסיק לאיסור עי"ש:

ולא ילך ד' אמות – עיין במ"ב סוף סקי"א במש"כ ואם מפלה ראשו שרי הן אמת בפמ"ג כתב ואם מפלה ראשו כה"ג שרי משמע מיניה דדוקא במכסה בידו ואנכי השמטתי תיבת כה"ג משום דמספר שמ"ח משמע דבזה שרי בכל גווני ולענ"ד שאין להחמיר בזה אחרי דחשש דובחוקותיהם לא שייך לדידיה לכ"ע כי הכל רואין שעושה זה רק לטובת עצמו:

[א] ידקדק אדם וכו'. ואף דבש"ס נאמר על תלמיד חכם דהיינו אם כבר לובשו חוזר והופכו. אבל לכתחילה ידקדק כל אדם בחלוקו וכל שכן בשאר בגדיו, וכן כתב הפרישה. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא אין טוב לאדם שילבוש שני מלבושים יחד והעושה כך קשה לשכחה. עוד כתבו ויזהר ליקח שני צדדי מלבוש ביד ימינו וילבוש בית יד הימנית ויסבב מלבושו לאחוריו ואחר כך ילבש בית יד השמאלית:

[ב] ינעול של ימין וכו'. כתבו התוס' בשבת דף ס"א, ונחלת צבי תמה על תוס' והוצרך לדקדק דר' יוחנן היה נועל של שמאל תחילה. ואם כן הוא הדין במנעלים שלנו שאין להם קשירה צריך לנעול של שמאל תחילה, עיין שם. ואני תמה דהא מבואר כך קודם זה בש"ס להדיא מדאמר ר' יוחנן לרב שמן הב לי מסנאי יהיב ליה דימין אמר ליה עשיתו מכה, ואי היה נועל של ימין תחילה קשה דילמא נתן לו לנעלו, ואדוני אבי הרב נר"ו תירץ דיש לומר דר' יוחנן אמר ליה הב לי מסנאי רצה לומר שני מנעלים כדי לנעול הימין ואחר כך השמאל קודם קשירת הימין ורב שמן הביא לו ימין לחוד דחשיב שנועל וקושר של ימין תחילה לזה אמר ליה עשיתו למכה. ועיקר התמיה נראה לעניות דעתי לתרץ דר' יוחנן שהיה נועל בשמאל דלא שמיע ליה הברייתא או סבירא ליה דאין ההלכה כאותו משנה. אבל למאי דמסקינן דירא שמים יוצא ידי שניהם נועל של ימין וכו' אמרינן דלענין נעילה מקדימין לימין לעולם. ולענין הקשירה מקדימין השמאל. והנה בעולת תמיד תמה הא אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד ובכל מקום הלכתא כרב אשי, עד כאן. ואני מצאתי בדרישה שכתב בשם הגאון מהר"ל מפראג זה לשונו דודאי לא שייך שיפלוג רב כהנא על הברייתא ועוד דלא אמרו רב אשי אמר דמשתמע בלשון פלוגתא על רב נחמן אלא אמר רב אשי, ורצה לומר חזינא לרב כהנא דלא קפיד להטריח עצמו לדקדק כשבא לידו השמאל תחילה. לפי שסובר שר' יוחנן והברייתא לחסידות אמרו כן. אלא ודאי על הרוב גם רב כהנא היה נועל של ימין תחילה, עד כאן. ודבריו נכונים ואי לאו דמסתפינא אמינא דגם רב אשי סבירא ליה כרב נחמן דירא שמים יוצא ידי שניהם לכבד בדבר אחד לימין ובדבר אחד לשמאל. אלא דלא קפיד לכבד דוקא בקשירה לשמאל אלא פעם נעל שמאל תחילה וקשר לימין תחילה ולא סבירא ליה סברת תוס' לכבד דוקא בקשירה לשמאל ובנעילה לימין, ובפירוש זה מיושבים כל קושיית בית יוסף וב"ח וט"ז על הטור שהשמיט דין דמנעלים שלנו ודין חליצת מנעלים דסבירא ליה דלאו דוקא קשירה תחילה בשמאל רק שיכבד בדבר אחד לימין ובאחד לשמאל. ואם כן במנעלים שלנו וכן בחליצת מנעלים שאי אפשר לצאת ידי שניהם אין להקפיד כלל. ולכן השמיטן הטור, ודו"ק:

[ג] בקומה זקופה וכו'. אפילו פחות מארבע אמות אסור (ב"ח וט"ז):

[ד] בגילוי הראש וכו'. אפילו בבית ומדת חסידות אפילו פחות מארבע אמות, כן כתב ב"ח וכתב ט"ז יושב מותר רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה כמהלך דמי, עד כאן. וקצת קשה ממה שכתב הט"ז גופיה בסימן צ"ד ס"ק ד', דיכול לעמוד בעגלה ועיין לקמן סימן צ"א לענין הזכרת השם או בבית הכנסת, ולעולת תמיד אישתמיט דברי השולחן ערוך שם. כתב בשל"ה דף קצ"ח דמדת חסידות להיות ראשו מכוסה בלילה כמו ביום, עד כאן, ורש"ל בתשובת סימן ע"ב הביא ראיה שאין איסור בפרוע ראש ממדרש רבה הקב"ה אומר לישראל קריאת שמע פרוטגומא דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש וכו' עד כאן. ונראה לי דמשמע ליה שאין איסור דומיא דעומדין וקוראין. והשתא ניחא קושיית העולם ממדרש רבה לא הטרחתי עליכם להביא קרבן מחיות וכו' דאיסורא להביא, ודו"ק, ועיין בט"ז ריש סימן ס"א דלא ירד לזה. ומכל מקום לדינא מסיק לאסור בפרוע ראש. כתב מגן אברהם יש ליזהר לכסות ראש קטנים:

[ה] ולא ילך יחף וכו'. במקומות האלו ולא במקומות הערב. מלבושי יום טוב ועיין לקמן סימן צ"א סעיף: ה' וכתב של"ה דף קצ"ט משום ברכת רוקע הארץ שיכוין להגיע ברגליו על הארץ ממש לעמוד מעט קודם הנעלת מנעלים ועיין לקמן סימן מ"ו ס"ק נ'. עוד כתב בהגה"ה דף ק"ל ונראה אם עושה משום תשובה שמתאבל על עוונותיו מותר וכן עשה דוד המלך ע"ה הולך יחף:

א) [סעיף א'] לא ילבש חלוקו. הוא הנוגע בעור בשרו וכ"מ מדברי רש"י בפ' משפטים בפסוק כי הוא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו דפי' ז"ל שמלתו זו חלוק שהוא סמוך לעורו. יפה ללב ח"ב אות א' והוא פשוט:

ב) אמרינן בגמרא חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאדנא אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראה מ"א ס"ק א'

ג) המניח מלבושיו מראשותיו משכח למודו. הוריות ס"פ בתרא. הטובל אצבעו במלח ואוכל מחזיר למודו. המסתכל בפני המת או הקורא כתב שעל גבי הקבר משכח לימודו. לקוטי פר"ח והביאו פרמ"ג בא"א אות א' ומיהו מ"ש המסתכל הפני המת או הקורא כתב שע"ג הקבר משכח לימודו צ"ע דבהוריות שם איתא קשה ללימוד ופי' רש"י קשה לשמוע וי"ל דהיינו נמי ע"י השכחה וכתב שער המצוות פ' ואתחנן דווקא כתיבה בולטת אבל כתיבה שוקעת ליכא למיחש. ועיין שם בגמ' שיש עוד כמה דברים שקשים לשכחה ויש דברים שיפים ללימוד. האוכל בכלים שבורים יהיה לו שכחה והטעם משום שהם רומזים אל בחי' הקלי' והשכחה היא מהם כמ"ש לקמן או' ו':

ד) [סעיף ג'] ידקדק בחלוקו וכו'. ל"ד חלוקו דה"ה שאר בגדיו אלא רבותא הוא שאפילו חלוקו שהוא בגד התחתון אפ"ה כשלבשו מהופך הוא טורח לפשוט כל בגדיו וללבשו כדרכו, פרישה או' ג' עו"ת אות א':

ה) שם שלא יהפוך וכו'. כתב ט"ז ס"ק ב' דיש חילוק בין ת"ח לשאר אנשים דלת"ח אם לבש החלוק הפוכה צריך להפכה אבל שאר אינשי דעלמא יזהר לכתחילה שלא ללבשה הפוכה עי"ש וכ"כ פרישה אות ג'. וטעם ת"ח לפי שכל ת"ח צריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו. פרישה שם. ולהא מלתא יכול כל אדם לעשות עצמו ת"ח. עו"ת אות א' אך הר' שמלה חדשה דף קי"ב ע"ב מאן בזה וכ' דאפילו כל אדם אם לבשו מהופך יהפכנו עכ"פ לצורך תפלה. ברכ"י אות א' וכ"כ מט"י או' ג' בשם פרי צדיק דאין חילוק בין ת"ח לשאר כל אדם:

ו) יזהר שאין ללבוש ב' מלבושים ביחד כי קשה לשכחה שער הכוו' בדרוש ברה"ש והביאו מג"א ס"ק ג' והטעם מבואר בשער הכו' כי לכל לבוש ולבוש יש בחי' או"מ והמחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאוה"מ ליכנס תוך ב' המלבושים יחד ולהקיף בין כל לבוש ולבוש ועי"כ אין הקליפות נדחות משם ונודע שאין השכחה מצויה אלא מצד הקלי' ע"יש ונראה לומר דהה"נ אם לובש ב' כובעים זה בתוך זה יש לחוש לטעם זה דקשה לשכחה ולכן לא יפה עושים אותם שלובשים הכובע של ע"ג הראש שהוא אדום הנקרא פ'יס בתוך הכובע הגדול בוניטא וכדומה להם לפי מנהגו ללובשם זה בתוך זה כי גם זה גורם לשכחה והוא ברור, רו"ח אות ג':

ז) וכאשר האדם לובש מלבושיו בכל פעם שלובש צריך ליזהר לקחת ב' צדי הלבוש ביד ימינו בצד ימינו ואח"כ ישאיר צד הימני ביד ימינו ואח"כ יתן צד שמאל של המלבוש ביד שמאלו דרך האחור ואח"כ ילבוש צד ימיני של המלבוש ביד ימינו ואח"כ ילבוש צד שמאלי של המלבוש ביד שמאלו ותמיד יכוין לכלול הכל בימין ואח"כ הימין נותנו אל השמאל. שער הכוו' שם הביאו מ"א שם:

ח) [סעיף ד'] ינעול מנעל ימין תחלה וכו' וכשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה מ"א ס"ק ד' ר"ז או' ו' וכ"כ ידידינו הרב בן א"ח (נר"ו) פ' וישלח או' ט"ו ומ"ש המ"א שם דבד"מ איתא דלא ראה מדקדקים בזה ע"ש אפשר דדוקא בנעילת המנעלים וחליצתן שהוא בכל יום שייך לעשות כבוד להקדים מה שצריך להקדים אבל רחיצה וסיכת כל הגוף דאינה בזמן הזה אלא לפרקים אין להקפיד וברייתא מיירי בזמנם שהיו רגילים ברחיצה וסיכה בכל שעה ומ"מ המדקדק גם בזמן הזה תע"ב מט"י או' ה':

ט) וכן כשלובש מלבושיו ילבש על ראשו תחלה אך סגי בכובע הקטן הדק שלובש בראשו תחת הכובע הגדול או המצנפת ובני אדם שאין להם כובע תחתון כ"א כובע אחד האדום שקורין פ'יס ילבש תחלה קודם החלוק בן א"ח שם:

י) שם ואח"כ ינעול של שמאל וכו' המחליף סנדל של שמאל לימין קשה לשנאה ומאבד מזונותיו. יפה ללב ח"ב או' ג':

יא) שם בהג"ה ומנעלים שלנו כו' וכ"כ בשער הכוו' בדרוש הנז':

יב) [סעיף ה'] כשחולץ מנעלין וכו' וכן כשחולץ שאר בגדים יחלוץ של שמאל תחלה. קצור שו"ע סי' ג' או' ד':

יג) [סעיף ו'] אסור לילך בקומה זקופה. ואפי' פחות מד"א ב"ח ט"ז ס"ק ד' עו"ת אות ה' מ"א ס"ק ה' א"ר או' ג' מט"י או' ה' ר"ז או' ה' מחה"ש או' ה' ואע"ג דבגמרא איתא בהדיא ד"א וכן הגירסא בהרי"פ והרא"ש ז"ל צ"ל דלא דוקא ונקטי ד"א דכך היא סתם הליכה. מט"י שם. ומ"ש הט"ז דהטור והש"ע לא גרסי בגמרא בזה ד"א כבר השיגו הי"א. ועיין מחב"ר או' א' וי"א דאינו אסור אלא בד' אמות. י"א. פרמ"ג א"א או' ה' וסברא א' עיקר:

יד) ושיעור הזקיפה כל שלא יוכלו עיניו לראות למטה בסמוך לרגליו וצריך מחמת זה לילך בנחת שלא יכשל בהליכתו ומ"מ לא יכוף קומתו או ראשו יותר מדאי אלא במדת בינונית בכדי שיראה את הבא כנגדו בפניו בלי שיזקוף עיניו למעלה יותר מדאי. ר"ז שם:

טו) שם ולא ילך ד"א בגלוי הראש. י"א דאינו אלא מדת חסידות אבל איסורא ליכא. ב"ח. עו"ת או' ה' יכן פי' מחה"ש כאן ומאמ"ר בסו' צ"א או' ה' כוו' מ"א ס"ק ו' ברכ"י או' ב' מאמ"ר או' א' ועיין מחב"ר או' ב' וי"א דאיסורא נמי איכא לבוש סעי' ו' מט"י או' י' (ועיין נו"ש או' ד' שהחזיק דבריו) יד אהרן. וכן הבין ישי"ע או' ב' דברי הטור והש"ע. קיצור ש"ע סי' ג' או' ו' מיהו לדעת זוה"ק פ' פנחס דרמ"ה ע"ב אינו אסור לילך ד"א בגילוי הראש אלא הת"ח והביאו מחב"ר שם. רו"ח או' ב' וכן יש להורות דת"ח אסור לילך ד"א בגילוי הראש כדעת הזוהר ושאר כל אדם ממדת חסידות כסברא א':

טז) שם ד"א בגילוי הראש. וממדת חסידות אפי' פחות מד"א. ב"ח. מ"א שם. ברכ"י או' ג' ואפי' יושב יש להחמיר ולצורך כגון להקר וכיוצא מותר. ברכ"י שם בשם שמ"ח דף קי"ב ע"ג והוא על מסכת שבת דף קי"ח ע"ב. כרם שלמה. מסגרות הזהב על קי' הש"ע שם או' ב' ועיין עוד מזה לקמן סי' צ"א או' י"ג:

יז) בבית המרחץ אפי' מדת חסידות אין בו. שמ"ח שם. כר"ש. ומיהו יש מדקדקים אפי' במרחץ הרב שמ"ח שם. ונ"ל שאין להחמיר בזה כי הוא חומרא יתירה הרבה. ברכ"י או' ה' וכתב הרב בן א"ח (נר"ו) פ' וישלח או' ט"ז דבבית החצון יכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. ועיין לקמן סי' צ"א או' ך' שכתבנו דכסוי היד שלו מהני לענין הילוך ד"א וע"כ גם בבית הפנימי יש לכסות ראשו בידו כשהולך ד"א כיון דליכא פסידא וכן יש נוהגין.

יח) כתב בשל"ה דף קצ"ח דמדת חסידות להיות ראשו מכוסה בלילה כמו ביום. א"ר או' ד' עמודי השלחן על קי' הש"ע שם או' ו':

יט) יש ליזהר לכסות ראש הקטנים דתהוי עלייהו אימתא דשמיא. מ"א סע"ק וא"ו. א"ר שם ר"ז או' ז' קי' ש"ע שם או' ו':

ך) כובעים הקלועים מקש ארוג כעין נקבים וכן פארוק העשוי משערות חשובים כסוי וכן מהני לכסות בידיו ע"ג ראשו אע"ג דלא מהני לגבי הזכרת השם. מסגרת הזהב שם. ועיין מזה לקמן סי' צ"א סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

כא) שם ויבדוק נקביו. שמא יצטרך לנקביו באמצע התפלה ר"ז או' ח' והחיד"א כתב בקש"ג סי' כ"ד או' א' שיש סוד בדבר וכמ"ש רז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו וכו':

כב) שם בהגה ויכסה כל גופו. לא ילבש בגדים יקרים כי דבר זה מביא את האדם לידי גאוה ולא בגדים פחותים מאד או מלוכלכים שלא יתבזה בעיני הבריות אלא יהיו לו בגדים ממוצעים ונקיים. קי' ש"ע שם או' ג' וכן האר"י ז"ל לא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאד לכבדה ולהלבישה והיה מפיק כל רצונה אף אם לא היתה ידו משגת. כ"כ בשער המצות פ' עקב:

כג) שם בהגה. ולא ילך יחף. וימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. מג"א סע"ק ז' ר"ז או' ט' קי' ש"ע שם. ואם עושה משום תשובה מותרוכן עשה דוד הע"ה הולך יחף. א"ר או' ה' בשם של"ה. וכן אם הוא בדרך מחוץ לעיר יכול ללך יחף. יפה ללב ח"א או' יוד בשם מור אביו בס' לבחיים ח"א סי' נ"ט עי"ש:

כד) שם בהגה. וירגיל את עצמו לפנות בקר וערב. ואפי' במקום שא"צ להתרחק כגון שיש לו בה"כ בביתו. מג"א סע"ק ח' מחה"ש. ר"ז או' ח':

ט"ז סק"א קורות ביתי אמרי חלוקי אימרא היינו שפת של החלוק שמצד פנים הסמוך לבשר שבו נראי' התפירה יותר כמבואר בסעיף ג':

(שם) ע"כ לשונו. פי' דבריו. הקשה לו מה ענין ראיות האימרא לענין כסוי הסדין את בשרו והול"ל לא ראו קורות ביתי את בשרי. ועוד מהו ל' כמו שהוא לובשו:

(שם) דכשהוא פושטו ממטה למעלה. ר"ל בלי היפוך אלא כדרך שלבשו כך פושטו:

(שם) אם היה פושטו דרך הפנימי לחוץ מש"ה אמר ר"י שלא היה מהפך אלא פושטו כמו שלבשו כדי שיוכל לכסות א"ע והיינו דאמר שלא ראו קורות ביתי האימרא כי לא היה מהפך:

שם דגם בשעת לבישת החלוק יעשה. ודין פשיטת החלוק הזכירו הטור והש"ע לקמן ס"ס רנ"ט: דין איטר בנעילת מנעליו ע' בכור שור שבת דף ס"א בדין גלוי הראש שם דף קי"ח:

מיושב. דמיד כשישב עצמו הוא מגולה אמרי' בגמרא חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנ' אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראת:

מי רואני. ואף על גב דאמרי' בשבת ד' מ"א המניח ידיו כנגד פניו של מטה כשיורד לרחוץ כאלו כופר בבריתו של א"א דנראה שהוא בוש בדבר שאני התם דמוכרח לגלות עצמו לרחוץ וא"כ גם הברית צריך להיות בגלוי משא"כ כאן (של"ה) ואמרי' בגמרא כשפניו כלפי העם צריך לשחו' או להניח ידיו על פניו של מטה ובלבד שלא יגע כדאי' ס"ס ג' ע"ש מ"ש וע' בא"ע סי' כ"ג:

לחוץ. ויראו התפירו' המגונות ויתגנה בעיני הבריות, ויזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפעם א' כי קשה לשכחה (הכוונות) וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל (כתבים):

ימין. וכשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה (גמ') ובד"מ לא ראיתי מדקדקי' בזה וע' בה' דיעות להרמב"ם עכ"ל:

בקומה זקופה. אפי' פחות מד"א (ב"ח):

ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד"א וע' תשובת רש"ל סי' ע"ב (ב"ח) וע' בפסקי מהרא"י סי' כ"ג ובנדרים דף ל"ו משמע דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש ועבי"ד סימן רי"ז סל"ז ומ"מ נכון לכסות ראשם דתהוי עליהם אימתא דשמיא כדאיתא בסוף שבת עסי' רפ"ב ס"ג והע"ש לא עיין סי' צ"א סק"ו:

יחף. אי' בשבת דף קכ"ט ובפסחים דקי"ב וברבה פ' מצורע שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו:

ונקיות. אפי' במקום שא"צ להתרחק (שם):

(א) מיושב – דאז בהכרח יתגלה גופו והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקב"ה ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך. וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם אבל רשאי לגלות ידו עד קוב"דו וצוארו עד החזה ע"כ האנפלאות יראה ללבשם או לפשטם ג"כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף אפילו בקיץ וכן כל כיוצא בזה אם לא שאי אפשר בענין אחר וכן בבית המרחץ שדרכן של בני אדם לילך שם ערומים וא"א בענין אחר אין בזה משום פריצות וכן כשרוחץ בנהר הדין כן רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך ואפילו ערותו א"צ לכסות בירידתו לנהר ולא עוד אלא שהמכסה נראה כאלו בוש בדבר וכאלו כופר בבריתו של אברהם אבינו אך בעלייתו מן הנהר שפניו כלפי העם ישחה או ישים ידו כנגד ערותו לכסותה ובלבד שלא יגע בה כמו שיתבאר בס"ס ג'. איתא בש"ס חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו. והאידנא אין נזהרין בזה משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין הבשר נראית:

(ב) כשיקום – ר"ל כשיקום ויצא מתחת כיסוי סדינו שהיה מונח שם ערום כשפשט חלוקו יהיה עתה תיכף מכוסה כי יפול חלוקו על כל גופו מעצמו ועיין לקמן סימן רל"ט ס"ב לענין פשיטת החלוק. המניח מלבושיו מראשותיו משכח לימודו ואפשר אם מניח דבר אחר המפסיק בין ראשו לבגדיו אין קפידא וכן יזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפ"א כי קשה לשכחה. הקורא כתב שע"ג הקבר או המסתכל בפני המת משכח לימודו ועיין עוד בפמ"ג מדברים המחזירים הלימוד:

(ג) בחלוקו – אע"פ שהוא תחת כל המלבושים וכ"ש בשאר בגדים:

(ד) לחוץ – ויראו תפירות המגונות ואמרי החלוק ויתגנה בעיני הבריות ואם לא נזהר והפך אם ת"ח הוא צריך לפושטו ולחזור ללבשו כדרכו שלא יהיה בכלל משניאי ח"ו ושאר כל אדם אין צריך ולתפלה אפילו כל אדם צריך לפשטו וללבשו כדרכו שראוי אז להדר בגדיו כמבואר בסימן צ"א. טוב שישים שני צדי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל. כתב הרמב"ם מלבוש ת"ח יהיה מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהם. ולא ילבש לא מלבוש שרים שהכל מסתכלים בהם ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים ע"ש עוד:

(ה) ימין – שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד לענין בוהן יד ורגל ולכל הדברים שמקדימים הימין להשמאל:

(ו) ויקשרנו – דלענין קשירה מצינו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל שקושר עליה תפילה של יד. ובאנפלאות של לבד א"צ להקדים שמאל לקשירה ואיטר יד שמניח תפילין בימין של כל אדם יקדים ימין גם להקשירה:

(ז) ימין תחלה – וגם אם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין. כשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם סך כל גופו ראש תחלה מפני שהוא מלך על כל האיברים ועיין בד"מ:

(ח) חולץ של וכו' – שזהו כבודה של ימין:

(ט) בקומה זקופה – שדוחק רגלי השכינה כביכול ע"כ כתבו האחרונים דאסור אפילו פחות מד"א ופשוט דאפילו עומד במקומו ואינו הולך כלל:

(י) ולא ילך – אפילו בבית שיש בו תקרה וכ"ש תחת אויר השמים דיש ליזהר לכו"ע:

(יא) ד"א – ומידת חסידות אפילו פחות מד"א ואפילו בעת השינה בלילה ויש שמצדדין לומר דאפילו ד"א אינו אסור מדינא רק להצנועין במעשיהן אבל כבר כתב הט"ז לקמן בסימן ח' דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש ואפילו יושב בביתו עי"ש הטעם וכן כתב בתשובת מהר"י ברונא וכתב המ"א דאפילו קטנים נכון להרגילם בכיסוי הראש כי היכי דליהוי להו אימתא דשמיא כדאיתא (בשבת קנ"ו) כסי ראשך כי היכי דליהוי עלך אימתא דשמיא ודע עוד דלענין גילוי הראש די בכיסוי היד על הראש וה"ה אם מפלה ראשו שרי בגילוי הראש. ועיין בפמ"ג שכתב דלילך ד"א תחת אויר השמים לא מהני בזה כיסוי הראש ביד:

(יב) בגילוי הראש – וכ"ש שאסור לברך וה"ה ללמוד בגילוי הראש ולא מהני בזה כיסוי היד דיד וראש חד גופא אינון ואין הגוף יכול לכסות את עצמו ויש מקילין בזה בשעת הדחק כגון בלילה שרוצה לשתות ואין לו כובע בראשו דדי במה שמכסה ראשו בידו אבל יותר טוב לנהוג כמו שהעולם נוהגין שממשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו דאז הוי שפיר כיסוי לכו"ע וכתב הפמ"ג דיש ליזהר בשעת הנחת תפילין של ראש שלא יברך הברכה בראש מגולה ופרו"ק משערות אף אותן שתפורין בבגד מתחתיו יש לאסור מפני מראית העין שיאמרו ששערות הן ויש מקילין:

(יג) ויבדוק נקביו – כדי שיהיה אח"כ גופו נקי בשעת קבלת מלכות שמים בק"ש ותפלה ואין צריך רק בדיקה לבד ואם בדק את עצמו ואינו רוצה עתה לנקביו זה נקרא מן הדין גוף נקי וחלילה לאחר שוב עבור זה זמן ק"ש או אפילו רק תפלה בצבור:

(יד) יחף – אחז"ל שימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. ובמקומות הערב שדרכן לילך יחף שרי. [א"ר] עוד כתב בשם של"ה דאם עושה משום תשובה על עונותיו מותר וכן עשה דהמע"ה הולך יחף:

(במ"א סק"ב) ע' בע"א דף י"ב כצ"ל:

(סק"ז.) איתא בשבת דף קכט כצ"ל:

מג"א סק"א נראית מתחתיו טפח. טלית של ת"ח כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח כצ"ל. גמ' ב"ב נ"ז ב':

שם סק"ג הכוונות. המניח בגדיו תחת מראשותיו קשה לשכחה. וכן האוכל ממה שהעכבר או החתול אוכל. והרגיל בזתים והשות' של שיורי רחיצה. והאוכל לב של בהמה (ובש"ך יו"ד סי' ע"ב ס"כ בשם תשב"ץ דראוי לזהר גם מלאכול לב עוף). הוריות י"ג ב'. ועיין מה שכתוב בגליון ש"ע יורה דעה סי' שע"ו ס"ה:

ט"ז סק"ג דחשיבות תפילין הוא בקשירה. ראיתי בס' עמק המלך פ' לך לך טעם לשבח עפ"י מ"ד דחז"ל חולין פ"ט בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועות של תפילין. מש"ה כיון דזכו לתפילין נגד שאמר עד שרוך נעל ניתן חשיבות לשרוך נעל לקשור תחלה בשמאל שקושרי' בו תפילין:

מג"א סק"ד ובד"מ. וכ' הר"א מפראג דנראה דרחיצה כסיכה אך לא ראיתי' מדקדקי' בזה כצ"ל:

סעי' ו' ולא ילך ד"א. ע' בב"י לקמן סי' ש"א הובא בט"ז שם סקכ"ז:

לחוץ. עבה"ט וכתב בבכ"ש דף קי"ב ע"ג דאם לבש חלוקו מהופך אפי' אינו ת"ח יהפכנו עכ"פ לצורך תפלה ע"ש:

ימין תחלה. עבה"ט ובבכ"ש דף קי"א כתב ולענין נעילת מנעל אם הוא איטר רגל וכן איטר יד ינעול של ימין כל אדם תחלה וגם יקשרנו דהוא שמאל דידיה ואח"כ ינעול ויקשור בשמאל של כל אדם:

בגילוי הראש. עבה"ט וכתב בבכ"ש דף קי"ב על מה שאסור לילך ד"א בגילוי הראש לאו דוקא הליכה אלא אפי' בעמידה וישיבה צריך ליזהר. ומ"ש מג"א סי' רפ"ב ס"ק ח' מתוספתא דיומא י"ל שהיו מכסין בידיהם ועיין סי' צ"א. וגם מ"ש בבאר היטב בשם רש"ל דדוקא תחת אויר הרקיע אסור נתן מכשול למעיינים שהרש"ל כתב דיש אומרים כן ובמסקנתו לא סבירא ליה הכי ומ"מ לצורך שנראה מתוך מעשיו שעושה בכדי להקר וכדומה שרי ומכל מקום יש ליזהר שלא לילך ר"א ובמרחץ אפי' מדות חסידות אין בו כדמשמע ממסכת דרך ארץ ומ"מ ראיתי מדקדקים מכסים ראשם במטפחת וכן נהגתי מעודי ע"ש ובברכי יוסף הביאו וכתב כי הוא חומרא יתירה הרבה ע"ש:

חלוקו מיושב. דאז בהכרחי גלה גופו ואיתא פ' כל כתבי אר"י מימי לא ראו . קורות ביתי אמרי חלוקי פי' הטור שפת חלוקי. ופירש"י כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדין מתחת ויושב במטתו עכ"ל פי' דבריו דכשהוא פושטו ממטה למעלם אי אפשר להזהר מהראות גופו כי כל מה שהוא מגבי' מקצת חלוקו אז מכסה אותו מקצת בסדין משא"כ אם הי' פושטו דרך היפוך הפנימי לחוץ א"א לעשות כיסוי בסדין מה שהוא מגלה כידוע מסברא דבר זה ומזה למד הטור דגם בשעת לבישת החלוק יעשה באופן שלא יגלה גופו ומה שהתפאר ר"י עצמו בענין פשיטת חלוקו ולא בלבישתו נראה דבלבישה הו' הזהירה בקלות טפי דעוש' כן בעודו שוכב וכמ"ש הטור וש"ע משא"כ בפשיטתו שצריך להיו' יושב ואין כ"כ להזהר בכיסוי סדין ע"כ נקט רש"י ויושב במטתו להורות דאפילו בזה היה נזהר:

ללובשו כדרכו. ז"ל הטור וכתב ע"ז כדאמרי' פרק אלו קשרים אר"י איזהו ת"ח המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו עכ"ל ופרש"י אם לבשו כשהיא הפוכה מקפיד עליו והופכו שלא יראו את התפירות המגונות ואמרי החלוק עכ"ל וק' על הטור שפתח בכל אדם ומייתי ראיה מת"ח ועוד דתחילה אמר ללובשו כדרכו וגבי ת"ח נקט להפכו ונראה דחדא מיתרצית בחברת' דמתחלה אמר שכל אדם יהא נזהר לכל הפחות בלבישתו לכתחלה שבת"ח מצינו דבר גדול מזה שאפי' הי' לובשו כבר מהופך חוזר ופושט ולובש כדרכו כנ"ל:

ינעול של ימין כו' דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש"ה אמרו בגמ' משמיה דר"י דיכול לעשות כמו שירצה אלא דר"נ ב"י אמר י"ש יוצא ידי שניהם ויחלוק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבות תפילין הוא בקשירה והטור לא כתב חליצת מנעל כמ"ש כאן בש"ע וגם לא דין מנעלים שלנו אע"ג דהוזכר בתלמוד נ"ל לרבינו דהלכה כר"י דיעשה כמו שירצה רק כיון שאפשר לקיים ידי שניהם יעשה מצוה מן המובחר אבל במקום שא"א לצאת י"ש יעשה כמו שירצה אלא שהב"י כתב בחליצה דלא כדעת הטור וכן במנעלים שלנו:

בקומה זקופה. שדוחק רגלי השכינה כביכול ואיתא בגמרא אסור לילך בקומה זקופה ד"א שנא' מכה"כ והטור והש"ע לא זכרו שיעור ד"א אלא לענין גילוי הראש וצ"ל דל"ג בגמרא בזה ד"א והוא מסתבר לפי הטעם של מכה"כ דאין בזה חילוק בין ד"א לפחות ויש מתרצים דהטור אמר כן לחומרא דיש לאסור אפילו פחות מד"א כיון שיש איסור בדבר בגמרא משא"כ בגילוי הראש שלא נזכר מאיסור רק שרב הונא היה נזהר מלילך ד"א בגילוי הראש ואינו נכון דהיאך יחמיר הטור על הלכה פסוקה בגמרא מסברא דנפשיה:

ולא ילך בגילוי הראש. עמ"ש סימן ח' ס"ב מזה ונ"ל דה"ה אם רוכב ע"ג בהמה או יושב בעגלה הוא כמהלך דהא אמרינן ספ"ק דקידושין רוכב כמהלך דמי:

בט"ז ס"ק א') אי אפשר להזהר כו' בענין פשיטת חלוקו כו' ואין יכול להזהר בכיסוי כו' כצ"ל:

(סק"ד) בין ד"א לפחות מד"א כו' כצ"ל:

(במ"א ס"ק ב') וע' באה"ע סימן כ"ג כצ"ל. ר"ל שם בסעיף ו' כתב דעתה מכסין ערוות' במרחץ ולכך מותר לרחוץ עם אביו ע"ש ומצאתי פ"מ שהגיה ג"כ כמ"ש אלא שמפרש כוונתו על ס"ד לענין לאחוז באמה כו' ולענ"ד ז"א שאין זה רק אגב גררא וכבר הראה מקום לסי"ג רק על עיקר מילתא קאי דהיינו לענין עולה מן הרחיצה שמכסה וע"ז הביא מאה"ע. ובנתיב חיים כתב שצ"ל ועיין בע"א די"ב ואין נלענ"ד:

(סק"ו) ומדת חסידות אפילו פחות מד"א. דעת הב"ח אפי' שגם ד"א אינו רק מדת חסידות ומג"א לא הביא דבריו בזה לפי שהד"מ מפרש שדעת הב"י דבד"א אפי' איסורא נמי וכן נראה דאל"כ למה נקט ד' אמות כלל ודוחק לומר כמ"ש הב"ח דרבותא נקט דאף בתוך ביתו אסור הליכה מועטת כזו ע"ש. אמנם קצת נראה לדקדק מל' הש"ע דלענין קומה זקופה נקט ל' אסור ולענין ד"א כתב ולא ילך כו' משמע דלענין הילוך ד"א ליכא איסורא וגם הב"ח דקדק כן מדלא כתב בש"ע שיכסה ראשו. ולפ"ז משמע דפחות מד"א אפי' מדת חסידות ליכא דאל"כ לא הו"ל להזכיר ד"א וכמו שסתם לענין קומה זקופה והב"ח שכ' דאיכא מדות חסידות אפי' בפחות מד"א היינו על פי ספר היראה וספר המורה שלא הזכירו ד"א ע"ש ולכן הביא המג"א דבריו בלשון ומדת חסידות אפי' בפחות מד"א לומר דבד"א אפשר דאפי' איסורא נמי איכא ובפחות מד"א ג"כ יש לחוש למדת חסידות ועיין במחזיק ברכה שהאריך בזה:

(שם) והע"ש לא עיי' סימן צ"א סק"ד כצ"ל ובדגול מרבבה איתא להגיה קנ"א סעיף ו' וז"א ועיין בא"ר שתמה ג"כ על הע"ת מסי' צ"א אך לפענ"ד המעתיק מגליון הגאון ז"ל טעה והיה סבר שהגאון מגיה זה וליתא רק ציון בעלמא ומראה מקום הוא שגם בסי' קנ"א סעיף ו' נזכר מזה שלא ליכנס לבה"כ בראש מגולה:

סק"ז איתא בשבת דקצ"ב כו' ולכאור' נראה שהוא ט"ס וצריך לומר קנ"ב דשם איתא דמנעלוהי ברגלוהי בר אינש ואע"ג דסוף דברי מגן אברהם דימכור מה שיש לו כו' הוא מל' הש"ס בשבת (דף קנ"ט בש"ס איתא ימכור קורות ביתו כו' אך מכללא משמע ממילא דימכור מה שיש לו וכן העתיק רש"י ז"ל בפסחים דף קי"ב לעולם ימכור אדם מה שיש לו ע"ש) מ"מ יש לומר דתרוייהו איתנייהו וצריך להגיה. איתא בשבת דף קכ"ט וקנ"ב אלא שבאמת הך דדף קנ"ב צדוקי אמר זה לריב"ח ואדרבה שם איתא דחזו לריב"ח דלא הוי מסיים מסאני. (ובאמת צ"ע על ריב"ח היכא עביד הכי ומכ"ש לפי מה דאיתא בפסחים דף קי"ג ע"ב שבעה מנודים לשמים וא' מי שאין לו מנעלים ברגליו ואפשר דאקראי בעלמא הוי משום אבילות או שעלה נימי ברגליו וכה"ג) ומש"כ המג"א מהמדרש פ' מצורע הוא עפ"י הד"מ בשם א"ז אך שם נראה דהמדרש לא מיירי ממנעלים רק לענין כסות הגוף. ומ"ש ולא ילך יחף כו' הוא מילתא באנפי' נפשיה וצ"ע:

ס"ק ח' אפי' במקום שא"צ להתרחק (שם) ר"ל שגוף הדין מוצאו מהגמ"י ושם מבואר זה שאפי' בבהכ"ס שלנו שהם בבית כו' והביאו בד"מ ע"ש. וראיתי מי שהגיה סוף ס"ק דלעיל ד"מ ומפרש דמ"ש בס"ק זה שם קאי על הד"מ שהזכיר בס"ק שלפני זה וליתא דבד"מ לא הביא כלל משבת וגם אין נזכר בדבריו הך דלעולם ימכור כו' וגם הא דמייתי בד"מ מא"ז שהוא מנודה למקום אינו בע"פ דף קי"ב רק בדף ק"י. אך מ"ש מהמדרש נראה שלקוח מהד"מ מ"מ בשביל זה אין להגיה כלל והך שם שכתב בס"ק זה פשוט הוא שהוא כמ"ש דקאי על מקום מוצא של דין וכן נמצאו במגן אברהם כ"פ: