קסת הסופר י״א: איסור מחיקת השם. ובו י"ח סעיפים:

א

איסור מחיקת השם. ובו י"ח סעיפים:
כתיב בעכו"ם ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וכתיב בתרי' לא תעשון כן לה' אלהיכם. אמרו רז"ל מכאן אזהרה למוחק את השם. שאם מוחק אפי' אות אחת מן השמות הקדושי' והטהורים שנקרא בהם הקב"ה (שיתבארו בסעי' ה') הרי הוא עובר בלאו מן התורה וחייב מלקות. אם נמחק מקצת השם מאליו או ע"י אדם שוגג או מזיד אפ"ה אסור למחוק את הנשאר (בני יונה):

ב

אפי' שם שנכתב בטעות שכתבו במקום שאין מקומו. ואפי' כתבו שלא לשם קדושה (ע' חקירה י"ג) ואפי' נעשה ע"י חק תוכות דלא הוי כתב לענין ס"ת ת"ו. ואפי' אינו בכתב אשורית אלא בכתב נכרי. ואפי' נעשה ע"י תפירה או אריגה או במיני צבעונים. יהיה באיזה אופן שיהי' ועל כל דבר שיהי' בכל מקום שהוא. כל שנעשה בכוונת השם דהיינו שהכותבו או העושה אותו ידע שזהו שמו של הקב"ה כל המקלקל אות אחת ממנו עובר בלאו וחייב מלקות:

ג

אפילו אינו מקלקל את האות שבשם אלא שחותך אות א' שלם מן השם גם זאת בכלל מחיקה היא כיון שהשם נחסר עי"ז:

ד

אפילו נקודה אחת דקה כל שהוא אסור למחוק מן השם. לכן אם נון או כ"ף פשוטה דבוקה לאות אחת מן השם המכוון תחתי'. כשהוא גורד את הרגל להפרידם יזהר שלא יגע הסכין בנקודה האחרונה הדבוקה. אלא יניח משהו להתרחק מגרידת השם (הרמ"ע) ואם נטף שעוה או חלב על השם אל יסירהו בצפורן פן יתקלף קצת מן השם עמו. כיצד יעשה יחמם היטיב את הגויל מבחוץ נגד הנטיפה ויוסר בלי דבוק מן הכתב (שער אפרים):

ה

עשרה שמות הקדושות הן. שם ההויה. ושם אדנות. אל. אלוה. אלהי. אלהים. שדי. צבאות. יה. אהיה. אבל שאר הכינויין שמשבחין בהן את הקב"ה כגון הגדול הגבור והנורא הנאמן האדיר וחזק האמיץ העיזוז חנון ורחום קנא ארך אפים ורב חסד הרי הן כשאר כתבי קודש ומותר למחקן לצורך תיקון. שאינן משמותיו אלא על שם פעולותיו:

ו

כתב אל מאלהים יה מהשם הויה אינו נמחק כיון שהן שמות במקום אחר אבל אם כתב ש"ד משדי צ"ב מצבאות נמחק. ולאו דוקא צ"ב אלא כל שלא גמר את השם נמחק (ריטב"א וגם במ"ס איתא צבא מצבאות) וא"ד מאדני וא"ה מאהיה י"א דנמחק וי"א דאינו נמחק. ויש להחמיר. והשם שכותבים בסידורים ב' יודי"ן ווא"ו על גביהן מותר למחוק אם הוא לצורך גדול:

ז

אותיות הנטפלות להשמות לפניהם כגון למ"ד מן לה' כ' מן כה' מותר למחוק אותן. אבל האותיות הנטפלות לאחריהן כגון ך' של אלקיך וכ"ם של אלקיכם אסורים לימחק מפני שכבר קדשם השם ואפי' אם אינם שייכים במקום הזה כגון שהי' צריך לכתוב אלקים וכתב אלקיך או שהי' צריך לכתוב אלקיהם וכתב אלקיכם אף שכאן אין להם שייכות להשם מ"מ כיון שבמקום אחר יש להן שייכות להשם קדשום השם ואסורין לימחק (עה"ג סי' צ"ה ונוב"ק סי' ע"ו) אבל אם הטפיל אות שאין לו בשום מקום שייכו' להשם כגון שהטפיל ק' או פ' וכדומה לא מקרי נטפל להשם ונמחק (הרמ"ע) (וע"ל סי' י"ב סעי' ז'):

ח

לקדור (פי' לחתוך) את השם שלם עם הקלף מן היריעה גדולי הראשונים ז"ל אוסרין מפני שאין זאת כבוד השם. והורו בטעות יתרון שם לגנוז את כל היריעה. ועתה בהרבה מקומות נוהגין הסופרים בטעות יתרון שם בין שכתב את השם שני פעמים בין שכתב שם שאין כאן מקומו קודרין אותו מן היריעה עם איזה תיבות או עם כל הפסוק ומניחין מטלית תחתיו וכותבין על המטלית את החסרון (וע"ל סי' י"ח ) ויש להם על מה שיסמוכו. אבל אם אין השם מיותר אלא שרוצין לקדרו בשביל טעות אחר כגון ששכח שאר תיבות וצריך להכניסן בין השמות ואי אפשר להכניסן אם לא שיקדור את השמות השייכים שמה זהו ודאי אסור (יד אלי' ובני יונה) ובמקום שאין מנהג גם ביתרון שם אין להתיר:

ט

אם כתב את השם כפול. במקום שנוהגין לקדרו כמ"ש, קודרין את השני כי הראשון כדין נכתב. וכן הדין בשאר תיבות כפולות שמוחקין את השני'. ואם עבר וקדר את הראשון נראה לי דכשר:

י

כשקודרין את השם גונזין אותו במקום המשומר שלא יבא ח"ו לידי בזיון. ויש לגונזו בכלי צלוחית ולא כמו שעושין קצת שדובקין אותו בדלתי ארון הקודש דזה אינו נכון כלל (מלא"ש בשם הרשב"ש ונ"ש):

יא

לקלוף את השם אסור בכל מקום משום דחיישינן פן יגע בו ח"ו ויבא לידי מחיקה ואעפ"י שהוא אומן זריז אסור לו לסמוך על זריזותו כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' בחשש מחיקת שמו הנכבד והנורא. גם לפעמים הדיו מובלעת בעובי כל הקלף ונמצא פוגע בשם עצמו (תשב"ץ) ואם עבר וקלף את השם בענין שתחתית הקלף נשאר אסור לכתוב תיבה אחרת על מקומו משום דהשם קנה מקומו ותפס קדושתו מעבר לעבר (תוס' ערכין דף ו. ד"ה יגוד):

יב

לקדור או לקלוף קצת אותיות מן השם או מן הנטפלות לאחריו פשיטא דאסור דזה הוי כאלו מחקן כמש"ל סעיף ג':

יג

אין כותבין שם על המטלית משום דחיישינן שמא ברבות הימים יפרד ויפול המטלית ויבא השם לידי בזיון ח"ו. ויש מתירין. ועכ"פ צריכין ליזהר שלא לכתוב חצי השם על המטלית וחציו על היריעה אפי' בענין שמותר בשאר תיבות כמש"ל סי' י"ח:

יד

שם קודש אסור לשנותו לחול. כגון שהיה צריך לכתוב ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי. ושכח לכתוב שתי תיבות אל יוסף והתחיל לכתוב את השמות הקדושות אל שדי. ולאחר שכתב את השם אל לשם קדושה נזכר שדלג שתי תיבות אל יוסף. ורוצה לכתוב עתה תיבת יוסף והשם אל יקרא אל בסגול. אסור לעשות כן:

טו

מעשה בסופר שבפסוק ויאמר ה' אלקים אל הנחש דילג את השם אלקים ונסתפק אח"כ מה היתה כוונתו בכתבו תיבת אל אם היתה כוונתו רק לתיבת אל ואת השם אלקי' שכח לגמרי. או אולי היתה כוונתו לכתוב את השם וכתב שתי האותיות אל ושכח וכתב הנחש. והורה המורה כי למחוק תיבת אל אינו רשאי שמא קדשו ולמחוק תיבת הנחש ולהשלים את השם לשתי אותיות אלו ג"כ אינו רשאי דשמא לא קדשו ע"כ יקדר תיבת אל ויכתוב מחדש את השם הקודש:

טז

כבר כתבנו (בסי' י' סעי' ו') דשם שאינו קודש אסור לקדשו. עבר וקדשו בין בשוגג בין במזיד אסור במחיקה וצריכין לקדרו מן היריעה (ע' חקירה י"ב וע"ע בחקירה י"ג אם במקום שצ"ל לאלהיהם חול נמצא כתוב לאלהים):

יז

לכתחלה אסור לכתוב שם שלא בספר משום דיוכל לבא לידי בזיון. ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת. ויש נזהרין אפי' בתיבת שלום שלא לגמור כתיבתו. אבל רוב העולם אין נזהרין בזה:

יח

כלי שהיה כתוב עליו או חקוק בו שם קוצץ מקום השם וגונזו: