קסת הסופר כ״ז: דיני כתיבת המזוזה. ובו ח"ס:

א

דיני כתיבת המזוזה. ובו ח"ס:
כיצד כותבין המזוזה. כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמע על דף אחד ביריעה אחת . ומניח לה ריוח מלמעלה כמו הצי ציפורן וכן מלמטה כחצי ציפורן. ובתחלתה ישייר כדי לגול אותה אחר שתכרך. ובסופה אין צריכין להניח כלל רק כדי הקפת גויל לאותיו' (ש"ך):

ב

צריך לכתבה בדף אחד ואם כתבה בב' או בג' דפין כשרה. כתבה בשני עורות אעפ"י שתפרן יחד פסולה. וכבר נתבאר בסי' ט' שצריכין לכתבה כסדרן:

ג

הריוח שבין פרשת שמע לפ' והא"ש מצוה לעשותו פ' סתומה. וכיון שנהגו להתחיל שיטה ז' בוהיה אם שמע אינו יכול לעשותו סתומה אליבא דכ"ע רק לדעת הרמב"ם:

ד

צריכה עיבוד לשמה. ודעת רוב הפוסקים דאם כתבה בעור שאינו מעובד לשמה אפילו דיעבד פסולה. ומיהו בשעת הדחק שאם ימתין לעור מעובד לשמה תבטל המצוה יכתבנה על עור שאינו מעובד לשמה ויקבענה בלא ברכה וישתדל למצוא אחרת כשרה:

ה

נהגו לעשותה כ"ב שיטין. על הארץ יכתוב בראש השיטה האחרונה ולא יכתוב בה יותר:

ו

כותב כל שטותיה שוות שלא תהא אחת ארוכ' מחברתה. ואם האריך בשיטה אחת יותר מבאותה שלפניה ובאותה שתחתי' קיצר יותר מבאותה שלפני פניה כשרה. ובלבד שלא יעשנה כקובה פי' אהל שהוא צר למעלה ורחב למטה כזה % או כזנב רחב למעלה וקצר למטה כזה % או כעיגול ואפי' אם עשאה רק מצד אחד כקובה או כזנב פסולה:

ז

מבפנים אסור להוסיף בה מאומה. אבל מבחוץ כותבים השם שדי כנגד הריוח שבין הפרשיות. ובקנה שמשימין אותה בו עושין שם נקב נגד השם שיהיה נראה מבחוץ. עוד נוהגין לכתוב מבחוץ כנגד ה' אלהינו ה' כוז"ו במוכס"ז כוז"ו שהן האותיות הסמוכות להן באלפא ביתא. ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה כדי שיגיע כל אות נגד האות שהוא מתחלף בו:

ח

מזוזת היחיד נבדקת שתי פעמים בשבע שנים ושל רבים (שאין להטריח עליהם) נבדקת שתי פעמים ביובל (ע' רא"ש סוף ה' תפילין):