פרי צדיק, שופטים י״ז

א

סיום הפטורה דפ' זו כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון וגו' ובזוה"ק (ח"ב צ"ד ב') לא תצא כצאת העבדים ואם תאמר דיפקון בגוונא דאלין מסטרא דעבד דאיהו מט"ט דנפקו במנוסה ממצרים לא תצא כצאת העבדים הה"ד כי לא בחפזון וגו'. והוא דחשב שם מדרגות נר"נ שזוכה נפש מעשי' ורוח מיצירה ונשמה מבריאה זכה יתיר יהבין לי' נפשא באורח אצילות מסטרא דבת יחידה וכו' רוחא דאצילות מסט' דעמודא דאמציעותא ואקרי בן לקב"ה וכו' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסט' דאו"א וכו' אלא אינון י"ק וכו' ובג"ד כד ב"נ זכה בנפש מסט' דבת יחידה לא תצא כצאת העבדים. ובתיקו"ז (סוף הקדמה כ"ז ב') אי' אבל בפורקנא בתראה לא נפקת ברתא בהאי עבדא כשפחה אלא בקב"ה בגין דאורייתא דאיהי חירו עמה בגלותא בתראה וכו' מה דלא הוה בגלותא קדמאה דלא הוה לה ולבנהא אורייתא. ומפני שלא היה להם במצרים עוד התורה הי' ההכרח להיות הגאולה בחפזון כמו שנא' כי גורשו ממצרים מטעם שאם היו מתמהמין עוד ח"ו הי' נשקעים בקליפת מצרים. ואח"כ כתיב כי ברח העם ולמה הוצרכו לומר לפרעה נלכה נא דרך שלשת ימים וכי לא הי' פרעה מתרצה לשלחם לגמרי. אך מפני שלא היו עוד ראוים להגאל ולזה הי' בחפזון ובמנוסה. וזה שא' בתיקונים שם דבגאולה העתידה נא' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' הוי"ה ודאי וכו' היינו מפני שיש לכם התורה שנקרא שם הוי"ה כמו שנלמד (ברכות כ"א.) לברכת התורה לפני' מדכתיב כי שם הוי"ה אקרא הבו גודל וגו'. ומאספכם אלהי ישראל ופירש"י הולך מאחריכם כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות וכו' שפירש ע"ז רש"י בירוש' (עירובין פ"ה ה"א) שכל מי שהי' מאבד דבר הי' מחזיר לו. וזה ענין נחמה זו ע"ד מה שאמרנו בנחמת נחמו נחמו עמי שעיקר מכוון הגליות הוא כדי שלא ידח שום נפש מישראל וכמו שמסיים שם ההפטורה איש לא נעדר. וכן אמר כאן ומאספכם אלהי ישראל שהוא מאסף לכל המחנות היינו שלא יאבד שום נפש מישראל ח"ו. וע"ז הוא אריכת הגלות אבל נצח ישראל אין לו הפסק עולמות ואף בהווה בגלות השי"ת מושל בישראל ומנהיג אותם וזהו הנחמה דהפטורה זו. ואומרים הנחמה בשבת שבשבת כל אחד מישראל זוכה לנשמה יתירה וזוכין לנפש מסט' דבת יחידה ולא תצא כצאת העבדים כמו"ש בזוה"ק ובתיקונים הנ"ל. ושבת כל אחד מישראל נקרא משתדל באורייתא וזהו כי לא בחפזון תצאו וגו' כי הולך לפניכם הוי"ה שהוא התורה כאמור: