פרי צדיק, שופטים ט״ז

א

סעודה ג' דשבת נקרא סעודתא דז"א ודבוקר סעודתא דעתיקא. ולכאורה הלא א' (מנחות צ"ט.) מעלין בקודש ואין מורידין ומהאי טעמא אי' בתיקו"ז (בהקד' ד"ה דרגא חמישאה) דלכן אקדים יראה לאהבה בגין דמעלין בקודש ולא מורידין. ולפי מה שסידר האר"י הק' סדר הסעודות נגד קדושת הג' אבות חשב דליל שבת נגד יצחק אע"ה ובבוקר דאברהם וסעודה ג' דיעקב ובזוה"ק (ח"א קס"ג ב') אי' יעקב איהו תושבחתא דאבהן וכן אי' במד' (בר"ר ר"פ ע"ו) הבחור שבאבות זה יעקב שנא' כי יעקב בחר לו יה. וכן כתב באמת בפע"ח שקדושת סעודה זו גבוהה מכל הסעודות וכמו שתיקן בהזמר בני היכלא דבי' רעוא דרעוין ולמה נקרא סעודת שחרית דשבת סעודתא דעתיקא וסעודה ג' דז"א ובחי' קדושת עתיקא גבוה הרבה יותר מבחי' קדושת ז"א. אך הענין הוא ע"פ מה שנא' באאע"ה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ובתרגום וחשבה לי' לזכו והחשה הרמב"ן ז"ל ואינו מובן מה הזכות הזאת ולמה לא יאמין באלהי אמן והוא הנביא בעצמו וכו'. ואפשר לומר ע"פ מה שא' (ברכות ז':) לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנא' ויאמר אדני הוי"ה במה אדע וגו'. וזה ענין מה שא' בפסיקתא דהפטורה זו (אות ח') באנכי דברתי עם אברהם וכו' כשנגלה על יעקב לא נגלה עליו באנכי אלא באני שנא' והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' לפיכך נתיירא וכו' אמר על אבותיי וכו' אלא באנכי תאמר מה עון אירעני שלא הסיח עמי בלשון הזה שהי' מסיח עם אבותיי וכו'. והיינו דאני הוא מדת מלכות כמו שנא' אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. ואנכי שהאות כ' מרמז על כתר תורה שהוא כלול מכל הע"ס עד כ"ע (כמו שנת' במא' י'). ושם בפרשה מצינו שדיבר הקב"ה עם אברהם בשם הוי"ה והוא אמר לו בשם אדנ"י הוי"ה והיינו שהוא השיג שם הוי"ה ע"י בחי' שם אדנ"י. וכמו שכ' בזוה"ק (ח"א רי"ט א') בת יהבה לאברהם דכחיב וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. וזה הי' אחר שנשלם בכל המדות דכתיב מקודם ואברהם זקן בא בימים ואי' בזוה"ק (ח"א קכ"ט א') באינון יומין עלאין אז נאמר וה' ברך את אברהם בכל בת יהבה לאברהם. והיינו מן בחי' אנ"י מ' מלכות עד בחי' אי"ן כ"ע דאיהו כתר מלכות. ובפ' זו הי' פעם ראשון שדיבר השי"ת עמו בלשון אנכי דכתיב אנכי מגן לך שהוא אנ"י עם האות כ' שמורה שכלול מכל ע"ס עד כתר כנ"ל. והוא אמר אדנ"י הוי"ה שהשיג שם הוי"ה ע"י בחי' שם אדנ"י שהוא בחי' אמונה. וע"ז נא' והאמין בה' שע"י אמונה השיג השם הוי"ה אף שלא היה לו השגה בו במדת אמת מ"מ ע"י מ' אמונה האמין בהוי"ה. וע"ז נת' ויחשבה לו צדקה שחשב לו לזכות על האמונה שהאמין בבחי' אמונה. וכן נדרש במכילתא (ומ"ר בשלח פ' כ"ג) תשורי מראש אמנה וכו' בשביל אמונה שהאמין אברהם להקב"ה שנא' והאמין בה' זכו ישראל לומר שירה. וזה שנצטער יעקב שלא הסיח עמו בלשון אנכי ואמר תאמר מה עון אירעני. אבל באמת היה מעלתו גדולה מזה וכמ"ש בזוה"ק (ויחי שם) דכר יהבי' ליעקב דכתיב בני בכורי ישראל והוא אות ו' שהוא הי' מרכבה להשם הוי"ה וע"ז נא' והנה ה' נצב עליו. ומ"מ כיון שראהו שנצטער על הדבר הזה התחיל מדבר עמו באנכי והנה אנכי עמך כנ"ל. וזה הענין בסעודות שבת שבלילה סעודתא דיצחק שהוא מדת יראה ובבוקר סעודתא דאברהם שמדתו אהבה בגין דמעלין בקודש כנ"ל. וכמו שכ' בתיקונים הנז' ובג"ד אקדימו שס"ה ל"ת דאינון דחילו לרמ"ח פקודין דאינון רחימו וכו'. והוא סעודתא דעתיקא שאברהם זכה למדת זקן דכתיב ואברהם זקן שהוא בחי' עתיקא. רק אז משיגין הקדושה רק ע"י בחי' אמונה אבל בסעודה ג' שהוא כנגד קדושת יעקב אע"ה שזכה למדתו בחי' אמת אז יכולין כל אחד לזכות להשיג בבחי' אמת למיחזי זיו דז"א לא ע"י בחי' אמונה לבד. ובאמת השם הוי"ה כולל כל הע"ס דד' אותיות הוי"ה מרמזין על הט' המדות כמו שנת' כ"פ מזוה"ק ותגו של יוד מרמז על כ"ע (כמ"ש בזוה"ק כ"פ) שמופיע לחכמה ע"י תגו של יוד ולכן א' בזוה"ק הנ"ל דיעקב תושבחתא דאבהן שזכה להיות מרכבה לשם הוי"ה והוא בחי' אמת. ובסעודה זו יכולין לזכות למיחזי זיו דז"א: