פרי צדיק, נצבים י״ד

א

שוש אשיש בה' בפסיקתא אשיש ביצה"ר שנעקר מתוך ישראל תגל נפשי באלהי כשנמחלים עונותינו. זהו שאמר בהפטורה כי הלבישני בגדי ישע בגדי מרמז על הגוף שהוא לבוש להנפש. וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ע"ו א') שעיקר אדם הוא הנפש והגוף נקרא רק בשר אדם. וכתיב עור ובשר תלבישני שהוא רק לבוש ומתחלה קודם החטא הי' כתנות אור בא' ואח"כ נעשה כתנות עור שהוא משכא דחויא (כמ"ש בתיקונים הקד' ד"ה ועוד). ועיקר הישועה שצריך להאדם הוא ישועה מהיצה"ר. וזה שאמר כי הלבישני בגדי ישע היינו שנעקר היצה"ר מתוך ישראל וע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"ג קל"ג א') שוש אשיש בה' בעתיק יומין אתמר. ובסעודה ג' דשבת שאז התגלות מנחא דעתיקא כמו שא' (שם קכ"ט א') אומרים לבר נטלין ולא עאלין הנין כלבין דחציפין. דעיקר עמלק המכוון על היצה"ר וכמו"ש בזוה"ק (שם ק"ס א') עמלק יושב הא יצרא בישא וכו' ועמלק הוא קליפת כלב וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ס"ה א') שהוא פנימיות משור וחמור שהם קליפות עשו וישמעאל דאותיות הפנימיות משור וחמור ו' מ"ו גימ' כלב. ולכן בסעודה זו בהתגלות מצחא דעתיקא אומרים לבר נטלין וכו' הנין כלבין דחציפין שאז כבר אשיש ביצה"ר שנעקר מתוך ישראל. מעיל צדקה יעטני הוא כנגד מה שאמר תגל נפשי באלהי שא' בפסיקתא הנ"ל כשנמחלים עונותינו. דתיבת צדקה מרמז על צדק מלכותא קדישא וה' מורה על ה' עלאה שהוא תשובה עלאה שזדונות נעשות לו כזכיות כמ"ש (יומא פ"ו.) וזה הפי' מעיל צדקה שנעשה מהעונות לבוש אור וזכיות. וע"ד מה שאמרנו הפי' והותירך ה' בכל מעשה ידך לטובה שמכל המעשים שעשה יושאר יתרון לטובה וכמו שנא' עליהם הוא יחי'. וזה מה שאמר ותגל נפשי באלהי שהנפש שהוא עיקר האדם תשמח במה שיעטני במעיל צדקה שיושאר יתרון לטובה שיזכה לתשובה עלאה ושיהיו נעשים כזכיות. ולתשובה עלאה כזו זוכין בשבת כמו שאמרנו למעלה. כי כארץ תוציא צמחה שהוא שגדל בלא זריעה וכגנה זרועי' תצמיח מה שגדל רק לאחר הזריעה כן ה' אלהים יצמיח צדקה שיש אופן שזוכין ישראל ע"י מה שגלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך כמ"ש (ברכות י"ז.) היינו שבשורש קשורים בהשי"ת. ויש אור זרוע לצדיק שהשי"ת זרע האי אור בג"ע. ועביד לי' שורין ע"י דהאי צדיק כמ"ש (בזוה"ק ח"ב קס"ו ב'):