פרי צדיק, לראש השנה כ׳

א

אי' בגמ' (ר"ה ל"ב.) ג' טעמים על מספר עשרה פסוקים שאומרים במלכיות זכרונות שופרות חד אמר כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם וח"א כנגד עשרת הדברות וח"א כנגד עשרה הילולים שבספר תהלים. וי"ל שמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגו שג' מ"ד אלו כיוונו להג' מספרים של מלכיות ושל זכרונות ושל שופרות וכל אחד מרמז על ענין אחד. והיינו כי המ"ד כנגד עשרה מאמרות אמר הטעם על עשרה פסוקי מלכיות כי זהו תכלית המכוון של הבריאה כדי שיתגלה מזה כבוד מלכותו ית"ש ע"י העשרה מאמרות שמרמזים ג"כ לעשר ספירות הק' וכמו שא' (ר"ה ל"א.) בששי היו אומרים ה' מלך וגו' על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהם. ומ"ד כנגד עשרת הדברות אמר הטעם על עשרה פסוקי זכרונות שא' בגמ' כדי שיעלה לפני זכרוניכם לטובה היינו שעל ידם יהי' נזכר זכות ישראל שהוא זכות קבלת התורה שקיבלו העשרת הדברות שעל ידם נקבע בלבם קדושת העשר ספירות שהם ענין אחד עם העשרה מאמרות למע"ב כידוע. ודיבור הראשון אנכי ה' אלהיך הוא נגד בחי' כ"ע שהוא שכל הנעלם מכל רעיון והוא נגד מאמר בראשית שנמי מאמר הוא כמו שא' (ר"ה שם) ועכ"ז לא נא' בו ויאמר דלית מחשבה תפיסא בי'. וכמו כן לא נאמר דיבור אנכי וגו' בלשון ציווי מפני שעל ענין אמונה אין שייך ציווי שאין זה ביד האדם (כמו"ש הרמב"ן) רק שעל ידי מאמר השי"ת אנכי ה' אלהיך בזה הופיע בהם האמונה מהשורש משכל הנעלם בכללות נפשות ישראל. ועל הסדר הזה נאמרים כל העשרת הדברות עד האחרון שהוא לא תחמוד והחמדה שבלב ג"כ אינו ביד האדם למנוע ממנה אמנם לאחר שכבר נקלט כל העשרת הדברות שהוא כל הד"ת בנפש בתכלית ממילא נתבטל מהלב כל מיני חמדות מהעוה"ז ודיבור לא תחמוד הוא ג"כ לשון הבטחה שעוד לא יהי' לך שום חמדה בלב מעתה. ומ"ד כנגד עשרה הילולים שבתהלים זה הטעם הוא על עשרה פסוקי שופרות כי ענין הילול אינו לשון תפלה רק ענין שבח שמהללים להשי"ת כרוב גדלו ורחמיו על כל מעשיו. דהנה עיקר ענין תקיעת שופר הוא על רמז התעוררות השופר גדול שלעתיד שיהי' בזה תכלית התיקון לקבץ הנדחים והאובדים (כמו שנת' לעיל). וענין מצות תקיעת שופר שלנו הוא רק להתעורר עי"ז מעין בחי' השופר גדול מלעילא שהוא אתערותא דלעילא אבל לא במעשינו. וע"ז בא מספר עשרה פסוקי שופרות נגד עשרה הילולים שאנו מהללים לשמו ית' ע"ז שהכל הוא מכוחו ית' להתעוררות המקור והשרש של השופר עלאה. ולזה הג' פסוקים של תורה אנו מזכירין מהשופרות של מתן תורה שהי' ג"כ מאתו ית' כמו שנא' ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד שהי' אז באמת ג"כ התיקון בשלימות כעין לעת"ל שפסקה זוהמתן אז כמו שנא' אני אמרתי אלהים אתם וגו' רק אח"כ חזר כידוע. וכמו כן פסוקי שופרות דנביאים הם כולם משופרות של לעתיד לבא. ובאמצע הוא הפסוקי שופרות של כתובים הם ממצות השופר שלנו והמה מספר תהלים לרמז שגם במעשה שאנו עושים אנו יודעים שאין בכותינו לתקן כלום רק אנו מהללים לשמו ית' שזיכנו לזה שע"י פעולה שלנו אנו נכללים להגיע לבתי' התעוררות השופר גדול כנ"ל: