פרי צדיק, במדבר ט״ז

א

בתפלת מנחה דשבת אומרים אברהם יגל יצחק ירנן. כי הנה מדת אברהם אבינו ע"ה הי' מדת חסד היינו התפשטות אהבה להשי"ת בשמחה גדולה בהתגלות אלהות כענין דאיתא ברוקח אין חוזק כחסידות בתחילתו. ואיתא בזוה"ק כתיב עבדו את ה' בשמחה וכתיב עבדו את ה' ביראה כאן בזמן שבית המקדש קיים שאז הוא התגלות אלהות ואז נתפשט השמחה בלב מרוב האהבה מדת אברהם אבינו כנ"ל. אמנם אין עוד בירור בהשמחה שהוא מהקדושה רק כאשר יסתעף מזה היראה כדאיתא בתדבא"ר (רפ"ג) אני יראתי מתוך שמחתי. ולזה נאמר לאברהם אבינו ע"ה בתכלית הבירור שלו בשעת העקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כי על ידי נתברר מקודם שהשמחה והאהבה הוא בקדושה. וכמו ששמענו מרבינו זצ"ל מאיזביצא על מא' הגמרא (ב"מ מ"ד.) שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף. היינו שבימי הילדות ימי הנעורים שאז נמצא התשוקה בלב האדם מחסד נעורים להקדושה והוא בחי' כסף. אבל הוא רק לתכלית שיקנה על ידה את הזהב היינו לקנות בנפשו בחי' היראה שמרומז בזהב כידוע. ובזקנותו שנה הזהב קונה את הכסף היינו שתכלית בירור של היראה שהוא בקדושה הוא דייקא בעת שבא ממנה השמחה בהתגלות והיינו שמחתי מתוך יראתי ואז נשלם הנפש בקדושה בשלימות כאשר נשלם בו קדושה בחי' ג' האבות הקדושים. וע"ז אומרים אברהם יגל כי גילה הוא השמחה בפנימיות הלב שלא בהתגלות עוד וכדאיתא בזוה"ק (ח"ג ל"ט א') על הכהנים שהם מסטרא דחסד דאסר להו חמרא שהוא ענין השמחה בהתגלות רק כל עובדיהון בחשאי. ויצחק ירנן שמבחי' היראה יוצא דייקא השמחה בהתגלות והיינו רננה דאיהי מסט' דלוואי לארמא קלא. ולזה נאמר ביצחק ויבא לו יין וישת לו דייקא. וע"ז נאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה שנולד מהיראה גילה ושמחה. ויעקב ובניו ינוחו בו שבחי' קדושת יעקב אבינו ע"ה הוא לאחר שנכללו בו ב' הבחי' היראה והשמחה ואז הוא שלימות הנייחא להתענג על ה'. וזהו בסעודה שלישית שנקרא רעוא דרעוין לאחר שנקנה בנו בחי' אהבה ויראה על ידי ב' הסעודות הקודמים. ועל זה רמזו חז"ל (ביצה ט"ז.) כיון ששבת ווי אבדה נפש דייקא על סעודה זו השלישית בעת צאת הקדושה השבת שאז דייקא כשנשלם בנו תכלית הקדושה אז דייקא מרגישין המנוחה והעונג: