פרי צדיק, במדבר ט״ו

א

בגמרא (ברכות כ"ט.) הני ז' דשבתא כנגד מי כנגד ז' קולות שאמר דוד על המים. והם ז' קולות דמתן תורה וע"ד מה שאמרו (ב"ק י"ז.) אין מים אלא תורה. ואף דאיתא (ברכות ו':) זוכה לתורה שנתנה בה' קולות הא מק' שם והא כתיב וכל העם רואים את הקולות ומשני אותן קולות דקודם מ"ת הוי. והיינו ב' קולות דסתם קולות שנים והיה קודם מתן תורה והם ז' קולות והוא דג' ברכות הראשונות כנגד ג' האבות מגן אברהם כנגד אברהם אבינו ע"ה. אתה גבור ברכתו של יצחק אתה קדוש כנגד יעקב כש"נ והקדישו את קדוש יעקב. והם כנגד ג' שבחים הגדול הגבור והנורא. גדול כנגד אברהם שהוא מרכבה למדת גדולה חסד. והגבור כנגד יצחק שהוא מרכבה למדת גבורה. והנורא כנגד יעקב שהוא שלימו דאבהן (זח"א ק"נ א') והיינו שזכה שהפחד מהשי"ת נופל עליו מעצמו. דמדת פחד יצחק הוא שמביא עליו היראה על ידי שמצייר לפניו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומביא עליו פחד כעומד לפני המלך. ומדת יעקב נורא שהשי"ת נורא היינו שנופל עליו יראת השי"ת תמיד וממילא. וזה ענין מה שאמרו (פסחים פ"ח.) כיעקב שקראו בית שאצלו היראה והקדושה בקביעות. והאבות הם שורש הד"ת אברהם בו התחיל הב' אלפים תורה וקיים כל התורה עד שלא ניתנה כמ"ש (יומא כ"ח ב') יצחק איתא בזוה"ק (ח"ג פ' ב') אורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא. ויעקב כמו שנאמר תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה':) וג' ברכות אחרונות כנגד משה אהרן ויוסף שהם מרכבה למדת נצח הוא יסוד. משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא (זח"ג נ"ג ב') דמשה רבינו ע"ה הוא הביא הד"ת מן השמים לארץ. ואהרן שושבינא דמטרוניתא היינו להכניס הד"ת בלב ישראל. ויוסף בחי' יסוד ונקרא הוא המשביר שעל ידו הוא ההמשכה למדת מלכות כנסת ישראל. וברכה אמצעית כנגד מדת מלכות. ושבת כולל כל הז' רועים וז' מדות דשבת אותיות ש' ב"ת בת מתעטרא בתלת אבהן (זח"ב ר"ד א') ומשה ואהרן כמ"ש (שבת פ"ו:) דכ"ע בשבת נתנה תורה. ונתנו על ידי משה ואהרן. ויוסף איתא בזוה"ח (תולדות) שחשב מוספין כנגד ז' רועים חשב מוסף שבת כנגד יוסף. וכל ברכה אמצעית דשבת הוא על ד"ת קדשינו כו' ותן חלקינו בתורתיך שבענו מטובך אין טוב אלא תורה (ברכות ה.) ואין שביעה אלא בד"ת דכ' אוהב כסף לא ישבע כסף. ואף שנדרש בגמרא (מכות ו.) על מצות ובמד' (פ' ואתחנן) נדרש על תורה ומצות שאין שביעה בהם. רק בשבת שיש התגלות ומצות שאין שביעה בהם. רק בשבת שיש התגלות עתיקא אז יש שביעה מהאור כי טוב. ושבת כנגד מדת מלכות מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה שהוא מהאור הראשון שנגנז בתורה שבעל פה. וזה שא' שהם כנגד ו' קולות שאמר דוד על המים היינו על ד"ת. והמזמור מדבר במתן תורה וכמ"ש ה' עוז לעמו יתן ונדרש בגמרא (זבחים קט"ז.) על שעת מ"ת שנתקבצו כולם אצל בלעם הרשע כו' ה' למבול ישב א"ל כו' ומבקש ליתנה לישראל כו' ובחול מתפללין י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים (כמו"ש ברכות כ"ח:) והיינו ג' ראשונות כנגד ג' האבות וג' האחרונות כנגד משה ואהרן ויוסף כאמור. וי"ב אמצעית כנג"ד י"ב שבטים (כמו"ש ברע"מ זח"ג ד' א') והיינו שכל אחד מהשבטים היה לו קדושה מיוחדת. שמדת כנסת ישראל מתחלקת לי"ב שבטים וכל אחד אזכרה בפ"ע. וז"ש במ"ר (פ' זו שם) בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים כו' כיון שראו אותן ישראל שעשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים כו' עשה אותן דגלים כמו שנתאוו. ולהלן במ"ר סימנין הי' לכל נשיא ונשיא כו'. והיינו דמלאכים כל אחד מצוין בקדושה מיוחדת בפ"ע שאינו רק למה שנברא הוא. וכמו"ש ב"ר פ' נ') אין מלאך א' עושה שתי שליחות. וכן ישראל כל שבט מצוין בקדושה מיוחדת. ומ"מ כלל כנסת ישראל כל ישראל כלולים מכל י"ב קדושת של השבטים כמש"נ איש אשר כברכתו ברך אותם שחזר יעקב וכללן יחד (כמו שנדרש בב"ר):