סוד ישרים, ליל שביעי של פסח ז׳

א

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' כתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו' חסד נעוריך ביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שהי' ניער וריק זה החסד מהבנת התפיסה בלי שום הכרה בו כי החסד שהוא דרגא דאברהם שפיר יש בו הכרה כמאמרם ז"ל בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו היינו שהי' מכיר היטב לבלתי יסתפק עצמו בשום דבר שהוא רק לפי שעה כי אם במה שהוא לעולמי עד כי מה שהוא רק לפי שעה אינו נקרא חסד כי עיקר החסד אינו מצד אתערותא של אדם אלא מצד עצמיתו ית' כמו שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה ומאחר שהוא מצד השי"ת הוא קיים לעד ועל זה כתיב חסד אל כל היום היינו שאינו נפסק אפילו רגע ואיך יתכן בחסד כזה שהוא רק מצדו ית' שיהי' דבר שהוא רק לפי שעה כל כך הכרה האיר השי"ת לאברהם אבינו בחסדו ית'. אבל החסד של דור המדבר נקרא חסד נעוריך מפאת שלילת הכרה בו ועל זה נאמר לכתך אחרי וכמבואר בהאר"י הק' ז"ל (לקוטי תורה) שהי' הזווג פנים באחור היינו שהי' נראה שהחזיר השי"ת את הארת פניו מהם ובכל זאת רצו אחריו ית' וזהו לכתך אחרי במדבר היינו שהי' רצים אחריו ית' ממקום כזה הנאמר עליו כגן ה' כארץ מצרים למקום מדבר וציה שהוא ארץ לא זרועה היינו כי כל הבריאה של ששת ימי בראשית נקרא בזוה"ק זריעה (זוה"ק בראשית א') אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית וכו' וכל המכוון מזאת הזריעה הוא למען שיצמיח ממנה פירות וגבי ישראל לא הי' עדיין שום הכרה בזאת הצמיחה וזה לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומזאת התשוקה הנפלאה שהי' בישראל לרוץ כ"כ אחריו ית' נתברר שכל מגמת חפצם הוא תמיד רק לרצונו ית' בלי שום לבוש כלל ולכן האיר להם השי"ת הישועה מצדו גם קדם זמנא כי מצדו ית' אין באמת שום חילוק בין קדם זמנא לאחר זמנא כי זה החילוק הוא רק מצד הבריאה. ויען שכל הישועה הי' רק מצדו ית' לזה הי' ישראל עדיין משוללי קנין בה עד אחר שנתבררו בכל המ"ט ברורין לכן ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וכמבואר בהאר"י הק' ז"ל (שם) פלשתים הם בהמקום שערות וכו' היינו מותרות וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שקליפת פלשתים שרוצים לאחוז בידם סבה לפרנסה למען שיהי' להם חוזק בטוחות לומר כחי ועוצם ידי וגו' ולעומת זאת הקליפה הנהיג השי"ת את ישראל להיפך לגמרי מפלשתים שזנם במן שהי' נמוח בפיסת היד היינו שהי' בו לבוש זך מאוד בלתי שום בטוחות על יום מחרתו שאמרו ז"ל בגמ' על זה שאין לו מזון על שלש שנים והי' חייך תלוים לך מנגד אכן יען שהי' צריכין עדיין לברר עצמם נגד פלשתים הי' צריכין להנהיג אותם כ"כ בשלילת בטוחות כי רק דוד המלך הי' בכחו ללחום עם פלשתים משום שאצלו כבר הי' כדכתיב (תהלים ק') ולבי חלל בקרבי שהי' מכיר היטב אף אחר חוזק הבטוחות שנתן לו השי"ת ע"י ברורי עבודתו. דלית לי' מגרמי' כלום. משא"כ ישראל הי' עדיין אז משוללי קנין ועל זה נאמר כי קרוב הוא היינו שהי' קרובים עדיין מאד לאור השורש המנהיר בלתי עבודת יגיע כפם של ישראל לכך ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וכמבואר בזוה"ק סופא דדרגין היינו שהנהיג אותם דרך מקומות כאלו שאין שם גודל בטוחות: