סוד ישרים, ליל שביעי של פסח ו׳

א

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' כתיב כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים וגו' (תהלים פ"ד) ומבואר בזוה"ק (פקודי רכ"ד:) שמש דא הוא רזא דשמא קדושא "ידוד דהכי קיימין כל דרגין לנייחה ומגן דא איהו רזא דשמא קדושא דאקרי אלהים ורזא דא דכתיב אנכי מגן לך ושמש ומגן דא היא רזא דשמא שלים וכו' היינו כי מצד אור משם הוי' אין שום מקום לצמצומים ופעולת אדם כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות) כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם וכדאיתא נמי בזוה"ק (בלק ר"ד:) נהורא קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבלי' מה עבד קב"ה עביד נהורא לנהורא לאתלבשא דא בדא וכו' היינו שעביד מגן ונרתק להלביש מעט את גודל האור ולהסתירו למען שיהי' מקום לעבודת אדם וברוריו כי מצד עצמית שם הוי' לא הי' כלל מקום לפעולות כמאמרם ז"ל (נדה ס"א:) זאת אומרת מצות בטילית לעתיד לבא וכו' וכל המקום לפעולת אדם הוא רק מצד הסתרת אור אזי יש מקום לאדם לבקוע בעבודתו את ההסתר ולילך בברורים ועל זה הענין נאמר כאן ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא היינו הגם שמצד שם הוי' הי' לישראל תמיד התקשרות בהשורש העליון ית' כי עלו שם במחשבה טרם עבודתם אכן על הפעולות לא הי' שום הכרה בזאת ההתקשרות כי הי' אז משוללי ברורין ולכך לא נחם אלהים וגו' כי קרוב הוא כלומר כי מצד שם אלהים אם ילכו כך משוללי עבודה אזי המה קרובים לההסתר שהי' אצלם במצרים כי קדושה בקביעות מצד השורש בלתי עבודתם הי' להם במצרים נמי ולזה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וכמבואר בזוה"ק שם סופא דדרגין והוא כדאיתא בפרקי דר"א לא מצינו בים כבודו וכן מדבר רומז על שלילת הכרה בכבוד שמים כי טרם בריאת הצורת אדם הי' כל העולם מדבר וזהו ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף והוא כענין שמצינו בזוה"ק (בראשית כ"ב.) כד מטי לעלמא דפרודא אמר נעשה אדם וכו' היינו מאחר שיש פירוד בעולם צריכין להצורת אדם למען שעל ידו יתאחדו כל הבריאה בחזרה אל השורש כך ויסב אלהים את העם דרך המדבר וגו' להראות בזה מאחר שיש מדבר צריכין עבודה לעשות מן המדבר ישוב כי אם הי' הרצון ית' שיהי' נשאר כך מדבר משולל הכרה א"כ מדוע ברא השי"ת את הצורת אדם והי' יכול להיות נשאר מדבר כמו טרם יצירת הצורת אדם: