מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, נח

א

ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור וגו'. והנה זה היה עיקר המאמר לכל השתלשלות הבריאה שירצו באחדות ובלי יתפרדו, כי מקודם כשאמר לו הקב"ה לנח קץ כל בשר בא לפני וגו' לא ביקש רחמים על דורו, אכן אחרי כן נתן הקב"ה בלב כל הברואים שירצו באחדות, כמו אברהם שביקש על סדום, ומשה אף שאמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול אמר מחני נא, כי הבריאה רצתה באחדות, וענין שלא ביקש נח על דורו, כי הוא סבר כי העולם הוא עוד שייך לעלמין דאיתחרבו שעודנה צריך להתחרב לחיזוק הבריאה, אכן אח"כ הראה לו הש"י שהוא חפץ בקיום העולם, ולכן נקרא המבול מי נח (ישעיה נ"ד,ט') לפי שלא התפלל ולא רצה באחדות, והנה אחרי שבאו הדור על זה שהש"י חפץ באחדות רצו לבנות המגדל ולהתאחד יחד, כי ענין המגדל היה אחרי כי ראו כי לא יחריב הקב"ה את כל עולמו ומהצורך להשאר אחד, אז אמרו להתאחד כלם וממילא ישארו כלם כי ביניהם יהיה זה הנפש שחפץ בו הש"י, וזה ענין נמרוד שנקרא גבור ציד לפני ה', כי היה יודע לתפוס ולצוד דבר ה' ולהכניסו הפך מרצונו כמו ענין המגדל, וזה שנאמר ונעשה לנו שם כי יתאחדו, וכמו שכתיב פן נפוץ על פני וגו' והוא כי רצו שיכוונו כלם למקום אחד וממילא לא ישלוט בהם הרע, ולכן בנו אותו בארץ שנער כדאיתא בגמ' (זבחים קי"ג:) שכל מתי מבול ננערו שם ושם נטבע בבני אדם גודל היראה כמו שמבואר [ח"א פר' נח ד"ה ויאמר ה'], וזה היה היפך מבית המקדש שחפץ בו הש"י, כי בית המקדש היה גבוה מכל העולם שהתאחדו שם כל ישראל והמליכו את ה', אבל כאן רצו שיטבע בהם היראה ולא יצטרכו לעבודה. וזה הענין דאיתא בגמ' (מנחות ק"י.) דקראן ליה אלהא דאלהא שלא יצרכו לירא כי הטבע תקבל כח היראה, ולכן בנו בבקעה וגם בארץ שנער, והראה להם הקב"ה כי אחדות נגד רצונו לא יתקיים.

ב

בעשרה דורות שמאדם עד נח כתיב בכל אחד וימות, ובעשרה דורות שמנח עד אברהם לא כתיב וימות, כי מיתה היא השלמה ועשרה דורות הקודמים היה ענינם בדרך ארץ הקדמה לתורה כמבואר בחלק ראשון (נח) והם נשלמו בזה כל צרכם, אבל אחר כן התחיל להבנות בנין עדי עד ע"י דברי תורה, וכל העשרה דורות היה הכנה ללידת אברהם אבינו, לכן לא שייך בהם לשון מיתה והשלמה כי לא נשלמו עד שבא אברהם אבינו שעל ידו התחיל להתגלות עסק הדברי תורה.