מי השלוח, חלק ב, ספר במדבר, חקת

א

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר, יאסף אהרן אל עמיו וגו'. ובמשה רבינו כתיב (דברים ל"ד,ו') ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור, הענין בזה כי משה רבינו ע"ה היה כולל הדעת של כל ישראל וכדאיתא בזה"ק (תשא קצ"א:) דאיהו היהודים כללא דיהודאי, שמזה נדחה ניאוף שהוא מצד שנכנס באדם רוח שטות, לכן היה קבורתו מול בית פעור ששם היה מקום השיטים ואיתא במדרש (רבה בלק פרשה כ', כ"א) מעין שיטים של זנות היה, ומשה רבינו שמדתו מתנגדת לזה לא הבין מציאות ניאוף בעולם לכן היתה קבורתו מול בית פעור. ואהרן שהיה איש חסד ומדתו הוא לאהוב שלום ומזה נדחה רציחה מישראל, כי מדתו מדת החסד והשלום מתנגד לרציחה ולא הבין מציאות רציחה בעולם, לכן היה קבורתו על גבול ארץ אדום שמדת אדום הוא רציחה כמו שכתיב (בראשית כ"ז,מ') ועל חרבך תחיה, וכן בזה"ק (בלק קצ"ב:) שהשיב שרו של עשו דהא שלטנו דילי על קטולא איהו כי זה קיומו וחיותו עד עת קץ, ולכן היתה קבורת אהרן על גבול ארץ אדום, כי מאד עמקו מחשבות השי"ת.

ב

ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים, אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. ע"ז אמר הכתוב (הושע י"ד,ג') קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו', קחו עמכם דברים הוא דברי ויכוחים. כל תשא עון ולא נאמר כל עון תשא, להורות שלא ישאר שום רושם מהעון כדאיתא במדרש (שוחר טוב ו') משל למלך שכעס על בנו היתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו וכו' כתתה ועשאה צרורות קטנות והיה זורקה בו אחת אחת נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזירתו, ולא נשאר שום רושם כלל, וקח טוב היינו שטוב היפך מרע ועיקר השם של יצר הרע הוא רע כדאיתא בגמ' (סוכה נ"ב.) הקב"ה קראו רע, וזה אסף את העם ואתנה להם מים שהטיף להם השי"ת טיפי חיים שזה הוא היפך מרע, וטעמו מהחיים ואז אמרו עלי באר ענו לה ענו הוא לשון צעקה בקול רם.