מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר משלי ל׳

א

דברי אגור בן יקה. ואיתא על זה במדרש (רבה וארא ו',א') שאיגר דברי תורה והקיאן, היינו בשעה שהיה צריך ללמד ד"ת לאחרים זה נקרא שהקיאן, ובשעה שהיה צריך לאגור דברי תורה לעצמו ולא לפזרם ללמדם לאחרים זה נקרא אגור, על דרך שאיתא בגמ' (ברכות ס"ג.) בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרים כנס ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר וכו' ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס וכו'.

ב

כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע. ששלמה המלך ע"ה התפאר עצמו אף שנעלם ממנו החכמה והבינה כמו שאיתא בגמ' (ראש השנה כ"א:) בקש קהלת להיות כמשה וזה שאמר אף שלא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה, מכל מקום דעת קדושים אדע שאני מכוון לרצון השי"ת בעומק אפילו בלי דעתי, יען שלבי מקושר בהשי"ת שזה הוא בחינת סיהרא, ואיתא בזוה"ק (פקודי רנ"ח. חקת קפ"א:) ביומין דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא, וזהו ודעת קדושים אדע. מי עלה שמים וירד, ובאמת מצינו עוד מי שעלה לשמים אך העיקר הוא וירד כי עליה לשמים היינו להתקשר בהשי"ת לגמרי, אכן לירד עם זה הבהירות לעולם הזה להבינו וללמדו לבני אדם זה היה רק במשה רבינו ע"ה ולא בכל הנביאים. מי אסף רוח בחפניו, היינו שיאסף כל רוח חיים שלו לחפניו למשול עליו. מי צרר מים בשמלה, מים הוא חשק וזה מי צרר מים שיצרור ויגביל את החשק בגבולים ולעשות תחומין במעין שעד גבול זה מותר לחשוק, ומגבול זה ולהלאה אסור. מי הקים כל אפסי ארץ, שיהיה להאדם כח להחזיק ולקיים אלו הכוחות שיתקיימו אצלו לעולמי עד. מה שמו, שהאדם ידע בכל עת מה הוא רצון השי"ת כי שמו מורה על רצון כמבואר בחלק ראשון (בהרבה מקומות). ומה שם בנו, שירגיש האדם הולדת רצון חדש שמזה הגבול מתחיל רצונות חדשים, וזה שסיים כי תדע, שתדע כל אלו הדברים על ברור.