מי השלוח, חלק א, ספר דברים, ראה

א

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. היינו כי הכל הוא מה', כי טבע האדם לזעוק ולצעוק לה' בעת צרתו מה עשה לו, ובעת שישפיע לו כל טוב טח עינו מראות כי מה' הוא, ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ע"כ מראה הש"י ראה אנוכי וכו' היינו כי הכל הוא מהש"י.

ב

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. היינו בכל מקום שהקב"ה ינחיל טובה לאדם ילבישה בלבוש הנראה כפי ראות העין הפך מהטובה, (וכמו שנתבאר בפ' קרח בפסוק ואשים דברי בפיך), בכדי שעל ידי פעולות האדם שיברר א"ע ויוציא לאור את הטוב מעומק, ועי"ז יקרא יגיע כפיך.

ג

את הברכה אשר תשמעו. היינו באם יבא טובה לאדם אז ידע בבירור שקיים רצון הש"י, ובאם יארע לו ההיפך ח"ו, אז ידע כי בטח עבר על מצות הש"י אף שלא יתראה לפי ראות עיניו.

ד

השמר לך פן תעלה עלתיך וכו' כי אם במקום וכו'. ענין שנכפל כאן אזהרות השמר ופן, כי עולה נקרא מקום שיעשה האדם מעשה שלא יגיע לו ממנה שום הנאה, כי עולה הוא כלה כליל לה' שלא יגיע לבעליו שום הנאה, וזאת אסור לאדם לעשות בשום דבר וענין אחר רק לה' לבדו.

ה

כי אם אל המקום אשר יבחר וכו'. בזה נלמד לאדם דרך התפלה איך להתפלל לה' כמו דאיתא בגמ' (ברכות כ"ח:) יכון את לבו כנגד בית קדשי קדשים, היינו כשאדם ירצה להתפלל יראה מתחילה אם הדבר שרוצה להתפלל עליו הוא רצון הש"י, זה פי' יכון את לבו כנגד בית קדשי קדשים, ובזה ידע כי רצון הש"י הוא אם יראה שלבו מלא תפלה ושפתותיו מלאים תנובה יבין כי מאת ה' הוא כמו שנתבאר בפ' ואתחנן, וכדרך שאמר דהמע"ה [דה"א י"ז,כ"ה] אתה גלית את אוזן עבדיך על כן מצא עבדיך להתפלל לפניך.

ו

כי ירחיב ה' אלקיך את גבלך וכו' ואמרת אכלה בשר וכו' בכל אות נפשך תאכל בשר. לא נאמר שיצאו חוץ לגבולם רק שגבולם יתרחב, כי באמת משם הוי"ה היינו מצד הש"י אשר בחר בישראל אין שום גבולין רק מותר להתפשט בכל הטובות, אך משם א"ד"נ"י היינו הכרת האדם וגבול תפיסתו מזה נצמח כל הגבולין שעד כאן מותר להתפשט ומכאן ואילך אסור, היינו כמה שימצא באדם כח עבודה כך יוכל להתפשט את עצמו בטובות. וזה פי' כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כי בתחילה שהאדם נכנס בעבודה אסור להתפשט א"ע כי כאשר יתפשט יותר מדאי יוכל ח"ו להסתלק מיראה, אך כאשר יתרבה בו כח העבודה והיראה אז מותר להתפשט יותר מעבודתו, וזה פי' כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, היינו שיתן בך כח עבודה כל כך עד שיסתלקו ויסירו הגבולין מאתך עד שתוכל גם לאכול בשר ולא תצא חוץ לגבולך.

ז

ונתן לך רחמים ורחמך. אחר שנכתב פ' עיר הנדחת שצוה להרוג כל העיר שנראה לעין אנושי כאכזריות חימה, ע"ז נאמר ונתן לך רחמים ורחמך שע"י שתקיים מצות ה' יבא בך מדות רחמנות שתהיה רחמן במקום שצריך להתרחם.

ח

עשר תעשר את כל וכו' ואכלת לפני ה' אלקיך וכו' מעשר דגנך וכו' למען תלמד ליראה וכו'. מהאכילות האלו יבא יראה ללב האדם, כי דעת האדם מיושבת עליו במקומו, ובמקום נכרי אין דעתו מיושבת עליו, והקב"ה יזהיר שלא יהיה חילוק והפרש בדעת האדם רק ימשך אחר רצון הש"י בכל מקום בדיעה שלימה.

ט

שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה וכו'. מהחל חרמש בקמה היינו קודם שיתחיל האדם לצאת לניצוח צריך ישוב הדעת וחשבון גדול, כי שבעה שבועות הוא מאד מזוקק כמ"ש מזוקק שבעתים (תהילים י"ב,ח').

י

ושמחת לפני ה' אלקיך וכו' והאלמנה אשר בקרבך. בכל ימים טובים נאמר אשר בשעריך וכאן נאמר אשר בקרביך, כי בשבועות היינו מתן תורה, ונאמר (נדרים פ"א.) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.