מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת שבת פ״ח ב

א

ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למקום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו וכו' א"ל הקב"ה החזר להם תשובה וכו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם וכו'. הנה דעת המלאכים שהתורה שייך גם להם, אחרי כי ראו וידעו שלא נמצא להם תועלת בה, כי התורה לא ניתנה רק להשלים החסרון כמ"ש (תהלים י"ט,ח') תורת ה' תמימה וכו', והוא כי קנין התורה אינו כקניני הון עוה"ז, כי קנין עוה"ז הוא דבר מותרות ואפשר להתקיים בלעדה, והתורה אינה כן רק כמ"ש (דברים ל"ב,מ"ז) כי הוא חייכם שעיקר חיות האדם תלוי בה, כי התורה משלמת את בריאת האדם במה שחסר לו מיום הולדו. וזה דאיתא בתנא דבי אליהו [רבה פרק כ"ב] שפגע בו תלמיד אחד ואמר לו אני מתאוה וחומד ומצפה לד"ת והשיב לו אין התורה נקנית אלא במי שמוסר נפשו עליה, אף שבאמת התלמיד הזה היה חומד לד"ת רק חמדתו היה להתענג בה כבהון ועושר עוה"ז, וזה שהשיב לו כי לד"ת צריך שימסור נפשו עליה, היינו למי שמכיר חסרונו ומוסר נפשו להשלים חסרונו, כי יראה כי באופן אחר אין לו חיים כלל. ועל אופן הזה היה חמדת המלאכים להתורה שיהיה שם שמים נקרא עליהם על אופן המבואר. ולזה אמר הקב"ה למשה להשיב להם והשיב להם כמו שנתבאר, והנה על כל הדברות השיב להם רק על לא תענה ולא תחמוד לא השיב להם, כי באלו השנים היה אצלם חסרון במקומו, כי במה שאמרו מה לילוד אשה בינינו נכשלו בלא תענה, כי שם ילוד אשה מורה ביניהם לזילזול היותר גדול ובאמת זה הוא המעלה הגורמת שבשבילה שייך להם עסק התורה. וגם נכשלו בלאו דלא תחמוד, כי אחרי אשר באמת אין להם שייכות בהתורה נמצא שחמדו דבר שאינו שלהם, וע"ז מסיים הגמ' מיד כל אחד נעשה לו אוהב ומסר לו רז, היינו שהשלימו חסרונם מה שנכשלו נגד לא תענה, הוא ההשלמה שנעשו לו אוהב, ועל לא תחמוד היינו שחמדו דבר שאינו שלהם השלימו שמסר לו כל אחד רז, היינו שאף משלהם נתנו לו. ומעתה לא היה אצלם שום חסרון וא"כ אין שייך להם ד"ת כמבואר.