לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״ל

א

וזכורני שלא היה לבוש מכנסיים כל השנה, אפילו בבית המרחץ [ונתן אגד של עצים עם עלין לפני הערוה שקו' בל"א קושטן]. רק כשמתפלל ימים הנוראים לפני העמוד, ובר"ה ביום שני אעפ"י שאינו מתפלל לפני העמוד היה לובש בכל פעם מכנסיים לבנים [כשהלך לביהכ"נ, ולאחר היציאה מביהכ"נ היה חולץ], אעפ"י שהוא נקי מטינוף. ואפשר משום חסרון [בל"א גולדן אודר] שהיה לו ל"ע, או בשביל הזיעה, ותמיד היה לובש כתונת לבנה על בגדיו, [כשמתפלל ימים הנוראים אעפ"י שבני אושטריך אינם לובשים שרגנז] רק הארבע כנפות שלו היה תמיד על בגדיו, אפילו בימי דחול למטה מן הסרבל, [כשלבש סרבל]. אבל כשמתפלל בימים הנוראים אין לו סרבל ומתרון שקורין קפא רק מצנפת [שש] לבנה היתה על ראשו, ועל המצנפת היה לו בגד לבן, שהולך סביב לראשו ורחבו שתי אצבעות, והיה קשור בעורף שלו. ועל המצנפת היה הטלית, ובזמן שהיה חמימות בר"ה או ביוהכ"פ אינו לובש רק שני כתונות והיה [חוגר] בבגד לבן.

ב

ולובש מלבוש חדש בר"ה אפילו מצנפת של עור. וזכורני שלא לובשים מנעלים חדשים בר"ה¹ עי' גידעמאנן שם צד קל"ו. בניאושטט. וכשבא בר"ה בביהכ"נ קודם שהאיר היום נוטל ארבע כנפות שלו וטליתו והיה מתעטף ביחד ומברך עליהם ברכה אחת. וכן מצאתי בא"ח בסי' ח' וז"ל: ואם לובשן בבת אחת די להם בברכה אחת. והעתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מהגאון זצ"ל שצריך לאחוז התוקע בשופר בכל היד, והעתקתי מדלעיל.² ברצון. בר"ה אצ"ל ענינו, דומיא דיוהכ"פ שהוא יום הדין.

ג

העתקתי ממהר"י. כתב בספרו¹ המתענה. ובר"ה המילה קודם תקיעת שופר, והביא ראיות מר"פ דיבמות² עי' תה"ד סי' רס"ו. ותו' ומן המיימוני. ואמר שטוב להפך פי השופר [הרחב] לצד ימינו, משום דכתיב השטן עומד על ימינו וגו', ולא הפיו [הרחב] למעלה, אע"ג דכתיב עלה אלהים בתרועה. באשירי כתוב שופר שניקב וסתמו כשר, ושופר שנסדק לארכו פסול, ותימא לו מ"ש ניקב מנסדק? ואמר י"ל נקב כדקאי קאי, אבל נסדק דרך שמרבה להסדק כל שעה. ושאלתי לו והא הסמ"ק כתב נסדק לארכו אינו פסול. והשיב שיש שני פירושים אצב"ע ועיין בגמרא³ ה' ע"ב תוס' ד"ה ומכולהו נמי.

ד

ואומר מה שכתב הרמב"ם אלו שמציירין צורות לנאותו [אין עושין יפה], פי' בצבע, אבל לחקוק בגוף השופר בזה אין קפידא. ואמר שאין לתקוע לחולה קודם זריחת השמש, וכן מצאתי בא"ח בסי' תקפ"ח למה תוקעין תקיעה תחלה וסוף? לפי שכתוב ותקעתם תרועה והדר יתקעו, ושלש תרועות¹ ר"ה כ"ז וברא"ש שם סי' ו' ועי' בב"י סי' תקפ"ו. כתיבי הרי שש תקיעות. וא"ת יעשה ג"פ קר"ק, מספקא לן אי גנוחי. וא"ת מה צורך קשר"ק, מספקא לן דילמא תרווייהו, וא"ת יעשה איפכא, סתמא דמילתא מעיקרא גנח והדר מיילל. וא"ת יעשה קשר"ק ולא יותר. אין להפסיק בין תרועה לתקיעה, כן כתוב בסמ"ק שלו על הגליון, וק' להגאון זצ"ל למה אנו תוקעין קשר"ק בתחלה, מעתה אנן יוצאין לר"ת כל הספיקות היה לנו לתקוע [קש"ק וקר"ק] קודם? והתירוץ איני זוכר.

ה

שעור תרועה כשתי תקיעות כן כתוב המיימוני¹ ר"ה ל"ד ע"א. ותימא למה לא נקט לשונו כמו תנא דידן, או כמו תנא ברא² פ"ג מה' שופר ה"ד, ועי' בערוך לנר בסוגיין. ואמר הגאון זצ"ל האשירי כתב בסוף ר"ה שעור תקיעה כשלש תרועות משום דחשיב שלש בכא"י³ שם ל"ג ע"ב?. וה"ק שעור שלש תקיעות כשלש תרועות, וראשונות שלפניהן נקט. והמיימוני חשיב חד בבא וחשיב תקיעה שלפניה ושלאחריה.