לקט יושר, חלק א (אורח חיים) נ״ו

א

בשבת לשלש סעודה לקח לחם משנה, וכן מצאתי בא"ח בס' רצ"א וז"ל: אבל היה בוצע על שני ככרות [כתב שא' מהר"ם ס"ל מינץ שיחי'] ואשר שאלת¹ שם ס"ק ש'. אם חייב אדם להשלים פרשה של יו"ט שמו"ת כבר דקדקתי ג"כ, ונראה שלא נהגו רבותי להשלים. והבאתי קצת ראייה לדבר מדברי רבי' שמחה בהג' במיימוני וז"ל: אע"פ שעיקר מצוה כל פרשה ופרשה בשבת עם הצבור, אם לא עשה כן ישלים² עי בתה"ד סי' כ"ג ובפסקים וכתבים סי' ק"ע. בשמיני עצרת שבו גומרים הצבור ובלבד שלא יקדים ולא יאחר יום אחד מן הצבור עכ"ל. מהתם היה נראה מדקבע היום שבו משלימים הצבור ה' חומשי התורה בכל שנה, משמע דעיקר חיוב דאצרכו רבנן להשלים פרשיות עם הצבור, היינו שכל יחיד ויחיד יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה. וכיון דטעמא הכי הוא לא צריכא אלא שישלים פרשיות של כל התורה רק פ"א בשנה. וא"כ פרשיות של יו"ט אין צריכין להשלימן שכבר השלימו אותן כל אחת בשבת דידה. אע"ג דלפי פי' ר"ח דפליג אדר' שמחה ליתא לה"ט, מ"מ אפשר דסמכינן ארבינו שמחה. ומעט משמע מפרש"י בפ"ק דברכות דפי' ישלים אדם פרשיותיו של כל שבת ושבת ואלו יו"ט לא הזכיר. ההג' ממיימוני שכתב' לי ממנה נר' קשה לי [מאד] להבין דרש"י פי' במסכת מגילה ההיא דמאחרין לבא וממהרין לצאת מתרי גוונא בפנים אחרים, ואף האי דמייתי מרב דלא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה, ומפרש בגמרא דלאחר אכילה קאמר, וטעמא משום שכרות ולא קאי אשהות בב"ה ע"ש.

ב

כשחל יו"ט בשבת אוכל לסעודת ג' פירות סמוך כשהולך לב"ה. וזכורני ששתה גם יין אבל אין ידוע לי אם שתה בכל פעם. וכשחל יום ראשון של פסח בשבת היה מתיר לבריאים לאכול לשלש סעודה דבר מועט מצה. אבל הוא עצמו אכל פירות ושתה יין, והיה מסיים ב' מסכתות בשבת, ועשה סיום לשלש סעודות. ופ"א בשבת בין השמשות לא אמר פרקי אבות ואמר ידעתי אני שאיני עתה מיושבי קרנות וגם איני אוכל לראות. ואמר שאין רשות לאחד מן הקהל לנגוע בנר במוצאי שבת, אלא עד אחר סדר קדושה. כן כתב א"ז אבל לשמש מותר לנגוע בנר אחר ברכו כיון שהוא מתפלל קודם ברכו י"ח ברכות ואתה חונ'. [ואמר] מה שנוהגים המשרתים להביא נרות לביתם מיד אחר ברכו, מסתמא זה היתרם כיון שהתינוקות יראים בחשך מותר לחלל בשבילם אפילו שבת גמו', כדאמרינן בגמ'¹ כולם. מותר לשבר הדלת לפני התינוק.

ג

וזכורני שהגוי הדליק¹ יומא פ"ד ע"ב ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו וכו'. נר במוצאי שבת לבנים הקטנים. פ"א במוצאי שבת לא היה בביה"כ שלו חזן שאין לו אב ואם, ואמר לי עמוד והתפלל אע"פ שיש לך אב שאין איסור בדבר, כי תפלת ערבית לא נתקן ליתומים. ואמר שראה שמה"ר יודיל ז"ל [בנו של מהר"ר שלום זצ"ל] אמר אפילו קדיש קטן אע"פ שיש לו אם, כשאין שם אבל או אחד שאין לו אב ואם. אבל העולם תמוה עליו, כי הקדיש קטן נתקן בשביל יתומים. ואמר הגאון שמא עשה בשביל כבוד אביו כיון שהוא היה אדם גדול; ואמר שיכול אחד לומר לקטן מלה במלה קדיש קטן, כדי שיאמר אחריו הנער, אע"פ שיש לו אב. מי ששכח אתה חוננתנו וכשבא להשיבנו אבינו נזכר, אין צריך לאומרו עוד, ואינו נוגע בנר עד שיאמר הבדלה על הכוס, וכן מצאתי בא"ח בסי' רצ"ד וז"ל: והיכא שיש לו כוס אין [שאין] צריך לחזור ולהתפלל מיד כשסיים הברכה וכו' ע"ש.