לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל״ו

א

[כתב מה"ר יודא ממרפורק] יורני נא מור' האיך נוהגים בדא שנוי מקום בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן. דפליגי בה ר"ח ורש"ש פ' ערבי פסחים¹ או שטיכו. ונחלקו בה הגאונים, יש פוסקים כר"ח וי"פ כרש"ש. דלכאורה היה ראוי לנהוג כרשב"ם וכאשירי וסמ"ג דפסקו כרב חסדא כדי למעט בברכות. אמנם שמעתי מבחורי' פה שהורית' להם בשבועות כאלפס וכמיימוני דפסקו כרב ששת. אם אמת כך מסתמא טעמ' דמר דיש לנהוג כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס' כדכתב מהר"ם.

ב

[כתב מוהר"ר יודא מרפורק יצ"ו], שלומך ישגא לחדא אהוב' שאיר' עמי' מהר' יודא יצ"ו. אשר שאלתני אי נהגי' כהגאונים שפסקו כרש"ש בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומ', או כהגאונים שפסקו כר"ח, נראה דנהגינ' כרב ששת. וכן ראיתי מן המדקדקים שלא היו רוצים לאכול פת בבית אחר אפילו כשעומ' בסעודתם, אא"כ נתנו דעתם מתחלה כשישבו בסעודתם לאכול בבית אחר, ואפילו בפורים או בחתונה. ומה שכתבת שטוב הוא למעט בברכות, אין לומר כן אנדון זה. משום דאדרבה נחמיר שלא יאכל כלל בבית אחר ולא יברך, כדי שלא יהנה כלל בלא ברכה הצריכה לו לדעת ר"ש, ואף כי קי"ל הילכתא כותיה דרב ששת באיסורא, מתוך כך יש להכריע כאן קצת כמותו.

ג

וזכורני שלא נטל מים אחרונים כל השנה לבד ב' לילות של פסח, כמו שכתוב טעם בסדרו של פסח [לקמן]. כשעשה קדוש בשבת או ביו"ט בלילה או ביום נטל ד' כוסות. אחד שמברך עליו נטל ביד ימינו והשני נתן בצד ימינו [של כוס]. והשלישי בצד שמאלו [של כוס], והרביעי נתן לפני הכוס שמברך עליו. ונטל (זה ה) כוסות אלה משום עטור. אבל בלילי פסח או לסעודת שלישית נטל רק כוס אחד. וזכורני שא' לי שאירי מהר"ר אייזק ס"ל ז"ל, שנוהג הגאון זצ"ל להגביה הכוס בין הג' כוסות למעלה כשעור, ולא חוץ לכוסות כנגדו או לצדדין. וזכורני כשאמר זמירות בכל לילי שבת ששייך לומר בהם זמירות על השלחן קודם שאכל פשטיד"א. ועומד לפניו על השלחן הד' כוסות לעיטור כמו שפי' ושפך אותם מלא יין בלא מים, וכשהתחיל לזמר היה מגביה כוס האמצעי [מעט] ועומד על השלחן. וכשמסיים הזמירות [טועם מכוס האמצעי וכל היושבים על שלחנו]. ונתן מאותן כוסות אחד או ב' לבחורים [להבחורים] לטעום את כלן. ואח"כ נתן לכל אחד מן הבחורים חתיכה פשטיד"א. ובשחרית בשבת על השלחן [עשה עיטור ואמר זמירות] כמו בליל שבת קדם שורטבי"ל¹ ק"א ע"א ועי' בב"י סי' קע"ח מחלוקת הפוסקים בזה. ונתן לבחורים [להבחורים] כוס א' או ב'. וכן עשה ביו"ט בשחרית ואמר רק זמר שלו [שעשה שכתבתי אותו בהלכות פסח לקמן]. ואם נשלח לו יין ביו"ט מן הבעלי בתים לדורון, שפך לאותן כוסות ונתן כוס אחד לבחורים [להבחורים] או יותר. ובליל שבת אמר כל מקדש שביעי ומה ידידות מנוחתך, לפעמים מה יפית. לפעמים זמר אחר השייך לענינו של יום, כגון מעוז צור ישועתי בחנוכה. ובשבת שחרית ברוך ה' יום יום וברוך אל עליון ויום זה מכובד, ולפעמים זמר אחר מענינו של יום כגון יום שבתון לפ' נח. ובמצאי שבת אמר חדש ששוני ואגיל אלי חיש גואלי אלהים יסעדינו. ואמר פידיני² עי' אלי"ם צד נ"ט. שהוא לשון הקרא ולא פידיני³ פידינו.

ד

[כתב הר"ר אברהם מהר"י], ואשר כתב מההיא דסמ"ג בקצור דפי' עטור היינו לעשות עטור לכוס למעלה מן המשקה. כבר שמעתי גם הך פירושי' ולא סבירא לי כלל. דתלמודא¹ פידינו. מפרש להדיא עטור, מ"ד מעטר ליה בתלמי' מ"ד מעטר ליה בנטלי נאום הקטן והצעיר שבישראל.