לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל״ה

א

כששלחו לו הפרנס' דורונות נתן לי דבר מועט, כגון דגים או מאכל שנעשה מדגים שקו' אינעבר או אבטחים שקו' מילאון, ואפילו רוב פעמים נתן לי מבר¹ אפי' על לחם. אווז שהוא מאכל שמן; לפעמים קונין בניאושטט כבד מאווז בעד רביעית זהו' הגרי. והאווז קונין בעד חלק עשרים מזהו' הגרי² מכבד. ומכ"ש שנתן דבר מועט מאלו לשאר בני ביתו, וכששלחו לו הרבה דגים ויין משובח נתן גם (לבחורים) [להבחורים]. וזכורני שלא נוטל ידיו בין בשר לדגים ושאלתי למהר"ר יוסף דקלון, היו"ד כתב³ עי' מש"כ גידעמאנן שם צד קל"ג. בשם הרא"ש ז"ל היה [שהיה] רגיל לרחוץ ידיו בין בשר לדג, והשיב אנו לא נוהגים הכי וראיה כתב. ויש מחמירין בדבר ליחד כלים לבדו גם זה אין אנו עושים. [ועוד ראיה להיתר מדא' חזקיה דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם בכותח (חולין דף קי"א ע"ב), כו' תיפוק ליה הדגים אסורים משום טעם בשר, אלא אין נוהגים כמו הרא"ש. ושאלתי לו איך מתרץ הרא"ש חזקיה? והשיב, הקערה אין נותן [אינה נותנה] אלא טעם בשר הנבלע בקערה לדגים. אבל כשאכל בשר עיקר טעם הבשר בין על ידיו והזוהם כמו בשר עצמו]. אבל בק"ק דפדוא וכל מדינות אטליא נזהרין לרחוץ ידיהם בין דג לבשר. ואפשר משום שנותן [שנותנים] שמן זית לדגים כשבשלם [כשבשלום].

ב

כשאכל מגבינה היה מחתה בשניו בנוצא של אווזא. וזכורני שאמר שהברזל קשה לחתה בשנים. [וזכורני שלא רצה לאכול לחם דבש¹ בטור סי' קע"ג. בל"ע לעצלט בלא נט"י. אבל כשנאפה שנית הלחם עם בשמים אכל בלא נט"י], ונהג כפוסק רבי משה ב"ר מימון, בין אכל בשר [בהמה] בין אכל בשר עוף (והיה) היה ממתין ו' שעות בין סעודה לסעודה כשרוצה לאכול אח"כ גבינה. אבל אין להקפיד על הקטנים אם אכלו בשחרית בשר ובצהרים גבינה, אע"פ שלא שהו כשעור שש שעות. וגם אינו מוחה לאחרים שאינם מדקדקים במעשים. אבל לבנו היה מוחה מיד שהיה בר מצוה, וכן מצאתי בא"ח בס' קע"ג וז"ל: עד שישהא כשעור סעודת הבוקר עד זמן סעודת הערב, [וכן ביו"ד בס' פ"ט]. ולא חש אם אכל בשר אחר גבינה בסעודה אחת, אבל היה מדיח ידיו ופיו ומשים אצבעו לתוך פיו כדי להדיחו יפה. ואח"כ עושה קנוח לפיו.

ג

תמד שעושים מענבים שאינ' דורכים כל צרכיהם בגת; ונתן עליהם מים מברכים עליו שנ"ב אפילו בתוך הסעודה. משום דאשיר"י¹ עם בשמים. היה מסופק אם מברכין עליו שנ"ב או בפ"ה ומכח ספק עושין שנ"ב. אבל פת אינו פוטר אותן משום שמא מברכין בפ"ה. [וכן מצאתי בא"ח בסי' רע"ב וז"ל: שמרי יין שנתן עליהם מים או החרצנים וכו' ע"ש]. שמרי יין שנתן בהם מים מברכין עליהם שנ"ב, אבל לא נתנו בהן מים אפשר מברך נמי שנ"ב.

ד

כשמברך בשעת אכילה בפ"ה ואין לו¹ בבא בתרא פ"ו סוף סי' ט. פנאי לשתות, ואמ' כשאתה רוצה לשתות הוי מברך בפ"ה! וכן מצאתי בא"ח בס' קע"ד וז"ל: הלכך בכל ענין כל אחד מברך לעצמו ע"ש. [כתב² לי. בספרו]: ונוהגין באושטריך לעשות הטוב והמטיב דוקא על היין המשובח³ תרומת הדשן סי' ל"ד. ריינ"ו בעל"ט אושטיכ"ו⁴ כגון. ווינקי"ל. כתב בספרו: גם נוהגים באושטריך ביינות המופלגים אם שתה ממנו תוך ל' יום לא היו מברכין.

ה

כשאוכל פירות מבושלים שנתבשלו לשם תבשיל בתוך הסעודה אוכל בלא ברכה. אבל פירות שנצלו בתנור של בית החורף עשה ברכה. וכשאוכל פירות חי אכל בתחלה מעט בלא פת ועשה ברכה. וכן מצאתי בא"ח בס' קע"ז וז"ל: אוכל תחלה מעט מהן בלא פת צריך לברך עליהן ע"ש.