לקט יושר, חלק א (אורח חיים) י׳

א

לעולם יעשה לכתחלה הציצית שליש גדיל ושני שליש פתיל¹ היינו ענף שבגמ' שם. ועי' לקמן צד י"ב בתשובה לר' טעבל. אפי' אם הוה הציצית ארוך מאד משום נוי ציצית. ולא יהא ארכו מן הגדיל יותר משליש מן הציצית אבל בדיעבד כשר, אבל אם הוה ארכו מהפתיל יותר משני שליש בזה אין נפקותא. ואורך הציצית י"ב אצבעות לכל הפחות, [וכן מצאתי באו"ח בסי' י"א וז"ל: ויהיו ארכן ג' טפחים וכו'], וזכורני דהוה ציצית שלו ארכו כנגד י"ח או י"ט אצבעות, [וכן מצאתי באו"ח בסי' י"א וז"ל: ואם ירצה להוסיף בארכן].

ב

פעם אחת הוה בציצית ו' קשרים, וצוה לעשות בציצית ה' קשרים חדשים, ולא די במה שמתיר הקשר האחד, משום דלא הוה הציצית תעשה ולא מן העשוי, כיון שנתכוין לעשות ו' קשרים והוה הציצית בטעות; ואינו מקפיד אם חותך החוטין למטה כדי שהן שוין אפי' לאחר שנעשו הציצית לגמרי. ואינו מוחה לנשים לעשות ציצית, [וכן מצאתי באו"ח בס' י"ד וז"ל: ואשה כשרה כו'], אבל אמר שמצוה לכל אדם לעשות ציצית לעצמו¹ ובמהרי"ל ה' ציצית אמהריסג"ל, במקום שיש איש יודע לתקן ציציות אל תתקנם האשה. אבל זכורני שמוהר"ר יעקב ווילא זצ"ל הוה אומר² אוסר. לנשים לעשות ציצית באושפורק. וזכורני כשכפלתי טליתו היה מקפיד אם לא הוו מונחים הארבע ציציות גבי הדדי בתוך הטלית.

ג

תכתב לשנה טובה, אהובי עמיתי הרב ר' מנשה יצ"ו, [כתב, הוא ר' מנשה¹ עי' שו"ת מהרי"ק סי' ק"ע. בן מוה"ר ישראל ברונאי] על הטלית שנקרע' בתוך שלש ותפרה, כתבת בפשיטות להכשיר, וכתבת שכן הוא בדרשות מהר"א ומוהרי"ל משמי' או² משאי' מו'. מהר"ש ז"ל³ נ"ב: וז"ל תשובה [התשובה] שאמר מהרי"ל ס"ל ז"ל, שלומך יסגא אהובי החר' יעקב שיחי', הני נשי דנהיגי לעשות תפירה פחות משליש סמוך לכנף לאו שפיר עבדי, דאסור לעשות תפירה בתוך שלש כדאיתא בתכלת [מנחות מ"א ע"א אמר רחבה אמר ר' יהודה טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור, תוך שלש לא יתפור] ומהאי טעמא אסר מהר"ם לתפור סביב הנקב, אבל מטעם שכתבת דלא חשיב כנף אין נראה לפוסל' כיון שתפריהן שפיר חשיב חד דמה לי תפירה מה לי אריגה, והאי מאן דכפליה לגלימיה כו', ואי חייטי' שפיר דמי [עיין מנחות ד' ל"ז ע"ב ותראה שגירסא אחרת היתה לו בסוגיין ובש"ס שלפנינו הוא להיפוך, האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד ולא כלום אם איתא דלא מיבעיא ליה ליפסוק ולישדייה, ונ"ל שכוונתו למאי דאתמר להלן ד' מ"א ע"א ת"ר טלית כפולה חייבת בציצית ור"ש פוטר ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת, ועי' ברש"י שם ד' ל"ח ע"א בסוף הפרק ובתוס' ד' ל"ח ע"ב ד"ה האי מאן, שהקשו דללשנא קמא הנך סוגיות סתרן אהדדי ועיין בפרמ"ג או"ח סי' יו"ד באשל אברהם סק"ד, ונראה שכיון למה שהביא בשיטה מקובצת בשם תוס' אחרות דיש לחלק בין האי דחייטיה לגלימיה לההיא דלקמן, דשם מיירי כגון טלית כפולה לשנים ואין עתיד להתירה כלל אבל הכא לא כפל כ"א הקרנות ועתיד להתירן דאם איתא דלא מיבעיא ליה לשדיין]. אלמא דתפירה הוי חבור לעניין ציצית כו' מצאתי. לא ידענא. אמנם בברור דכירנא דאישתעי לנא מוהר"ר זעליקמן מאולם ז"ל בהיותו עמנו באגרא, דמוהר"ל ז"ל כעס על המתירין אפי' תפירה, במשי אדום או ירוק סביב הנקב שבו הציצית לחזקו⁴ וכ"כ במהרי"ל ה' ציצית: נקב שהציצית תלוי בו היה נקרע סביב לאימרא, והורה מהר"ש שכשר לברך עליו כל זמן שלא נקרע לגמרי, דמה שנתנו חכמים שיעור לכנף בפני הציצית היינו לכתחילה וכן בסמ"ג, ואמר אם רוצה לתקן ולתפור יתפור בחוט צבוע, דילמא ישאר חוט תלוי ואם הוא לבן נראה כמוסיף על החוטין, ושכחו ותפרו בחוט לבן וחזרו ושאלו ואמר כמה שיעור שמרוחק הקרע מן השפה והיה כרוחב אצבע והכשירו בדיעבד. ובהא אנא מכשירנא משום דאין כאן בית מיחוש בין לפי' רב עמרם בין לפי' רש"י דאיתניהו באשירי, לפי' רש"י כדכתב אשירי דבטלית של צמר שרי משום דאין דרך לתפור בחוטי צמר. משמע דכל היכא דאין חוט התפירה ממין הטלית לא חיישי', וכ"ש כיון שצבועי' הן לא נהגי' עכשיו בשום מקום לעשות ציצית רק מלבן. וההיא דהגה' במיימוני בשם מהר"ם בתפירת פסקי המעיל דאסור לתפור תוך שלש, צ"ל דאיירי בטלית של משי ותופרה בחוטי משי לבנים; ולפי' רב עמרם נראה דליכא למיחש אע"ג דלאותו פי' אין חילוק כלום מאיזה מין הוא חוט התפירה כמבואר למבין, א"ה היכא דהתפירה אינה אלא לחזק ולא בשביל שנקרע, אהא לא קאי טעמא דר"ע. אבל היכא שנקרע ותפרה בתוך שלש, מניין לנו להקל נגד פי' דר"ע? ואין לומר דר"ע ז"ל מיירי שנקרע' החתיכה לגמרי מן הטלית וחוזר ותופרה בה, והכי משמע במיימוני. אמנם באשירי לא משמע הכי כלל, וכן הלשון טלית שנקרע' לא משמע דנחתך לגמרי, נאם הקטן והצעיר שבישראל⁵ והאריך בזה בתה"ד סי' מ"ו, ועיין מש"כ בשו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ע, ועי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ג.