ישמח משה, וישב כ״ד

א

בילקוט (ילקו"ש רמז) כשנמכר יוסף, היה יעקב בוכה ומתאבל כל אותן כ"ב שנים, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה והוסיף לו י"ז שנה, עד כאן. והנ"ל בהקדים הא דאיתא במגילה (דף ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שכל אותן י"ד שנים שנטמן יעקב בבית עבר, לא נענש. והקשה זקני מהרש"א ז"ל דמנא לן דגדול תלמוד תורה יותר, דילמא שוין הם, ומשום הכי לא נענש. ותירץ הוא ז"ל דסמך אמתניתין דפאה (פ"א מ"א) דתנן ותלמוד תורה כנגד כולם, עד כאן דבריו. ותמהו כיון דמכאן לא מוכח כלל דגדול תלמוד תורה יותר, רק ממתניתין דפאה, אם כן למה מביא ראיה מזה ולא ממתניתין הנ"ל. והנ"ל דהכי פירוש דברי זקני מהרש"א ז"ל, דבאמת ממתניתין דפאה לא מוכח כלל, רק מצורף לזה שמביא מיעקב כמו שאבאר, לכך לא מביא רק הך ברייתא דתני גבי יעקב, וסמך אמתניתין דפאה שהמשנה ידוע לכל כמו שפירש רש"י בכמה מקומות, והוא דבמסכת ברכות (דף י' ע"ב) איתא שם גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מעוסק בתורה, ועיין שם בתוספות (ד"ה גדול) דהכי קאמר יותר מעוסק בתורה פעם אחרת, עיין שם. ואם כן לפי זה אי לא אשמועינן ר' מני הא מילתא דגדול הקורא קריאת שמע, הוה אמינא דמעוסק בתורה בשעת זמן קריאת שמע ודאי עדיף הקורא קריאת שמע, דאז ראוי לקרא קריאת שמע דחביבה מצוה בשעתה (פסחים ס"ח ע"ב), אבל עוסק בתורה פעם אחרת, הוה אמינא דגדול טפי או דשווין המה, לכך אשמועינן ר' מני דגם מהעוסק בתורה פעם אחרת גדול, וזה פשוט להמעיין שם. והנה לפי זה גם כאן יש לומר הא דתלמוד תורה כנגד כולם, היינו תלמוד תורה דפעם אחרת בשעה שאין לו לעסוק באלו, אבל בתלמוד תורה שעוסק בשעה שיש המצות אלו לפניו, אימא דשקולין דחביבה מצוה בשעתה, ולכך העוסק בתורה אינו חשוב כמו בפעם אחרת שאין מבטל מצוה על ידו, וכמו דאמרינן לענין תורה בשעת קריאת שמע לפי ההוה אמינא אלולי דברי ר' מני, וכן הוא באמת לענין תלמוד תורה בשעת תפילה כמ"ש התוס' שם, ודו"ק. ומיהו על זה קשה דאיך נימא דשקולין הם, אם כן תלמוד תורה דשעת מצוה שוה לאלו, ומאכיל פירות בעולם הזה והקרן לעולם הבא דומה לאלו, ואינו בכלל תלמוד תורה כנגד כולם, אם כן איכא עוד אחד דומה לאלו, והלא כבר כתבו התוספת (שבת ע"ה ע"ב, ד"ה חסר) דהיכי דתני אלו דוקא, ולא שייך לומר תני ושייר. מיהו יש לומר דגרע מהן, ואין בו פירות בעולם הזה כן י"ל, לכך הוכיח מיעקב דאף תלמוד תורה בשעה שיש מצוה לפניו לא גרע מהמצוה, דהא ביעקב היה אביו ואמו קיימין ואף על פי כן לא נענש, שמע מינה דעל כל פנים שוין הן, אם כן ממילא מוכח מהמשנה דהוא גדול, דגרע ליכא למימר, דמוכח מיעקב כנ"ל. ושוין נמי ליכא למימר, דאם כן נשאר הקושיא הא אלו דוקא תני כנ"ל, ואין עוד אחרת דומה להן, דהא היכא דתני אלו, לא אמרינן תני ושייר כדאיתא להדיא בגמרא מסכת קדושין (דף מ"ז ע"ב), ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

ב

ובהקדים מה שפירשתי (ריש פרשת ויצא) על המדרש (ב"ר ס"ח ב') רבי שמואל בר נחמן פתח אשא עיני (תהלים קכא א), והמדרש (ב"ר ע' א') וידר יעקב נדר וכו' (בראשית כח כ). ומה שפירשתי על התרגום במרמה (בראשית כז לה), בחוכמא במעשה דשכם (עיין סוף וישלח), והמבואר משם איך השי"ת מפיר מחשבותיו וקטרוגיו של הס"מ. והנה דרשו רז"ל (יומא דף ע"א ע"א) על פסוק (משלי ג ב) ושנות חיים, אלו שנים של טובה, דשנים של צער לא מקרי שנות חיים. והנה יש להבין איך נתגלגל כל צערו של יוסף על ידי שליחות מצוה שהלך בציויו של אביו, ואף היכי דשכיח היזקא שאני (פסחים ח' ע"ב), מכל מקום על מה עשה ה' ככה להתגלגל על ידי זה, ודאי לא במקרה היה, וגם אין זה שכיח היזקא, דלא שכיח שאחים יעשו כזה והוא חוץ לטבע, כמו שכתבתי ברש"י בפסוק (בראשית לז יח) ויתנכלו וגו', נתמלאו נכלים וערמימיות אתו עיין שם, ואם כן קשה הלא שלוחי מצוה אינו ניזקין. והנ"ל בזה, דזה שומה היה מאת ה', דהנה הס"מ קטרג בבית דין של מעלה על יעקב שיהיה נענש על הי"ד שנה שבבית עבר גם כן, ולא רצה להודות דתלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם אף בזמן כיבוד, ובפרט שהוא שרו של עשו שאין לו רק מצוה זו, על כן מגדילה. והשתא נתפס כדינו, שיוסף הלך בשליחות, והוא קטרג למעלה והסית למטה. השיבו לו והלא שלוחי מצוה אינם ניזקין (פסחים ח' ע"א), טען ואמר שאין זה שליח מצוה דהלא גדול תלמוד תורה יותר, וכשהיה בביתו עסק בתלמוד תורה לפני אביו, כמו שפירש רש"י (ד"ה את) על הפסוק (בראשית מה כז) וירא את העגלות עיין שם, והניחו לו. ואחר כך כשבא לטעון על יעקב על הי"ד שנה, נתפס הלא הודאת בעל דין וכו' (גיטין מ' ע"ב), וכיון שהגיד וכו' (כתובות י"ח ע"ב), ונמצא על ידי שהיה נענש אז ולא בפעם אחר, ניתוסף לו (י"ד) [י"ז] שנה, דאם לא כן גם (י"ד) [י"ז] שנה היו שנים של צער ואין זה שנות חיים.

ג

והנה שנות האבות היו ת"ק שנים כימי השמים (דברים יא כא) וגומר כדאיתא בירושלמי פרק קמא דברכות (ירושלמי ברכות פ"א ה"א), והנה יצחק היה חי ג' שנים שאינם בחשבון, כמבואר במגלה עמוקות הנך תלת שנין, דמבואר התרגום יונתן ואובלוהו מלאכי מרומא לבי מדרשא דשם רבה והוי תמן תלת שנין. ובאמת במגלה עמוקות פרשת חיי שרה מבואר רק ב' שנים אינם בחשבון, אבל לפי התרגום יונתן צריך לומר ג' שנים. ולפי זה בן ששים שנה בלדת אותם (בראשית כה כו), היה בן ס"ג רק שלא נחשבו הג' שנים, והנה לפי התרגום דהיה רצון השי"ת ליתן לו במתנה אלו הג' שנים שעסק רק בתלמוד תורה לפני שם רבה, והנה זה תולה גם כן אי תלמוד תורה יותר גדול מכיבוד אב, ונמצא אי לא הודה דתלמוד תורה גדול, היה למקטרג למחשב הני תלת שנין, ונמצא הגיע ליעקב פחות ג' שנים, ועל ידי שהודה ניתוספו לו, ונמצא ניתוספו לו י"ז שנים, הנך י"ד למהוי שנות חיים, וג' שנים חיים ממש. וזהו דברי המדרש כשנמכר יוסף, היה יעקב בוכה וכו' כל אותן כ"ב שנים, אותן דייקא ולא בפעם אחר, ואם כן הסכים דתלמוד תורה גדול וכו' כמ"ש, מיד נתגלגלו רחמיו וכו' וניתוספו לו י"ז שנים כנ"ל, והוא פלאי בס"ד.