חיים וחסד תע״ח

א

איש איש כי יהיה טמא לנפש (במדבר ט, י). פירוש כי הלא איך יכול האדם 'לטמא הנפש' שלו, 'או בדרך רחוקה', שיהא מרוחק מהקב"ה. 'לכם', כשאתה מונח בחומריות. 'או לדורותיכם', פירוש או מחמת זה יכול לטמא הנפש, כי הנה כתיב (בתפילת ערבית) המשלם גמול לכל אויבי נפשינו, פירוש זה גמול שלנו שיש אויב לנפש, שאחר שישבר האויב משיג תענוג, וזהו 'לדורותיכם', פירוש לדורותיכם שעובד השי"ת בשביל דירה שיהא לו לעולם הבא, בזה גם כן מטמא הנפש, ואף שאינו עובד מחמת הגופניות.

ב

והנה איתא (ב"ר סח, ט) שהשי"ת נקרא מקומו של עולם, פירוש שהוא המקיים של עולם. אך שאיתא בספרים (של"ה מס' פסחים סוף דרוש שלישי) י' פעמים י' ה' פעמים ה' ו' פעמים ו' ה' פעמים ה', עולה מקום. פירוש שבכל אדם יש חכמה שמודדת גדלות הבורא ונקרא י', וכל אחד כלול מי', הרי ק'. ויש הבינה, ויש לה ה' חושים מדרגות שמתפשטות בהן, וכל אחת כלולה מה'. והגוף נקרא קשר, שמקשר כל המדות, ויש בו ו' קצוות, וכל אחד כלול מו'. והעובדא גם כן נקרא ה', שמקבלת מהבינה, והיא גם כן כלולה מה', וזה הכל עולה מקום. והנה כשאדם מחבר העובדא להגוף שהוא הקשר, והקשר להבינה, והבינה להחכמה, נקרא מקומו של עולם. וזהו (תהלים קלב, ה) עד אמצא מקום לה' שאמר דוד, פירוש שאני מתאמץ תמיד שלא אתחבר עם הגוף רק להיות מקום להשי"ת שישרה בו. וזהו שאדם נקרא כל איש (עי' זהר ח"ב קלד:), כלומר כשמחבר הנ' שערים להקב"ה נקרא כל איש, ואם ח"ו להיפך נקרא כל אשה.

ג

והנה אם האדם אינו יכול להיות משיג שיהא מקום לה', אזי עכ"פ יראה להתחבר במדה אחת עם הקב"ה בתמימות מדה אחת, וזהו (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, כל מה שיש בך תמימות אפילו במדה אחת בזו תחבר עצמך להקב"ה. אך זה המדרגה נקרא זמן, פירוש שמזמין להקב"ה באותה מדה אחת, ולא נקרא מקום. ואם חס ושלום אינו מחבר עצמו להקב"ה אפילו במדה אחת רק כולו להגוף, אזי נקרא כרת. וזהו שאמרו ז"ל (זבחים כז.) פיגול היא חוץ למקומו ואין בו כרת, כשהוא רק חוץ למקומו אין בו כרת, וכי עדיין יכול להשיג מדרגת מקום, כיון שהוא מחובר עם מדה אחת. אבל כשהוא 'חוץ לזמנו', שהוא חוץ להזמן שאינו מזמין אף במדה אחת, הרי 'יש בו כרת'.

ד

והנה אמרו (זהר ח"ג קלח.) אברהם אברהם פסיק טעמא, משה משה לא פסיק טעמא. הנה יש ב' מיני עובדות, א' שהולך מתתא לעילא, שתמיד הוא משיג יותר בהירות השכל ושלימות, וזה היה בחינת אברהם, ולכך פסיק טעמא, שהשיג תמיד טעם אחר יותר בהירות. וז"ש (שמות יח, יג) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים, פירוש שבתחלה עבר דרך 'כל אלהים' וכל התענוגים, ואחר כך בא למדרגה זו ואמר עתה ידעתי וגו'. אבל משה זכה לבינה (ר"ה כא:) והסתכל הבהירות כמו שהוא למעלה, והיה מדרגתו מעילא לתתא, על כן לא פסיק טעמא, שלא נשתנה אצלו לעולם. והנה מפני מה אמרו (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי הנה בכל דבר יש חיות הקב"ה, וכשעובר עבירה אז לוקח זה החיות ומוריד אותה לדברים חיצונים, אבל כשעושה תשובה מגביה זה החיות לשרשה, ונמצא בשעה שעשה החטא ונהנה בא לו תוספת כח מה שלא היה לו מקודם, ובזה הכח עצמו יוכל להגביר אח"כ ולשוב אל השי"ת. וזהו איש איש כי יהיה טמא לנפש, פירוש שיש לו ב' כוחות האש מהקב"ה, אז יראה שיעשה פסח ודילוג להקב"ה בחדש השני שבא לו כח חדש: