דרישה, חושן משפט ר״ט:ז׳

א

כך אין אדם משייר כו' עיקרא דהאי מילתא בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח) אמר ר"נ את"ל דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי שיור מקום פירי דקל לא' ושייר פירותיו לפניו שייר מקום פירי מ"ט כל לגבי נפשיה בעין יפה משייר ע"כ. ומפרשי לה התוס' לענין מוכר (ודלא כרשב"ם דמפרש לה לענין שכ"מ כ"כ ב"י ול"נ דאף דבפירוש השמעתתא המה מחולקים לדינא אין חילוק ביניהם ומשום הכי כ"ר ברישא בין במתנת בריא בין במתנת שכ"מ) וכן הסכים הרמב"ן וכן דעת הרמב"ם ורבינו ודין זה הוא כששייר כל הפירות והוא מה שהזכיר רבינו בס"ס זה ודין משייר מקצת פירות שהזכיר רבי' כאן הוא מהא דאמרי' בב"ב (דף ס"ג) בן לוי כו' [עב"ח שהביא לשון הגמרא ופי' ר"ש כיון ששייר לנפשו ודאי לא על חנם התנה אלא שייר ליה מקום צימוח המעשר דהוה בעולם ול"ד משום דא"ל ע"מ הוה דינא הכי דהא בפ' מי שמת אמרינן דאם מכר ליה דקל ואמר ליה חוץ מפירותיהן דשייר מקום פירותיו ש"מ דלאו באמירת ע"מ תליא מילתא עכ"ל ר"ש וכתבו הרא"ש והרמב"ן דלפי מאי דאמרינן דשיור לאחר לא הוה שיור הכל לבעל הדקל ולא למוכר וכ"כ ר"ן וברמב"ם פכ"ג דמכירה כתב התם מכר דקל לאחד ופירותיו לאחר כולי אין לאחר כלום וכתב המ"מ לא ביאר הרב ז"ל אם יהיה למוכר להפירות או קנה הראשון הכל והרשב"א ז"ל כתב שם דהכל לראשון והוא פי' במקבל מתנה ואמר שהכל למקבל וה"ה במכירה עכ"ל ושיטת רבי' כשיטת אביי והמפרשים הנ"ל ולכאורה נראה שאם שניהם במכר או אם ירצה הראשון הפירות צריך לשלמם להמוכר ואע"ג דבקרקע אין הדמים מודיעים מ"מ אין לך מקח טעות גדול מזה שזה גילה דעתו ואמר בשעת מכירה הריני אני מוכר לראובן הדקל בעד י' זהובים והפירות לשמעון בעד י' זהו' ואיך יקחנו ראובן הכל בעד י"ז ולא הוצרכו הפוסקים לכתוב זה משום פשיטותו ומיהו מדמסיק רבי' בס"ס זה וכתב ז"ל וכן אם מכר או נתן דקל לא' ופירותיו לאחר ראשון יקנה דקל ופירות משמע דס"ל דאפילו שניהם במכירה אפ"ה זכה הראשון וכן משמע ל' הר"ן שכתבתי בפרישה ע"ש ועוד דא"כ דצריך ליתן בעדם מעות למה הוצרכו לומר דהמוכר דקל ואמר חוץ מפירותיו דהוי שיור לגבי נפשיה משום דשייר לנפשו מקום צמוח הפירות בלאה"נ הא עכ"פ לא זכה בהן הלוקח בלא נתינת דמיהן ואפשר דטעמא הוא משום דמיד שנתן הפירות לשמעון הרי יצאו מרשותן ושמעון לא מצי קני להו כיון דלא שייר לו מקום הפירות נמצא שתורת הפקר להן וזוכה בהן ראובן מהפקר ודוק: