דברי סופרים ד׳

א

מה שכתוב פרק א' דאבות אל תהיה וכו' על מנת לקבל פרס, לכאורה לשון פרס משמע מזונות עולם הזה, וכמו שאמרו [עירובין ע"ב סוף עמוד ב'] במקבלי פרס, [על גבי א'] בקבלות פרס ובכמה דוכתיה, וכן ברש"י אבות פירוש דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משמע דוקא שכר עולם הזה וגם זה משום דליכא, אך בפסחים [ח' סוף עמוד א'] משוה על מנת שאהיה בן עולם הבא על מנת שיחיה בני, ועיין שם ברש"י ותוספות ברע"ב שזהו שלא לשמה ועל מנת לקבל פרס ומכל מקום הוא צדיק גמור דישראל אין תוהה, ועיקר מצוה אין כן, ועיין במדרש אבות שם דדוקא צדיק גמור נקרא ולא חסיד, והיינו דצדיק נקרא משום דלעולם יעסוק וכו' אפילו שלא לשמה (פסחים נ:) ובנדרים [ס"ב א'] פירוש למוד מאהבה וכו' עשה דבר לשם פעלן וכו' והוא מספרי עקב [סוף פרשה מ"ח,] ושם חשיב גם כן שלא ילמוד בשביל שאאריך ימים לעולם הבא, אבל נראה דמכל מקום גם זה כשהכוונה רק לגרמיה שיהיה בן עולם הבא ושיאריך ימים לעולם הבא ושיהיה לו טוב לעולם הבא דבזה אין נפקא מינא בין פרס דעולם הזה לדעולם הבא, אבל מה שהוא עיקר עולם הבא דנהנין מזיו השכינה (ברכות י"ז.) דזהו לאו הנאת גרמיה, ואף בעולם הזה מי שזוכה לכך והוא השעה אחת דתשובה ומעשים טובים בעולם הזה שיפה מכל העולם הבא (אבות פרק ד') ושכר מצוה מצוה, [ועכל אחד גם כן בריש פרק ב' דאבות הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, רצה לומר שאף על פי שזו המצוה קלה אין אתה יודע מתן שכרה, דשכר מצוה מצוה ואפשר דהמצוה הבאה בשכרה היא חמורה שבחמורות ולשכר זה יש לחשוק] דזוכין לזה בשכר מצוה לבוא לתשובה ולאהבה ולדביקות, לשכר כזה יש לצפות ומותר על מנת לקבל פרס כזה, וזהו לשמה גמור שעושה מאהבה שרוצה לזכות על ידי זה לאהבת השם יתברך, ודייקא לקבל פרס לא ולא לקבל שכר, ובברכות [כ"ח סוף עמוד א'] ועירובין [כ"ח רע"ב] איקום מקמיה ואקבל אגרא, ובע"ז [י"ז ריש ע"ב] ונכפייה ליצרא ונקבל אגרא, ואיך א' בהדיא על מנת לקבל פרס, ובב"ק [מ"א ב'] כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה. ובסוטה [י"ד א'] אמשה רבינו ע"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, ובמדרש חזית (פרשה ה') טיפש אומר מה אני עמל וכו' וחכם אומר לא שכר אני נוטל, ובריש פרק ב' דאבות הוי זהיר וכו' שאא"י מתן שכרן של מצות הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה, ובסוטה [כ"ב א'] לא שכר פסיעות יש להזכירוה לשבח בזה, וכן בכמה דוכתיה, אלא דפרס ושכר תרי מילי נינהו, ושכר מצוה האמיתי שהוא שיזכה על ידי זה להיות דבוק בהשם יתברך זהו עיקר תכלית מכוון כל מעשה המצות, וזהו עיקר מצותו לעשות על מנת כן, וזהו לשם פעלן לידבק על ידי זה בו יתברך.