גבורת אנשים מ״ו

א

ונ"ל להביא ראיה לזה מדאמרינן פ' אף על פי (כתובות דף ס"ג.) תנן וכן המורד על אשתו בשלמא למ"ד מתשמיש לחיי אלא למ"ד ממלאכה מי משועבד לה אין באומר איני זן ואיני מפרנס והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ולאו לאמלוכי ביה בעי עכ"ל הגמרא. ואם איתא דבמורד מתשמיש גם לשמואל יוציא ויתן כתובה א"כ הא למ"ד מורד מתשמיש אדרבה קשה טפי בפשיטות מכולי עלמא אפי' בלא רב.

ב

והכי משמע נמי ממ"ש התוס' (שם ד"ה והאמר) והרא"ש שם (סי' לב) וז"ל והאמר רב יוציא ויתן כתובה משמואל דפליג עליה דרב לא פריך דלדידיה אתי שפיר דאע"פ שכופין אותו על כרחו לזונו מ"מ מוסיפים כיון דאינו רוצה לזונה אלא ע"י כפיה אבל לרב שכופין אותו לגרשה מיד מה שייך תוספת עכ"ל. ואם איתא דבתשמיש מודה שמואל א"כ הדרא קושיא לדוכתה דטפי הו"ל לאקשויי הכי אמ"ד מתשמיש אפי' משמואל. ואף על גב דהתוס' והרא"ש כתבו שם מיד אח"כ וז"ל וא"ת למ"ד מתשמיש נמי תיקשי דע"כ מורד מתשמיש נמי כופין להוציא דאטו לעולם יוסיפו על כתובתה ותתעגן כל ימיה וי"ל דהוי מצי למימר ולטעמיך עכ"ל אין כוונתם אלא דלמ"ד מתשמיש הוי מצי למימר ולטעמיך דלדידיה נמי קשיא מרב אבל ודאי כי קשיא מכולי עלמא לא שייך למימר דהוי מצר למימר ולטעמיך דהא אדרבה למ"ד מתשמיש קשיא בפשיטות אפי' בלא רב ולמה לו להזכיר רב כלל. אלא ודאי קושיית התוספות והרא"ש היא הא דפריך מרב דהא למ"ד מתשמיש נמי קשה מרב דכיון דרב לא ס"ל האי סברא דעד שכופין להוציא כופין לזון א"כ גם בתשמיש לית ליה האי סברא דעד שכופין להוציא יכפוהו לשמש וא"כ בע"כ דס"ל במורד מתשמיש נמי יוציא דאי לא יוציא ולא יכפוהו לשמש א"כ תתעגן כל ימיה אבל לשמואל דס"ל עד שיכפוהו להוציא יכפוהו לזון ה"נ ס"ל במורד מתשמיש שכופין לשמש וא"כ לדידיה לק"מ למ"ד מורד מתשמיש כי היכי דלא קשיא לדידיה מידי למ"ד מורד ממלאכה כן נ"ל כוונת התוס' והרא"ש והוא ברור. וא"כ כיון דהוכחתי דלשמואל במורד מתשמיש לא אמרינן דיוציא ויתן כתובה אלא כופין לשמש א"כ כל הפוסקים שהבאתי לעיל והרמב"ם שפסק כשמואל נמי בע"כ ס"ל הכי.