בני יששכר, שבתות ג׳:ג׳

א

שם ר' נתן אומר ברכו במן וקדשו בברכ"ה עכ"ל זה הדבר אינו מובן כלל. ומה שיש לי לפרש בזה (הנה ברכ"ו במ"ן כנ"ל) וקדש"ו בברכ"ה. היא עפ"י מה שנמצא להקדוש הרמ"ע זלה"ה במאמרי השבתות שלעתיד לבא בסעודה של לויתן הנה אין סעודה בלא לח"ם הנה כתב שיוציאו אז צנצנת המן הנגנז (נאמר בו לדורותיכ"ם היינו בעת שיהי' הדורות יחד) והוא נק' לח"ם כמד"א הוא הלח" אשר נתן ה' וכו'. וכתב שם שיברכו ברכה על המן. המוציא לח"ם מן השמי"ם והנה דכירנא כשהיתי מסתופף בצל קדשו של כבוד מחותני הרב הקדוש מהרצ"ה מזידיטשוב זצוק"ל נפל מילת' בפומי' לחקור האיך הי' ברכת המן ואני הייתי משיב שמצאתי כך להרמ"ע דלעתיד יברכו המוציא לחם מן השמים. ונפל ויכוח בדבר בין החברים נענה א' מן החברים ה"ה הרב המקובל מהו' ישראל דוב זלה"ה אשר כמדומה לא בירכו ברכה על המן כל עיקר. כיון שהיא לחם אבירים נבלע באיברים שלא הי' בו בירור כי כל עיקר הברכה לברר ניצוצין ולהפרידם מן הפסולת ובמן לא הי' פסולת ונהניתי מאד כי לדעתי הדברים קרובים אל האמת והיותי מתמי' לפ"ז על הקדוש מהרמ"ע שכתב שנצטרך לברך עליו לעתיד. והנראה להיות אכילה ההיא תהי' באתר עילאה יתיר בסוד הקד"ש חכמ"ה כי כבר יגיע זמן השגת חכמת מושכלי התורה. והנה כתיב כולם בחכמ"ה עשית במחשב' אתברירו והנה המ"ן הוא לחם מן השמים כמש"ל בשם הזוהר וכשיתעל' ע"י אכילתינו לאתר עילא' יתיר אתר דאקרי קדש שוב יהי' לו בירור (והנה זה אני או' בדרך אפש' ואין לי סמך מדברי רבותינו בזה) ותתבונן זה דגם הצדיקים כשיושבים בג"ע כשרוצים להעלותם למדריגה יותר גדולה מצטרכים שוב לבירור חדש ע"כ שוב דנין אותם כמשארז"ל אצל שמואל הנביא שהיה מתיירא מן הדין (זה דרך אפשר ולא קבלתי זה ואם נאמנו דברינו) הנה יצטרכו אז לברך ברכה על המן. ולפ"ז יש לומר ג"כ (בדרך אפשר) הגם שלא היו מברכין על המן במדבר בימות החול אבל בשב"ת להיות דהאכילה הוא בקדש אתר עילאה יתיר הוצרכו לברכה. זה הכוונה לפ"ז ויקדש אותו: קדש"ו בברכה (זה בדרך אפשר) ובזולת דברי הרמ"ע ז"ל יש לומר דבאמת לא היו מברכין על המן בימות החול שום ברכה מטעם הנ"ל. אבל בשבת עם היות שלא היו מברכין ברכת הנהנין עם כ"ז להיות שב"ת היא קד"ש והאכילה בו כעין אכילת קדשים היו מברכין ברכת המצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול סעודת שב"ת וזהו וקדשו בברכ"ה. זה מה שנראה לדעתי לפרש כעת והש"י יודע האמת: