בני יששכר, שבתות ג׳:ד׳

א

שם רבי יצחק אמר ברכ"ו בעטיפ"ה וקדש"ו במקוש"ש (כ"ה הגירסא הנכונה בילקוט וכן גרס במ"כ) לא נודע האיך נרמז בויברך ויקדש. עטיפ"ה ומקוש"ש. וגם מה שייכות יש לשני הענינים הללו עטיפ"ה אצל מקוש"ש. ונראה ע"פ מ"ש רז"ל (והוא) שאמרו מפני מה נסמכה פ' ציצית למקושש: שאמר משה לפני הקב"ה דלבעבור זה חטא המקושש דבימות החול ישראל מלובשין בתפילין וזוכרין על ידם את השי"ת ומורא שמים עליהן. אבל בשבת אין עליהם תפילין ואין להם דבר המזכיר א"ל הקב"ה אני אתן לכם מצוה שנוהגת גם בשב"ת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה. ונמצא לפי זה נתהוו אלו ב' הענינים מקוש"ש ועטיפ"ת ציצית בזמן אחד. אבל מהראוי להתבונן איך נרמז זה בברכ"ה וקידו"ש. ונ"ל לפרש דהנה ברכ"ה הוא דבר המתפשט ואינו מוגבל ע"כ אין הברכה שורה בדבר המדוד שהוא מוגבל. עטיפת הציצית הוא בסוד או"ר מקי"ף הוא שורש הוברכ"ה שאינו מוגבל בכלי כמו אור פנימי (עמ"ש בספרי אגר"א דכלה בפ' ציצית) הנה יתפרש ויברך אלקים את יום השביעי בבחי' ברכ"ה שאינו מוגבל בכלי ה"ס או"ר מקי"ף הנרמז בעטיפת הציצית וקידש"ו במקושש כתיב במקושש ויניחו אותו במשמר כי לא פורש וכו' ובמגדף כתיב לפרוש להם על פי ה'. ופירשו חז"ל שבמגדף לא ידעו כלל אם חייב מיתה מה שא"כ מקושש ידעו שהמחלל שב"ת היא במיתה אבל לא ידעו באיזה מיתה עד שפירש להם הקב"ה שהוא בסקילה והנה ד' מיתות נמסרו לב"ד לפייס ד' אותיות הוי' מי שפגם ביו"ד מתחייב סקילה מי שפגם בה' ראשונה מתחייב שריפה וכו' והנה היו"ד היא בחכמה הנק' קד"ש כידוע. והנה שב"ת נאמר בה קד"ש היא לכם. ע"כ המחלל שבת פוגם ביו"ד סוד החכמ"ה סוד הקדוש ע"כ מיתתו בסקילה וזהו וקדש"ו במקושש שעל ידי המקושש נתוודע אשר שבת הוא בסוד הקד"ש הבן:

ב

בבואי לכלל זה לא אכחיד את אשר חכמים הגידו. דין מצות סקילה למדו מן הר סיני. כי סקול יסקל או ירה יירה. משם למדו שתהיה בית הסקילה גבוה ב' קומות. והנה לא דבר ריק הוא הלימודים בתורתינו הקדושה. למה נלמד הדבר דוקא במתן תורה. ויתכן ע"פ דברינו הנ"ל דהנה מצות סקילה הוא למי שפגם באות יו"ד סוד החכמה והנה אורייתא מחכמ"ה נפקת ע"כ נלמד מצות סקילה מן שעת מתן תורה. והוא דבר נחמד: