בני יששכר, שבתות ג׳:ב׳

א

שם ר' ישמעאל אומר ברכ"ו במן וקדש"ו במן ברכו במן שכל ימות השבוע הי' יורד עומר ובערב שבת שני עומרים. וקדש"ו במ"ן שלא ירד בו כל עיקר עכ"ל. הנה מפרש ג"כ ויבר"ך ויקדש ויתפרשו דבריהם ע"ד זה דהנה הבר"כה הוא שבגזירתו ית"ש נתיילד דבר שאינו תחת המציאות. עכ"ז מיום שברא הקב"ה את עולמו י"ש מאי"ן הנה ברא אלקים לעשו"ת. שיהי' הכל י"ש מי"ש ע"כ ברכתא לא שרייא באתר ריקנייא ע"כ אמר אלישע להאשה מה יש לך כל בבית. דברכאן לא שריין באתר ריקנייא וע"כ מן הצורך להניח פתותי לחם בשעת ברהמ"ז. בכדי שיהי' מקום להשראת הברכ"ה דמשעת בריאת העולם שהי' י"ש מאי"ן ברא אלקים לעשות י"ש מי"ש:

ב

והנה יש להתבונן העומר מן שהי' יורד בערב שבת. שני העומ"ר לאחד למה ירדו שני העמרים ביחד ולמה לא ירד העומ"ר של שב"ת בפני עצמו ה"ל לירד העומר של ערב שבת בבוקר. והעומר לשבת בצהרים. ונראה להיות יום שב"ת היא יום הברכ"ה והברכ"ה הוא דוקא י"ש מי"ש. הנה עמ"ר בגי' י"ש לקטו ב' עמרים ביחד להורות על הברכ"ה י"ש מי"ש ולא שרייא באתר ריקנייא ב"פ עומ"ר בגי' ב"פ י"ש (ועלה מספרם כת"ר שהוא אי"ן מקור הברכ"ה. הבן הדבר ויונעם לך לפ"ז מ"ש בשב"ת כת"ר יתנו לך י"א וכו') וזהו מה שאמרז"ל ברכ"ו במן שכל ימות וכו' ובע"ש ב' עמרי"ם וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר מובן עפ"י דברי הזוה"ק בשלח דף ס"א וז"ל: בקדמיית' כד נפקי ישראל ממצרי' אעלו בנהמא דאיקרי מצ"ה (סוד מלכות לחם ענ"י סיהרא דלית לה מגרמא כלום) והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרה עילאה יתיר מאתר עילאה דכתיב הנני ממטיר לכם לח"ם מן השמי"ם ממש (תפארת ישראל דאיקרי שמים כמד"א ואתה תשמע מן השמי"ם) ובההוא זמנא אשתכח להו לישראל מאתר דא חברייא דמשתדליא באורייתא. מאתר אחרא עילאה יתיר אתזנו מאי הוא כמה דכתיב החכמ"ה תחי' בעליה אתר עילאה יתיר עכ"ל. הנה כבר ידעת שהחכמ"ה נק' (קדש) כמ"ש כ"פ הנה המ"ן שהי' יורד מן השמי"ם הוא מזונות מבחי' ת"ת ישראל: אבל השי"ת קיד"ש את יום השביעי הנה מזונו' יום הז' מאתר דאיקרי קד"ש היינו חכמ"ה בענין מזונות ת"ת (שנק' שב"ת) ע"כ לא ירד בו מן כל עיקר כי מזונות השב"ת מאתר' עילאה דקוק יתיר וז"ש וקדש"ו במן שלא ירד בו כל עיקר. כי מזונות השבת קדש הם. הבן הדבר: