בית יעקב על התורה, ויצא ה׳

א

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. זה שאמר הכתוב (ישעיה מג) ועתה כה אמר ה' בראך יעקב ויוצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה. איתא (ויקרא רבה לו) אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי מי בראך, אומר לך מי בראך אומר לך מי יצרך, יעקב בראך ישראל יצרך, דכתיב בראך יעקב ויוצרך ישראל. הענין בזה, כי הקב"ה ברא את העולם שהוא סתום שאין ידוע למה נברא, ואף שנאמר (ישעיה מג) ולכבודי בראתיו, אכן הכי נאמר ח"ו שהקב"ה נצרך לכבוד, אך כל הבריאה היא ממדת טובו וחסדו, וענותנותו היה רוצה להתפשט באורו ולהקרא מלך בברואים שפלים, ולבקש כבוד מבריותיו להקרא עליהם מלך^כהעיין בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה אמרו לפני [ב] וזה לשונו בתוך הדברים: באמת מצד השי"ת, אינו צריך כלל לעבודה והמלכה של ישראל, כמו שאנו אומרים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. והיינו שמצידו הוא בשלימות ג"כ בלתי עבודת ישראל וכו'. נמצא שמצד השי"ת היה בשלימות הכבוד שמים גם בלי עבודת ישראל, רק מחמת שהשי"ת חפץ להיטב לבריותיו הציב רצון כזה בזה העולם, שכביכול אינו בשלימות רק ע"י עבודה והמלכה של ישראל, ורצונו של מלך מלכי המלכים זה כבודו. שדוקא ע"י עבודה והמלכה של ישראל נשלם הכבוד שמים. ומחמת שהשי"ת הציב רצון כזה, ואצל השי"ת אין שום דבר שיהיה לפי שעה ושיהיה דבר אגב. רק הרצון הזה יש לו קיום ועיקר בכל העולמות, שכל קיום העולמות הוא מן הרצון הזה שחפץ בעבודת ישראל. עיין עוד בסוד ישרים ראש השנה אות לג.. וזה הוא כונת הכתוב, ולכבודי בראתיו. והשי"ת מתנהג במשפט וביושר, והמשפט הוא כי מכבדי אכבד, שמי שהוא מכבד את השי"ת, השי"ת מכבדו, והוא גם כן קיים לעד. ולכן המצות הם גם כן גולמים, ואין אדם יודע הטעם מהמצות, ועל זה אמר קהלת (קהלת ו) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני^כומבואר בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה תקעו [ב]: וזה הענין של מצות צריכות כוונה, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבש האור בפעולה גולמית והאור נתעלם, אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם.. וזה הוא אומרו בראך יעקב, לשון בריאה הוא צמצום, והשם יעקב גם כן מורה על צמצום, והוא שהיה מצמצם עצמו ביותר ולא היה רוצה רק בכבוד שמים, ועל זה נאמר אחר זה ויוצרך ישראל, שלשון יצירה והשם ישראל שניהם מרמזים על התפשטות^כזכדאיתא בתפארת החנוכי על זהר פ' ויצא דף קמז. ד"ה תרין: יעקב מורה כדאיתא בתזוה"ק תקון סט (קיב.) יו"ד עקב, פי' שאוחז בכל דבר בעקב, היינו שבעת שצריך להתברר, נקרא יעקב בבחינת קטנות. וכדכתיב (עמוס ז) מי יקום יעקב כי קטן הוא. ולכן בעת שמברר עצמו אינו מתפשט בשום תקיפות, רק נכנס בצמצומים בכל ענין לקבל רק מה שהוא מבורר לכבוד שמים. וישראל מורה שיש לו אור ישר מהשי"ת שמנהג אותו תמיד, ישר אל, ולכן מותר להתפשט, ובכל חפצו השי"ת עמו., והוא שהקב"ה התחיל לגלות התפשטות אורו, והראה לו שכל העולם מלא כבודו, עד שאף המלאך של עשו שהוא המקטרג הגדול שאומר מה אנוש כי תזכרנו, גם אותו הכריח יעקב שיודה להכבוד שמים שמתגלה על ידי יעקב. וכן מי שקורא קריאת שמע בבוקר השכם ואומר שמע ישראל וגו' ה' אחד, דהיינו שאין בעולם מושיע בלתי השי"ת, והוא שמכיר שכל הצדקות שהאדם עושה, אם לא יסכים הקב"ה על ידו, אז כל פעולותיו ומחשבותיו ללא כלום, עליו נאמר בגמרא (מנחות צט:) כל הקורא קריאת שמע כאילו קיים והגית בו יומם ולילה, היינו שהקב"ה מראה לו שכל פעולותיו הם לכבוד שמו ית', שזה הוא נקודת אמצעית רצונו של אדם אם השי"ת יחתום עליו. וזאת הבהירות היתה ביעקב אבינו ע"ה, כי באברהם ויצחק היה נמצא עוד פסולת וביעקב לא היה שום פסולת ומטתו היתה שלמה. אל תירא כי גאלתיך, זה הוא ברכה של ויתן לך. קראתי בשמך לי אתה, זה הוא הברכה של ואל שדי, שמי שהוא דבוק בזה השם והולך תמיד בצמצום אין לו לירא משום דבר בעולם^כחכדלעיל פרשת תולדות אות מח עיי"ש.: