אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, רש"י ו׳:ט׳

א

אלה כו' איש צדיק (בראשית ו ט). הואיל והזכירו סיפר בשבחו. דהוקשה לרש"י התחיל בתולדותיו, ומסיים בצדקותיו. ומפרש דהוא כמו אדם שמתחיל לדבר אלו בני פלוני ופלוני הזה הוא צדיק, כי הואיל והזכירו לא היה יכול להתאפק מלהזכיר שבחו, וכיון שהפסיק בענין שבחו, על כן הוצרך מחדש לומר אחר כך ויולד נח. והנה יש לאלקי מילין לפרש דברי רש"י בנסתרות לד' אלקינו, ובפרט שהם לקוחין מן המדרש (ב"ר פ"ל א'), ורש"י ז"ל שינה בלשונו, בין והתבונן ידוע דנ"ח הוא בחינת צדי"ק יסו"ד עול"ם, אשר הצדיק הלז מתחבר להשפיע לבריכה העליונה להעמיד תולדות, וכמו שנאמר לאברהם אבינו והיה ברכ"ה (בראשית יב ב), בשרו הש"י שיעמיד תולדות, והנה בהעדר היחוד ח"ו כשאין הצדיק מעמיד תולדות לברכה, אזי לא יוצדק אז בחינת הזכיר"ה מלשון זכר בחינת המשפיע, ואדונינו דוד אמר בתהלותיו (תהלים קיא ה) טר"ף נת"ן ליראיו יזכו"ר לעול"ם ברית"ו, שיהיה תמיד בחינת הזכיר"ה, שלא יפסק היחוד בשום זמן, וכן אמר (תהלים קה ח) זכ"ר לעולם בריתו, והבן. ומעתה מה מתוק לחיך דברי רש"י ז"ל אלה תולדות נח נ"ח איש צדיק, וקשה כנ"ל, על כן פירש הואיל והזכיר"ו, ר"ל שאמר תולדות נח שזכה להעמיד תולדות שהוא פעולת הזכיר"ה, סיפר בשבחו מהיכן זכה להעמיד תולדותיו שיתקיימו בעולם. וזה אמרו אי"ש צדיק תמים היה, ר"ל שהיה מבחינת צדיק ח"י עולמים. ובזה יונעם מאוד הראיה הנפלאה זכ"ר צדי"ק לברכ"ה (משלי י ז), זכירת הצדיק העליון הוא לברכה העליונה, והבן. #

ב

דבר אחר למד"ך. כתב בכאן תיבת למד"ך. כי לפירוש הא' למדנו דעת להזכיר הצדיק לברכה, והנה זה למדו מדברי שלמה, רק שנרמז זה בתורה. אבל לפירוש הזה דעיקר תולדות הצדיק מעשים טובים, זה לא נמצא פסוק מפורש בנביאים וכתובים, ועיקר הלימוד הוא מהתורה. והנה יש לדקדק דבשלמא לפירוש הראשון יוצדק ב' פעמים נ"ח, לפי מ"ש לעיל דהתחיל לומר כפשוטו תולדות נ"ח, ותיכף כשהזכירו הזכירו פעם שנית לומר הוא נח הצדיק, אבל לפירוש הב' בפעם אחת הוי סגי. והנה יש לדקדק עוד בדברי רש"י דהוה ליה למימר תולדות הצדיק, למה אמר לשון רבים תולדותיהם של צדיקים, גם על כל פנים הוה ליה למימר תולדת הצדיקים, למה האריך תולדותיהם של צדיקים. על כן אחשבה שגם בזה רמוז סוד כמוס מה שכתב האר"י ז"ל שבחינת נ"ח, הוא מיסוד אבא המתלבש ביסוד זעיר אנפין, על כן יראה לדעת שבשביל זה אמר ב' פעמים נ"ח, ולמה שרמז רש"י ז"ל תולדותיה"ם של הצדיקי"ם תרין צדיקים מעשים טובים, היינו עיקר התענוג הוא מעולם העשיה, מהתעוררת מיין נוקבין על ידי צדיקים שבדור:

ג

בדורותיו. יש מרבותינו שדורשים אות לשבח וכו', ויש שדורשים אותו לגנאי, ותרווייהו קשוט כי אלו היה בדורו של אברהם היה צדיק ביותר, אבל המעשים טובים שהיה כעת בידו, לא היה נחשב לכלום לנגד מעשים טובים של אברהם: