אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, תרגום אונקלוס ג׳:י׳

א

ית קל מימר"א דיי וכו'. פירש מימרא, דלא יצדק בהילוך הש"י קו"ל (בראשית ג ח), כי הוא נעלם ונסתר מעין כל חי, וגם ההילוך אי אפשר לפרש רק על האמרות טהורות הנשפע מרוח אלקים חיים. ויציבא מילתא בסוד חכמי האמת במאמר (שמות ג טו) זה שמי וזה זכרי, שהשם הויה ב"ה הוא בסוד הקול שאינו נזכר אצלינו בדיבור, והשם אדנ"י הוא בחינת דיבור בחיתוך אותיות, והוא היכל הוי"ה סוד (חבקוק ב כ) וי"י בהיכל קדשו ה"ס, (אדנ"י בגימטריא היכל ובגימטריא ה"ס), וכל הרוצה להעלות אל השם הוי"ה צריך לכנוס בפתח אדנ"י, בסוד אדנ"י שפתי תפתח (תהלים נא יז). והוא סוד (ויקרא טז ג) בזאת, (ר"ל במדה הנקראת זא"ת מלכו"ת שמי"ם), יבא אהרן אל הקדש, על כן הב' שמות הוי"ה אדנ"י, הם בסוד קול ודיבור, כמו שהקול אינו מובן בלא דיבור, כן לא יושג הוי"ה בלי התלבשות בשם אדנ"י (או בשם אלקים), ובזה תבין ית קל מימרא די"י, והבן:

ב

מן קדם י"י אלקי"ם. פירש קד"ם מפני הכבוד. ואפשר לרמז דהוקשה לו דתיבות מפני י"י אלקים (בראשית ג ח) הם מיותרין, ועל כן פירש מן קדם ר"ל מפני י"י אלקי"ם, פירושו קודם י"י אלקים, כי הי"י אלקים פירושו דיי"ן (סנהדרין ס"ו ע"א), והוא הבין שצריך לעשות תשובה עילאה עד אימא עילאה, ושם הוי"ה בניקוד אלקים, ויפרש מפני קודם. ואפשר ירצה עוד על פי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין נ"ו ע"ב) על ויצו ד' אלקים (בראשית ב טז), אין צו אלא עבודה זרה שהזהירו על עבודה זרה לבלתי נטות אחריו, כד"א (הושע ה יא) כי הואיל אחרי צ"ו, (ולזה צריך להבין מפני זה מרומז בתיבת צו עבודה זרה, כי צו הוא בעולם העשיה תמן א"ל אדנ"י בגימטריא צ"ו, ובעולם העשיה תמן הקליפות שורין במדורין וצריך שמירה יתירה, והמ"י נ"ל). והנה להיות אדם הראשון הבין שחטאו נמשך אחר הקליפה הוא שמץ עבודה זרה, ולזה היה מתיירא. וזה ירצה באפשר מפני י"י אלקים, ר"ל השמות שהם קודם הויה אלקים, היינו השם טדה"ד והשם אבדט"ם בגימטריא צ"ו, והוא עבר על הצ"ו על כן היה מתיירא, וזה באפשר רמז המתרגם מן קדם, והבן: