שער האמונה ויסוד החסידות, הקדמה כ״ב

א

גם מה שחלק על המורה בספר אוצר הכבוד בענין שמות המלאכים ומעלתם, הכל מתאים לדברי הזה"ק, ומוכח שהיה לו קבלה אמיתית.

ב

וכן במה שחושב בפ"ב מהלכות יסודי התורה, עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם, דבריו מתאימים עם דברי זה"ק פ' בא (דף מג.) ורק שהוא חושב כרובים במקום אלים, ועיין זה"ק פנחס (דף רל"ה ע"א וע"ב) מוכח שענינם אחד, ובזוהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף ו:) חושב ממש כסדר שחשב הרמב"ם ז"ל וחושב שם כרובים במקום אלים. וכן מה שכתב (שם) ומעלה עשירית שמעלתם קרובה לדעת בני אדם, הוא שנקרא אישים, והוא בזוה"ק פרשת לך (דף פא.) ומגו רעותא ומשיכו דנפשא דמשיך תמן אתמשך חילא אוחרא תמן מאינון דרגין דאתקרון אישים ועאל כלהו במשיכו דההוא זרעא אתבני מניה גופא ודא איהו חילא קדמאה. ובזהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף ו' ע"ב) חושב נמי עשרה כתות מלאכים מתתא לעילא, וחושב ג"כ מדרגה התחתונה אישים. ועל זה מודה גם בעל מחלקותו רבינו טודרוס הלוי בספר אוצר הכבוד כתב, אמת שבזה כוון לאמת, אכן התפלא מאין מצא לבו לכוון ולומר זאת. ובכמה מקומות נראה רמזים בפרטים ובכללים שמוכח שהיה לו קבלה אמיתית, וכמו שמזכיר שם בעשירי משני אמנם זכרון נחשת וכן נחשת קלל הראה בו קצת השתתפות, וכפשוטו אין לו פירוש ומוכח מפורש שרומז למאמר זה"ק תרומה (קלט.) כד שלטין טורין אחרנין ואיהו צריכא למיזן לון אצטבע בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. ודוגמת זה יש הרבה ואין כאן מקום האסף:

ג

מה שהשיג הראב"ד ועוד, על הרמב"ם בדבריו שסעודת הצדיקים לעתיד הוא בדרך משל, דבריו אלו כהוויתן הם בזוה"ק.

ד

וכן מה שכתב בפ"ח מהלכות תשובה, העולם הבא אין בו גוף וגויה ועיין השגת הראב"ד שם, והרבו להרעיש עליו מה שכתב בכתביו, וכן מה שסיים (שם הלכה ד) וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, ודברים אלו כהויתן הם בזוה"ק תולדות במדרש הנעלם (דף קלו.) כמעט באותו לשון שכתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו בענין סעודה המזומנת לצדיקים, וכל המאמין בזה"ק מוכרח לפרש דברי הרמב"ם ז"ל באותו פירוש עצמו שיפרש דברי זוה"ק:

ה

העוסק בזוהר ובמורה באמונה, לא יבוז, וכל דורש אמת ימצא לו, שהמורה מרווה גם יורה. וכל אריכות הביאור הוא להצדיק את הצדיק, ויסכר פי דוברי שקר.

ו

הארכתי קצת בפרט הזה למען כבודו של אדונינו הרמב"ם ז"ל. והאמנם לא קרוב אלי הרמב"ם ז"ל יותר ממשיגיו ז"ל כי כלם קדושים היו. ואף אם בן גילו אני בסבל תלאות ורדיפות משנאת חנם, והמבקש את הנרדפים ובקש אותו, גם אותי יבקש ויחוש לחננני. אכן לא מפני זה אשא פנים לו יותר ממשיגיו, אלא שבאמת בענינים אלו לא ירדו לעומק דעתו ז"ל, ובאתי רק להצדיק את הצדיק דמעקרא, ולסתום פיות דוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז ויסכר פי דוברי שקר, שגם עד היום יש כתות שיש להם קבלה מבוהלת, ומצוה עליהם להתכבד בקלונו ולשפוך עליו בוזם, למען יבושו ויכלמו וישימו יד לפה וישורו על אנשים ויאמרו העוינו. וכל זה הוא לסבת קוצר הבנתם, כי כל החוזר על הזוהר מפני שהוא מסוגל לנשמתו, אכן אם אין נשמתו מסוגלת לזה"ק, לא יביט ולא יסתכל אלא לקנקן ולא למה שבתוכו. וכן המביט במורה ולא יקח מוסר ממנו למען לא ימרה, ולכן על כל קדש יסורר וימרה. אכן העוסק בתורה באמונה לא יבוז לשום אדם ולא יפליג לכל דבר וכל דורש אמת ימצא לו. ולכן כל משכיל ודורש אמת ישכיל בזהר הקדוש כזוהר הרקיע, וחכם המבין לאשוריו יראה כי המורה מרוה גם יורה. וכן כל בני דורו כל מי שבא בסוד ה' היה מסתיר אותו בחבו:

ז

הרבה מבעלי התוס' הסתירו מה שכיסה עתיק יומין ורמזו בדבריהם, ואחריהם הרמב"ן העטיף בדבריו סודות עמוקים, והאר"י העיד שהיה לו קבלה אמיתית. והעביר לתלמידיו, אבל כתב האר"י, שאין קבלת הספרים שאחרי הרמב"ן שלימה.

ח

וכן הרבה מבעלי התוספות, מוכח מלשונם שהסתירו הדברים שכסה עתיק יומין ורמזו אותם בדבריהם. ובדור אחר בעלי התוספות, היה הרמב"ן ז"ל, והוא התחיל לרמז דברים עמוקים על דרך האמת, ורמז וקבע דברים שיתראה מפורש שהעטיף בדבריו הקדושים סודות עמוקים וכמו שכתב בהקדמתו. והאר"י ז"ל העיד עליו שהיה לו קבלה שלימה ומבוררת, ורק שסתם דבריו מאד. והוא העמיד תלמידים הרבה ובטח היו הרבה מהם שנתחברו אחר הרמב"ן ז"ל כתב עליהם האר"י ז"ל שאין קבלתם שלימה. ואף כי גדולים בתורה היו וקדושים עצומים והאר"י הקדוש זללה"ה הביא דבריהם הקדושים בדבריו. ולכן כתב שלא ללמוד בספריהם לא מחמת שמצא ח"ו שום דופי בהם, אך שכל שורש דבריהם נכללים בדברי האר"י ז"ל, ובדבריו המה מסודרים ביחד עם הוספות קדושות התורה שנתגלו בימיו, ולכן ראוי שילמדו מתוך הכלל הכולל הכל: