א
היתר טומאה במקום מצוה ודין קברי עובדי כוכבים. ובו ב' סעיפים:
אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פי' שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים אם צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אבל העובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן מטמא בטומאה של דבריהם לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בזה: הגה כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת ולא ידע אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה אבל אם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילביש עצמו ודוקא אם הוא באהל המת שהוא טומאה דאורייתא אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים שהיא טומאה דרבנן ילביש עצמו תחלה דגדול כבוד הבריות (ת"ה סימן רפ"ה) כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים. כהן שהוא ישן ומת עמו באהל צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא (תשובת מהרי"ל סימן ס"ט):
ב
קברי עובדי כוכבים נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם. (מהר"מ ותוס' פ' המקבל) (אע"פ שיש מקילין (רמב"ם והגמי"י בשם ס' יראים) ונכון להחמיר אבל קבר של מומר לעבודת כוכבי' מטמא כשל ישראל) (רשב"א סי' קצ"ד ורמ"ב):
באר היטב יורה דעה
שע״ב
א
לעבור. אבל לא על הקברות אפי' לדבר מצוה משום דהאידנא כולם סתומים ויש בהקברים חלל הרבה ע"כ הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע ואפי' נגד צד הריקן שבו משא"כ אי הוה סתום ואין בו חלל טפח אינו מטמא אלא כנגד הטומאה ממש ולא נגד צד הריקן שבו עכ"ל הט"ז:
ב
ודוקא. כתב הש"ך נראה דדוקא נקט באהל המת אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אף על פי שהם ג"כ טמאים כדלעיל סי' שע"א ס"ד מ"מ י"ל דאינו אלא טומאה דרבנן כדאיתא בטור בסימן זה ובפוסקים ועב"י דדבר תורה אהל שיש בו חלל פותח טפח טהור ע"ש ודוק. וכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכים טומאה אלא מדרבנן מפני שסוף הטומאה לצאת ואם כן בבתים הסמוכים בכל ענין ילביש עצמו תחלה עכ"ל:
ג
להקיצו. כתב הש"ך ולפי מ"ש בסמוך דהיכא דאינו עם המת באהל עצמו רק בבית הסמוך לו ליכא אלא איסורא דרבנן א"צ להקיצו. ואפשר לזה דקדק הרב וכתב ומת עמו באהל וכו' וע"ל סי' שע"ג עכ"ל:
ד
מקילין. כתב הש"ך אבל במגע ומשא י"א דאפילו המקילים אוסרים וכן נראה דעת הב"י ע"ש עכ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שע״ב
א
ברייתא עבודת כוכבים דף י"ג ע"א וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בסוף הלכות טומאה וכתבו התוספות שם ודוקא שדעתו לחזור מהא דאמרינן בכתובות דף קי"א ע"א ברוך המקום שהרגו:
ב
שם בברייתא וכר' יוסי שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד:
ג
ברייתא ברכות דף י"ט ע"ב וכאוקימתא דרבי אבא שם:
ד
הרמב"ם בפ"ג מהלכות אבל מברייתא עבודת כוכבים דף י"ג ע"א:
ה
טור בשם תשובת אביו הרא"ש וש"פ אבל במגע ובמשא מטמאין כ"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות טומאת מת וכתבו ההגהות עליו שכדברי רבינו משמע מהא דאמרינן נהי דמעטינהו קרא וכו' יבמות דף ס"א ע"א:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שע״ב
א
(ליקוט) אבל העובר כו' כהן ששוכב כו'. עתוס' דברכות כ' א' ד"ה שב כו' אלא נראה כו' וכתב הרמב"ן (בתה"א) וכן יש נוסחאות דגרסי בגמרא הכי בהדיא וכ"כ רב האי גאון ולפ"ז אידחי ליה מש"ש בתחלה בטומאה דרבנן דכל לאו טומאה לאו שאינו שוה בכל הוא אבל נראין דברי רש"י שם ד"ה שב כו' דמעיקרא כו' וכמ"ש בפ"ק דיבמות (ג' ב' ז' א') אימור דאמרינן עשה דוחה ל"ת כו' ולא גמיר מאשת אח עצמה שדוחה ייבום אותה ע"ש (ע"כ):
ב
כהן שהוא כו'. עש"ך:
ג
קברי כו' אע"פ כו'. עתוס' דיבמות ס"א א' ד"ה ממגע כו':
ד
אבל כו'. כמ"ש בפ"ו דסנהדרין (מ"ד א') אע"פ שחטא כו' ובפ"ד דיבמות מ"ז ב' (למאי הלכתא דאי הדר כו') ובספ"ק דקדושין (ל"ו א') לר"מ בין כך ובין כך קרויין בנים כו'. שם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שע״ב
א
ללמוד תורה. עי' בספר מראה הפנים על הירושלמי פ"ג דברכות ד"ה ר' יוסי הוי יתיב מתני שכתב בכהן היושב ושונה בבית שאין בו אלא טומאה דרבנן (כגון בסוף טומאה לצאת לדעת הש"ך שהביא הבה"ט סק"ב וכמ"ש שם סק"ג) אפשר דאינו מחויב להפסיק ולצאת ע"ש. ועי' בתשו' חות יאיר ס"ס קי"ב שכתב שראה בכמה קהלות ביו"ט שבא השמועה שנפטר ילד סמוך לבהכ"נ מיד רצים כל הכהנים חוצה ומבטלין מצות דוכן אף שיש מקום לפקפק מאחר שאין כאן רק טומאה דרבנן כמ"ש הש"ך וגם לא נקרא הכהן השוהה עובר בל"ת בפועל רק דבזה י"ל דאין עבירה כלל אפי' בעשה כו' ע"ש מיהו אם השמועה באה לאחר שקרא הש"ץ כהנים צ"ע:
ב
לעבור. עבה"ט ועי' בתשו' בתי כהונה בית דין סי' כ"ג שכ' דמה שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי צדיקים אין להם על מה שיסמוכו דאי סמכי אהא דאיתא במדרש הובא בילקוט משלי סי' ט' דאמר אליהו אין טומאה בת"ח ליתא שכבר כתבו התוס' בפ' המקבל (בבא מציעא דף קי"א) ובפ' הבע"י דף ס"א שהיה דוחה אותו ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן ואי סמכי אהא דאיתא פ' מי שמת מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' א"כ ה"נ כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח הרי אין כאן טומאה דאורייתא ולהשתטח על קברי צדיקים לא גזרו הא ליתא דהנך כולהו משום מצוה או כבוד הבריות אבל להשתטח על ק"צ לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים ועוד דילמא לא נקברו כלל בארונות או נרקבו והוי כקבר סתום דהוא טומאה דאורייתא ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן ע"ש באריכות:
ג
עם המת. עבה"ט סק"ב בשם ש"ך ועי' במגן אברהם סימן שי"א ס"ק י"ד שחולק על הש"ך במ"ש דבבתים הסמוכים ליכא אלא טומאה דרבנן דזה אינו ע"ש [גם בתשובת שער אפרים ס"ס צ"ג תמה על עמיתו הש"ך בזה ועי' בש"ת בא"ח סי' קכ"ו סק"ה שכתב דבדברי שמואל סי' רמ"ח מיישב דגם] הש"ך מודה בזה ולא איירי אלא בסוף טומאה לצאת כמ"ש וכ"כ בס' חכ"א. [וכ"כ בתשובת חתם סופר סי' ש"מ ותמה שם על הפ"י בחי' לברכות ט' וסוכה י' וי"א ור"פ הישן שנמשך אחר פשטות דברי הש"ך ועייל פילא בקופא דמחטא ע"ש ועי' בתשו' משכנות יעקב ס"ס ע' מ"ש בזה. עוד האריך בתשו' חתם סופר שם בדין טומאה הנמשכת ע"י ביבים הקמורים ובאים תחת הקרקע דהוא ג"כ דאורייתא ודלא כתשובת פ"י שהובא בס' מאמר מרדכי ע"ש] ועי' בתשו' שער אפרים סי' צ"ג במעשה שהיה רחוב מוקף בתים והלך שם כהן אחד לבית א' ואמרו להכהן שיש פה מת ויצא מן הבית ועמד תחת הרקיע באמצע הרחוב ולא יוכל לצאת מן הרחוב כיון שהוא מוקף אהלים וזה היה בחודש שבט בעת שהקור גדול ושבת היה ומוכרח לעמוד שם כל יום השבת וליל מוצאי שבת עד יום א' אחר חצות אם רשאי לעבור תחת האוהל לילך לאיזה בית או לא והאריך לבאר אם יש כאן איסור דאורייתא או לא שנוכל להתיר לו ולא נמצא שם סיום התשובה מאת הרב המחבר ז"ל ובנו בהג"ה שם צידד להתיר ע"ש ועי' בת' חות יאיר סי' קצ"א שנשאל על ענין כזה ממש והעלה ג"כ להתיר לרוץ החוצה דרך בית אחד וכתב דכ"ש אם יצטרך הכהן הלז לנקביו אם אין בחצר בית הכסא של כבוד ונראה שאפילו אם יצטרך לקטנים כו' ע"ש ומשמע דה"ה אם בימות החמה והחמה זורחת עליו או גשמים יורדים עליו דמותר ג"כ עיין בא"ח סוס"י ת"ד בהג"ה ובסי' ת"ו. ועי' בס' הר אבל ענף י"ח שכתב בשם ס' נוהג כצאן יוסף בכהן שהוא בבית המוקף מחיצות ובנוים בתים סביביו והכהן הוא דרך משל בחדר שבצד מזרח והמת הוא בחדר שבצד מערב ואז אין הכהן יכול לצאת לחוץ לרה"ר או לחדר אחרת. תקנתו שיניח קרש אחת מפתח החדר שהכהן שם או מחלון אותו החדר עד שער החצר ואז יכול הכהן לילך מהחדר תחת הקרש עד שיבא לשער החצר דאז חשיב הכל אוהל אחד ויכול לילך תחתיו עד שיגיע תחת תקרת שער החצר ואז יכול לצאת לרה"ר ע"ש:
ד
אבל אם כבר כו' כהן שהוא ישן כו'. עי' בס' משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת בצפנת פענח שם אות ט"ז שכתב דממרוצת לשון הרמ"א ומבעל תה"ד בתשובה וממהרי"ל מבואר דאף שנכנס תחלה בהיתר שהיה חי בעת ההיא ומת אח"כ ואף שמת פתאום דלא עשה שום איסור בהליכתו לבית ולכאורה יש לדון בזה כיון דתחלת כניסתו בהיתר לא יהא השהיה ששוהה אח"כ כמעשה ובשב וא"ת אמרינן דגדול כבוד הבריות ודוקא אם הכניסה היה באיסור אף שהיה שוגג חשיב השהיה כמעשה אבל אם היה בהיתר לגמרי לא חשוב השהיה כמעשה עיין ביבין שמועה שם שהאריך בזה:
ה
אסור להמתין. עי' בדגמ"ר שחולק ע"ז וכתב דעכ"פ מותר ללבוש הכתונת דלא כתה"ד ורמ"א ע"ש וכן בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז השיג על הרמ"א בזה גם הגאון מהר"ר עוזר ז"ל בחידושיו למס' ברכות חלק על מהרא"י והעלה דינא דיכול הכהן לשהות עד שילבש החלוק ובתי שוקיים אבל אסור לשהות כדי ללבוש גם שאר הבגדים אך בתשובת יריעות האוהל סי' ל"ב האריך בזה והשיג על מהר"ר עוזר הנ"ל והעלה הלכה למעשה כדעת מהרא"י והרמ"א ז"ל דאסור לו להשהות כלל אלא ילך משם תיכף בהיותו ערום ע"ש גם בתשובת חות יאיר סי' צ"ה וצ"ו יישב הקושיא על הרמ"א ז"ל [ועי' בתשו' משכנות יעקב סי' ע' מ"ש בזה] ועי' בתשו' תפארת צבי חי"ד סי' נ"ז ובתשו' מקום שמואל סי' ז' ועי' במגן אברהם סי' י"ג סק"ח:
ו
נכון ליזהר. עי' בתשובת ושב הכהן סי' ע"ה שהעלה דמדינא יש לפסוק הכי ע"ש ועי' בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' נ"ז:
ז
מלילך עליהם. עמ"ש לעיל סי' שע"א ס"ק י"ג:
ח
שיש מקילין. [עבה"ט ועי' בתשו' ח"ס סי' של"ט ע"ד כהן שיש לו חולי נכפה ר"ל מסוכן מאד ולפעמים נופל באחת הפחתים ונמצא בספר שיתן ידו ליד מת ויאמר לחש קח ממני החולי שאינו מזיק לך ולי אתה מטיב וכבר ניסה א' רפואה זו ונתרפא אם מותר הכהן לסמוך לטמא עצמו במגע על מת ואם היה הרפואה בדוקה פשוט דכיון שיש סכנת נפשות בהחולי (עמ"ש בת' הנ"ל סי' ע"ו הובא לעיל סי' קנ"ה ס"א בד"ה סכנה) אין לך דבר שעומד בפני פ"נ אך נראה שאין הרפואה בדוקה כ"כ אי יש לסמוך על הספק. והעלה להתיר לעשות פעולה הנ"ל אם יארע יום שמת עליו מת ישראל בשכונתו באופן שנטמא באותו יום ושוב יש לסמוך ארש"י ור"ת כו' ע"ש ועי' בס"ק שאח"ז]:
ט
ונכון להחמיר. עי' בדגמ"ר שכתב וז"ל ולדעת הראב"ד פ"ה מנזירות הלכה י"ז דהיכא שכבר טמא שוב אינו מוזהר על הטומאה א"כ כהנים בזה"ז אינם מוזהרין על הטומאה ואף דלא קי"ל כהראב"ד מ"מ במת עובד כוכבים איכא ס"ס כו' ולכן נלע"ד דמי שרוצה לסמוך בזה להקל לענין טומאת אהל אין מוחין בידו. ושוב כתב דכל מה שכתבתי נמשכתי אחר דברי המל"מ פ"ג מאבל דלדעתו סובר הראב"ד שאין איסור כלל לכהן שכבר נטמא לטמא עצמו אבל עכשיו נתתי אל לבי שאולי לא אמר הראב"ד אלא לענין חיוב מלקות כו' ולכן הדרנא בו מלהתיר לכהן לילך על קברי כו' עכ"ל ע"ש. [ועי' בתשו' ח"ס סי' של"ט כתב עליו שלא ירד לעומק והביא דהראב"ד בתמים דעים סי' רל"ו פסק להדיא כהרמב"ם ורוב הפוסקים ע"ש וגם בתשו' הקודמת בד"ה ומ"ש. עוד הביא שם דברי הרא"ש בהלכות טומאת כהנים סי' ו' דמייתי דעת ר"ת (בשבועות י"ז ע"א ד"ה נזיר ועי' בהגהות מהר"י ברלין שם) דבאותו יום שנטמא הכהן שוב אין באותו יום תוספת טומאה ומה"ת מותר לטמאות עצמו עוד. וכתב דר"ת מפרש סוגיא דנזיר מ"ב ע"ב כפירוש רש"י שם נמצא לר"ת ורש"י אי נטמא כבר באותו היום שוב אין כאן איסור דאורייתא וכ"פ ר"א ממיץ בס' יראים סי' שי"א ע"ש והמל"מ בפ"ג מאבל לא ידע אלא דעת הראב"ד ולא דעת רש"י ור"ת ורא"מ. ומסיק במקום ספק סכנה (עי' בס"ק שלפני זה) יש לסמוך כו' ע"ש היטב. ועי' בתשו' שבו"י ח"ב סי' צ"ח במ"ש בענין כהני ח"ל אי מותרים לטמאות בטומאה דרבנן. וגם בתשו' ח"ס סי' של"ז מ"ש בזה]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שע״ב
א
(סימן שע"ב סעיף ב' בהגה"ה) ונכון להחמיר. עי' תשובת ושב הכהן (סי' ע"ה):
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שע״ב:א׳
א
לבית הפרס. הוא שדה שנחרש בו קבר:
שע״ב:ב׳
א
והוא באוהל כו'. ודוקא) אם הוא באוהל המת כו' נראה דוקא נקט באוהל המת אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אע"פ שהן ג"כ טמאים כדלעיל סימן שע"א ס"ד מ"מ י"ל דאינו אלא טומאה דרבנן כדאיתא בטור סי' זה ופוסקים עב"י דדבר תורה אוהל שיש בו חלל פותח טפח טהור ע"ש ודוק וכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכים טומאה אלא מדרבנן משום דסוף הטומאה לצאת ואם כן בבתים הסמוכים בכל ענין ילביש עצמו תחלה:
שע״ב:ג׳
א
צריכין להקיצו ולהגיד לו. דאפילו בלא שהייה קעבר הכהן ואע"ג דלא ידע מ"מ איסורא עביד בשוגג ואף על גב דאינו עושה מעשה איסורא איכא ולאחריני דידעי מצוה להפרישו עכ"ל תשובת מהרי"ל סי' ס"ט ס"ל אע"ג דאינו מעשה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איסור דאוריי' מיהא איכא ולפי זה משמע דבאיסורא דרבנן א"צ להקיצו וא"כ למ"ש בסמוך דהיכא דאינו באוהל עצמו אם המת רק בבית הסמוך לה ליכא אלא איסורא [דרבנן] אין צריך להקיצו ואפשר לזה דקדק הרב ומת עמו באוהל צריכים להקיצו וע"ל סי' שע"ג ס"ק א':
שע״ב:ד׳
א
אף על פי שיש מקילין. מטעם דכתיב אדם כי ימות באוהל וגו' ואתם קרוים אדם ואין העובדי כוכבים קרוים אדם אבל במגע ומשא י"א דאפילו המקילים אוסרים וכן נראה דעת ב"י ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שע״ב
א
יכול לעבור דרך שם. אבל לא על הקברות אפילו לדבר מצוה משום דהאידנא כולם סתומים ויש בהקברים חלל הרבה על כן טומאה בוקעת ועולה עד לרקיע ואפילו נגד צד הריקן שבו מה שאין כן אי הוה סתום ואין בתוכו חלל טפח אינו מטמא אלא כנגד הטומאה ממש לא נגד צד הריקן שבו:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
שע״ב
א
(סימן שע"ב סעיף א' בהגה"ה) כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת. בש"ך ס"ק ב' משמע דסוף טומאה לצאת א"א מדרבנן והקשה בס' תפארת למשה דנהי דבפ"ק דביצה פירש"י כן אבל מש"ס דפרק בתרא דביצה מוכח שהוא דאורייתא כמ"ש בב"י בשם פסקי מהרא"י וכן פירש"י בפ' הדר שהוא הל"מ. וגם המ"א בא"ח סי' שי"א כתב דהש"ך לא דק. ולפמ"ש בס' שער המלך בהל' עירובין לק"מ ע"ש שכתב לדעת הרי"ף והרמב"ם דלכ"ע הוי דרבנן והא דבפ"ב דביצה אמר דמחמיר בי' ר' אושעיא לענין ברירה כמו שמחמיר בדאורייתא היינו משום שעיקרו הוא דאורייתא. וס"ל דבדבר שיש לו עיקר בתורה מחמירים בו כמו בדאורייתא אבל ר' אושעיא ורבא בפ' הדר ס"ל דאמר ברירה גבי סוף טומאה לצאת והיינו ע"כ משום דס"ל דהוא רק מדרבנן ואף שיש לטומאה עיקר בתורה אמרי' ברירה כיון שהוא עצמו דרבנן ופסקו כן הרי"ף והרמב"ם וגם הפ"י בביצה כתב כן. ובחיבורי להרמב"ם הל' איסורי מזבח ישבתי עפ"ז דברי הרמב"ם דשם וגם הוכחתי שכ"ד הרמב"ם משאר מקומות. ולפ"ז הדין עם הש"ך כאן ושוב מצאתי להפ"י רפ"ג דברכות שכתב בקונטרס ליישב דברי הש"ך וה"ר לדבריו ואפשר שנתכוין למ"ש ובחידושיו לסוכה (דף י') הוכיח שכ"ד רש"י שם (ובדף כ"א) הוכיח שכ"ד הרמב"ם דטומאה שמבית לבית דרך חלונות ופתח טפח אינו אלא מדרבנן. ובס' משכנות יעקב שנדפס מחדש העיר בדברי הש"ך מפירש"י דסוף ביצה וכתב ליישב דתליא אי אמרי' ברירה בדאורייתא או לא. ולא זכר שכבר העירו בזה ע"ד הש"ך ודבריו מיושבים עפ"ד ס' שעה"מ והפ"י:
ב
(שם) אסור להמתין עד שילביש עצמו. נראה דהיינו דוקא כששכב מתחלה באיסור דהמת כבר היה בבית קודם שנכנס או שנכנס לבית הקברות דבכה"ג נחשב מעשה כההיא דכלאים שכתב הכ"מ דחייב כששוהה בהן וחשיב מעשה שהוא משום שלבש בתחלה באיסור ע"י מעשה. אבל אם בכניסתו לא היה עדיין מת בבית ושכב שם כהן ערום בבית בהיתר ואח"כ אירע שמת שם אחד בכה"ג לא מיחשב שהייה כמעשה וכמ"ש תוס' ביבמות (דף צ' ע"ב) וכן משמע דעת הרמב"ם בכמה מקומות ושרי לכהן לשהות עד שלבש א"ע דהא קי"ל דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה בשב ואל תעשה כדאמרי' בברכות (דף כ') ובכה"ג אינו אלא שב ואל תעשה:
וראיתי בהגהות על ש"ע מהה"ג מוהר"ר עוזר זצ"ל שתמה על הג"ה מדברי התוס' והרשב"א ברכות (דף כ') שכתבו דילפינן ממת מצוה לדחות לאו דטומאת כהן מפני כבוד הבריות. אבל בספ"י כתב דאין ללמוד מהא דנדחה טומאת כהן מחמת מת מצוה דהתם מלבד כבוד הבריות איכא מ"ע להתעסק בקבורת מת. אלא שמ"ש בביאור הסוגיא דפריך וליגמר מיני' היינו מפסח דכיון דעשה שיש בו כרת הוא ואשכחן דדוחה כמה עשה ול"ת דשבת דאי' סקילה ואפ"ה מת מצוה דוחה פסח וא"כ ליגמר מיני' מיהא דכבוד הבריות בעלמא ידחה ל"ת גרידא ובאמת זה דחוק. אמנם י"ל ע"פ מ"ש הלח"מ פי"ב דאבל. ועפ"ז תתיישב דעת הרמב"ם בהל' כלאים ויתבאר בחי' בס"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5