שולחן ערוך, יורה דעה ס״ד: איזו חלבים הם המותרין והאסורין לאכילה. ובו כ"א סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

איזו חלבים הם המותרין והאסורין לאכילה. ובו כ"א סעיפים:
חלב שור וכבש ועז אסור ושל שאר מינים מותר כוי חלבו אסור:

ב

השוחט את הבהמה ומצא בה עובר בן שמונה או בן תשעה בין חי בין מת חלבו וגידו מותר והא דבבן תשעה מותר דוקא כשלא הפריס על גבי קרקע אבל אם הפריס על גבי קרקע אסור ויש אומרים שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אע"פ שלא הפריס על גבי קרקע חלבו אסור וחייבין עליו כרת ומוציאין ממנו כל החוטים והקרומים האסורים בשאר הבהמות. (וחלב נפל אסור אם הפילה הבהמה):

ג

הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי שבתוכה והוציאו חייבין עליו משום חלב כעל חלב בהמה גמורה:

ד

איזהו חלב כל שהוא תותב קרום ונקלף ושלא יהא בשר חופה אותו:

ה

האליה מותרת ובלבד שינקר ממנה מה שלצד פנים: הגה גם צריך להסיר חוטי האליה כי יונקים מחלב הכליות. (המרדכי ורוקח):

ו

חלב הכסלים וקרום שעליהם אסור:

ז

חלב שתחת המתנים אסור: הגה וסדר ניקור אלו החלבים צריך ראיה מן הבקי בניקור ואי אפשר לבאר היטב בספר וכל אלו החלבים אין לחוש להם אלא באחוריים של בהמה אבל בחצי הבהמה של פנים אין בהם מחלבים אלו רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר בראש הדפנות על הכסלים הנשאר שם בראשה וצריך להסיר אותו הקרום משם (ד"ע) ויש נוהגין להפריד ג"כ הבשר הנדבק שם זה על גב זה ולגרור החלב שביניהם ויש מתירין משום דמחשב חיפוי בשר וכן המנהג באשכנז (הכל בטור):

ח

חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש (עליו) כרת וזהו חלב שעל הקרב:

ט

חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסו': הגה וכן המנהג בכל מקום מלבד בני ריינוס שנוהגין במקצתו היתר ואין מוחין בידן שכבר הורה להם זקן (הגהות אשיר"י ומרדכי ורוב הפוסקים) ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בששים (א"ו הארוך) אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס הואיל ונוהגין בו היתר (חידושי אגודה):

י

קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס חייבין עליו ושעל שאר הטחול והחוטין שבתוכו אסורין ואין חייבים עליהם:

יא

נוטל ראש הגיד שבתוך הטחול ומושך אותו ונמשכים עמו ג' חוטין שבתוכו וצריך ליזהר שלא יפסוק שום חוט מהם ואם נפסק צריך לשרש אחריו:

יב

הכוליא יש עליה שני קרומים העליון חייבים עליו התחתון והחוטים שבה אסורין ואין חייבים עליהם ולובן שבכוליא חלב שעל הכליות נאסר ולא שבתוך הכליות ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואינו צריך לחטט אחריו ויש מחמירין לחטט אחריו: הגה ואם לא חטטו אחריו והניחו קצתו תוך הכוליא לכולי עלמא מותר אם נתבשל כך (ב"י בשם הגהות אשיר"י שכ"כ בשם א"ז) ודוקא מה שבתוך הכוליא אבל מה שעל הכוליא לכולי עלמא אסור (ד"מ בשם רא"ש פרק ג"ה ושכן הוא בש"ס) יותרת הכבד יש מצריכין לנקר הקרום העליון שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ויש מחמירין עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא (רא"מ ור"ת) אבל צד פנים של צד הריאה אין צריך ניקור כלל (ת"ה וא"ז) . אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומים דלמא אתי למטעי (ס"ה וא"ז):

יג

חוטין שבעוקץ (פי' הוא הנקרא בלשון המקרא עצה והוא קצה השדרה ערוך ורש"י פירש שקורין הנקא) אסורים והם חמשה ג' מימין וב' משמאל הג' שמימין כל אחד מתפצל לשנים שנים והשנים שבשמאל כל א' מהם מתפצל לשלשה שלשה וראשו האחד מחובר לשדרה. וראשי הפיצולין נדבקים תחת החזה בראשי הצלעות ואותם ראשי הפיצולין מצויין בחצי הבהמה של פנים ואי שלפי להו חמימי משתלפי ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו: הגה ואם הם שרויין במים הוי להו כחמימי ומשתלפי (ב"י בשם סמ"ק וכלבו וא"ו הארוך) ויש מקילין באלו החוטין במקום שהם בלועים בבשר (ב"י בשם הר"ן וטוב להחמיר):

יד

חלב הקיבה שעל הקשת אסור מן הדין מן התורה ושעל היתר אסור ממנהג שנהגו בו איסור (ויש אומרים שמדינא אסור ולכן אין להקל בו) (רש"י ורא"ש וסמ"ג וסמ"ק ורבינו ירוחם):

טו

חלב שעל הדקין אסור באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה ומשם ואילך שומן הוא ומותר ויש אומרים שראש המעי שצריך לגרור חלב שעליו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעיים וירא שמים יצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן: הגה ויש אומרים שאינו צריך אורך אמה ממש ולכן נהגו להקל למדוד בזרוע ואין מצריכין אורך אמה בצמצום (מהרי"ל) ואין צריך להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו (כל בו) וכן נוהגין רק שמסירין מן הטבחיא גם כן חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו ואם הטבח משך הדקין מן הבהמה בעודן חמין נשאר החלב שעל ראש הדקין עם הדרא דכנתא ולכן הבא לאכול מן הדרא דכנתא יגרוד אמה מן החלב לצד הקיבה ואם לא נודע מקומו צריך לגרוד ולגלח סביב עביו כדינר זהב במקום שנסתפק בו (מרדכי ריש ג"ה) ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין בהדרא דכנתא דעגל משום שנשארים הדקין עם הדרא דכנתא ואוכלין הכל ביחד על כן מסירין כל הקרום שלא יניחו גם כן שעל ראש הדקין ונהגו ליקח הקרום משני צדדיו מה שאין כן בכבש שאין דרכן להניחן ביחד וניכר ראש הדקין כן נראה טעם המנהג אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש (הכל ד"ע):

טז

אין מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין אותם עמו וכלי שמדיחין בו חלבים אין מדיחין בו בשר וסכין שחותכין בו חלבים אין חותכין בו בשר:

יז

נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחד מפני שנותנין בגד על יריכים וכל שעה שנוגע הסכין בחלב מקנחו בו ונכון ללמד אדם לבני ביתו שישפשפו הבשר יפה במים:

יח

אין פורשין הכסלים על גבי הבשר בעוד שלא נצטנן חלב שעליהם מפני שהוא נמוח ונבלע בבשר: הגה וכן יש לנקר הבשר תוך ג' ימים מן החלב שלא יתקשה החלב שבו ומכל מקום אם לא נקרו תוך שלשה ימים אין לאסור בדיעבד אלא מנקרו אח"כ ושרי (תשובת הרא"ש ומהרא"י בפסקיו סימן מ"ז):

יט

כל אלה הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר ואין מכין העושה אלא מלמדין אותו שלא יעשה: (ואם עשה מותר רק שישפשף הבשר היטב) (ר"ן פ"ק דחולין):

כ

אין מולחין הבשר קודם שיסירו החוטין והקרומים האסורים וגיד הנשה ואם מלחם מסירם אחר כך ומבשל הבשר ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי קליפה: הגה וי"א דבעינן ששים כמו בשאר חלב הנמלח עם בשר דקי"ל בששים כמו שיתבאר סי' ק"ה ויש להקל ולהתירו ע"י קליפה (המגיד בשם המפרשים) אם יש בו הפסד קצת מאחר דיש מתירין אפילו בלא קליפה וגם אין שייך לגזור משום חלב שמן דמפעפע דכל הקרומים אינם רק חלב כחוש (מרדכי וס"ה) יראה דיש לסמוך אמאן דמתיר בקליפה ועיין לקמן סי' ק"ה:

כא

טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין אבל אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירין אותו ואם נמצא אחריו כזית ואפי' בהרבה מקומות היו מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו: הגה וחזרתו לכשרותו ותשובתו הכל לפי ראות עיני הדיין אם עבר בשוגג או במזיד (הגהות אשיר"י פרק ג"ה) ומנהג כשר הוא שהטבח המוכר בשר ינקרנו קודם שימכרנו פן יכשלו בו הקונים (מהרי"ק שורש מ'):

א

מינים. בטור כת' כגון חיות ובהמות טמאות. וכ' הט"ז דנ"מ לדידן אם אסור משום טמא או משום חלב לנודר הנאה מכל דבר שאסור משום חלב שנדע במה הוא אסור. והש"ך כתב דנ"מ במי שהוא חשוד לדבר א' שאינו חשוד לדברים אחרים כדלקמן סי' קי"ט ואם מותר לעשות סחורה מחלב בהמה טמאה ע"ל סי' קי"ז:

ב

אסור. כתב הש"ך דנ"ל עיקר להלכה כדעה זו וכ"ש דגידו אסור וע"ל סי' ס"ה ס"ז:

ג

נפל. הג"ה זו אין לה שחר כלל דבאמת הוא אסור מצד נפל ואיסור חלב אין בו וכתב הט"ז שאיזה תלמיד טועה כתבה ואינה מדברי הרב רמ"א:

ד

והוציאו. כ' הש"ך אבל אם הניחו בתוכו ניתר בשחיטת אמו:

ה

תותב. פי' שהוא פרוש כשמלה על הקרב קרום ונקלף פי' קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כ"כ אבל מה שעל הדקין מראשו והלאה לאו תותב הוא אלא אדוק בהם וחלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות והוא אדוק:

ו

הכסלים. עיין בטור איזה הוא חלב הכסלים:

ז

באחוריים. כבר נתבאר בסי' נ"ד שנוהגים להניח בכל בהמה צלע א' מכל צד בחלק האחוריים ואף אם נמצאו צלעות יתרות אפ"ה אין מניחין יותר מאחת הסמוכה לאחוריים. (כי יש שיטות להחמיר שלא לאכול בשר אחוריים כי אף למדן גדול אין יכול לבאר זה היטב מתוך ספר. כת' בה"י דנוהגין ליקח מן הכתף הגיד עם שמנו שיש סביב הגיד ובדיעבד אם לא ניטל השומן מותר):

ח

במקצתו. אבל לכולי עלמא צריך להסיר הקרום שתחת המכסה ולא נחלקו אלא בחלב שתחת אותו הקרום ב"י בשם המרדכי:

ט

בששים. כתב הט"ז מיהו לא אמרינן בו חתיכה עצמה נעשה נבלה להצריך ס' נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בו (מאחר שרבינו אפרים פסק דא"א חתיכה נ"נ אלא בב"ח) אבל לענין סתימת הנקב לא מיקרי חלב טהור ואינו סותם (מאחר דלר"א חלב גמור הוא ע"ל סימן מ"ח):

י

כלים. דמסתמא המעט חלב שעל הכרס בטל בס' נגד כרס והמרק והלפתן שעמו (וכתב האגודה אין אלו נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלין וכ' רש"ל עליו מאחר שכ' שאין נזהרין אלא מכרס עצמו הא התבשיל שנתבשל עמו אוכלין וזהו מ"ש שאין נזהרין אלו מבשוליהן. ואפי' להאוסרין ומחזיקין אותן לחלב גמור מ"מ מסתמא החלב שעל הכרס הוא בטל בס' נגד הכרס והמרק והלפתן שעמו. וש"ך כ' אפילו יש תערובת מחלב הדבוק לכרס בתבשיל ואינו בטל בתבשיל אין נמנעים מלאכלו ע"ש. ופר"ח כתב לדידן דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא אין להקל בכך. ובת' מהרלב"ח דף קמ"ה כ' וז"ל אבל אם יש מנהג יעשה כמנהגם כגון במדינת ריינו"ס יש קצת מקומות שנוהגין איסור בחלב שעל הקיבה וכשבאין למקומות שנוהגין היתר אוכלין מבישוליהן מהמרק או מהבשר שנתבשל עם האיסור וכ"ש שמשתמשין בכליהם שהם ב"י ודוקא שיהיה מנהג באוכל כגון שאותן המקומות שנוהגין איסור דרים באותה מדינה שקצת מהם נוהגין היתר וקצת מהם נוהגין איסור דיש לומר שהמקומו' שנוהגין איסור לא קיבלו עליהם האיסור מכל וכל לאסור פליטתו והמרק והנתבשל עמו. אבל אם המנהג במאכיל לבד ר"ל דהמאכיל הוא מהמדינה שקצת נוהגין בהם איסור והקצת נוהגין היתר והמאכיל נוהג היתר והאוכל הוא ממדינה שכולן נוהגין איסור כגון ממדינת פולין כשבא למקומות שנוהגין היתר אע"ג שנהגו להאכיל למקומות הסמוכים להם הנוהגין איסור. אסור לו לאכול מבישוליהן. לפ"ז לא יפה הן עושין אנשי פולין שבאין למדינת אשכנז ואוכלין מבישוליהן. מיהו הא דאסור לאכול דבר איסור מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו דוקא כשאין נראה לו היתר בדבר. אבל כשנראה לו היתר בדבר ובא ממקום שנהגו איסור למקום שנהגו היתר יוכל לאכול ש"ך סי' קי"ט ס"ק כ' ע"ש).

יא

הגס. כ' הט"ז פי' בכל מקום הן צד הנגלה הן צד הנסתר דהיינו במקום שדבוק לכרס ואם ניקב הכרס אין מועיל סתימת הטחול וכתב רש"ל מעשה שנצלה הטחול בלי ניקור והתיר מה"ר משולם משום דבטל חלב הטחול בטחול עצמה ובחלב הטהור שבו וע"ל סי' ע"ד (וע"ל סי' מ"ג ס"ק ד'):

יב

הקרום. כתב הט"ז ואם אין בחתיכה עצמה דהיינו כל מה שדבוק לקרום ששים נגד הקרום צריך ס' נגד כל החתיכה דחתיכה עצמה נעשה נבלה ולא מהני מה שהוא חלב כחוש:

יג

שני. כ' הט"ז ובדיעבד אין צריך ס' רק נגד צד הכבד:

יד

הקשת. פירש"י הקיבה עשויה כקשת ומבחוץ היינו שעל הקשת ומבפנים לעיגול היינו שעל היתר היינו חוט משוך כמו יתר:

טו

בקליפה. כ' הט"ז היינו במליחה אבל בבישול צריך ס' ואמרינן בו חתיכה עצמה נעשה נבלה (חוץ מגידי צוואר שיתבאר לקמן סי' ס"ה. רש"ל וקליפה זו בין במליחה ובין בצלי אינו אלא חומרא בעלמא. ונ"מ דאם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד):

טז

מעבירין. עי' בח"מ סי' ל"ד דמחלק גבי טבח אם שוחט לעצמו או לאחרים וגם כאן דינא הכי:

א

משנה חולין דף קי"ז:

ב

יומא דף ע"ד:

ג

טור מדברי הרי"ף והרא"ש שפסקו בשחיטת חולין כחכמים במשנה דף ע"ד היכא דלא הפריס ע"ג קרקע וכרבי יהודה בברייתא שם דף צ"ב:

ד

טור בשם הרמב"ם בפ"א מהלכות מאכלות אסורות וכר"מ בברייתא שם ובעל העיטור ורבינו אפרים:

ה

שם בגמרא דף ע"ה וכרבי יוחנן דסבר חדשים גרמי לאסור החלב רמב"ם בפ"ו מהלכות מאכלו' אסורות וש"פ:

ו

ברייתא שם מ"ט וכר"ע
(°) הוא תרגום של שמלה הוא פרוש על הקרב כשמלה:

ז

מימרא דרב יהודה וכו' דף נ"ג:

ח

שם בגמרא דף קי"ז:

ט

ב"י בשם הר"י בן חביב:

י

מימרא דרב יהודה וכו' שם:

יא

מימרא דרבי אבא א"ר יהודה וכו' שם וכתב הטור שהרמב"ם נתן סי' לדבר כל חלב שתחת הבשר שהבשר מקיפו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר הרי זה מותר:

יב

מימרא דרב יהודה אמר שמואל שם צ"ג:

יג

הגהות מיימוני פ"ז מהלכות מאכלות אסורות בשם רבינו אפרים וכ' המרדכי שמדברי הרמב"ם והעתיקו המחבר לעיל בסי' מ"ח סעיף ב' נראה שהוא סובר כרבינו אפרים:

יד

ברייתות שם וכדמפרש להו שם:

טו

מפני שהוא מחובר לכרס ולחלב והשאר אסור מפני הרחקה:

טז

טור בסי' ס"ה בשם בעל העיטור:

יז

ב"י בשם אביו ובשם הרשב"א בת"ה:

יח

ברייתות שם וכדמפרש להו שם:

יט

לשון הרמב"ם בפ"ז מהלכות מאכלות אסורות כרב אסי וכאביי שם וכדעת הרי"ף רבו וש"פ:

כ

טור בשם רש"י והר"ן לדעת הרז"ה ובה"ת דגורסים רבא ממרטט ליה וכן כתב רבינו ירוחם בשם רבינו יונה:

כא

מימרא דרב יהודה שם דף צ"ג:

כב

ברייתא שם דף מ"ט וכלישנא קמא רש"י והרי"ף וכ"פ כל הפוסקים:

כג

שם דף נ' למנהג בני בבל ואנו בתר בני בבל גרירן:

כד

שם בברייתא וכרבי עקיבא:

כה

מימרא דרב יהודה וכו' וכפירוש רש"י והרמב"ם שם וש"פ:

כו

שם בשם הגאונים וכ"כ הראב"ד:

כז

ה"ה שם וכל בו:

כח

מימרא דרב יהודה אמר רב שם דף ח'.

כט

גם זו שם:

ל

טור בשם הרשב"א:

לא

מימרא דאמימר וכו' שם:

לב

תוס' והרא"ש שם וש"פ והביאו ראיה מהא דכתיב וישימו החלבים על החזות:

לג

טור בשם הרמב"ם שם בפ"ז מהלכות מאכלות אסורות:

לד

שם ושם:

לה

ה"ה שם ובשם הרשב"א וקאי נמי אהא דאין פורשין וכו' בסעיף י"ח:

לו

רמב"ם שם:

לז

מימרא דרב יהודה ורבי יוחנן שם דף צ"ג וכדמוקי להו רב פפא ומר זוטרא:

א

חלב כו'. מפורש בתורה:

ב

ושל כו'. מתני' קי"ז א'.

ג

כוי כו'. יומא ע"ד א' וכריתות כ"א א' ועבה"ג ומתני' דביכורים:

ד

השוחט כו'. ע"ד ב' צ"ב ב' והא מפלג כו' ואר"א אר"א מחלוקת כו' ולענין שחיטה קי"ל כר"י דהוא חכמים דמתני':

ה

בשלא כו'. ע"ה ב':

ו

וי"א כו'. כר"מ דסתם מתני' כוותיה ברפ"ז ונוהג בשליל וה"ה לחלבו דחדא פלוגתא היא כמ"ש בברייתא הנ"ל נוהג בשליל וחלבו אסור כו' ואע"ג דא"ר אושעיא והלך ר"מ כו' אעפ"כ לאו הא בהא תליא ועמ"מ ועוד דר' יוחנן שם ע"ה א' סבר כר"מ דאמרינן שם כ"פ כו' חדשים גרמי. וסברא ראשונה ס"ל שאני שם דלא נשחטה אמו. מ"מ ורא"ש וכ"כ רש"י שם ד"ה דהושיט ותוס' ר"ה ר"י:

ז

וחלב כו'. ערש"י שם ד"ה כחלב כו':

ח

ובלבד כו'. דלא פריך שם ובכריתות ד' א' אלא על האליה עצמה הואיל וקריבה ע"ג המזבח אבל חלבה של צד פנים ה"ה כשאר חלב:

ט

גם כו'. כן פי' מ"ש צ"ג א' חוטין שבעוקץ ר"ל שבזנב כמו ניטל עוקצו והטעם כמש"ו:

י

חלב הכסלים. שם האי תרבא דקליבוסתא כו':

יא

וקרום כו'. שם חמשה קרמי כו' דכפלי כו':

יב

ויש נוהגין כו' ויש כו'. רש"י שם ד"ה חלב שהבשר כו':

יג

חלב הדבוק כו'. שכן פי' מה הלב המכסה את הקרב תוחב כו' ר"ל שכל אלו הג' חלבים שם. תוחב הוא המכסה דהיינו הפריסה קדום הוא שתחת הפריסה ונקלף הוא הלב הדבוק שתחת הקרום אף כל שיש בהן ג' חלבים אלו וז"ש את החלב המכסה שהוא הפריסה ואת כל חלב אשר על הקרב הוא הדבוק לכרס ומואת כל דריש לקיבה ודקין וע' במרדכי פא"ט שהאריך שם בראיות:
(ליקוט) חלב הדבוק כו'. שפי' תוחב כו' תוחב היינו המכסה שהוא הפריסה. קרום היינו שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף. ונקלף זהו הלב הדבוק לכרס שהוא תחת הקרום אף כל מקום שהוא תוחב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף הוא אסור דלא כרש"י שפי' שהכל דבר אחד וראיה דאסור מדאימעיט בת"כ חלב דפנות ולא נקט חלב הקרב דמותר כ"ש חלב דפנות וזהו מ"ש ואת כל החלב אשר על הקרב ומאת כל מרבינן חלב הקיבה ודקין והאריך שם וע' מרדכי סי' תתקפ"ד מחלוקת ר"י הלוי ור' אפרים ודעת ר"י כפירש"י שקאי הכל אמכסה אבל הדבוק הוא תחת הקרום והקרום הוא חפוי בשר וכמ"ש רש"י צ"ג א' בד"ה חלב שהבשר כו' וראיה ממש"ש בגמ' דחלב שעל המסס ובה"כ הוא חלב שעל הקרב וערש"י שם ד"ה המסס כו' ובריש מ"ט א' ד"ה עובי כו' קרי לה רש"י שומן ע"ש וכ' המרדכי סי' תתקפ"ג והנ"א שדעת הרמב"ם כר' אפרים ועבה"ג (ע"כ):

יד

שנוהגין כו'. שמפ' כפי' רש"י תוחב קרום ונקלף קאי הכל על המכסה וע"ש מ"ט ב':

טו

ושעל כו'. שם:

טז

והחוטין. שם חמשה חוטי כו':

יז

ואין כו'. שם חוטין שבחלב כו':

יח

וצריך כו'. כמש"ש בעי חטוטי בתרייהו:

יט

והחוטין כו' ואין כו'. כנ"ל:

כ

ולובן כו'. כגי' רבה ממרטט והלכה כאביי נגד רבה. ות"ה ע"ט ב' והר"ן כ' דרבה ור"י ממדות חסידות היו עושין כן דלדינא מודי לאביי כמ"ש חלב שעל כו' ופי' הריף גאים שלא היה מדקדק בנטילתו שלא היה מחטט אחריו:

כא

ויש כו'. עבה"ג והלכה כרבא נגד אביי:

כב

ואם לא כו'. כמ"ש הר"ן דאינו אלא חומרא כנ"ל כקושית אביי:

כג

אבל מה כו'. מפורש שם ובתורה:

כד

ויש מחמירין עוד כו'. מדאימעיט חלב דפנות בת"כ הואיל ואינו קרב ע"ג המזבח ושומן ההוא קרב אבל תוס' שם ד"ה אמר אביי חולקין עליו ומביאין ראיה מלובן כוליא שמותר אף שהוא קרב ע"ש:

כה

וראשו כו'. רש"י:

כו

ויש מקילין כו'. עתוס' שם ד"ה בעי. ול"ד לבשר כו' וכ"כ הר"ן בשם רשב"א וכ' עוד בשם אחרים דל"ק דבעי לחטוטי במקום שנבלעין בבשר אלא שצריך למצוא מניינם שלם לפי שהם דקין הרבה:

כז

(ליקוט) ושעל היתר כו'. שהרי"ף והרמב"ם והר"ן והרשב"א פסקו דשרי לגמרי כיון דר"ע ור"י משום אבותיו מתירין וכהני נמי נהגו היתר וכמה רבנן אכלי לה ואע"ג דבבלאי נהגו בו איסור היכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג שרי וכתב המ"מ ואנו בגלילות הללו נוהגין כבני בבל לאסור וכ"כ מהרי"ג חביב וכבר נהגנו בו איסור כו' (ע"כ):

כח

וי"א כו'. דאנן בתר בני בבל גרירן:

כט

(ליקוט) משמתחילין כו'. וכן הכריע הרשב"א דכרכשא אינו נקרא מעי בסתם (ע"כ):

ל

אין מולחין כו'. ע"ש צ"ז ב'. ב"י:

לא

ולא מדיחין כו'. נלמד ממ"ש וכלי כו':

לב

וכלי כו' וסכין כו'. ה' ב':

לג

(ליקוט) נהגו כו'. אבל מדינא א"צ כמ"ש תוס' והרא"ש וש"פ וראיה מדפריך וניתקן חדא כו' ופירש"י שם ותוס' והרא"ש ובבהמה אחרת לא חיישינן ע"ש ומשום בהמה זו שמנקר וחותך כל פעם חלבים ובשר ל"ק משום דבהדחה סגי וע' סי' צ"א ס"ב ולכן פירש"י חלבים ממש למכור דשם צריך שפשוף וז"ש בסי"ט בהג"ה רק כו' (ע"כ):

לד

(ליקוט) שישפשפו כו'. וכ"כ בסי"ט בהג"ה ולא סגי בהדחה וכ"כ בת"ה קי"ב א' דדבר השמן שנדבק לא סגי בהדחה אלא בשפשוף וראיה ממש"ש וניתקן ליה חדא שמא כו' ואם איתא הא כ"ד דאורחיה בהדחה כגון בשר חי אין חוששין כמ"ש בסי' צ"א ס"ב וכנ"ל וע' במה"ב שם (ע"כ):

לה

כל אלה כו' ואם כו'. דצונן בצונן הוא וכמ"ש ק"ז ב' אלא דלכתחלה אסור שמא ישכח מלשפשף:

לו

אין מולחין כו'. צ"ז ב' הנהו כו' ול"פ אלא בדיעבד וכנ"ל:

לז

ואם מלחם כו'. שם אתו שיילוהו כו':

לח

ויש כו'. כמ"ש הרא"ש שם דהא אמרו כרותח דצלי ומיהו לאו כצלי להצריך נטילה. שם:

לט

וי"א כו'. כמ"ש איני והאמר ר"ה כו' שאני חלב כו' וה"ה למליחה שהוא כצלי כנ"ל ואע"ג שאמרו שם והארבב"ח כו' ההוא כחוש הוה כ' הרב לקמן סי' ק"ה ס"ט בהג"ה ולפי שא"א בקיאין כו':
(ליקוט) ואם מלחם כו'. צ"ז א' כוליא בחלבה כו'. ויש מי כו'. עתוס' שם ד"ה כוליא כו'. ויש אומרים כו'. כ"כ הסמ"ק דלא קי"ל כהאי תי' אלא כתי' בתראה כלבית באלפס כו' אבל דעת הרב משום דלא בקיאין ועמ"ש בסי' ק"ה ס"ח בהג"ה (ע"כ):

מ

ויש להקל כו'. וכ"כ שם ע"ש:

מא

טבח כו'. שם צ"ו א' בר פיולי כו'. מ"מ:

מב

(ליקוט) ואפי' בהרבה כו'. אבל הרשב"א כתב מדקאמר הלכתא ש"מ דמ"ז לאפלוגי קאתי ופסק גמ' דלא כמ"ז אלא דוקא כזית במקום אחד (ע"כ):

מג

ומנהג כשר כו'. דז"ש שם טבח שנמצא אחריו ול"ק סתמא מנקר כו' אלא דבטבח שעליו מוטל לנקר הבשר אפילו מכר סתם ולא מכר בחזקת מנוקרת מלקין ומעבירים אותו משא"כ באחר וז"ש רש"י שם ד"ה מכח דרך כו'. שם:

א

א) [סעיף א'] חלב שור וכשב ועז אסור. והאוכל מחלב נבלה וטרפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה שמתוך שנוסף באסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתים. הרמב"ם פ"ז מה' מ"א ה"ב. פר"ח או' א'.

א

ב) שם. חלב שור וכשב ועז אסור. אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה. וכן נפל של ג' מיני בהמה טהורה חלבו כבשרו והאוכל מחלבו כזית לוקה משום אוכל נבילה. הרמב"ם שם ה"א. טור. לבוש.

א

ג) שם. ושל שאר מינים מותר. ר"ל שאר מיני חיות טהורות שחלבם מותר באכילה כדלקמן רסי' ף' שו"ג או' ג'.

א

ד) שם. כוי חלבו אסור. יש אומרים מדרבנן ומשום ספיקא וי"א דהוא בריה בפ"ע ואיסורו מדאו' ומרבינן ליה מכל חלב כדאיתא ביומא דף ע"ד ע"א וע"ב ובכריתות דף כ"א ע"א יעו"ש. ושור בר מין בהמה כמ"ש לקמן סי' ף' סעי' ג'.

א

ה) [סעיף ב'] השוחט את הבהמה ומצא בה עובר וכו' מותר דנפקא לן מכל בבהמה תאכלו. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' ועיין לעיל סי' י"ג או' יו"ד.

א

ו) שם. אבל אם הפרים ע"ג קרקע אסור. דאז אסור מפני מראית העין כמו לענין שחיטה דלעיל (סי' י"ג סעי' ב') וזהו כדברי ר' יהודה בגמ' (חולין ע"ד ע"ב) והי"א הוא דברי ר"מ. ט"ז סק"ב.

א

ז) שם. אבל אם הפרים ע"ג קרקע אסור. מדרבנן מפני מראית העין. וקלוט בן פקועה שהוא מותר בלא שחיטה כמ"ש לעיל סי' י"ג חלבו נמי מותר הרשב"א בתה"ב בשם הרמב"ן ב"י. פר"ח או' ה' כריתי או' ג' זב"צ או' א'.

א

ח) שם. וי"א שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי וכו' חלבו אסור וכו' וכ"כ הרוקח סי' תס"ד דחלבו וגידו אסור. וכ"פ הב"ח. וכ"פ הש"ך בספרו הארוך על הטור. וכ"כ כאן על הש"ע סק"ד וכתב ודלא כלבוש שלא הביא אלא הסברא הראשונה. והפר"ח או' ו' כתב דהעיקר כס' ראשונה אלא שיש לנו לחוש לס' זו כיון דמחייב עליה כרת אבל בגיד יש לאסור מעיקר הדין ודלא כב"י שכתב מצד חומרא יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' ו' וכן ראוי להורות ולהחמיר באיסור חלב וכ"ש בגיד הנשה. חכ"א כלל כ"ח או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ד' ועיין לקמן סי' ס"ה סעי' ז'.

א

ט) שם. ומוציאין ממנו כל החוטין וכו' עיין לקמן סעי' יו"ד ומשם ואילך.

א

י) [סעיף ג'] הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב והוציאו וכו' קודם שחיטה אבל אם לא הוציאו ניתר בשחיטת הבהמה. ב"י. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ח' הל"פ בסעי' ג' שפ"ד או' ו' והכריתי או' ז' כתב דזה תליא במחלוקת דסעי' הקודם לדעת הראשון שחיטה מתיר ולדעת הרמב"ם אינו מתיר. אבל הב"י כתב דגם לדעת הרמב"ם שהיא דיעה שנית של סעי' הקודם הכא שרי וכ"כ הש"ך שם. וכ"כ הפר"ח שם דזה לכ"ע שרי. וכ"כ זב"צ או' ג'.

א

יא) [סעיף ד'] איזהו חלב כל שהוא תותב. היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה. כשמלה הוא פרוש על הקרב. רש"י חולין מ"ט ע"ב. ש"ך סק"ז. שפ"ד או' ז' ור"ל פרוש ויושב על הקרב והיינו שקרום מפסיק בינו ובין הבשר וכמ"ש הטור וכן פי' הרשב"א בתה"ב דף ל"ז ע"א. ובכלל הקרב הוא הכרס והמסס ובית הכוסות. פר"ח או' ט' ועיין לקמן סעי' ח'.

א

יב) שם. קרום ונקלף. קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כ"כ. רש"י שם. ש"ך סק"ח. והטור כתב קרום ונקלף פי' שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו. וכתב הב"ח דמה שפירש"י הוא אליבא דר' ישמעאל אבל אליבא דר"ע גם רש"י יפרש כן כדברי הטור שהוא קרום תחתון שהחלב פרוש על הקרום וכתב וכ"נ עיקר. וכ"כ הט"ז סק"ה. פר"ח או' יו"ד.

א

יג) שם. ושלא יהא בשר חופה אותו. שאם הבשר חופה אותו אינו חלב אפי' היה תותב ומותר לדברי הכל. ב"ח.

א

יד) [סעיף ה'] האליה מותרת ובלבד שינקר וכו' דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מקרי חלב האליה אבל מה שדבוק על צד פנים של האליה הוא חלב גמור ואינו בכלל חלב האליה דלשון חלב האליה היינו האליה עצמה וחלב זה לשון מיטב הוא. ט"ז סק"ו.

א

טו) שם הגה. גם צריך להסיר חוטי האליה וכו' ומיירי גם בשור ועז דאע"ג דליכא בהו חלב מ"מ חוטין הללו יונקין מחלב הכליות וכן נהגו המנקרים לנקר תחת האליה של שור וכשב ועז מפי הטבעת ולפנים. שו"ג או' י"ד. זב"צ או' ד'.

א

טז) [סעיף ו'] חלב הכסלים וכו' בגמ' חולין צ"ג ע"א. האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים. ופירש"י תרבא דקליבוסתא עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין הנק"א ומחובר לחולית האליה מלמעלה ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לונבי"ל. והרמב"ם כתב פ"ז מה' מ"א חלב שבעיקרי הירכות מבפנים חייבים עליו כרת והוא החלב שעל הכסלים. והרי"פ פי' תרבא דקליבוסתא היכא דלייפין אטמתא וזהו חלב הכסלים. וכתב הר"ן שמה שאמרו וזהו חלב שעל הכסלים לאו למימרא שזה הוא עיקר חלב שעל הכסלים אלא לומר שאף זה מחלב שעל הכסלים. ב"י. ודא ודא חד שיעורא הוא שבסוף עצם השלישי הנקרא קולית יש עליו עוד עצם כנקבות בזכרות והוא המחבר הירך עם הגוף ואתו לפרושי דחלב הכסלים המפורש בתורה בפ' ויקרא ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהם אשר על הכסלים וכו' מתפשט עד לשם. שו"ג או' ט"ו.

א

חי) שם. וקרום שעליהם אסור. שם בגמ' חמשה קרמי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלי דכפלי (דהכסלים) ודכולייתא משום תרבא דביעי ודמוקרא (שעל המוח) משום דמא. ב"י. שו"ג או' ט"ז. ועיין לקמן סי' ס"ה סעי' א'.

א

יט) [סעיף ז'] חלב שתחת המתנים אסור. עיין בטור וב"י מה שהאריכו בזה.

א

ך) שם הגה. וסדר ניקור אלו החלבים וכו' ועיין בלבוש ססי' ס"ה שכתב סדר הניקור קחנו משם.

א

כא) שם בהגה. צריך ראיה מן הבקי בניקור וכו' ר"ל אחר שיהיה בקי בדיני ניקור אז ילך אצל הרב הבקי בניקור לראות בעיניו כיצד הסדר וחתיכת הבשר במקום שצריך לחתוך ולהוציא משם הגידים והחלבים ומקום גיד הנשה ויקח שטר ראייה מן הרב הבקי בניקור שהוא ג"כ נעשה בקי ואח"כ נותנין לו לנקר. וכן המנהג פה עה"ק ירושת"ו שאין נותנין לנקר אלא למי שיש בידו כתב ראייה מן הרב שהוא אומן ובקי.

א

כב) שם בהגה. אבל בחצי הבהמה של פנים אין בהם מחלבים אלו רק קצת וכו' ועל דבר הבשר שבין צלע י"א לי"ב בודאי יש שם חלב ופה המנקרים בשר האחוריים מנקרים את זה ולא הקצב וידוע שיש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה לצד הבטן ואם אין שם בעיר מנקרים היודעים לנקר אחוריים יעשו הצלע רק אחד עשר צלעות. נוב"י מה"ת חי"ד סי' ל"א. ועיין בתשו' חת"ס חי"ד סי' ס"ח שכתב בזה דודאי הבשר הזה צריך קצת ניקור ומפשיטים השלי"ם העור הדק מעליו שהוא קרוב לחלב הכסלים ומכ"ש בשר שסמוך לבטן שקרוב מאד לחלב הפריסה וצריך השגחה להפשיט משם השלי"ם ההוא והקצבים הישראלים בקיאים ואומנים בזה וכן מנקרים איזה גידי הדם בין צלע לצלע היורדים מהחזה וגם בזה בקיאים אך במקומות שאוכלים חלק האחוריים וממונים מנקרים בקיאין ע"ז אז מניחים אפי' צלע הי"ב לאחוריים ומוסרים אותו למנקרים ואין לקצבים אלא י"א צלעות בחלק הפנים ואין עליהם לנקר שום ניקור אבל במקומות שאין אוכלים אחוריים מפני טורח הניקור א"כ הבשר הנ"ל שניקורו קל ואין בו טורח וגם אינו חמור כ"כ והקצבים מנקרים אותו נאמנים עליו יעו"ש. והב"ד פ"ת או' ג' ופה עיה"ק ירושת"ו אין אוכלים חלק האחורים של כבשים ועזים רק של בקר מפני שהם ממון ישראל ויש הפסד גדול בדבר ויבא המנקר הבקי ומוסמך לנקר אותם בחנות של קצבים ואח"כ מוכרים הבשר אבל מה שצריך לנקר מחלק הפנים של כבשים ועזים כנז"ל מנקרים הקצבים בעצמן מיהו אין נותנין רשות למכור בשר כ"א עד שיתלמד לנקר מחלק הפנים של כבשים ועזים ניקור הנז' וגם שלא יצא עליו שם רע מעולם. ועיין לקמן או' נ"א ובהגה שבסוף סי' זה.

א

כג) שם בהגה. ויש נוהגים להפריד ג"כ הבשר הנדבק שם וכו' וכ"ה מנהג הספרדים.

א

כד) [סעיף ט'] חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה וכו' פי' קרום פרוס על הכרס וקורין אותו טרפה ליל"ך בל"א או נע"ץ ותחת אותו הקרום יש חלב דבוק בכרס עצמה ואסרו ר' אפרים ור' יואל התירו והאריך במרדכי בראיותיהם וק"ל כר' אפרים. ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"א בל"י או' ז' ביא"ב בשפ"ז או' י"ג. ומ"ש וק"ל כר' אפרים הוא ע"פ מה שפסק הש"ע והגה כר' אפרים ורק בני ריינוס נוהגים כר' יואל וכמ"ש בהגה.

א

כה) שם הגה. וכן המנהג בכל מקום מלבד בני ריינוס וכו' ולד"ה צריך להסיר הקרום שתחת המכסה ולא נחלקו אלא בחלב שתחת אותו קרום. ב"י בשם המרדכי. וכ"כ ד"מ או' ג' ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' י"ד.

א

כו) שם בהגה. מלבד בני ריינוס וכו' ואם רצו לבטל מנהגם ולנהוג מכאן ואילך לחומרא רשאין לעשות כן ואין בזה משום לעז וזלזול לראשונים. כנה"ג בהגב"י או' מ' בשם כמה גדולים ודלא כיש שכתב שאינם רשאים לבטלו. בל"י שם. ביא"ב שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקפ"ב או' ל"ח ובסי' תס"ח או' ס"ה.

א

כז) שם בהגה. ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בששים. ומ"מ אין אומרים בו חתיכה עצמה נעשית נבילה להצריך ס' נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בה אם אין בה עצמה ס' מאחר שרוב הפו' ס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב כר' אפרים לקמן סי' צ"ב. וכ"כ רש"ל פא"ט סי' נ"ד. ט"ז סק"ח. דמש"א דף קכ"א ע"א. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. בל"י או' ט' וכתב ודלא כפר"ח דכתב דאמרינן בזה חתיכה עצמה נ"נ. כריתי או' י"א. מש"ז או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' ט' והיינו לדעת הסוברים דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ בזה לא אמרינן אבל לפי פסק הש"ע לקמן סי' צ"ב סעי' ד' בלא"ה לא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב כאשר יבואר שם בס"ד.

א

כח) ומ"מ כתב שם רש"ל שלענין מה שאנו ק"ל חלב טהור סותם הנקב כדאיתא רסי' מ"ו אף חלב זה אינו טהור לענין שיוכל לסתום נקב כיון דלר' אפרים חלב מה"ת הוא וענוש כרת. ט"ז שם. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י שם. אבל לבני ריינוס שאוכלים אותו סותם כמ"ש לעיל סי' מ"ח או' י"ב יעו"ש.

א

כט) וכתב ב"י בשם האגודה בערפור"ט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגין להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבשוליהם אך הכרס אין אוכלים בבואם לקהלות עכ"ל. והב"ד הט"ז סק"ט והש"ך ס"ק י"ב ועי"ש מ"ש בזה. ולי נראה לפרש דמ"ש אין נמנעין וכו' היינו תבשיל בעלמא דאין בו כרס משום דלא בכל פעם אוכל אדם כרס כ"א פעם א' בשנה ואזלינן בתר רובה אבל תבשיל שיודעין שיש בו כרס אין אוכלין.

א

ל) [סעיף יוד'] קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס וכו' פי' בכל מקום הן צד הנגלה הן צד הנסתר דהיינו במקום שדבוק לכרס. ט"ז סק"י. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ט"ז בל"י או' י"א. ור"ל דחלק העב מטחול דבוק לכרס ושם אין כולו דבוק אלא קצת רוחב שם דבוק וקצת שם גופא אין דבוק. מש"ז או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' י"ז. ועיין לעיל סי' מ"ג או' ה'.

א

לא) ואם ניקב הכרס אין מועיל סתימת הטחול דלא כיש מי שהתיר בזה. ט"ז שם. לה"פ שם. וכ"כ לעיל סי' מ"ח או' י"ג בשם כמה פו' יעו"ש.

א

לב) שם. חייבין עליו. היינו כשיש חלב דבוק בכזית דקרום עצמו אינו אסור רק מחמת חלב הדבוק בו. כריתי או' י"ג.

א

לג) שם. והחוטין שבתוכו אסורין וכו' פי' מדרבנן וכן כל שאר החוטין האסורין משום חלב אינו אלא הרחקה מדרבנן דחלב אסרה תורה ולא חוטין. פר"ח או' י"ז. ואם נצלה או נמלח הטחול בלא ניקור ית' לקמן סי' ע"ד או' ג' ואו' ד' יעו"ש.

א

לד) [סעיף יא'] נוטל ראש הגיד וכו' וצריך להזהיר השוחטים (ר"ל הקצבים) לנקר כל הטחולים בעודם לחים וסמוך להוצאתם מן הבהמה כדי שיקל בידיהם המשכת אותם החוטים לבלתי יכרתו באמצעם. תשו' דבר שמואל סי' שנ"ש. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ב. מחב"ר או' י"א. ביא"ב בשפ"ז או' י"ח.

א

לה) ולא הצריכו חטטה בחוטין שבתוכו שכך קבלו שאין בהם חשש חלב כלל. דב"ש שם. מחב"ר או' ט'.

א

לו) לרובא דרבוותא איסורא דהני חוטי מדרבנן ונקטינן בספיקן לקולא. דב"ש שם. מחב"ר או' יו"ד.

א

לז) שם. ונמשכים עמו ג' חוטין שבתוכו וכו' ראיתי אומן בקי בזה שהיה חותך קצת בשר סביב הטחול ואח"כ מושך ראש הגיד ובזה נקל שימשכו עמו כל החוטין הדקין ולא יפסק שום א' מהם. מחב"ר או' ח' בשם מוהר"א אזולאי בהגהו' כ"י. זב"צ או' ה'.

א

לח) [סעיף יב'] הכוליא יש עליה ב' קרומים וכו' ויש מחמירין לחטט אחריו. וכן נהגו להחמיר בכל גבולנו לחטט אחריו ולנקר כל לובן שבכוליא. שו"ג או' ל"ד. וכ"כ זב"צ או' ו' שכן מנהג עיר בגדאד יע"א.

א

טל) שם בהגה. יתרת הכבד יש מצריכין לנקר קרום העליון שלצד הכבד וכו' ואם נתבשל חצר הכבד עם שאר בשר ולא ניטל הקרום שלו ואין בחתיכה עצמה ס' נגד הקרום הדבוק בה אמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד כל החתיכה. רש"ל פ' נ"ה סי' ד' ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' י"ט. והיינו לדעת הסוברים דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ כמ"ש לקמן סי' צ"ב סעי' ד' אבל לדעת הש"ע שם דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב א"צ ס' רק נגד הקרום הדבוק בה אבל מ"מ החתיכה עצמה אסורה דלא כמ"ש שם בש"ע וכאשר יבואר שם בס"ד.

א

מ) שם בהגה. אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומים דלמא אתי למטעי ובדיעבד א"צ ס' רק נגד צר הכבד. ט"ז ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ו. ביא"ב בשפ"ז או' ך' זב"צ או' ז' ור"ל כיון דגזירה הוא דלמא אתי למטעי דיעבד אין איסור. מש"ז או' י"ב. ביא"ב שם.

א

מא) [סעיף יג'] חוטין שבעוקץ וכו' ר"ל שראשי החוטין הללו מתחילין מן העצם המחבר השוק עם הגוף ועצם זה הוא הנקרא הנקא בלע"ז. שו"ג או' מ"א.

א

מב) שם. וראשו האחד מחובר לשדרה. ר"ל ראשו של כל אחד ואחד מחמשה חוטין הללו. שו"ג או' מ"ב.

א

מג) שם בהגה. ויש מקילין באלו החוטין וכו' וטוב להחמיר. והיינו דלדעת המחמירין צריך לחטוטי בין בעיקרן של אלו החוטין בין בסופן עד שהן כלין ולדעת המקילין א"צ לחטט כ"א בעיקרן בלבד. שו"ג או' מ"ה.

א

מד) שם בהגה. וטוב להחמיר. וכן המנהג לחטוטי בין בעיקרן בין בסופן. שו"ג או' מ"ג.

א

מה) [סעיף יד'] חלב הקיבה שעל הקשת אסור וכו' פירש"י הקיבה עשויה כקשת מבחוץ היינו שעל הקשת ומבפנים לעיגול היינו שעל היתר והרמב"ם פירש שעל היתר היינו חוט משוך כמו יתר. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' כ"א. ועיין לעיל סי' מ"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

א

מו) שם. ושעל היתר אסור ממנהג וכו' כ"כ רש"י חולין ן' ע"א דלדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן. וכ"פ הרא"ש ורי"ו וכ"ד סמ"ג וסמ"ק כמ"ש בב"י ולכן חשש להם הש"ע לכתוב רק ושעל היתר אסור ממנהג וכו' ורמ"א כתב שבמדינא אסור וכמ"ש באו' שאח"ז.

א

מז) שם הגה. וי"א שמדינא אסור ולכן אין להקל בו. כלומר אם לא היה אסור מדינא דאנן גררינן אחר בני בבל אלא ממנהג לבד המיקל לאכלו לאותו חלב אינו מפסיד אבל כיון דמדינא אסור אין להקל בו. שו"ג או' מ"ח.

א

מח) [סעיף טו'] חלב שעל הדקין אסור וכו' ויר"ש יצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן. מפשט לשון זה משמע דצריך לגרור כל החלב שעל שתי אמות הנז' ומ"ש בהגה וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וכו' הוא מיקל על דברי הש"ע וכ"מ מדברי השפ"ד או' י"א. ועיין באו' שאח"ז.

א

מט) שם בהגה. וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וכו' בתשו' שב יעקב סי' כ"ו השיג על הגה זו ומסיק דריש מעייא לפירש"י שהוא תחלת יציאתן מן הקיבה שם גם השומן שתחת הקרום אסור רק לפי' הגאונים שהוא סוף המעיים דהיינו תחלת המעי שיוצא בו הרעי שם השומן שתחת הקרום שרי יעו"ש. וכן במשנה למלך פי"ג משגגות האריך המגיה שם בזה ומסיק דבאמה שלצד הקבה שזהו דעת רוב הפו' בריש מעיא נהוג עלמא לגוררו לגמרי אבל לצד הכרכשתא לא נהוג לגרור רק מלמעלה יעו"ש. מיהו הפליתי או' ו' האריך הרחיב בענין זה וכתב להשיג על דברי שב יעקב הנז' וליישב דברי מור"ם ז"ל יעו"ש וכ"ה נמי דעת השפ"ד או' י"א כדברי מור"ם ז"ל וכ"פ חכ"א כלל כ"ח או' ח' והרב ערוך השלחן או' מ' כתב אחר שהביא דברי הפו' המסכימים לדברי מור"ם ז"ל דמלשון הרא"ש משמע דבאמת אלו כל החלב אסור יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא והיכא דנהוג נהוג. ולענין אם חלב זה סותם כבר כתבנו לעיל סי' מ"ו או' ט"ו ואו' ט"ז יעו"ש.

א

נ) שם בהגה. ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין וכו' וכן המנהג פה עה"ק ירושת"ו לנקר כל פני הדקין בין בכבש ועז וטלי וגדי. שו"ג או' או' נ"ד. ור"ל אף הספרדים כמבואר בדברי הרב הנז'.

א

נא) בעה"ק ירושת"ו בזמן הרב המופלא כמהר"א יצחקי ז"ל הסכימו שלא ימכרו בחנות כ"א בשר מנוקר שעד אותו זמן היו מוכרים הבשר בלתי ניקור זולת הקונה היה מוליך הבשר אצל המנקר ומנקרה ורבני הדור נתברר להם שכמה פעמים נכשלו בני אדם לאכול הבשר בלי ניקור וע"ז נתוועדו יחד ועשו הסכמה בכל מיני חומרות ואלות ושמתות שלא ימכרו בחנות בשר בלתי מנוקר. אדמת קדש ח"א סי' ט"ז. ועיין לעיל או' כ"א ואו' כ"ב ובהגה שבסוף סי' זה.

א

בנ) שם בהגה. אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש. עיין פ"ת או' ו' מ"ש בשם עה"ג סי' ס"ו ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ט' שיש חילוק בין דברי הש"ע לדברי מור"ם ז"ל אי בעינן ס' בכל חתיכה וחתיכה נגד האיסור או בכל החתיכות יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

א

גנ) [סעיף יז'] נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין א' וכו' וחלב גמור אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר ויש להזהיר למנקרי בשר בזה. שפ"ד או' י"ד. חכ"א כלל מ"ז או' ה' זב"צ או' ח' אלא יגררו אותו בענין שלא יהיה בו דוחקא דסכינא ובדיעבד ידיחו וישפשפו אותו המקום היטב ולא סגי בהדחה לבד דדוקא בדם מהני הדחה דנוח להעבירו משא"כ בחלב. חכ"א שם.

א

דנ) [סעיף יט'] על אלו הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר. משום דלא אסרינן ליה אלא משום שמא ישכח מלשפשפו היטב. ט"ז ס"ק י"ד. לה"פ או' כ"ג. ביא"ב בשפ"ז או' פ"ד.

א

הנ) שם. אלא מלמדים אותו וכו' ומה"ט פסק בתשו' עה"ג סי' ט"ו בטבח שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר מג' ימים אחר השחיטה שא"צ להעבירו רק מלמדין אותו וכו' אם לא משום גדר יעו"ש. פ"ת או' ח' ועיין לקמן סי' ס"ט סעי' י"ב וסעי' י"ג.

א

ונ) [סעיף ך'] אין מולחין וכו' ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי קליפה. ומיהו לקמן סי' ק"ה סעי' ט' כתב כדי נטילה וית' בדברינו לשם בס"ד.

א

זנ) שם בהגה. מאחר שיש מתירין אפי' בלא קליפה וכו' פי' במליחה אבל בבישול ודאי צריך ס' ואמרינן בו חתיכה עצמה נעשית נבילה. ט"ז ס"ק ט"ו. ובענין חנ"נ עיין לקמן סי' צ"ב סעי' ד'.

א

חנ) [סעיף כא'] טבח שדרכו לנקר בשר וכו' אם הוא כשעורה מעבירין אותו. ומשמע דכשעורה להעבירו צריך במקום אחד. ער"ה או' יו"ד. זב"צ או' ט'.

א

טנ) מנקר שנטל קבלה על סדר הניקור ומצאו אחריו חלב וקצת מן הבשר הנ"ל שניקר נאכל והבשר שהיה בעין אף שהיה מלוח היו חתיכות שלימות ויש בכל חתיכה ס' נגד החלב שבו אך הבשר שכבר נתבשל נחתך לחתיכות קטנות ואפשר שלא היה ס' בכל חתיכה. הכלים שנתבשל בהם בשר שניקר קודם אותה חתיכה שנמצא בה חלב בודאי מותרים דאמרינן השתא הוא דאיתרע כמ"ש הש"ך סי' א' סק"ח ובסי' קי"ט סק"ל אך הכלים שנתבשלו בהם חתיכות שניקר אותם אחר שניקר החתיכה שנמצא בה חלב אסורים אם יש לספק שאין בכל הקדרה אף עם המרק ושאר דברים ס' נגד החלב אבל אם זה ברור דבכל הקדרה יש ס' אלא שיש ספק שמא אין בחתיכה עצמה ס' יש להתיר משום ספיקא דרבנן. שו"ת גבעת שאול סי' י"ב. פ"ת או' ט'.

א

ס) שם הגה. וחזרתו לכשרותו וכו' עיין ב"י בסי' זה ולקמן בש"ע סי' קי"ט וחו"מ סי' ל"ד סעי' ל"ד יעו"ש.

א

סא) שם בהגה. ומנהג כשר הוא שהטבח המוכר בשר ינקרנו קודם וכו' וכ"ה המנהג בעה"ק ירושת"ו כמ"ש לעיל או' נ"א יעו"ש.

א

סב) ומשמע בב"י דהנשים יכולות לנקר הבשר וכ"ה המנהג בעיר בגדאד יע"א ואגפיה ונראה דה"ד באשה חכמה ויר"ש דלא לכל מוסרים איסור חמור כזה שיש בו לאו וכרת וזה שכתבנו למקום שיש להם מנהג כזה אבל פה עה"ק ירושת"ו המנהג שלא לנקר אלא אנשים יר"ש שיש להם כתב קבלה מהרב כמ"ש לעיל או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ז.

א

שור וכו' וה"ה שאר בהמה טהורה בכלל אותו סוג ובו איסור חלב:

ב

ושל שאר מינים מותר חיה בכלל מותר ובהמה טמאה ג"כ אין בה איסור חלב ודחקו הש"ך וט"ז למצוא נ"מ אי אסור משום חלב או בהמה טמאה. והנ"מ שכתבתי לעיל סי' ס"ב לענין אמ"ה גם בזה שייך דלישראל מומר יש לו בתוך ביתו חתיכות הרבה מן בהמה טמאה אבל מהחלב לית לי' אי מותר למכור לו חלב ולית ביה משום ל"ע לא ת"מ דאי אין חלב חל בטומאה א"כ מותר למכור לו חלב דהא טמאה בלא"ה שכיח לי' ולית כאן תרי עברי דנהרא אבל אם הי' חיסור חלב אסור למוכרו לו חלב דהא חלב אין מצוי לו ואין לו בביתו והוא תרי עברי דנהרא ואסור וק"ל:

ג

אם הפריס מפני מראית עין ולכך קלוט בן פקועה דליכא מראית עין כדלעיל סי' י"ג חלבו נמי מותר דדכרי אינשי רשב"א

ד

וי"א אם שלמו לו כו' זהו דעת הרמב"ם ורוב פוסקים חולקים והפ"ח טען עליו קושיא חזקה ועיין פלתי מ"ש בישובו וראי' לדבר מגמ' וישוב נכון על קושי' פר"ח

ה

חלבו אסור עיין פלתי שאינו אסור רק כמות החלב שהיה בעת שחיטת אם אבל ולד כנתגדל אח"כ וחלבו גדול כמות זהו אינו אסור ולכך אם נכל לקדירה לא משערינן לחסור רק כמו שהי' בשעת שחיטת אם ולא כפי שהוא לפנינו ע"ש

ו

וחלב נפל והיינו נוסף על איסור נבילה יש איסור חלב ונ"מ אי אסור משום נבילה או משום חלב עיין ריש סי' זה ולק"מ:

ז

והוציאו היינו קודם שחיטה האם אבל אח"כ תלי' במחלוקת הנ"ל לדעת הראשון שחיטת האם מתיר ולדעת הרמב"ם אינו מתיר:

ח

תותב וכו' עמ"ש בסי' זה ס"ט בפי' דברים אלו

ט

חלב שתחת המתני' ואעפ"י שבשר חופה אותו וקיימ"ל אינו חלב מ"מ בהמה בחי' אפרוקי מפרק גמ' ופוסקי' ומכח זה נולד כמה חומרת בדיני ניקר אצל מנקרים כי דבר ספק אי חיפוי הקרום קרוי חיפוי בשר. וגם קצת מחמירים להניח צלע א' לאחורי' כי חשבו החלב שבתוך צלע אולי בחייה אפרוקי מפרק ועיין תשובת מ"ב סי' ס"י.

י

חלב הדבוק וכו' דע כי בזה נחלקו רבינו אפרים ורבינו יואל והוא ר"א מפרש תותב שפירושו שמלה והוא המכסה שקורין פריסה של חלב הפרוס על הכרס ותחתיו קרום. ותחתיו חלב דבוק בכרס ונקלף הימנו וזהו ונקלף והיינו תותב קרום ונקלף ולכך אסור החלב הדבוק אבל רבינו יואל פי' תותב שמלה הנ"ל ולו יש קרום שנקלף הימנו מאותו פריסה אבל החלב הדבוק לכרס מזה לא דברו חז"ל כלל והוא רק שומן בעלמא הדבוק בבשר הכרס ועיין פלתי שכתבתי שנראה שרוב מחברים ס"ל כר"י ועיין לקמן סי' מ"ח מ"ש בזה לשיטת הרמב"ם

יא

לבטלו בס' ודעת מהרש"ל דלא אמרינן בי' חנ"נ והפר"ח מחמיר ועיין פלתי שכתבתי שאין לחלוק על מהרש"ל

יב

אבל אין אוסרין כלים ועיין פלתי אף התבשיל שנתבשל עמו נהגו להתיר ע"ש

יג

חייבין עליו היינו כשיש חלב דבוק בכזית דקרום עצמו אינו אסור רק מחמת חלב הדבוק בו

יד

אסור מהדין שהוא תותב קרום ונקלף הוא לכ"ע חלב גמור:

טו

ממנהג היינו היכי דנהגו לאסור כר"י בקרום ונקלף נהגו לאסור ובמקום דלא נהגו מותר כי העיקר כר"ע דקרום ונקלף בלי תותב לא שמי' חלב:

טז

שמדינא אסור דאנן גרירין בתר בני בבל והם גרירין בתר ר' ישמעאל דס"ל קרום ונקלף קרוי חלב ועיין פלתי דהוכחתי בהא דוקא אמרינן לאסור אבל לא בשאר חלבים שהם קרום ונקלף:

יז

אבל לא בשומן הדבוק ואם שם תחוב מחט וחלב ההוא סותם מותר דחלב טהור הוא ועיין פלתי באורך כי הרב בעל שב יעקב ביקש לאסור אף מה שתחת הקרום ואין נראה ואם נמצא נקב במחט עובר עד למעלה מקרום עיין פלתי שדעת בעל שער אפרים להתיר ומכ"ש אם נמצא לצד חלחלת וכרכשתא וכן הסכים הפ"ת בק"א עמ"ש בפלת':

יח

אין מדיחין בו בשר אפי' שהוא נזהר להדיח תמיד בשר קודם חלב גמר':

יט

בסכין אחד וכו' ועיקר היתר שאין חותכין חלב גמור רק גיד וגם רק גוררין וליכא דוחקא דסכינא:

א

וי"א שאם שלמו חדשיו וכו' חלבו אסור וכו' זהו היא דעת הרמב"ם דס"ל לחלק דאף דקי"ל כר' יהודא דבן ט' ניתר בשחיטת אמו מ"מ חלבו אסור #ו) וכבר תמהו כל הפוסקים ובגמ' דחולין דף צ"ב אמרינן דפליגי ר"מ ור"י בחלבו דשליל ואמרינן מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ ור"י לשיטתן הרי דתלי זה בזה וכיון דולד מותר בשחיטה אף החלב מותר והאריכו בזה האחרונים. ואני הבאתי ראיה #ז) לדברי הרמב"ם מהא דאדרינן בדף ע"ד ע"ב דפליגי ר"י ור"ל לדברי המתיר בחלבו אי מותר בדמו דלר"ל אף דמו מותר כחלבו ופריך ר"י דתנן קורעו ומוציא את דמו אר"ז לומר שאין ענוש כרת פי' וזהו כונת ר"ל דאמר מותר היינו שאין ענוש כרת ופה"ג למאן קאמרי לר' יהודא לא יהא אלא דם תמצית דס"ל לר"י בכרת וקשה מאי קושי' למאן קאמרי לר' יהודא לא לר' יהודא קאמרי אלא לדידן דקי"ל בהא דחלבו מותר כר' יהודא וע"ז קאמר ר"ל לדידן ליכא כרת בדם דהא אנן לא קי"ל בהא כר' יהודא דדם תמצית בכרת רק אזהרה בעלמא ומה בכך דר"י ס"ל בכרת וכי בשביל שאנו קיימי לן כר' יהודה בהך דחלבו מותר אנו אחראין לפסוק כל מילתא דר"י בש"ס ולכך הכריח הרמב"ם דעתו דלהלכתא לא קיימ"ל כר' יהודא וחלבו באמת אסור והא דפליגי ר"י ור"ל אי דמו כחלבו או לא לא לדינא פליגי דלדינא שניהם אסורים רק פליגי ופלפלו אליבא דר"י דסבירא ליה חלבו מותר איך ס"ל בדם אי מותר או אסור ופה"ג מקורעו ומוציא דמו בבן ח' דליכא בהו פלוגתא כלל כמו שכתב רש"י וקאמר הגמ' דר"ל דס"ל מותר היינו לפטור מכרת וזהו הכל לר"י דלדידן הכל אסור ופריך הגמ' שפיר לר' יהודא הא דם תמצית בכרת ואתי שפיר ודברי רמב"ם מוכרחים: ובישוב #ח) גוף הקושיא והענין בגמ' כהנ"ל נראה דס"ל לרמב"ם בהא דפריך הגמ' ריש פרק ג"ה וקסבר ג"ה נוהג בשליל ופריך מי מצי וכו' מדקתני סיפא ונוהג בשליל מכלל דרישא לא בשליל עסקינן הכי קאמר דבר זה מחלוקת ר"מ ורבנן והקשו התוס' הא דבריהם איירי בנשחט האם אי שחיטתו מתרת וכאן איירינן בנוהג בשליל קודם שנשחטה האם וע"ש בתוס' מה שכתב כי קושיא גדולה הוא (ול"ל כמש"ל בסי' ס"ב דהיכי דיש היתר לאיסורו לא שייך איסור בב"א וא"כ קשיא ליה לגמ' כיון דיש מציאות היתר לאיסורו ע"י שחיטת אם תו לא שייך איסור גיד ואיסור מוקדשין איסור בב"א דא"כ גם לר"מ דסבירא ליה נוהג בשליל קשה דהא מכל מקום מודה בשוחט האם בהיות בן ה' ו' שחיטת אמו מתרת ועדיין אף לר"מ לא הוי איסור בבת אחת) וליישבו נראה דהא דאר"א מחלקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו כפשטא דפשיטא מה קמ"ל אם אין שחיטת אמו מתרת מהכ"ת יהיה החלב מותר הא היא כשאר בהמות דעלמא אלא כך הפי' הא דס"ל לר"י דאף בן ט' שחיטת אמו מתיר משום דקשיא הא דכתיב כל בבהמה תאכלו להתיר חלבו הא חדשים גרמי' ליה וכל זמן דלא שלמו חדשיו לית ביה איסור חלב כלל ואי אית ליה החדשים הא תו ליכא שחיטת אם מתרת (ולומר בן ט' ומת זהו לא שייך דאפשר דהא דאמרינן לר' יוחנן חדשים גרמ' היינו חדשי' חיים ועוד מי יודע אולי מת כבר במעי אמו מכמה חדשים וכצ"ל דאל"כ למה מוקי פלוגתא דר"י ור"ל בתלש חלב בן ט' חי דהוא קצת רחוק במציאות ולא חלב בן ט' מת אי מותר או אסור דלר"י אסור ולר"ל מותר דאויר חי בעינן אלא דזה אינו מי יודע דחי כ"כ אולי בהיותו בירחים קדמונים מת) ועכצ"ל דאף בן ט' שחיטת האם מתרת רק עדיין י"ל דלמא באמת אין מתיר וכל בבהמה לא קאי על היתר חלב רק על היתר גיד ולזה לכולי עלמא לא בעינן חדשים כמו שכתבו תוספת ומחברים רק לר' יהודא לשיטתו דסבירא ליה גיד אינו נוהג בשליל ול"ל דקאי על גיד וע"כ על חלב אבל ר"מ לשיטתו דסבירא ליה נוהג בגיד ואם כן יש נפרש קרא על גיד ור"מ סבירא ליה באמת דאין שחיטת אם מתיר בן ט' ודברי הגמ' מיושבים היטב הואיל ור"מ ור"י מחולקים בגיד אי נוהג בשליל אזלי לשיטתן לפלוג אי חלב בן חי ניתר בשחיטת אם וקושית גמרא שפיר דמוכח מהך דהלכו לשיטתן וכדומה דר"י פליג לגמרי אי גיד נוהג בשליל #א) וקושי' התוס' מיושב היטב היטב: והנה הרמב"ם בחר בדברים אלו במקצת מבלי לפרש כפירש"י דר"י ור"מ לשיטתן דזה ס"ל בן ט' שחיטת אם מתרת אף חלב מותר ולר"מ דאין מתיר אף חלב אסור דא"כ חד פלוגתא והיא היא ומה קמ"ל אלא ס"ל דהכל אליבא דר"י דס"ל בן ט' שחיטת אמו מתרת מ"מ לשיטתו נחלקו ר"מ והוא והיינו להתיר בבהמה תאכלו לחלב דוחק ויותר מסתבר להתיר גיד דלית ביה כרת משנתיר חלב דאית ביה כרת רק ר"י לשיטתו דסבירא ליה דבלאו הכי אין גיד נוהג בשליל ואין צריך התירא ועל כרחך להתיר חלב ור"מ סבירא ליה נוהג איסור גיד בשליל ומוקמינן קרא להתיר גיד אבל חלב אסור וא"ש הלכו לשיטתן והגמרא דייק שפיר דר"י סבירא ליה דאין גיד נוהג בשליל אפי' בלי שחיטת אם דאל"כ מנלן להתיר חלב וא"ש: וא"כ אנן פסקינן כסתם משנה דג"ה נוהג בשליל א"כ מוקמינין בבהמה תאכלו לג"ה דשחיטה מתיר אבל לא לחלב דיש בו כרת ואף דקי"ל שחיטת אם מתיר בן ט' מ"מ חלב אינו מתיר רק גיד וכ"פ הרמב"ם דמיד הולד בני שחיטה וכן ג"ה כמ"ש המ"מ אבל לא חלב ודבריו מיוסדים כהלכ' ודור: אמנם הרב פר"ח טען מ"ש בגמ' אהך איבעי' על בן פקועה שהוציא ידו דאסור מה לחוש לזרעו מי נימא הא בעלמא נמי מכח חלב ודם קאתינן או דלמא התם תרתי והכא תלתא ופריך הגמ' למאן אי לר"מ איסור דם וחלב איכא איסור יוצא ליכא אי לר"י איסור יוצא איכא איסור חלב ליכא #ב) והקש' הפ"ח לשיטת הרמב"ם הא י"ל האיבעי קאי לדידן דקי"ל דחלב אסור ושחיטת אם מתיר לולד וא"כ יש כאן תלתא יוצא וחלב ודם וקו' עצומה וצריך נגר למפרקיה: ואני #ג) חשבתי ליישב דודאי הא דאמרינן דבן ט' מת שחיטת אמו מתיר אף החלב משא"כ בבן ט' חי הוא דעיקר איסור חלב תלוי כשקרוי שור דכתיב חלב שור וכו' ושור בעינן לידה ואז קרוי שור דכתיב שור וכו' כי יולד ועיין בדברים הללו חדושי רשב"א לחולין ר"פ ג"ה. ולכך בבן ט' מת דאין עליו שם שור מסתברא שחיטת האם מתיר אבל בבן ט' חי דיכול לשוחטו דקי"ל ד' סימנים אכשר בי' רחמנא והרי היא בעל חי גמור א"כ קשה לומר דשחיטת האם יתיר חלבו והרי הוא שור גמור. אך זה למ"ד ד' סמנים אכשר רחמנא אבל לפי שיטת החולקין דלא מהני בו שחיטה והרי הוא כשחוט ועומד עד דשאיל בגמ' דיהיה נחשב אוכל למנות בו ראשון ושני פשיטא די"ל דשחיטת אם יתיר והרי הוא כבשרא בדיקלא ולא קרינן בי' כל בבהמה תאכלו והנה לדעת הרי"ף ורמב"ם הא דאמר ר' משרשיא בן פקועה שבא על הבהמה אותו ולד אין לו תקנה לא ס"ל ד' סימנין אכשיר רחמנא ופליגי ולפ"ז קו' הנ"ל מיושב דשם בבהמה המקשה מתחלה קאמר הגמ' מה לחוש לזרעו וכה"ג אלימא דבא על בהמה דעלמא הא א' ר"מ בן פקועה שבא על הבהמה דעלמא אותו ולד אין לו תקנה אלא דבא על בהמה דכותי' וכו' מיהו שאר בהמות לאו מכח חלב ודם קאתיא או דלמא הכא תלתא וכו' והא דלא משני דשם דבא על בהמה דעלמא ואליבא דמ"ד דפליגי אר"מ דס"ל ד' סימנין אכשרי רחמנא צ"ל דידע הגמ' הנך איבעי' לכ"ע אזלי אפי' לר' משרשיא ולפ"ז שפיר פריך אי לר"מ וכו' אי לר"י איסור חלב ליכא ול"ל כקו' הפר"ח לדידן דס"ל כר' יהודא ומ"מ חלב אסור דהא איבעי' קאי אף לר' משרשיא ואליבא דכ"ע שחיטת האם מתיר החלב כמו ולד: ובזה י"ל ג"כ בקושיא הנ"ל דבלא"ה כתב הרשב"א בג"ה דסוגי' דריש פרק ג"ה פליג אר"א א"ר אושעי' דהלך ר"י ור"מ לשיטתן וכו' וס"ל לרמב"ם ר"א אמר ר' אושעי' ס"ל כר' משרשיא א"כ פשיטא דאזל ר"י לשיטתו דאם שחיטה מתיר והוו כבשר בדיקלא גם החלב ניתר וכו' אבל סוגיא דריש פרק ג"ה ס"ל ד' סימני' אכשר רחמנא א"כ ל"ל הלך ר"י לשיטתו דלאו זה בזה תלי' דהא מ"מ בעל חיים הוא ויכול לשוחטו ואף החלב אסור וע"כ צ"ל בלא"ה פליגי אי גיד וחלב נוהג בשליל ולא מטעם התרת שחיטת האם כלל ושפיר פריך והא מפליג פליגי ולפי זה לפי דקי"ל ד' סימנים אכשרי רחמנא אמרינן פלוגתא אחרת בין ר"מ לר"י אי נוהג בשליל ולכך אף דקיימ"ל לענין שחיטה כר"י לענין נוהג בשליל פוסק כר"מ כסתם משנה וא"ש: ועוד י"ל #ד) בקושית הפר"ח באיסור יוצא איכא וכו' כך דודאי אף דלרמב"ם דס"ל בשחט אם ולד מותר בני שחיטה מ"מ החלב אסור היינו החלב שהיה אז כיון שהוא חלב אין שחיטתו מתירתו אבל מה שנתגדל ורבה אח"כ לכ"ע מותר דהא הולד כשחוט דמי וכי אמרה תורה חלב שנתגדל באוכל לאחר שחיטה חלב שור כתב רחמנא ולא זה שהוא רק חלב אוכל גמור הלא אין כאן שור חי וחלב שור חי כתב רחמנא וזה פשוט. והנה הא דס"ד בגמרא לאסו' החלב משום דיונק מהחלב ע"כ דקים ליה דאין כל האברים שהחלב יוצא משם ס' נגד החלב דאל"כ פשיטא דמותר לבטל ועיין לעיל סי' י"ו מ"ש באריכות באחרונים רק זה ברור דחלב של בן ט' ואברים של בן שתים שהוא אז בהמה גדולה ס' דכל הולד ממש מצער היא נגד מה שגדל אח"כ עד שראוי להיות מניקה אך בשאר בהמה מ"ש כמו דמתגדלים האברים כן מתגדל ג"כ החלב והכל בערך אחד ושומר מידתו בעת היריון כן בעת הגידול כו' יזקין וזהו בכל בהמות אבל בן פקועה לר' יהודא דמותר בשחיטת אמו והרי הוא כשחוט אף שתאסר החלב אינו אסור אלא החלב שהו' בעת שחיטת אם שהיה מצער למאוד וכעובר במעי אמו אבל לא הגדל אח"כ ובין כך גדלו כל האברים וחלב עצמו עד שהגיע לזען לחלוב והחלב מאותו זמן מותר כהנ"ל ומצטרף להיתרא וא"כ פשיטא דאותו החלב בזמן לידה אסור בטל בס' ושפיר פריך הגמ' לר"י איסור חלב ליכא ודוק כי הוא נכון וברור:

ב

תותב קרום ונקלף כן הוא לשון הטור ג"כ #ה) ויש לדקדק כיון דדעתו דעת אביו הרא"ש דאנן נוהגין איסור בין דאקשתא ובין דאייתרא והיינו כמ"ש רש"ל וכל המחברים דנהג כר' דאמר קרום ונקלף הוי חלב ולאייתורא הוי קרו' ונקלף א"כ הרי מנהגם לתפוס לדינא כר"י דקרום ונקלף איך סתם הטור כאן דבעינן תותב לאסור החלב הלא נהיגינן כר"י דקרום ונקלף לחוד הוי חלב #ו) וצ"ל דס"ל לטור אף דנהגי לאסור דאייתרא משום דהוי קרום ונקלף לא בכל דוכתא נהיגו לאסור קרום ונקלף גרידא רק גבי אייתרא דיש לטעות להתיר דאקשתא נמי ושם הוי חלב של תורה אבל בעלמא לא נהיגי לאסור קרום ונקלף ולכך פסק הטור בפשיטות דבעינן תותב לכ"ע. ואמת כי מדברי רש"י לא משמע כן רק דס"ל להחמיר כר"י אבל מדברי תוספת יש ראי' למ"ש דמפרשי להך לישנא דאייתרא פליגי דהפי' בניחותא אינהו בני א"י אכלו להו ולדידן בני בבל לא סתום וקשה למה הא דאסר משום דנהיגי כר' ישמעאל אבל למה לא יסתום הא לא הוי תותב ולכ"ע מסתם סתים (וע' לעיל סי' מ"ח מ"ש בזה) ואף ר"י מודה וצריך לדחוק הואיל דנהיגי לאסור דאייתרא משום גזרה דאקשתא ובעלמא קרום ונקלף מותר אף לענין סתימה יש לגזור דאייתרא אטו הך דאקשתא וזהו תותב ואינו סותם ודו"ק:

ג

לבטלו בס' והט"ז ורש"ל כתבו דמ"מ לא אמרינן בי' נ"נ והפר"ח החמירו כיון דלדידן חלב גמור למה לא נימא נ"נ ואין להחמיר דרא"ש ופוסקים מפורסמים סבירא לה בתותב קרום ונקלף כר' יואל דהקרום נקלף מן החלב ולא שתח' הקרום דבוק חלב וצריך קליפה מהבשר וכן כתב הטור להדיא בפי' תותב קרום כר' יואל וכפירוש רש"י וכן מורים דברי רשב"א דכתב דלכך חלב טמא אינו סותם דמפסיק הקרום בין לבין חלב וקשה הך חלב שתחת הקרום ולדעת רבינו אפרים חלב טמא גמור הוא למה אינו סותם וכללא אמרו חלב טמא אינו סותם והא בזה אין קרום מפסיק (ועיין מש"ל בסימן מ"ח בזה דגזירה הוא אטו שאר חלב טמא וזה דוחק) וע"כ צריך לומר כרבינו יואל ולכך כיון דהעיקר כר"י אין להחמיר:

ד

אבל אין אוסרין הכלי ודעת הש"ך דאפי' אם נתבשל ואין ס' נגדו מכל מקום מותר והפר"ח דעתו לאסור דטעם כעיקר דאורייתא ולפי מה שכתב בס"ק קודם דרוב פוסקים מורים כר' יואל אתי שפיר גם בלאו הכי צריך עיון לקמן סי' צ"ח אם חלב בבשר לענין טעם כעיקר מיקרי מין שאין במינו דלמאן דאמר דהוי מין במינו לא שייך טעם כעיקר:

ה

שהוא סוף המעים ואין להקשות הא דאמרינן חיטי דכרכשא פי' בחלחלת האחרון אין סותם דלא מהדק הא בלא"ה חלב טמא הוא ואינו סותם וי"ל דחלחלת ארוך וקביעי בי' חיטי במשך האורך כל חלחלת וריש מעי דאסור אינו אסור אלא לבסוף אמה אחת וא"כ הנשאר חלב טהור היא וקאמר דמ"מ אין סותם דלא מהידק וא"ש ולק"מ ובחנם נתחבטו בו אחרוני זמנינו בשו"ת שלהם:

ו

אבל לא השומן הדבוק וכו' וכ"כ מהרש"ל והב"ח וכתב דהכי דייק לשון הגמ' בעי גרירה היינו גרירא בעלמא עד הקרום וכן כתב הלחם חמודות והשיג על הלבוש שלשונו מגומגם בזה וכ"כ החוט השני וכן נהיגי עלמא רק להסיר הקרום ומניחין החלב הדבוק בטבחתא וממילא הי' חלב טהור וסותם הנקב מעולם לא נשמע פוצה פה כי באמת הממרה פי גאונים הללו ממש כזקן ממרא יחשב. וקרה בפראג שהי' מסמר תחוב בריש מעי רק החלב הדבוק במעי הי' סותמו ויצא הדבר בהכשר דהא מותר לאכלו וטהור הוא וסותם ובא השמועה לאזני הג' מהור"ד אופנהיים ז"ל אב"ד דפראג והורה לאיסור וצווחי' עליה בבית מדרשא ואמרכי הרמ"א טעה במקור הדין מח"ו שיהי' מותר באכילה וחבר ע"ז שו"ת ושלחן וחלקן ביעקב ורובם לא שמעו בקולו כאשר תראה בשו"ת כנסת יחזקאל ובש"מ שלמ"ל הל' שגגות זולת הרב בעל שב יעקב בשו"ת שלו החזיק בדבריו דלכתחילה יש לאסו' דהרמ"א טעה בט"ס שיש בס' כל בו ולא הרגיש רמ"א בטעותו ובאמת רע המעשה לא בלבד לחלוק אגאונים הנ"ל אף גם להוציא לעז על אבותינו שנהגו כך עכ"פ מזמן הרמ"א עד היום הזה אכלו חלב גמור וסוג כרת אבות יאכלו בשר חלב ח"ו וכי כך המדה כל רבותינו נוחי נפש טרחי ויגעו ליישב דברי מנהג אבותינו לבל יהי' בם פקפוק ונהפך זה טרח עמל ויגע בסברות רעות לומר אבותינו חטאו ואכלו תמיד חלב גמור מי יתן ושתיק ויהי' לו לחכמה. ולברר הדבר בקצרה כי האריכות בזה ללא צורך נאמר כי יתד שהדין זה תלוי בו הוא במה דאמרינן חולין דף מ"ט ע"ב להביא חלב שעל הדקין ואסור ופירש"י ולקמן אמרינן ריש מעי באמתא בעי גרירה וזהו שעל הדקין כשהמעים מתחילין למשוך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין ואסור עד אמה לדברי ר"י מפני שהחלב על הקרב שקורין טילא מחובר בו והכתוב מרבה בכללו מאת כל החלב וכו' עכ"ל והרא"ש בפרק ג"ה כתב על הך דריש מעי באמתא וכו' פירש"י שהראש של המעים כשהמעים יוצאין מהקיבה צריך לגרור החלב מהן עד שיעור אמה מפני שסמוכין לחלב מכאן וכו' עכ"ל פשוטן של דברים הללו אמרו כי החלב שעל הדקין אסור שהם סמוכים ומתחברים עם הפריסה שהוא חלב שעל הקרב שקורין טילא ולכך התורה מרבהו וא"כ הוא פשיטא דאין לאסור רק מה שלמעלה מהקרום שיש לו חיבור עם פריסה הנ"ל אבל מה שתחת הקרום הא קרום מפסיק ולא שייך חיבור וכי הפריסה בוקע הקרום ויורד עד שנאמר החלב הדבוק בדקין מתחבר או יונק מן פריסה מה שהוא מתפשט למעלה מהקרום והחלב שתחת הפריסה אפי' לדעת רבינו אפרים שהוא אסור מ"מ אינו מתחבר כלל עם החלב הדבוק בדקין תחת הקרום עד שנאמר שמפני זה יהיה אסורים וזה פשוט: וגם הרב בעל שב יעקב מודה בזה דלפי פי' הנ"ל ברש"י ודאי תחת קרום מותר אלא שרצונו להסיב בפי' רש"י לכונה אחרת דקשיא ליה קושית בעל כה"ג למה לי' לרש"י כלל כלל לומר הטעם דסמיך לפריסה וכו' ולא פשוט תיפוק לי' דהוא תותב כמו שכתב רש"י אח"כ שהדקין תותב בראשון והי' חלב גמור ואסור והאריך בזה הבעל כה"ג ותמצית דבריו דרש"י לא פירש רק לברייתא ראשונה דשם לא נזכר כלל מתותב ע"ש (ואף לדבריו דין הנ"ל דכיון לברייתא ראשונה לדעתו מה שתחת הקרום מותר כמש"ל וא"כ וכי נימא בברייתא שני' לאסור ויחלקו שני הברייתות בדין זה אם תחת הקרום אסור או לא וע"כ דלכ"ע תחת הקרום מותר) אלא שכל דבריו דחוקים דודאי לא יחלקו ברייתות בכלל זה תותב קרום וכו' ומה דסתם זה מפרש זה אף גם א"כ לפי דקי"ל תותב וכו' א"צ לדברי רש"י שסמוך לחלב הקרב #ב) א"כ הרא"ש דכבר פי' תותב וכו' לא הי' לו להעתיק לשון רש"י שסמוכין לחלב וכו' דהא באמת הך סברא לא קאי: והרב בעל שב יעקב תירץ דכונת רש"י רק לומר למה מרבינן מאת כל החלב דקין ולא דפנות וכדומה ולכך פירש"י דהואיל מחובר דרשינן בו רובו שהוא שייך בכלל שמכסה הקרב ודבריו אין להם שחר כיון דלדבריו חלב דקין תותב מה קושי' למה אתרבי הלא הם חלב ואדרבה להיפוך קשה למה צריך כלל קרא ומה זה שכתב דהל"ל חלב דפנות מיעטה התורה מן ולא תקריבו דאין נקרב הא אלו הי' קרב הי' נידון משום חלב ודקין דנקרבים אלו הם תותב פשיטא דנידונים כחלב ומה זו קושיא דהל"ל חלב דפנות מה דמעיטה התורה להדיא וגם תינח ברש"י דקאי על פסוק זה #ג) מה יאמר ברא"ש דלא הזכיר כלל שום פסוק רק סתם ראש מעי וכו' וכתב מפני שסמוכין אל החלב מה שייך לתירץ כיון דלא הזכיר כלל שום פסוק: סוף דבר. #ד) מדברי שניהם נעלם דברי מרדכי פ' גיד הנשה דכתב וזהו חלב שעל הדקין פי' שריבה ר"ע מכל החלב וכו' והחלב המכסה הקרב הוא מתפשט על הדקין ומקום פשוטו בעי הדקין גרירה עכ"ל הרי מבוא' דלכך בעי גריר' מחמת התפשטת החלב שעל הקרב וכתב שמתפשט בכל האמה ולכך בעי גרירה וזהו דלא כדעת כה"ג דכתב דרש"י כתב הכל לברייתא קמא והא המרדכי כתבו לפי מסקנא דעיקר כברייתא שני' ויותר תיובת' להרב בעל שב יעקב דכ' המרדכי להדי' הטעם מפני שמתפשט וכ' בכל מקום התפשטותו אסורו ש"מ ברור דאיסו' מחמת התפשטותו ולא דלכך מרבינן מאת כל החלב אבל לא נ"מ בהתפשטותו והי' ממנו המרדכי בהעלם דבר וגם מזה מוכח בידי' דאינו אסור רק מה שלמעלה מהקרו' כיון דנתן גבול דאסור כפי התפשטותו והא למטה מקרום אינו מתפשט כלל ואינו בוקע חלולי קרום וכיון דאינו מתפשט מהכ"ת לאסור הא אפי' למעלה חוץ למקום התפשטותו אין אסור ומכ"ש למטה מקרום ולכן זה שאינו אסור למטה מקרום יש לו יסוד מוסד ברש"י ומרדכי ורא"ש: ובגוף #ה) הקושי' מכה"ג תיפוק לי' דבלא"ה אסור דתותב הרבנים אלו חשבו שעל הדקין תותב דאינו תותב רק אמה ולדבריהם קשה מה זה שנתחבטו אבות עולם ריש מעי וכו' אה איך קאי אי על דיוצא מקיבה או חלחלות נחזה אנן אם ראש דקין תותב פשיטא דאסור כיון דהם תותבים והם להקרבה ולא כמו חלב דפנות חלב גמור הוא וכן להיפוך אם הך דחלחלת תותב וגם מה זה דנבכו בשיעור אם אמה גמור או רק ראש או כמלא זרוע כמ"ש האחרונים ורמ"א נחזה עד היכן התותב מגיע עד שם חלב ואסור ומכאן ואילך מותר ובטלה מחלוקת. ועיין מרדכי פ' אלו טריפות מ"ש במחלוקת ר"א ורבינו יואל הביא ראייה ר"א וז"ל ולקמן אמרינן ריש מעי באמתה בעי גרירה אע"פ שאינו תותב הואיל ונקלף הוא אסור וכ"ש חלב שעל הכרס עצמו דבעי גרירה ואסור שהוא נקלף וקרא מסייע לי' דתנן כל החלב אשר על הקרב אע"פ שאינו מכסה כי המכסה נאסר כבר מן החלב ומכסה וכו' והיינו הפריסה דמן ואת כל מרבה חלב הקיבה וכוף אזניך ושמע אם שעל הקרב מותר מפני שאין פריסה כמ"ש היכי מרבה מאת כל החלב שעל הדקין וקיבה הלא אינו פריסה ועוד מנ"ל קרא לאוקמי לרבות חלב קיבה ודקין אדרבה נימא דאיצטרך קראי שע"ג קרב אלא ש"מ דחלב ע"ג קרב בלא"ה אסור וכו' ע"ש הרי לפניך מבואר דס"ל לר"א ולא מצינו בזה שר"י נחלק עליו דחלב שעל הדקין אינו תותב כלל רק מחובר לפריסה שהוא טיל"א בראשו והדקין סמוכים ויונקים ולכך אסורים ומ"ש רש"י בתותב בראשן בראשן דייקא התחלת התפשטות המעי ששם פריסת הכרס וגם עובר קצת על הדקין בתחילתן וזהו הוא תותב וזהו מטענת ר' אפרים אתה אוסר לדקין שהם סמוכים לפריסה איך לא נאסר שומן הדבוק בכרס שהוא יותר סמוך ודבוק ויונק מפריסה שעליו ממש בדביקות ובאבר אחד ולא באברים נפרדים בכרס ודקין ויותר מסתבר לדרוש רבוי דכל על החלב הדבוק בכרס שהוא באמת על הכרס משנדרוש אותן על הדקין דאינו תותב כלל דוק בי' היטיב ותמצא כי נכון: ובהכי נראה ליישב קושי' כ"ג דרש"י כתב בפי' א"ט דר"י דס"ל לרבות קיבה דהוא קרום ונקלף מכ"ש דס"ל לאסור הדקין ובפרט ג"ה ראש מעי באמתה בעי גרידא וזהו חלב שעל הדקין פירש"י שנחלקו בו ר"מ ור"י מבואר דאית ביה פלוגתא ולפי הנ"ל יש ליישבו דאי לפמ"ש רבינו אפרים בדקין בעצמתן קרום ונקלף וצ"ל כהנ"ל בכל הדקין קרום ונקלף דאי רק ריש מעי א"כ מה זה שנחלקו בשיעורא נחזה עד כמה הוא קרום ונקלף ואסורה ותו לא א"ו דכל הדקין קרום ונקלף ולר"י באמת כל הדקין הם אסורים רק לר"ט דמתיר בקרום ונקלף אף הדקין מותרים ולא נאסר רק ריש מעי באמתה ששם מתפשט חלב פריסה ושיעור אסורו כפי התפשטתו כמ"ש המרדכי הנ"ל להדיא והי' לחז"ל מסורת עד כמה מגיע עצם התפשטותו וזהו כוונת רש"י ריש מעי בעי גרידא וזהו חלב שעל הדקין שנחלקו בו ר"ע ור"י היינו אם לאסור הכל רק אמתא וא"ש. והיה עוד מקום לומר בזה אי ר"י מודה בדקין או נחלק תליא בהנך תרין אוקימתא בגמ' דלמ"ד באקשת' פליגי א"כ חלב שעל הדקין מכ"ש אסור מן חלב שעל קיבה דקיבה אינו מחובר לתלב התותב כלל רק הכל נקלף משא"כ דקין מחובר בראשן לחלב תותב כהנ"ל וא"כ פשיטא דאסור אבל לאידך לישנא דאקשתא לכ"ע אסור ופי' רש"י דהוי תותב רק פליגי באייתרה י"ל בזה ס"ל לר"י דהוא סמוך לאקשת' שהוא תותב והוא אבר אחד משא"כ לדקין אף שאדוק בתותב מ"מ שני אברים הם ועיין מש"ל בר' אפרים דג"כ דעתו יותר לרבות הסמוך לתלב תותב בחד אבר משני אברים וא"כ אף בזה אם נאסור דאייתרא והיינו משום דדבק לחלב אקשתא הוי כחד אבר משא"כ בדקין לאסור הואיל סמוך לחלב הכרס והיינו שעל הקרב איכא תרי אברים ולכך להך לישנא לר"י דמרבינן דאייתרא תו לא מרבינן חלב שעל הדקין וא"ש מ"ש רש"י דפליגי בחלב שעל הדקין ר"ע ור"י: ובזה #ו) דברי הסמ"ג וסמ"ק ואו"ה שכתבו דפסקינן כר"ע להחמיר בחלב שעל הדקין ותמה הכה"ג הא אף ר"י מודה בזה ולמ"ש א"ש למסקנא דבאייתרא פליגי מסתבר ר"י פליג אדקין ולכך אמר הלכתא כר"ע להחמיר וא"ש מכל הנ"ל נשמע דלא נאסרו הדקין רק מחמת חלב הקרב וזהו לא שייך למטה מהקרום וגם הקרום בעצמו אלו אפשר לנקר אותו מן החלב הדבוק בו הי' מותר באמרם בעי גרירה היינו גורר מעל הקרום והקרום מותר ובזה סרה קושית שב יעקב דה"ל למנות הך קרום בכלל קרומים אסורים דאינו אסור בעצמו הקרום רק מחמת חלב שטח ע"ג ופשוט. וכתב המרדכי פרק ג"ה כשמושך הדקין מקיבה חמין אין נשאר חלב שצריך גרירה בהן ונדבק הכל בכנתה וזהו ברור דקאי על תלב שעל הקרום וכשמושך מושך הקרום גם מה שעליו אבל חלב הדבוק תחת קרום בעצם הדקין אם ימשך כל היום מהכ"ת יזוז ממקומו חלב הדבוק בו בתולדה ומה ענין חלב ההוא לכרס ומה נ"מ אם מושך חמין או לא. מזה נשמע ברור דלא נאמר רק מה שלמעלה מקרום ונשוא צרף צורף בעל שבות יעקב לאסור מדינא כאלו אכלו אבותנו חלב כמש"ל: והנה #א) לא השיג יד לעמוד על דעתו ולכך שלח ידו להגיה בס' כל בו אשר הביאו הב"י וז"ל המנהג לגרר שניהם מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש חלב טהור אבל מסירין קרום הארוך עם החלב שאינו דבוק עם הכרכשתא בשאר שומן עכ"ל וכבר כתב הב"ח דהך תיבת מיהו צ"ל אח"כ ואין בזה קפידא אבל הוא ביקש להגיה מיהו של צד הקיבה גוררין אותו לגמרי ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי ודברים אלו אין להם שחר כמ"ש הוא בעצמו דבממ"נ אם הך ריש מעי באמתה פ' כל החלב אף תחת הקרום א"כ להנך דס"ל ריש מעי פי' חלחלות ג"כ יצטרך כל החלב ואי פי' רק למעלה מקרום א"כ גם לצד הקיבה אין ליקח יותר והוא ז"ל ביקש ליישבו דהואיל דשם בצד הכרכשתא החלב הדבוק אינו תותב רק חיטי חיטי לכך מותר והביא ראיי' משו"ת חוט השני והביא חובתא לנפשי' דהא החוט השני כתב זאת על דקין היוצאים מקיבה כמ"ש בעל שב יעקב וא"כ עדיין הקושיא במקומו מ"ש הא ומ"ש הא ועוד וכי בסברא זו נסמוך ונתיר החלב החו"ש אמרו לפי דמסורת בידנו לאכול וטרח ליתן טעם אבל לפי דבריו אין כאן מסורת דא"כ אף בדקין נתיר ורק מסברא בעלמא נתיר זהו לא שמענו שעל סברה רעועה שדופת קדים נתיר ממש איסור כרת: ובאמת תי' חוט השני רחוק למאוד כאשר יראה כל מבין וקשי' שלו דלמא חלב הדבוק בכרס אסור לר"א וגבי דקין חלב הדבוק מותר לק"מ המעיין במרדכי במילתא דר"א יראה דלכך חלב הדבוק אסור דהוא סמוך לחלב הפריסה ע"ש אבל בדקין אף מה שלמעלה מקרום אין איסור רק הואיל דבוק לכרס אבל איהו גופיה אינו חלב איך נאסר תחת קרום מה דלא סמיכה עם חלב הקרב ומכ"ש לפי המרדכי דאסור מחמת התפשטות וזה לא שייך תחת הקרום: ולכאורה #ב)יש לומר בפשוט ודאי הא להתיר חלב שתחת קרום יש לו פנים לכאן ופנים לכאן ולכך מחמירין אבל בחלחלת בלא"ה רבים מכשירים ואינו לדעתם ריש מעי וכו' א"כ אף שמחמירין מכל מקום די דנחמיר למעלה מהקרום אך זה אינו דהא הב"ע בהלכות ניקור כמ"ש הטור פוסק כהך מ"ד ריש מעי קאי על חלחלת ועיין ב"י ומכל מקום כתב רק להשליך הקרום ולא יותר ע"ש ש"מ דס"ל דכך מסורת או לישנא בעי גרירה מורה דסגי בהשלכת הקרום ואם כן ה"ה לדידן דקי"ל יוצא מהקיבה וזה פשוט וברור: ותמהני #ג) איך מלאו לבו להגיה כ"כ הא הב"י כתב וכן הוא בא"ח וא"כ אימת קרה טעות הלזה אם בהעתקת ב"י דבריו הלא בכל בו ישן ג"כ כדברים האלה ואי בספר הכל בו וב"י העתיק דבריו לתומו בלי הרגיש בטעות א"כ נחזה איך נכתב בא"ח אי ס"ל דלגבי קיבה בעי גרירא בכולל איך העיד הב"י שכ"כ א"ח מה שיש הבדל גדול היתר ולאיסור ואיך לא הרגיש הב"י בהפר' וברור שגם בא"ח כ' כן וצ"ל דגם בא"ח כ"כ והזדמן בשניהם טעות מכוון דבר זה אין הדעת סובל וח"ו לשבש כל הספרים ואשתבש כהא במה שפי' בב"י וכתב הם תופסים עיקר דאריש מעי קאי הכוונה על כל בו וא"א ולכך נתקשה הא הכל בו מחמי' בשניהם רק דברים כפשוטן על מנהג עולם דנהגו שלא ליטול אורך אמה ומה שטען א"כ מה אפשר נשאל לבעלי מנהג הבל הביא גם הוא בזה מנהג שנתפשט ואנו מפלפלים טעם למנהג נימא מה בפלפול נשאל למייסדי מנהג וכי בזמן ב"י נתייסד המנהג ולכן כל דבריו בחלום ואין כדאי להוציא דיבה על אבותינו שאכלו חלב: הנה אם עבר המחט עד חוץ לקרום רק החלב שעל הקרום סותמו והוא חלב טמא מ"מ דעת ש"א בתשובה דסותם הואיל הנך רבותא דפי' ריש באמת' על סוף חלחולית וא"כ אינהו מיכל אכלו ולדידן מסתם לא סתום והסכים עמו הפר"ח בק"א והרב בעל שב יעקב דחה זה והרחיב לשונו כי הפי' כך אינהו מיכל אכלי ש"מ דס"ל כר"ע דבעי תותב וזהו אינו תותב ואם כן למה לא יסתום לדידן דאף דמחמירין כר"י דסגי בנקלף מ"מ אינו תותב וא"כ איך לא יסתום הא כל טעמא דחלב טמא אינו סותם משע דלא מהדק והיינו כמ"ש רש"י תותב: דברים הללו יצאו מפי רשב"א בת"ה דף ל"ז דפי' אינהו מיכל אכלי דאינו תותב ולכך לדידן סתים אף דלא אכלין משום דחוששין לדברי ר"י ע"ש. ואמת דרשב"א כתב ג"כ ריש מעי באמת' ואי בי' חלב טמא אינו סותם אף דרשב"א הביא ג"כ הנך ב' דיעות בריש מעי אי קאי על תחלת מעים או על סופן ומ"מ אין זה תיובתא לש"א הנ"ל דהרשב"א לשיטתי' דהוא הכריע ריש מעי פי' תחילת מעים וא"כ אין כאן ספק בריש מעי דודאי יש שם חלב טמא דאין סותם: אלא דכל זה להך לישנא באייתרא פליגי אבל להך לישנא דבאקשתא פליגי ולפי' רש"י אף להך לישנא אמרינן אינהו מיכל אכלי כדרך בתמי' ולא בניחותא ולהך לישנא ליכא למימר כהנ"ל דאינהו דאכלי משום דס"ל דלא הוי תותב אבל החולקים ס"ל דהוי תותב וא"כ שורת הדין דלא יסתום והרשב"א דכתב כן דס"ל הך אזלא בניחותא כמ"ש התוס' אבל לפירש"י ליכא למימר כהנ"ל. וצ"ל או דס"ל הך דחלב טמא אינו סותם לאו דבר מוחלט הוא דהא אמרינן רב ואסור תורה ואת אמרת התורה וכו' ואלו מוחלט דאינו סותם מה נ"מ בדאורייתא או דרבנן הלא אין כאן סתימה כלל וע"כ נ"ל דזה דהלכה כרב ספיקא היא ולכך באיסו' תורה ספיקא להחמיר לפ"ז הא דלא אכלו דאקשתא משום דמספקא לי' דלמא הוי תותב וא"כ שפיר קאמר אינהו מיכל אכלו דס"ל בריר דלא הוי תותב א"כ די לנו לעורר ספק אי מיקרי תותב וא"כ הוי ס"ס ספק חלב טמא סותם או אינו סותם ואת"ל אינו סותם דלמא חלב טהור הוא וא"ש וכן י"ל בסברות הרבנים הנ"ל: אלא כפי מ"ש סימן מ"ח דיש להם יתד גדול רבינו אפרים כמרדכי דס"ל חלב שע"ג דקין אינו תותב רק דבוק לחלב כרם וא"כ ניקב שלא במקום דביקתו הא אינו תותב וסותם וכתבתי לעיל הואיל שם חלב טמא עליו אינו סותם וא"כ שפיר מביא ראיה מן אינהו מיכל אכלי דל"ל כרשב"א דכיון דאכלו אינו תותב דמה בכך כל חלב טמא אינו סותם וע"כ צריך לומר ה"מ מה שהוא מוחזק לחלב טמא אבל זה אינו מוחזק דהא אינהו מיכל אכלי וכו' ואם כן אף ראש דקין אינו מוחלט לשם חלב דהא קצת רבותא ס"ל דראש חלחלת קרוי חלב טמא ולא זה וא"כ הדרן לכללא מה שאין תותב ואף ריש מעי אינו תותב בעדות רבינו אפרים ולכן אין אין לפקפק כ"כ על הוראתו: ואמת אגיד כי הגאון בעל שב יעקב כפי שאמר לי אחי ותלמידי הרב ר' אברהם מטיפיליץ חזר מדבריו ושגגה יצא מלפני השליט וראיי' לדבריו דאל"כ הי' מוחה בפ"פ בטבחי' שלא לסמוך על הסרת הקרום ולהאכיל חלב לשיטתו ואני חקרתי ואין א' יודע מזה רק היורשים החזיקו בעיזבון אביהם והדפיסו. לכן הארכתי קצת להעמיד הדת על תלה ולקיים מנהג קדמון על מכונו:

א

שאר מינים. עיין באר היטב מ"ש ונ"מ כו' ועיין בנ"צ דנ"מ עוד:

ב

אסור. משום מ"ע כמו גבי שחיטה לעיל סי' י"ג וע' בתשובת רדב"ז החדשות סי' ע"א שכתב דלדעה זו מסתברא דאין צריך לחטט אחריו דחטיטה לאו דאוריי' וכיון דעיקר איסורו הוא מפני מראית עין לא מחמרינן כולי האי ע"ש:

ג

אלא באחוריים. עש"ך (ובבה"ט סק"ז) ועי' בנו"ב תניינא חלק יו"ד סימן ל"א שכתב על דבר הבשר שבין צלע י"א לי"ב בודאי יש שם חלב ופה המנקרים בשר אחוריים הם מנקרים זה ולא הקצב וידוע שיש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה לצד הבטן ואם אין בעיר שם מנקרים היודעים לנקר אחוריים יעשו הצלע רק אחד עשר צלעות עכ"ל ועיין בשו"ת בנו שיבת ציון סימן כ"ז שנשאל על מה שאין נוהגין כן וכתב להשואל אברר למעלתו כוונת אמ"ו ז"ל ובאמת ראוי לפרסם ע"ד המכשלה שראיתי בקהלות קטנות שעושים הצלע של צד פנים י"ב צלעות היינו י"א צלעות גדולות שיש בהם מוח ועוד צלע א' קטנה שאין בו מוח והטבחים מנקרים רק מעט מהקרום אשר לצד הכסלים כפי המבואר ברמ"א כאן ויצא להם טעות זה ממה שראו בתשובת מ"ב שכתב המנהג לעשות הצד של פנים י"ב צלעות ומה שנוהגים להניח צלע א' לצד אחוריים הוא חומרא בלי טעם ע"כ וסבר שהוא מונה י"א צלעות גדולות וא' מצלעות קטנות אבל הוא טעות כי המ"ב התחיל למנות מן תחלת צד הצואר והכניס במנינו גם ב' צלעות קטנות הנחתכים עם החזה כו' א"כ לפי לשון המורגל אצלנו כשכלו כל י"א צלעות גדולות שיש בהם מוח אז הבשר שאחריה שבינה לבין הצלע י"ב הקטנה יש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה וזהו כוונת אמ"ו ז"ל ואם עושים הצד פנים גדולה יותר מי"א צל"ג אז צריך אומן ובקי לנקר החלב וקרומים האלה ואין לסמוך על הקצב כמ"ש אמ"ו ז"ל שם ובמקום שאין בקי צריך להשגיח שלא יעשה יותר מי"א צל"ג וכל ג' צל"ק שאין בהם מוח יניח לצד אחוריים עכ"ל ע"ש: [ועי' בתשובת ח"ס סימן ס"ח שכ' בזה דודאי הבשר הזה צריך קצת ניקור ומפשיטים השלי"ם העור דק מעליו שהוא קרוב לחלב הכסלים ומכ"ש בשר שסמוך לבטן שקרוב מאוד לחלב הפריסה וצריך השגחה להפשיט משם השלי"ם ההוא והקצבים הישראלים בקיאים ואומנים בזה וכן מנקרים איזה גידי דם בין צלע לצלע היורדים מחזה וגם בזה בקיאים אך במקומות שאוכלים חלק האחוריים וממונים מנקרים בקיאים ע"ז אז מניחים אפי' הצלע הי"ב לאחוריים ומוסרים אותו להמנקרים ואין להקצבים אלא י"ח צלעות בחלק הפנים ואין עליהם לנקר שום ניקור אבל במקומנו שאין אוכלים אחוריים מפני טורח הניקור א"כ הבשר הנ"ל שניקורו קל ואין בו טורח וגם אינו חמור כ"כ והקצבים מנקרים אותו ונאמנים עליו יאכלו ענוים וישבעו ותימה על הרב נו"ב דמייתי ראיה מק"ק פראג ששם מנקרים אחוריים. לק"ק פאקש ולא דמי להדדי עכ"ד ע"ש]. ועי' בתשובת שתי הלחם סימן ל"ט:

ד

הצד הגס. עבה"ט ומ"ש לענין טחול שנצלה בלא ניקור עיין לעיל סי' מ"ג סק"ד מ"ש בזה:

ה

רק הקרום. עיין במשנה למלך פרק י"ג משגגות הלכה ה' ובתשובת שב יעקב חי"ד סימן כ"ו ובתשו' כנסת יחזקאל סימן כ"ה ובתשו' ברית אברהם חלק יו"ד סימן כ"ח שהאריכו מאד בענין זה:

ו

גם בכבש. עי' בתשו' עבודת הגרשוני סימן ס"ו שנשאל בהדרא דכנתא של כבש שנמלח בלי ניקור כלל באופן שאנו מצריכים לשער בששים אם צריך ששים נגד כל הקרום שעל הדקים והכנתא אי סגי אם יש ששים נגד החלב שעל ריש מעיא באמתא והשיב דזה פשוט דאין צריך לשער נגד הקרום שעל כל הדקים דהרי אין בו איסור כלל וכי בשביל שאנו נוהגים להסירו כי היכא דלא ליתו להניח גם כן על ראש הדקים נאסר בדיעבד. רק צריך לשער נגד החלב והקרום של ריש מעיא באמתא ואף שכ' הב"י דירא שמים יגרוד אורך אמה מכאן כו' זה ודאי דמכח ספק אם ריש מעים פירושו היכא שיוצא מהקיבה או סמוך לבית הרעי כתב כן ואם כן פשיטא שא"צ ס' אלא נגד אמה א' אמנם אם החלב הרבה באמה א' ובאמה א' מעט מצריכין ששים נגד האמה שהחלב בו מרובה ואמנם דוקא אם יש ס' בדקין עצמם נגד הקרום והחלב הנ"ל אבל אם אין שם ששים רק על ידי צירוף בשר אחר הנמלח עמו אמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד כל הדקים שהחלב דבוק בהם והדקים עצמם אסורים גם צריך ליטול הוורידין מן שומן הכנתא המסובכים כעכביש ע"ש עיין בתשובת ברית אברהם סוף סימן כ"ח מ"ש בזה. ועיין בספר חמודי דניאל הלכות מליחה סימן ו' שכתב דהדרא דכנתא שמלחו אותו ושכחו מעט חלב נראה שמצטרפים גם הפרש לבטל בששים כמו דמצטרפין עצמות בסימן צ"ט סעיף א' וקליפות ביצים בסימן פ"ו סעיף ה' וכ"ש פרש דיש בו לחלוחית ונבלע בו הטעם אפילו על ידי מליחה דהא אפילו בכלי יכול מליחה להבליע מיהו לפעמים נמצא שאין הפרש מלא וצריך למעך חללו עכ"ד עיין שם ולפי מ"ש לקמן סימן צ"ט סק"א בשם תשובת מהר"י הלוי דדוקא בבישול הוא דמצטרפין עצמות אבל במליחה באיסור שמן אין העצמות מצטרפים ע"ש אם כן לאו ראיה היא אלא דאפשר לחלק בין עצמות לפרש:

ז

לנקר הבשר תוך ג"י. עיין בנחלת צבי לענין אם מהני לזה אם שרי אותו קצת כמו דמהני לקמן סימן ס"ט סעיף י"ג עיין שם:

ח

מלמדים. ומה"ט פסק בתשו' עבודת הגרשוני סימן ט"ו בטבח שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר מג' ימים אחר השחיטה שאין צריך להעבירו רק מלמדין אותו כו' אם לא משום גדר ע"ש:

ט

אחריו חלב. עי' בתשו' גבעת שאול סימן י"ב שנשאל עבור מנקר שנטל קבלה על סדר הניקור ומצאו אחריו חלב וקצת מן בשר הנ"ל שניקר נאכל והבשר שהיה בעין אף שהיה מלוח היו חתיכות שלמות ויש בכל חתיכה ס' נגד החלב שבו אך הבשר שכבר נתבשל נחתך לחתיכות קטנות ואפשר שלא היה ס' בכל חתיכה מה דינן של הכלים שנתבשלו בהם והשיב דהכלים שנתבשלו בהם בשר שניקר קודם אותה חתיכה שנמצא בה חלב בודאי מותרים דאמרינן השתא הוא דאיתרע כמ"ש הש"ך סימן א' סק"ח ובסימן קי"ט סק"ל אך הכלים שנתבשלו בהם חתיכות שניקר אותם אחר שניקר החתיכה שנמצא בה חלב אסורים אם יש לספק שאין בכל הקדירה אף עם המרק ושאר דברים ששים נגד החלב אבל אם זה ברור דבכל הקדירה יש ס' אלא שיש ספק שמא אין בחתיכה עצמה ס' יש להתיר משום דהוי ספק דרבנן ע"ש:

א

(סי' ס"ד ט"ז סק"א) דבשרם אסור. טעם זה על טמאה אבל בנפל אין בו משום זה אלא משום דחדשים גרמי:

ב

(בא"ד) ולא היה לטור לכותבם. בספר אור יקרות פ' דברים כתב לענין חולה שיש בו סכנה דמאכילים אותו קל קל תחילה ולזה אם יש חלב בהמה טהורה ויש חלב טמאה דאם היה נוהג חלב בטמאה היה צריך להאכיל לו חלב דטהורה דבטמאה הוי ב' איסורים אבל אי אינו נוהג מאכילים לו דטמאה דהוא קל דאין בו כרת ובחלב טהורה איכא כרת עיי"ש וכמו כן לעיל (סי' ס"ב) איכא נ"מ זה דאם יש אמ"ה דיש בו כזית בשר גידין ועצמות וכן אמ"ה דטמאה מכח דאינו נוהג בטמאה הוי לגבי איסור דטמאה רק ח"ש ונותנים לו דטמאה ולענ"ד יש עוד נ"מ באכל חלב דבהמה טמאה ואח"כ שחט טהורה ואמר זו לחטאתי דאם יש בו איסור חלב ומחוייב חטאת אסורה הבהמה דהוי כשוחט קדשים בחוץ כדאיתא בש"ע לעיל (סימן ה) לזה השמיענו דאין בו דין חלב ואינו מחוייב חטאת ומותרת הבהמה:

ג

(בא"ד) דלרמב"ם. צ"ל דליש פוסקים:

ד

(בא"ד) אסור בהנאה גיד הנשה. זה תמוה דא"כ נ"מ בפשוטו לענין היתר הנאה בגיד דבהמה טמאה:

ה

(סעיף ט"ו בהג"ה) שעל אורך אמות אלו. לא קאי על אמה היוצא מהקיבה דהוא חלב גמור וקאי רק על אמה שיוצא בו הרעי וכדדייק חיתום לשון הרמ"א אבל לא שומן הדבוק בטבחים וכ"כ בלבוש וכ"כ הגאון מהר"ד בת' הנדפס בסוף ספר שיורי כה"ג א"ח וכ"כ שבות יעקב (ח"ג סי' ס"ה):

ו

(בא"ד) להסיר הקרום שעל כל הדקין. ובדיעבד א"צ ס' רק נגד שעל ריש מעי' באמתא דהיינו נגד חלב המרובה בא' משני הפרושים תשו' עבה"ג (סי' ס"ו) והסכים גיסו הגאון שבות יעקב זצ"ל:

ז

(סעיף כ') עד שיסיר ממנו כדי קליפה. לקמן (סי' ק"ה ס"ט) פסק המחבר דבעי נטילה ובפמ"ג שם עמד בזה דדברי המחבר סתרי אהדדי עיי"ש:

א

חלב שור וכבש כו'. ושל שאר בהמות טהורות אסור:

א

ושל שאר מינים. כלו' של חיות או של בהמות טמאות אין בהם איסור חלב אלא איסור של בהמה טמאה. וכתב הב"ח דנ"מ שאלו היה בכלל חלב היה מותר לעשות בו סחורה מדכתיב יעשה לכל מלאכה אבל כיון שחלבם כבשרם דאסור משום בהמה טמאה אסור לעשות בהם סחורה עכ"ל ולפי מ"ש בסימן קי"ז ס"ק ד' דבחלב בהמה טמאה אסור לעשות סחורה משום דטמא הוא לא נ"מ מידי ודוק ונ"ל דנ"מ במי שהוא חשוד לדבר אחד שאינו חשוד לדברים אחרים כדלקמן סימן קי"ט ודוק:

א

מותר. דנפקא לן מכל בבהמה תאכלו וע"ל סימן י"ג:

א

וי"א כו'. ובספרי הבאתי ראיות לי"א אלו ע"ש כ"ש גידו דאסור (וע"ל סימן ס"ה ס"ז) וכ"פ הב"ח ודלא כעט"ז שלא הביא אלא הסברא הראשונה מיהו מה שהביא הב"ח ראיה מרא"מ בספר יראים סימן קמ"ז וכתב דס"ל לרא"מ דלרבי מאיר דאמר חלבו דשליל אסור אינו אלא חומרא דרבנן דלא כדעת הרמב"ם (והמחבר) דמחייבי כרת עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דא"כ יהיה הרא"מ נגד הש"ס פג"ה ד' צ"ב ע"ב דמוכח התם בהדיא דחלבו דשליל אסור מדאורייתא לרבי מאיר והכי איתא בכמה דוכתי בש"ס אלא אגב חורפיה לא עיין דהרא"מ קאי התם להדיא אחלבו דגיד דבהא אמרי' התם בש"ס דהוי מדרבנן לרבי מאיר ופסקו הרמב"ם פ"ח מהמ"א והט"ו לקמן סי' ס"ח וכלהפוסקי' וזה ברור:

א

וחלב נפל כו'. כך משמע מדברי הרב המגיד דאע"ג דאין חייב כרת על חלבו איסורא מיהא איכא משום חלב ומ"מ לא היה צריך הר"ב לכתוב זה כיון דמ"מ אסור משו' נבלה ואפי' מלקות נמי איכא משום נבלה כדכתבו הרמב"ם והטור והוא פשוט:

א

והוציאו. קודם השחיט' אבל הניחו בתוכו ניתר בשחיטת הבהמה ואפי' לסברא אחרונה שבסעיף ב' דשאני התם שהשליל חשוב אבר בפני עצמו לענין זה אבל חלב שנחתך ממנו ונשאר במעי הבהמה הרי הוא בכלל כל בבהמה תאכלו. ב"י:

א

תותב. היא שמלתו מתרגמינן היא תותבי' כשמלה הוא פרוש על הקרב. רש"י:

א

קרום ונקלף. קרום דק יש עליו ונקלף הקרו' מעל החלב שאינו אדוק בו כ"כ רש"י:

א

חלב הכסלים כו'. עי' בטור וב"י איזהו חלב הכסלים:

א

רק קצת מן הקרום כו' בראש הדפנות כו'. ואם נמצא בבהמה צלעות יתרות כגון י"ג או י"ד בכל צד וכולן דומות זו לזו נמצא כתוב בשם מה"ר שכנא שכולן מותרים רק אותן הסמוך לאחוריים ומביאו הב"ח בס"ס נ"ד (וע"ל סי' נ"ד ס"ק ט') וכ"כ בתשובת מ"ב סי' ס"ז וכ' שם דנוהגים בכל בהמה להניח צלע א' מכאן ומכאן לחלק האחוריים ולא מצאתי בכל החבורים כן ואיני יודע למה נהגו כן כו' ע"ש:

א

מלבד בני ריינוס כו'. וכתב ב"י בשם המרדכי שלדברי הכל צריך להסיר הקרים שתחת המכסה ולא נחלקו אלא בחלב שתחת אותו הקרום עכ"ל וכ"כ בד"מ:

א

אבל אין אוסרים כלים כו'. ז"ל הב"י מ"כ בשם ספר אגודה בערפורט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגים להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלי' של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלים בבואם לקהילותם עכ"ל וכן הוא בחדושי אגודה הנדפסים בסוף תשובת מהרי"ו ובאגודה פרק ג"ה סי' פ"ט ומשמע דאפילו יש תערובות מחלב הדבוק לכרס בתבשיל ואינו בטל בתבשיל אין נמנעין מלאכול ועי' בסי' קט"ו ס"ק ט"ז י"ז ובסי' קי"ט ס"ק כ' כתבתי כמה חילוקי דינים בזה:

א

שעל הקשת כו'. פירש רש"י הקיבה עשויה כקשת מבחוץ היינו שעל הקשת ומבפנים לעיגול היינו שעל היתר והרמב"ם פירוש שעל היתר היינו חוט משוך כמו יתר:

א

מפני שנותנים בגד כו'. וגם אין מחתכין בו חלב שאסור מן התורה אלא גורדים אותו בסכין ואין בו דוחקא דסכינא בבשר ואף על פי שבשמנונית הגיד א"א שאינו חותך ומנקר ישראל קדושים הן והחמירו בו ולא החמירו בסכין ואפילו משתכח דאית בה דוחקא דסכינא בדיעבד מותר בהדחה שהרי כל ישראל נהגו להדיח הבשר כ"כ הטור בשם בעל העיטור:

א

אבל אם נמצא אחריו חלב כו'. עיין בב"י וד"מ מ"ש בשם הר"ן והגהת אשר"י ועיין לעיל סי' קי"ט:

א

ושל שאר מינים כו'. בטור כתוב דין בהמה טמאה ונפל דבשרם אסור ואין בהם איסור חלב ונ"מ לענין מלקות ולא היה לטור לכותבם כמ"ש ב"י ומו"ח ז"ל תירץ דנ"מ לענין שאסור לעשות סחורה בחלב בהמה טמאה ונפל שאלו היה בכלל חלב היה מותר לעשות בו סחורה דכתיב יעשה לכל מלאכה כו'. וקשה מזה לענין בהמה טמאה דאפילו יש בהם משום איסור חלב לא מועיל להקל אלא להחמיר דהוה איסור מוסיף כמו בחלב בהמה טהורה נבלה דהוה איסור מוסיף כמ"ש ב"י אלא שגזרת הכתוב הוא דמותר במלאכה דכתיב וחלב נבלה וגו' אבל בבהמה טמאה ודאי אין ללמוד מנבלה דנבלה היא מעין טהורה משא"כ בבהמה טמאה אבל נלע"ד נ"מ לענין מין במינו דקי"ל מין באינו מינו חמיר ממין במינו בסימן צ"ו ובב"י מביא שם בשם מ"כ דחלב ובשר הוי ב' מינים וא"כ אם נתערב חלב טמאה עם בשר כשר ה"א דהוא מין באינו מינו ע"כ קמ"ל דאין כאן שם חלב והוה מין במינו וגם ע"ז התירוץ יש להקשות דמ"מ יש עליו שם חלב אלא דאינו אוסר וא"כ ה"ל מין באינו מינו עם בשר ע"כ נראה דנ"מ לנודר הנאה מכל דבר שאסור משום חלב שנדע במה הוא אסור ודרך זה כלל לתרץ בדברי הטור בכמה מקומות כגון ר"ס ס"ו לענין דם בהמה טמאה ואבר מן החי ודרך זה איתא בתוס' פ' הספינה (בבא בתרא דף פ"ד) במה שאמרה האי שמשא היא אדומה נ"מ לנודר מן האדום ומ"ה ניחא דלא כתב הטור גבי גיד דאינו נוהג בטמאה כמ"ש במתני' דלדידן אין נ"מ מזה דבזה לא שייך נודר הנאה מגיד דלרמב"ם בלא נדר נמי אסור בהנאה גיד הנשה זה נ"ל נכון מאד:

ב

אבל אם הפריס כו'. דאז אסור משום מראית עין כמו לענין שחיטה דלעיל וזהו דברי ר' יהודה בגמרא והי"א הוא דברי ר"מ:

ג

וחלב נפל אסור כו'. לא ידעתי פירושו דאם נתכוין לאיסור חלב אדרבה באמת אין בו משום חלב כמ"ש הטור בשם רמב"ם. ואי נתכוין לאיסור מצד שהוא נפל זהו פשיטא דלמה יהיה מותר יותר משאר בשר הנפל. ובד"מ לא הוזכר מזה ונראה שהג"ה זו לאו מדברי הרב היא אלא איזה תלמיד טועה כתבה:

ד

והוציאו כו'. אבל אם לא הוציאו מותר דכתיב כל בבהמה תאכלו:

ה

תותב קרוס. בגמרא איתא תניא את כל החלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף פרש"י קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל גבי החלב שאינו אדוק כ"כ ומרבה חלב שעל גבי הקיבה וכ"ש שעל הדקין ר"ע אומר מה חלב המכסה הקרב תותב קרום ונקלף אף כל כו' פירש"י תותב הוא שמלה דכשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות והוא אדוק ושעל הדקין מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם. ובטור כתוב תותב קרום ונקלף פירוש שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו ונתן עוד סימן שלא יהא בשר חופה אותו והוא מבואר גם כן בגמרא. ויש מקשים על הטור למה פירש מה שאמרו קרום ונקלף על הקרום שתחת החלב הא פירש"י על הקרום שעל החלב ונראה דלא קשה מידי דרש"י פירש כן בדברי רבי ישמעאל אבל בדברי רבי עקיבא ע"כ אינו כן דאי תימא דקרום ונקלף של רבי עקיבא הוה גם כן כר"י אלא שמוסיף תותב היה לו לר' עקיבא לומר תותב וקרום כו' אלא ע"כ דחדא היא דהתותב הוא שיושב כולו על הקרום שתחתיו וזה כוונת רש"י שכתב פרוש על הקרב דהיינו שהקרום עם החלב שעליו פרוס על הקרב וגם מו"ח ז"ל כתב דברי הטור עד"ז דר"ע דלא כר"י מטעם אחר ובפרישה האריך בזה בחנם:

ו

האליה. דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מקרי חלב האליה אבל מה שדבוק על צד פנים של האליה הוא חלב גמור ואינו בכלל חלב האליה דלשון חלב האליה היינו האליה עצמה וחלב זה לשון מיטב הוא:

ז

שתחת הפריסה. פי' קרום פרוס על הכרס וקורין אותו טרפה ליל"ך בל"א או נע"ץ ותחת אותו הקרום יש חלב דבוק בכרס עצמה ואסרו רבינו אפרים ורבינו יואל התירו והאריך במרדכי בראיותיהם וקי"ל כרבי' אפרים:

ח

כשאר חלב לבטלו בס'. מ"מ נ"ל שאין אומרים בו חתיכה עצמה נעשית נבלה להצריך ששים נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בו אם אין בו עצמו ששים מאחר שרוב הפוסקים ס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה אלא בבשר בחלב כרבינו אפרים לקמן סי' צ"ב. וכן מצאתי לרש"ל פרק א"ט סי' נ"ד מטעם דכל שאין נותן טעם אין איסו' מן התורה אלא מדרבנן גזרו בזה דחתיכה עצמה נעשית נבלה ומאחר שאחרים אוכלים זה החלב כרבינו יואל על כיוצא בזה לא גזרו ע"כ. ומ"מ כתב שם שלענין מה שאנו קי"ל חלב טהור סותם הנקב כדאיתא ר"ס מ"ו אף חלב זה אינו טהור לענין שיוכל לסתום נקב כיון דלרבינו אפרים חלב מה"ת הוא וענוש כרת:

ט

אבל אין אוסרין כלים כו'. באגודה כתוב אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלין וכתב רש"ל על זה דמאחר שכתב שאין נזהרין אלא מהכרס עצמו הא התבשיל שנתבשל עמו אוכלין אותו וזהו מ"ש שאין נזהרין מבישוליהן ואפילו להאוסרין ומחזיקין אותו בחלב גמו' מ"מ מסתמ' המעט חלב שעל הכרס הוא בטל בששים נגד הכרס והמרק והלפתן שעמו ע"כ:

י

והוא הצד הגס. פירוש בכל מקום הן צד הנגלה הן צד הנסתר דהיינו במקום שדבוק לכרס וכ"כ רש"ל וז"ל שעל הדד הוא מחובר שם לכרס ולחלב גמור ע"כ וכיון שכל הקרום של הטחול יש בו עכ"פ איסור חלב ע"כ אם ניקב הכרס אין מועיל סתימת הטחול דלא כיש מי שהתיר בזה ועמ"ש סי' מ"ח ס"ב וכתב רש"ל מעשה בטחול שנצלה בלא ניקור והתירה מוהר"ר משולם וחבריו משום דבטל חלב הטחול בטחול עצמו ובחלב הטהור שבו עכ"ל ועמ"ש על זה בסימן ע"ד:

יא

לנקר הקרום העליון. רש"ל פ' ג"ה סי"ד הביא דעת רבינו ברוך דאם אין בחתיכה עצמה דהיינו כל מה שהדבוק להקרום ס' נגד הקרום צריך ס' נגד כל החתיכה דחתיכה עצמה נעשית נבלה וכ"כ בשם כתבי מהרא"י דלא מהני מה שהוא חלב כחוש דלא קי"ל כאותו תירוץ בגמרא:

יב

דלמא אתי למיטעי. פשוט הוא דבדיעבד אין צריכין ששים רק נגד צד הכבד:

יג

ויש אומרים שמדינא אסור כו'. בקצת ספרים הוא נדפס שלא במקומו ומקומו בסעיף י"ד לענין חלב שעל היתר שם צריך להיות האי וי"א:

יד

אם נעשו לא נאסר. משום דלא אסרינן ליה אלא משום שמא ישכח מלשפשף היטב:

טו

מאחר דיש מתירין על ידי קליפה. פירוש במליחה אבל בבישול ודאי צריך ס' ואמרינן בו חתיכה עצמה נעשית נבילה כמ"ש בסעיף י"ב בשם רש"ל:

טז

מעבירין אותו. בח"מ סימן ל"ד מבואר חילוק בין שוחט או מנקר לעצמו או לאחרים וכן הוא כאן בבית יוסף:

א

(סימן ס"ד סעיף א') חלב שור וכו' אסור ושל שאר מינים מותר. עיין בפר"ח בחלב נבילה וטריפה דחייב משום חלב ומשום נבילה משום איסור כולל. ודלא כהמ"מ ברמב"ם פ"ז מהלכות מאכלות אסורות שכתב דחל משום איסור מוסיף משום דלא אקרי איסור מוסיף אלא כשניתוסף איסור בגוף החתיכה לגבי דבר שהיה מותר מתחלה. וכאן לא נתוסף איסור גבי חלב ואינו אלא כולל כמו גיד הנשה של נבילה וטריפה. וגם הלח"מ תמה כן על הה"מ. ולק"מ דבאמת ה"נ ניתוסף איסור נבילה וטריפה בהחלב גופי' לגבי גבוה שהי' מותר מתחלה וכמ"ש הרמב"ם לקמן בס"פ י"ד ואע"פ דבפ"ז שם אסברה לי' הרמב"ם משום כולל מתוך שנתוסף האיסור בבשרה כו' מ"מ באמת הוה מוסיף בחלב גופי' לגבי גבוה כמ"ש. ולא דמי לגיד נבילה וטריפה שכ' הרמב"ם רפ"ח בהדיא דהוי כולל. דהתם היה אסור גם מתחלה לגבוה כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות מעשה הקרבנות משא"כ חלב. ודבר זה מתבאר להדיא מדברי התוס' דזבחים (דף ע') וס"פ ג"ה (דף קא) ואף בבהמת חולין שאינו עומד להקרבה. וכ"מ בס' טעם המלך בהל' א"ב. ומה שהקשה שם מחלב הטחול דאסור לגבוה לק"מ דמ"מ הוא ראוי בעולה ודו"ק. [וכן אישתמיטתי' לבעל ס' המקנה פ"ב דקידושין (דף נ"ו ע"ב) ע"ש]:
ומה שהקשה הפמ"ג דהתינח חלב נבילה וטריפה דתמימין דהיו ראויין מתחלה לגבוה אבל דבעלי מומין אמאי הוה מוסיף. כבר הקדימו בס' מחנה ראובן. והנה מבע"מ לא קשיא דהיה ראוי לב"נ בבמה רק ממחוסר אבר קשיא. אך לדעת הרמב"ם אף מחוסר אבר מותר לב"נ כמ"ש השער המלך הל' שחיטה אך אכתי תקשי לפמ"ש בס' מראה כהן שלהי זבחים דטריפה מותרת לב"נ וא"כ ליכא שום מוסיף. וכן גבי נפל דחלבו אסור כשיצא ושם ליכא מוסיף ואפשר די"ל כיון דשם איסור זה דחלב נבלה אשכחן בי' מוסיף בתמימים מצי חייל אף היכא דלא הוי מוסיף דהכי אמרינן בקידושין דף (ע"ז) גבי הא דתניא דאיסור זונה חל על איסור חללה אע"ג דאינו מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל. ופרש"י כשזינתה תחת בעלה ואע"ג דהוא זנות לאו תחת בעלה הוא. מיהו שם זנות אשכחן בי' מוסיף בעלמא ע"כ. וה"נ דכוותה. אלא דיש לדחות דילמא שאני כהנים דרבי בהו הכתוב מצות יתירות ובעלמא לא הוי מוסיף בכה"ג. ונראה שזו היתה דעת התוס' ביבמות (דף לג) דמשמע מדבריהם דאיכא נבלה דלא הוי בה מוסיף רק כולל. וכ"מ בתוס' דשבועות (דף כ"ד) והיינו בכה"ג שהיתה מחוסר אבר דגבה לא הוה איתוסף איסורא לגבוה או בנפל ועוד כתבתי בזה בחי' ליבמות בס"ד:
ומ"ש הפמ"ג גבי חלב טמאה דמשנוצרה חל טמאה וחלב לאחר שכלו חדשיו דכ"ע מודים דכל דלית לי' אוירא וחדשים דלית בי' איסור חלב. והא ליתא דמבואר בפג"ה (דף ק' ע"ב) דבהמה טמאה לא קרי' בה בבהמה תאכלו כאוירא דמיא וא"כ לל"ק חייב משום חלב לר"י בפ' המקשה קודם שכלו חדשיו וא"כ הרי חלב נמי חל כשנוצר לפ"ז:

ב

(שם סעיף י"ב בהג"ה) יותרת הכבד יש מצריכין לנקר הקרום העליון של צד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ויש מחמירין עוד לנקד השומן שתחת הקרום ההוא. זה דעת ר' אליעזר ממיץ ור"ת שהביאו התוספות והרא"ש והמרדכי ר"פ גיד הנשה. וכתבו שהביאו ראי' מת"כ שאמר יכול יהא אסור חלב הדפנות ת"ל יקרב בראוי להקרבה אסר רחמנא אלמא דאפי' חלב הדפנות היה אסור אי לאו מטעם שאינו קרב. וא"כ שומן היותרת שקרב עם היותרת אסור. והקשה ר"י על זה דאי מטעם שקרב ליתסר חלב האליה ואי משום דאמרי' בפ' כה"ב חלב האליה אקרי חלב סתמא לא מיקרי. מ"מ ליתסר מטעם שקרב עכ"ל. וקושיא זו אינני מכיר דהא מסקינן בש"ס פכ"ה (דף קיז) ובפ"ק דכריתות (דף ד') דמחוורתא כדרב זביד דאמר דטעמא דשרי חלב האליה דלא אסרה תורה אלא דבר השוה בשלשתן. פי' דבר הקרב בשור וכשב ועז כגון חלב הכליות. אבל אליה אינה קריבה אלא בכשב ולא בשור ועז. וכ"כ הרי"ף בפג"ה והרשב"א בתה"א (דף ע"ט) ובה"ג. וא"כ שפיר קאמרי הרא"מ ור"ת דשומן היותרת שקרב עם היותרת בשור וכשב ועז אסור ודבריהם ברורין. שוב ראיתי אח"כ בס' יראים להרא"ם עצמו סי' קמ"ד שזה טעמו באמת ודלא כמו שהביאו התוספות ודו"ק והנאני ת"ל:

ג

(שם סעיף ט"ו) חלב שעל הדקין אסור באורך אמה כו' עד מ"ש הג"ה וא"צ להסיד רק הקרום כו'. אבל לא השומן שתחתיו שעל אורך אמות אלו בתשובת שב יעקב סימן כ"ו השיג על הג"ה ומסיק דריש מעיא לפרש"י שהוא תחלת יציאתן מן הקיבה. שם גם השומן שתחת הקרום אסור. רק לפי' הגאוני' שהוא סוף המעיין דהיינו תחלת המעי שיוצא בו הרעי. שם השומן שתחת הקרום שרי ע"ש ולענין לסתום הנקב כ' דאינו סותם. דבתחלת יציאתן מהקיבה שם הוא חלב טמא ואינו סותם כמ"ש סי' מ"ו. ובסוף המעין שהוא ראש הכרכשתא אע"פ שהוא טהור אונו סותם מפני שעשוי ככובע ואינו מיהדק. וכמ"ש הט"ו בהדיא שם בסי' מ"ו. והוא ממש כפי דעתי. ודלא כהמשנה למלך פי"ג מהל' שגגות שר"ל דלפי' הגאונים ריש מעיא הוא סוף המעי' מקום חיבורן לכרכשתא ולא הכרכשתא עצמה וליתא כמ"ש בס"ד ר"ס מ"ו ע"ש:

ד

(שם סעיף כ') אין מולחין הבשר קודם שיסירו ממנו החוטין והקרומות האסורין וגיד הגשה. ואם מלחן מסירם אח"כ ומבשל הבשר. כ"כ הטור בשם הרמב"ם וע' בב"י כאן ובסי' ק"ה דס"ל להרמב"ם דגיד הנשה שנמלח או נצלה עם הבשר שרי בלא קליפה. ותימא על הט"ו דלפי דעתם בעי נטילה בירך שנצלה עם גידיו ובמליחה קליפה כמ"ש בסי' ק"ה ס"ה וס"ט ע"ש. וכאן הביאו דעת הרמב"ם כאלו הוא עיקר. והיש מי שאוסר טפל וסותר זא"ז ואחרי כתבי ראיתי שהר' פר"ח הקשה כן בסי' ק"ה ס"ט:
ואם לא הסירו הקרום שעל כל הדקין התיר בשו"ת עבודת הגרשוני. ואפשר דה"ה בחוטים שעל הדקים שכ' בס"ס ע"ה ע"ש. וכ"ש במקום הפסד שיש להתיר במליחת חוטים שיש בהם דם. ובסי' ס"ה כ' הש"ך בשם רש"ל דמותר בדיעבד אם נמלח ונתבשל. וכ"מ בהגמיי' פ"ו דמא"ס הלכה י':

א

והוא הצד הגס. ע' בה"ט וכתב בשבו"י ח"ב סי' ס"ט בטחול שנמלח בלא ניקור העליתי במ"י לאסור כהט"ז מ"מ אם נמלח בשר ויש הפ"מ אפשר דהמקיל לא הפסיד וכ"פ מוהרש"ל ובהלק"ט סי' רצ"א