א
כיצד נפרעים לנזקים מהמזיק ומיורשיו ובו ג סעיפי':
כשב"ד נזקקים לגבות לניזק מנכסי המזיק גובין מהמטלטלין תחלה ואם לא היו (לו) מטלטלין כלל או שלא היו לו מטלטלין כנגד כל הנזק גובין השאר מהקרקע המעולה שבנכסי המזיק וכל זמן שימצא מטלטלין ואפי' סובין אין נזקקין לקרקע ואפי' שיש לו כסף יכול לפורעו בסובין דכל מטלטלים מיטב נינהו ושמין אותה כמו שיכול למוכרה מיד ובמקומו וכשמשלם מהקרקע אפי' היתה זבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק אינו מקבל ממנו אלא מגבין לו מעידית שבנכסי המזיק:
ב
אם יש למזיק שני עידית אין הניזק יכול לומר לו תן לי מעידית פלוני אלא תלוי ברצון המזיק לתת לו איזה שירצה אבל אם המזיק חפץ לתת לו העידית שבקש אלא שהיא עתה בזול וממתין עד שתתייקר ואומר אם תרצה אותה קח אותה כפי מה שהיא עתידה להתייקר אין שומעין לו אלא צריך ליתנה לו כפי מה ששוה עתה:
ג
מת המזיק קודם שיפרע מגבין לניזק מהמטלטלין של יתומים ואם לא הניח מטלטלין מגבין לו מזיבורית שבקרקעותיו שכל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא מהזיבורית:
באר היטב חשן משפט
תי״ט
א
נזקקין. מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ט"ז פסק דנזיקין גובין ממשועבדים אף שלא עמד בדין דיש קול לנזקין וכן משמע בתוספות שם דף י"ד ע"ב לפר"ת למאי דס"ל שעבודא דאורייתא וכן כת' ר' ירוחם גם הה"מ פי"ט דמלוה בשם י"מ וכן כת' הסמ"ע בסי' קי"ח ס"ג ע"ש מיהו יש חולקין ועמ"ש בסי' ס"ו סל"ה. ש"ך:
ב
תחלה. כת' הסמ"ע דהיינו משום דמסתמא ניחא למזיק לשלם במטלטלין מבקרקעות ולמדונו דאף אם אין המזיק לפנינו גובין לו ממטלטלים אבל ודאי אם המזיק גילה דעתו דניחא ליה טפי במטלטלים ורוצה לשלם לו בקרקעות והניזק רוצה דוקא מטלטלין יד המזיק על העליונה ולא דמי למלוה ולוה כו' והש"ך השיג עליו דאין סברא לחלק בענין זה בין בע"ח למזיק וכת' דכן דעת הרבה פוסקים וכן עיקר ע"ש באריכות:
ג
כסף. פירש הש"ך דר"ל אפילו יש לו מעות א"צ ליתן לו מעות ונותן לו מהפחות שבמטלטלים משא"כ בבע"ח לעיל סי' ק"ח כו' וכן עיקר מיהו היכא דהמזיק רוצה לסלקו במעות ודאי אין צריך ליתן לו מטלטלים או קרקעות שלו ופשוט הוא עכ"ל:
ד
עתה. והע"ש חולק ע"ז ועיין בספר מגדול דוד ובסמ"ע מה שהשיגו עליו ואין דבריהם מוכרחים ודברי הע"ש יותר נכונים ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"א חולק בכל הסעיף וכת' דהניזק לעולם גובה מעידית המזיק אפילו עידי עידית שהוא רוצה מאחר שדינו ממיטב ומ"מ לפי ראות עיני הדיינים שאם יראו שזאת טובה לניזק וזאת טובה למזיק זהו בכלל ועשית הישר והטוב כו' וע"ש. ש"ך:
ה
מהמטלטלין. רבינו אפרים השיג על הרי"ף בזה דנזיקין מלתא דלא שכיחא היא וכי תקנו הגאונים לבע"ח משום נעילת דלת ולאשה משום פריה ורביה אבל לניזקין לא תקון והרא"ש כת' עליו ז"ל ונ"ל דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מילי שעבוד מדינא דש"ס אף בלא תקנה דהוי כגמלי דערביא כו' דאמרינן בכתובות (דף ס"ז ע"א) אשה גובה פורנא מהן עכ"ל וכן מסקנת הטור ולע"ד אין דברי הרא"ש מוכרחים בזה דלא אמרו בש"ס שם אלא דוקא בכתובה דאשה סמכא דעתה עלייהו ומתחלה כשנשאת לזה אדעתא דהכי נשאת שתגבה ממטלטלי כיון שעיקר מו"מ שלהם היה במטלטלים וזה לא שייך בניזקין ומ"מ דעת רוב הפוסקים כהרי"ף והרמב"ם והמחבר דהאידנא אף ניזקין גובין ממטלטלי דיתמי וכ"כ מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ט וע"ש. ש"ך:
ו
יתומים. משמע דהיינו אפילו יש להן קרקע מיהו היינו מן הסתם אבל אם היתומים רוצים לסלקו בקרקע הרשות בידם דבכה"ג לא תקנו הגאונים וכמ"ש בר"ס ק"ז גבי בע"ח וכ"ש הכא וממ"ש שם וכן כת' בש"ג פרק חז"ה ע"ש. שם:
ז
מהזיבורית. משמע אפילו מיתומים גדולים דינא הכי וכ"נ דעת הרמב"ם ודלא כהסמ"ע לדעתו ועמ"ש לעיל ס"ס ק"ח מזה. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
תי״ט
א
א) לשון הרמב"ם פ"ח מה' נזקי ממון וכתב ה"ה מבואר בפ"ק ובסוגיא דעל פיסקא דשוה כסף (דף יד ע"ב) וכן למעלה מחלוקת אמוראים ופסק רבינו כרב פפא ורב הונא ברי' דרבי יהושע שם דף יז ע"ב וכן דעת ההלכות ע"כ וכ"כ הטור והרא"ש שם בפסקיו
ב
ב) לשון הטור ס"א מימרא דר"פ ורב הונא הנזכר לעיל
ג
ג) שם כ"כ הרא"ש שם בפסקיו לענין ב"ח דלא תנעל דלת בפני לוין ואע"ג דליכא האי טעמא בניזקין סבירא ליה לרבינו דלא פליג רבנן בינייהו לענין זה
ד
ד) ברייתא שם ד"ו ע"ב וכאוקימתא דרב אחא בר יעקב ופסקו הפוסק כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו
ה
ה) שם ס"ג כ"כ הרא"ש שם בפסקיו
ו
ו) שם ושם בפסקיו מהא דפריך ליה רב אחא בר יעקב אם כן הורע כחן של נזקין שם דף ז' ע"ב
ז
ז) שם ס"ג בשם הרי"ף מתקנת הגאונים ואילך וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ח דין י"ב
ח
ח) כתב ה"ה מחלוקת האמוראי' פ"ה דגיטין דף נ' ע"א ופסק כרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני וכאביי דאמר הכי דלא כרבא וכ"פ ז"ל דיתומים אלו בין קטנים בין גדולי' אבל הרשב"א ז"ל כ' בשם ה"ר יונה דוקא קטנים אבל גדולים מן העידית:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
תי״ט
א
כשב"ד כו' וכ"ז שימצא כו'. י"ד ב' דת"ר שוה כסף כו' והתניא ישיב כו' וא"כ דינו כבע"ח וכמ"ש בסי' קא ס"ב:
(ליקוט) כשב"ד כו'. רמב"ם ולמד מבע"ח דכשיש מטלטלין אין נזקקין לקרקעות וצ"ע דל"ד דשם כשיש לו כסף אין נזקקין לש"ד ומטלטלין דמי לכסף משא"כ כאן והרי ר"ה דמחמיר אמר או כסף או מיטב אלמא יכול לגבות קרקעות אע"ג שיש לו כסף ועתוס' שם ד"ה רב הונא כ"ש לדידן דקי"ל כר"פ ור"ה בדר"י וכ"כ הרמב"ם וש"ע לעיל סי' שמח ס"ה וג"כ תמוה וכ"מ ברא"ש דב"ק שם סוף ס"ה ולענין פריעת ב"ח כו' אי כו' כיון דזוזי יהיב כו' מדקא' ולענין פריעת כו' מ' דוקא בבע"ח ועוד דקאמר כיון דזוזי יהיב והוא דוקא בבע"ח דדינו בכסף וצע"ג (ע"כ):
(ליקוט) כשב"ד כו'. הוא לשון הרמב"ם אבל לשון הטור יתן לו מטלטלין כו' ע"ש ור"ל ברצונו של מזיק תלוי ואמר שלוקח מטלטלין לאפוקי מרב הונא דאמר כ"ז שיש לו מיטב א"י ליתן לו מטלטלין וכן פי' ב"ח ודו"פ דלא כב"י וז"ש ואפי' שיש לו כסף כו' אבל לשון הרמב"ם אינו מורה כן דאינו תולה ברצון המזיק ונראה דס"ל כדעת הרמ"ה דכ"ז שי"ל כסף א"י ליתן לו לא מטלטלין ולא קרקע וה"ה כשיש לו מטלטלין דאי"ל קרקע ועסי' שנד ס"ה אלא שצ"ע למה לא כ' הרמב"ם דביש לו כסף שאי"ל מטלטלין ונר' שהרמב"ם ס"ל דמטלטלין ה"ה כנסף כמש"ש י"ד ב' והני כולהו כסף כו' ומפ' מ"ש שם ט' א' ר"ה אמר או כסף או מיטב ר"ל אם יש לו כסף יתן כסף ואם אין לו יתן מיטב כפי' הרמ"ה איתביה כו' הב"ע בדל"ל ר"ל שאין לו מטלטלין אז אר"ה שיתן מיטב פשיטא מ"ד כו' שיזבין מיטב שדותיו אמרה תורה ודלא כפירש"י דמ"ש בדל"ל שאין לו מיטב אז יתן סובין והוא ס' הפוכה דסובין טוב ממיטב כמ"ש ז' ב' כל מילי כו' וס"ל להרמב"ם דמטלטלין בכלל כסף הוא וז"ש ר"ה או כסף או מיטב ולא הזכיר מטלטלין שהוא בכלל כסף ולפ"ז ל"פ ר"פ ור"ה בריה דר"י אר"ה ול"פ על ר"ה מש"ש י"ד ב' השתא אי אית כו' דלפרש"י ק' קושית הרא"ש דלמא בשיש כסף אי מיטב אבל לפי' הרמב"ם ניחא וזה הכריחו ג"כ דמטלטלין הוא בכלל כסף דאל"כ לוקמיה בי"ל כסף (ע"כ):
(ליקוט) כשב"ד כו'. וכ"כ נ"י שם בשם הרמ"ה אלא שכ' דבכל הוא שוה לבע"ח דכשיש לו כסף אין נזקקין למטלטלין ואינו כן דעת הרמב"ם (ע"כ):
ב
ואם לא כו'. כמש"ש ז' ב' כל מילי כו' בר כו':
ג
ואפי' שיש כו'. עמ"ש בסי' שנד ס"ה:
(ליקוט) ואפי' שי"ל כו'. דלא כר"ה דס"ל דוקא אם א"ל קרקעות ולא כסף ודלא כר"ת שפ' כר"ה. הרי"ף דר"פ ור"ה בריה דר"י בתרא. וכ"פ הרא"ש וכ' דרב כהנא שם יו"ד ב' ג"כ כוותייהו ס"ל דאל"כ מאי פריך די"ל דקמ"ל אפי' אית ליה כסף תו מיטב (ע"כ)
ד
ושמין כו'. כמ"ש בסי' קא ס"ט:
ה
אם יש כו' כמ"ש בסי' קב ס"ב:
ו
(ליקוט) אבל אם כו'. טור וכשיטת הרא"ש דא"י לכופו גם בבינונית וזיבורית ומה שפריך א"כ הורעת כו' בכה"ג וא"כ ה"ה לב' עידית וערא"ש שם וע"ל סי' קב ס"ב (ע"כ):
ז
(ליקוט) אם כו'. ר"ל בזה"ז דבימי הגמ' לא היו גובין ממטלטלי דיתמי כמש"ש י"ד ב' אבל האידנא כמו שגובה בע"ח כו' הרי"ף שם וכ' הרא"ש שם שהר' אפרים חולק דלא תקנו אלא לב"ח וכתובה אבל נזקין מלתא דלא שכיחא והרא"ש הסכים לדעת הרי"ף ולא מטעמו אלא משום דבזה"ז דינא הוא כמ"ש תוס' בכתובות ס"ז א' בד"ה גמלים כו' ומכאן כו' אבל כ' ואין נראה לר"ת וכ"כ הרא"ש שם (ע"כ):
ח
(ליקוט) מגבין לו כו'. גיטין נ' א' ועבה"ג אבל הרשב"א כו'. וכ"כ הרא"ש שם בשם הר' יונה והסכים עמו וכ"כ לעיל ס"ס קח (ע"כ):
ט
שכל כו', עסי' קח סכ"א שחולק ע"ז ועמ"ש בליקוטים ב' א' בשם הרשב"א:
(ליקוט) שכל כו'. מתני' ר"פ הנזקין (ע"כ):
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
תי״ט
א
גובין מהמטלטלין תחלה. עד"ר שם כתבתי ל' הגמרא והוכחתי ממנה דאף בהלוא' [דבהלוא'] יד המלוה על העליונה דאם יש ללוה כסף או מטלטלין צריך לשלם ממנו ולאו כל כמיניה לשלם לו מקרקע אפי' מעידית ה"ט דהמלוה הלוה לו מעות מ"ה דינו ג"כ במעות או במטלטלין שקרובים למעות שיכולין לטלטלן ולמכרם אפי' במקום אחר אי לא מזדבני בהאי מתא אבל בניזק יד המזיק על העליונה שאף אם יש לו כסף או מטלטלי אם ירצה לשלם בקרקע צריך הניזק לקבלן אך שיתן לו מעידית שבנכסיו וזהו כוונת רב פפא שאמר בגמ' בישוב הקושיא שהקשו שם בפי' מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב אין מידי אחריני לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ומשני רב פפא דביש לו מטלטלין ובא לפרוע מהם אינהו מקרי מיטב דאי לא מזדבני בהאי מתא מזדבני במתא אחריתי ואם בא לשלם מקרקעותיו צריך לשלם ממיטב שדותיו ועד"ז פירשתי ג"כ דעת הטור וכן יש לפרש ג"כ דעת המחבר ומ"ש גובין מהמטלטלין תחל' היינו משום דמסתמא ניחא למזיק לשלם במטלטלין מבקרקעות שהוא בר קיימא ומ"ה קאמר כשב"ד נזקקין משלמין מהמטלטלין ולמדונו דאף אם אין המזיק לפנינו לגלות דעתו לשלם במטלטלים אמרינן דמסתמא ניחא למזיק לשלם ממטלטלים ואף אם הניזק צועק לשלם לו מקרקעות כמשמעות הקרא ממיטב שדהו אין ב"ד שומעין לו אבל ודאי אם המזיק גיל' דעתו דניחא ליה טפי במטלטלים ורוצה לשלם לו בקרקעות והניזק רוצה דוקא במטלטלין יד המזיק על העליונה ול"ד למלוה ולוה ומטעם שכתבתי וק"ל ולא כב"י והע"ש נמשך אחריו שכ' ז"ל דאי בעי הניזק מטלטלים צריך המזיק ליתן לו כו' ע"ש אבל אני הוכחתי דלע"ד לא עלתה על דעתו דהטור כן עיין שם בדרישה:
ב
כמו שיכול למוכרם מיד כו' ע"ל סי' ק"א וק"ג מ"ש בביאור זה:
ג
מעידית שבנכסי המזיק. דכתי' מיטב שדהו ישלם ודרשינן דהיאך דמשלם דהיינו המזיק
ד
כפי ששוה עתה וכ"כ הטור ועפ"ר שם כתבתי דל"ד למלוה שדינו להשתלם מהלוה בבינונית וכשהוא אומר להלוה פרע לי מעידי' שלך בציר פורתא וגם הלוה נתרצה לשלם לו מהעידית רק שא"ל קח אות' כיוקרא דלקמי' דפסק הטור כהרא"ש בסי' ק"כ [ק"ב] דהדין עם הלוה דצריך לקבל כיוקרא דלקמיה ולא כמו שהוא שוה עתה שאני התם דאין דין המלוה להשתל' מהעידי' כלל אבל ניזק דדינו להשתלם מהעידית אלא שיפו חז"ל כח המזיק ליתן לו מאיזה עידית שהוא רוצה ולשייר החביב לפניו וכיון שהוא גילה דעתו שאינו מבקש לקיים זו לפניו אלא שרוצה להעלות להניזק בדמים כיוקרא דלקמיה העמידהו על דינו לשלם ממיטב ממש וכזולא דהשתא ולא כע"ש דכ' דברי המחבר וכ' עליהן ז"ל ונ"ל דלא נאמרו דברים הללו אלא כשיש למזיק עידית ובינונית ואומר הניזק תן לי בינונית טפי פורת' כו' עד אבל בשניהן עידי' אפי' אם המזיק גילה דעתו שאינו רוצה להעמיד בידו אותו עידית שמבקש הניזק א"צ ליתן לו כזולא דהשתא דמ"ש זה מכשיש בידו כסף וסובין דאמרי' בסעיף א' דיכול ליתן לו סובין משום דמטלטלי כל מילי מיטב הוא ויכול ליתן איזה שירצ' ה"נ הא שניהם מיטב הוא ויכול ליתן לו איזה שירצה ומהתימא שהטור גם מהרי"ק ז"ל בש"ע לא דקדקו בזה וצ"ע עכ"ל עיר שושן ומהתימא דלפי סברתו הו"ל להקשות דברי הטור והמחבר אהדדי מכאן למ"ש בסי' ק"ב הנ"ל. ועוד מאי מייתי ראי' מכסף וסובין הלא י"ל דכמו שהן מחולקין ביש לו שני מיני עדות כתבו דהרשות בידו ליתן איזה שירצה ואפ"ה כתבו דכשגיל' דעתו שאינו מבקש להעמיד הטוב' יות' לפניו צריך ליתנו לו כזולא דהשתא. א"כ גם בכסף וסובין נאמר כן. גם י"ל דמ"ה לא אמרו בהדיא בכסף וסובין דאם גיל' דעתו כו' דנותן לו מהכסף כזול' דהשתא משום דלא שייך בכסף כיוקרא דלקמיה וזולא דהשתא דכל הזמנים שוים בדמי שוויה דהכסף משא"כ בקרקע שבימי הקיץ שהן עומדין לזרוע ולאכול מהן פירות הן יקרים טפי מכשהן בימי הגשמים וכמבואר בי"ד סי' רנ"ג ע"ש:
ה
מהמטלטלים של יתומים. בטור מפורש דמיירי לאחר תקנת הגאונים דתקנו דמלוה גובה ממטלטלים דיתמי וה"ה מזיק וגם לענין זה מזיק שוה למלוה דבא לגבות מנכסי יתמי לוה דאינו גובה אלא מהזיבורית אף דהלוה הי' צריך לשלם מבינונית ה"נ בניזק שבא לגבות מיתמי המזיק. וצ"ע דכאן סתם המחבר ומשמע דס"ל דאפי' אם בא לגבות מיתומים גדולים אינו גובה אלא מהזיבורית והמ"מ בפ"ה דנ"מ כתב שכן הוא דעת הרמב"ם ושהרשב"א חילק בין קטנים לגדולים ולעיל ס"ס ק"ח פסק המחבר גופו כן לחלק בין קטנים לגדולים ומטעם שכתבתי שם בסמ"ע והוא כדעת הרא"ש וה"ר יונה וכמו שכתב הטור שם והא דבסי' זה סתם הטור ג"כ וכתב דאין מגבין לניזק ממטלטלי דיתמי דאינן משועבדין לב"ח אלא מקרקעותיו ומהזיבורית שבהן י"ל שאגב שכ' החילוק שבין אם בא לגבות מהמזיק עצמו לבא לגבות מיתומים לענין מטלטלין כ' ג"כ החילוק שביניהן לענין זיבורית ומיירי דוקא בקטנים ולולי דעת המ"מ הנ"ל הייתי אומר שגם דעת הרמב"ם כן ששם בפ"ח דנ"מ כתב כל' הטור שבכאן אבל ל' המחבר שבכאן דגובין ממטלטלין א"א לפרש כן וצ"ע:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
תי״ט
א
מהקרקע המעולה שבנכסי המזיק. עיין בחידושי הגאון רע"ק איגר זצ"ל בגיטין מ"ח ע"ב שכתב דנראה לו דהיינו אותן נכסים שהיה לו בשעה שהזיק דחלה החיוב לשלם ממיטב שלו. אבל למה שקונה אחר שהזיק קודם העמדה בדין אף דצריך לשלם מהם בתורת מיניה כו' (כדאיתא בבא בתרא דף קנז ע"א) מ"מ ליכא עלייהו דין תשלומי מיטב כו' ומסיים דצ"ע לדינא ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
תי״ט
א
[ש"ך אות ג] לא ירדתי לסוף דעתו דלא מצינו בשום מקום דרב כהנא הי' תלמידו דרבא אלא משמע בכמה דוכתי דרב כהנא הי' תלמידו דרב. נ"ב עי' בתורת חיים ובמהר"ם מלובלין ובמהר"ם שיף דכתבו תרי דרב כהנא הוי א' בימי רב. וא' בימי רבא דאל"כ קשה רב כהנא אנפשי דמיפק לי' התם מאם טרף יטרף יבאהו עד. אלא וודאי דאין זה רב כהנא הנזכר מקודם ודו"ק:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
תי״ט:א׳
א
כשב"ד נזקקין כו'. עיין ביש"ש פ"ק דב"ק סימן ט"ז פסק דניזקין גובין ממשועבדים אף שלא עמד בדין דיש קול לניזקין וכן משמע בתוס' פ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב לפי' ר"ת כפי מאי דס"ל שעבודא דאורייתא וכ"כ ר' ירוחם נתיב ל"א ח"א בסופו וכ"כ הרב המגיד פי"ט מה' מלוה בשם יש מפרשים וכ"כ הסמ"ע לעיל סי' קי"ט ס"ק י"ד מיהו יש חולקין ועיין מה שכתבתי לעיל סי' ס"ו סעיף ל"ה [ע"ד הסמ"ע] ס"ק פ"ג:
תי״ט:ב׳:א׳-ג׳
א
גובין מהמטלטלים תחלה כו'. כ' הסמ"ע דהיינו משום דמסתמא ניחא למזיק לשלם במטלטלין מבקרקעות ולמדונו דאף אם אין המזיק לפנינו גובין לו ממטלטלין אבל ודאי אם המזיק גילה דעתו דניחא ליה טפי במטלטלין ורוצה לשלם לו בקרקעות והניזק רוצה דוקא מטלטלין יד המזיק על העליונה ולא דמי למלוה ולוה ולא כב"י והעיר שושן נמשך אחריו שכתב ז"ל דאי בעי הניזק מטלטלין צריך המזיק ליתן לו כו' ע"ש עכ"ל ואין דבריו נכונים דפשיטא דדעת הרמב"ם והמחבר כהעיר שושן וכן דעת הטור ושאר הרבה פוסקים וכן עיקר וכמו שאבאר וכן מצאתי בנ"י ריש פרק המוכר פירות שכ' להדיא שמדברי הרמב"ם נראה בניזקין אי אית לי' קרקע ומטלטלים כפינן ליה ליתן לו מטלטלים וע"ש והכי משמע ודאי פשט דברי הרמב"ם שכתב כשב"ד נזקקין כו' גובין מהמטלטלים תחלה כו' משמע דעליה דבי דינא רמיא לגבות תחלה מהמטלטלים והדין כך הוא ואינו תלוי ברצון המזיק או הניזק ועוד שכתב שם הרמב"ם מיד אח"כ דמדין הש"ס אם מת והניח מטלטלים וקרקעות גובין מהיתומים מקרקעות וכן הוא בטור ואם איתא דמסתמא ניחא ליה למזיק טפי ליתן מטלטלים נטעון להו ליתמי לטעון מטלטלים והיאך יגרע כח היתומים מן המזיק עצמו ואמת שבהרא"ש פ"ק דב"ק ומרדכי ושאר פוסקים משמע שדעת ר"ת דאין צריך ליתן לו מטלטלים אלא נותן לו מה שירצה או מקרקעי או מטלטלי וכ"כ הנ"י ריש פרק המוכר פירות בשם המפרשים וכן כתבו התוספות ר"פ המוכר פירות וריש ב"ק ופ' הפר' דף מ"ו ריש ע"ב בשם ר"ת ומשמע שם שר"ת מפרש דהא דקאמרינן בש"ס בב"ק (דף ט' ע"א) רב הונא אמר או כסף או מיטב דהיינו שהרשות בידו ליתן לו איזו שירצה אבל לדעת הרמב"ם נ"ל לפרש או כסף או מיטב או דינו על כסף היכא דאית לי' מטלטלים או דינו במיטב גבי קרקע היכא דלית לי' מטלטלי ובהא דכסף לא קי"ל כרב הונא אלא אפי' סובין מיטב נינהו וכן מוכח להדיא מדברי בעל התרומות ריש שער ד' ומבואר שם להדיא ג"כ דעת רבינו חננאל שהביא שם הך דרב הונא ומאי דשקיל וטרי התם בש"ס עלי' וכתב ע"ז וז"ל וכ' על זה ר"ח ז"ל מהכא שמעינן דלא מסלקינן לב"ח בארעא אלא היכא דקים לן דלית ליה זוזי למפרע מיניה כו' עכ"ל ודלא כס' גידולי תרומה שם דף כ"ז ע"א שתמה הרבה על דברי ר"ח והניחם בצ"ע והדבר ברור דר"ח מפרש כדפי' וכן נראה להדיא מדברי ראב"ן ריש ב"ק ע"ש בדף פ"ה ע"א וכן מוכח מדברי הרמ"ה שהביא הנ"י ריש ב"ק גבי מ"ש שכל הפוסקים פסקו הלכה כרב פפא ורב הונא ברי' דרב יושיע וכ' הרמ"ה כו' ע"ש דמוכח דס"ל לרמ"ה גם כן דהיכא דאית ליה למזיק מטלטלים וקרקעות כפינן ליה למיתב מטלטלים כמו גבי ב"ח:
ב
וכן משמע פשט דברי הטור דדין הוא לגבות מהמטלטלים אפי' בע"כ של מזיק ובמ"ש ב"י והיינו שכתב גם כן מיד אח"כ דאם מת המזיק מגבינן מן הקרקעות של היתומים ולא מן המטלטלים מדינא דש"ס ואי הברירה ביד המזיק אמאי כשמת יגרע כח היתומים וכמ"ש לעיל. והב"ח כ' דע"כ לא קאמר הרא"ש הכי אלא בבעל חוב אבל בניזקין אין הניזק יכול לכופו לגבות מהמטלטלים אם רוצה ליתן לו קרקע וכן דעת הטור ודלא כב"י אלא יד המזיק על העליונה וכן מפורש בדברי הרב המגיד רפ"א דחובל ובפ"ח דהלכות נזקי ממון עכ"ל ולפעד"נ כמ"ש הב"י ואף שלכאורה משמע בהרא"ש דכתב כן דוקא בב"ח מ"מ נראה דהא דכתב כן בב"ח היינו אפי' לר"ת אבל למה שכתב הרא"ש שם דדברי רב אלפס עיקר הרי אלפס לא כתב שהבריר' ביד המזיק וגם נראה כיון דלרב אלפס אפי' יש לו מעות יכול לסלקו בסובין א"כ הא דכתב קרא ישיב לרבות שוה כסף היינו דגלי לן קרא דעיקר גביה על המטלטלים הוא א"כ לא מסתברא שיהא הברירה ביד המזיק כיון דגלי לן קרא דעיקר גביה במטלטלים היא אפי' אית ליה כסף גם מ"ש הב"ח בדעת הרב המגיד ליתא וכמ"ש לקמן:
ג
ועוד נ"ל כן עיקר ממאי דגרסינן בש"ס פ"ב דב"ק (דף י"ד ע"ב) על פסקא דשוה כסף רמי ליה רב יודא בר חנניא לרב הונא בריה דרב יושיע תנא שוה כסף ככסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסי' שיש להן אחריות והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין הכא במאי עסקינן ביתמי ע"כ ומייתי לה הרי"ף אלמא דמעיקרא ס"ד דב"ד נזקקין לקרקע ומסיק דנזקקין לגבות ממטלטלי ואין ספק שמכאן הוציא הרמב"ם את דבריו והיינו שכ' כשב"ד נזקקין כו' כ' לשון נזקקין כל' הש"ס שהוציא משם דבריו וכן כ' הרב המגיד להדיא בפ"ח מה' נזקי ממון וז"ל כשב"ד נזקקין כו' מבואר פ"ק בסוגיא על פיסקא דשוה כסף וכן למעל' באותו פרק מחלוקת אמוראין ופסק רבינו כר"פ ורב הונא בריה דרב יושיע וכ"ד ההלכות עכ"ל ודבריו ברורים וליכא למימר דמעיקרא ס"ד דנזקקין לקרקע ואין נזקקין למטלטלין כלל אפי' אין לו קרקע וכ"מ לכאורה מפרש"י שכ' אין ב"ד נזקקין ליפרע מן המזיק אא"כ יש לו קרקע כו' וא"כ כי משני הכא ביתמי י"ל דבדידי' כשיש לו מטלטלי לבד חייב ליתן לו אבל אה"נ אם יש לו מטלטלי וקרקע הבריר' ביד המזיק דהיאך נא' דקס"ד מעיקרא אפי' יהיה לו מטלטלים לא יצטרך לשלם לו כלום אם אין לו קרקע וכי בשביל שלא יהיה לו קרקע יפטר מלשלם ועוד דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל מי שלא יהיה לו קרקע יזיק לבריות מה שירצה ויפטר מלשלם ועוד דהא לעיל (בדף ט' ע"א) אהא דקאמר רב הונא ישיב אפי' סובין מיירי בדלית ליה אלא סובין פריך אי דלית ליה פשיטא ומשני מהו דתימא אמרינן ליה זיל טרח וזבן קמ"ל אלמא דאינו עולה על הדעת כלל דכשאין לו רק סובין שלא יצטרך לשלם לו סובין אלא ודאי דמעיקרא סבר דב"ד נזקקין לגבות מן הקרקע בע"כ של מזיק דשוה כסף היינו קרקע ומסיק דב"ד נזקקין לגבות מהמטלטלים בע"כ של מזיק דשוה כסף היינו מטלטלים. ודקדקתי היטב בסוגיא זו לפרשה בדרכים אחרים והתבוננתי שא"א לפרשה כי אם כמו שכתבתי אם לא ע"פ דוחק גדול לכן העיקר כמ"ש ודוק היטב. ומעתה גם מ"ש הב"ח שכך מפורש בדברי הרב המגיד רפ"א מה' חובל ופ"ח מה' נזקי ממון שיד המזיק על העליונה ליתא דהמעיין שם בדברי הרב המגיד יראה דאדרבא יותר נראה מדברי הרב המגיד כמ"ש וגם בר"פ א' מהל' מלוה נראה מהרב המגיד כמ"ש ע"ש: ועוד נראה כיון דבבעל חוב קי"ל לעיל סי' ק"א דמחויב ליתן לו מטלטלים כשיש לו ואין צריך המלוה ליקח קרקע א"כ למה נימא דניזקין שאני דהא אדרבא ניזקין עדיפי דגובה מהעידית ואף שיש לחלק כמו היכי דיש לו מעות דאין צריך המזיק ליתן לו מעות ונמצא המזיק עדיף בזה מלוה היינו משום דגלי לן קרא גבי מזיק ישיב אפי' סובין ולא גלי לן הכי גבי ב"ח א"כ מסתבר דב"ח דיהיב ליה זוזי צריך למפרע ליה בזוזי אבל בהא שיגבה תחלה מן מטלטלים בע"כ של החייב אין סברא לחלק בין ב"ח למזיק ודוק:
תי״ט:ג׳:א׳-ב׳
א
ואפי' שיש לו כסף יכול לסלקו בסובין. כלומר אפי' יש לו מעות א"צ ליתן לו מעות ונותן לו מהפחות שבמטלטלים משא"כ בב"ח לעיל סימן ק"א והיינו כהרי"ף והרא"ש והרמב"ם שפסקו כרב פפא ורב הונא בריה דר' יושיע ולא כר"ת (וכ"כ בעל הטור ברמזי הרא"ש שם דלית הלכתא כר"ת וקאי אניזקין ודלא כב"י לעיל ר"ס ק"א שכ' שמ"ש ברמזי הרא"ש הוא כשגגה דליתא דהמעיין שם יראה להדיא דקאי אניזקין רק שיש שם קצת ט"ס ברמזים שלפנינו כנראה לכל מעיין בנקל והדבר ברור כמו שהוא בנוסחות הרמזים הישנים וכמו שהביא בספר מעד"מ ברמזים שם ע"ש): אך מ"ש הרא"ש שם ונראה דברי רב אלפס עקר דרב כהנא תלמידו דרבא דבתרא' הוא סבר כרב פפא ור' הונא בריה דרב יהושע דאמר לקמן א"ל רב כהנא לרבא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לאו הכי ה"א נבלה דמזיק הוי השתא אי אית ליה לדידיה יהיב לי' דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין נבלה דידיה מבעיא ואם איתא לדרב הונא לימא ליה דאצטריך קרא היכא דאית ליה כסף או מיטב עכ"ל לא ירדתי לסוף דעתו דלא מצינו בשום מקום דרב כהנא היה תלמידו דרבא אלא משמע בכמה דוכתי דרב כהנא היה תלמידו דרב וכדאיתא נמי בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ו ריש ע"ב) כי קאמר רב כגון [רב] כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוי צריכי כו' וכן בכמה דוכתי וכן הוא לקמן בכל ספרי הש"ס (סוף ד"י) א"ל רב כהנא לרב טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו כו' ואין ספק שנוסחא מוטעת מזדמנא להרא"ש בכאן בש"ס ועוד קשה לי על הרא"ש הא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו בתראי טפי מרבא. וזהו עיקר הטעם שפסק הרי"ף כרב פפא ורב הונא ברי' דרב יושיע דבתראי נינהו ואין צריך טעם יותר דמ"ש הרא"ש מתחל' בדעת ר"ת דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לא פליגי ארב הונא ודאי נדח' מהא דקאמר רב כהנא לרב טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו כו' דא"כ לא הוי פריך מידי דקרא מיירי היכ' דאית ליה כסף וגם בתוספות פרק הפרה דף מ"ו ריש ע"ב ושאר פוסקים מבואר דאף ר"ת ס"ל דפליגי. וגם מ"ש הרא"ש דהטעם ר"ת היא כיון דהש"ס קאי לדרב הונא באחרונה חשיב ליה עיקר אף שיכול להיות שדעת ר"ת כן מ"מ אין ראיה כ"כ מזה וק"ל וכבר האריך מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' כ"א בזה להוכיח דקי"ל כרב פפא ורב הונא בריה דרב יושיע וכ"כ בנ"י שכ"פ כל המפרשים ז"ל וכן עיקר. אך כתב הנ"י שם שכתב הרמ"ה ז"ל דהא דמצי יהיב ליה אפי' סובין ה"מ היכא דלית ליה למזיק זוזי כו' וע"ש בגליון האלפסי של מהר"ם מטיקאטין שתמה על זה דהא לרב פפא ורב הונא בריה דר"י אפי' אית ליה כסף יכול לסלקו בסובין ול"נ שדעת הרמ"ה דכסף שאני וכן מדוקדק בלשונו שם ע"ש אך דעת כל הפוסקי' מבואר דכסף היינו זוזי ואפי' אית ליה זוזי יכול לסלקו בסובין והכי מוכח נמי מהך דא"ל רב כהנא לרב טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו כו' ואי איתא דהיכא דאית ליה זוזי צריך לסלקו בזוזי לא הוה פריך מידי דדלמא קרא איירי בדאית לי' זוזי א"ו כסף היינו זוזי כמו אם כסף תלוה וכן עיקר:
ב
מיהו היכא דהמזיק רוצה לסלקו במעות ודאי אין צריך ליתן לו מטלטלי או קרקעות שלו ופשוט הוא:
תי״ט:ד׳
א
צריך ליתנה לו כפי מה כו'. והעיר שושן חולק על זה ועיין בספר מגדל דוד ובסמ"ע ס"ק ד' מה שהשיגו עליו ואין דבריהם מוכרחים ודברי הע"ש יותר נכונים. ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' י"א חולק בכל הסעיף וכתב דהניזק לעולם גובה מעידית המזיק אפי' עידי עידית שהוא רוצה מאחר שדינו ממיטב ומ"מ לפי ראות עיני הדייני' שאם יראו שזאת טובה לניזק וזאת טובה למזיק זהו בכלל ועשית הישר והטוב כו' וע"ש:
תי״ט:ה׳
א
מגבין לניזק מהמטלטלים של יתומים רבינו אפרים השיב על הרי"ף בזה דניזקין מלתא דלא שכיחא היא וכי תקנו הגאונים לב"ח משום נעילת דלת בפני לווין אי נמי לאשה משום פריה ורביה אבל לניזקין לא תקון והרא"ש כ' וז"ל ונ"ל דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מילי שעבוד מדינ' דש"ס אף בלא תקנה דהוי כגמלי דערביא ואשלי דקמחוניא דקאמר בכתובות אשה גובה פורנא מהם עכ"ל וכן מסקנת הטור ולפי עניות דעתי אין דברי הרא"ש מוכרחים בזה דהא דאמרי' בכתובות בפרק מציאת אשה (כתובות דף ס"ז ע"א) אשה גובה פורנא מהם היינו דוקא בכתובה דאש' סמכ' דעתה עלייהו ומתחלה כשנשאת לזה אדעתא דהכי נשאת שתגבה ממטלטלי כיון שעיקר משא ומתן שלהם היה במטלטלים וזה לא שייך בניזקין. ומ"מ דעת רוב הפוסקים כהרי"ף והרמב"ם והמחב' דהאידנא אף נזקין גובין ממטלטלי' דיתמי וכ"כ מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ט וע"ש:
תי״ט:ו׳
א
מהמטלטלי' של יתומים. משמע דהיינו אפילו יש להן קרקע מיהו היינו מן הסת' אבל אם היתומי' רוצים לסלקו בקרקע הרשות בידם דבכה"ג לא תקנו הגאונים וכדלעיל סי' ק"ז סעיף א' גבי ב"ח וכ"ש הכא ועמ"ש שם וכן כ' בשלטי גבורים פ' חזקת הבתים דף קפ"ד ע"א ע"ש:
תי״ט:ז׳
א
שכל הבא ליפרע מיתומים כו'. משמע אפילו גדולים וכן נראה דעת הרמב"ם ודלא כהסמ"ע לדעתו ועמש"ל סוף סי' ק"ח מזה:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
תי״ט
א
(ס"א גובין מהמטלטלין) בסמ"ע כ' שיש לו הוכחה מהגמרא דכאן ל"ד למלוה וכתב לפרש גם דברי הטור כן והוא תמוה שהרי כ' רואין כו' דמשמע שהוא עיקר הדין וכן מדסיים אלא יתן לו מטלטלים משמע דהמזיק לפנינו ותו דאישתמיטתיה דברי הנ"י ריש ב"ק בשם הרמ"ה דהא דמצי המזיק ליהב סובין היינו דלית לי' זוזי אבל אית ליה זוזי לא מצי לסלק אלא בזוזי וה"נ לב"ח כו' וכן יראה אי אית לי' מטלטלין וארעא לא מצי יהיב לי' ארעא כו' עכ"ל ואית ליה הוכחה לבעל הסמ"ע מן התלמוד מאי עביד לי' הרמ"ה ונהי דלא קי"ל כהרמ"ה בענין אם יש לו זוזי דלא צריך ליתן לו כמ"ש כאן אלא מצי יהיב ליה סובין מ"מ לענין קרקע ומטלטלין אמאי לא נימא כוותיה אמנם בתוס' פרק המוכר פירות דף צב כתבו בשם ר"ת וכן [כתבו התוס'] והמרדכי ריש ב"ק לדעת ר"ת הברירה ביד המזיק או ליתן לו מטלטלין או קרקע ואינו דומה לב"ח בזה ולענין הלכה כיון שאין לנו הכרע אין כח לניזק לכפותו למזיק שיתן לו מטלטלין נגד דברי ר"ת:
ב
(ס"ב כפי מה ששוה עתה כו'. תמיהא לי הא מלתא טובא דבמקור דהאי דינא לא נראה כך הגם שזהו מדעת הרא"ש אעפ"כ תורה היא וללמוד אני צריך. איתא בריש ב"ק גבי נזקין דיניה בעידית א"ל איהו הב לי בינונית טפי פורתא א"ל אי שקלית כדינך שקול כי השתא ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה פי' רש"י דקמ"ל קרא דכי ישיב לרבות אפי' סובין דאי בעי למשקל בינונית של מזיק וניחא ליה בה שקיל כיוקרא דלקמיה דהא שוה כסף הוא ולהכי אצטריך לומר דאייקר דאי אין סופה לייקר קרא למאי אתי פשיטא דאי בעי ניזק למשקל בינונית שקיל בע"כ של מזיק שאפי' בעידית יפה כחו ק"ו בבינונית אלא להכי אתא קרא דשקיל כיוקרא דלקמיה מתקיף לה רב אחא בר יעקב א"כ הורעת כחו של נזקין אצל בינונית וזיבורית דרחמנא אמר ממיטב ואת אמרת מבינונית וזיבורית נמי לא אלא אמר רב אחא אי איכא לדמויי לבע"ח מדמינן ליה ב"ח דיניה בבינונית ואי אמר ליה הב לי זיבורית טפי פורתא א"ל אי שקלת כדינך שקול כי השתא ואי לא שקיל כיוקרא דלקמיה מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לוין דא"ל אילו הוה לי זוזי הוי שקלי כי השתא השתא דזוזאי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה אלא כו'. וכתב הרא"ש דלא אמרינן הורעת כחן אצל בינונית כו אלא דוקא באומר לו אי בעית למישקל בינונית שקיל כדלקמיה דכיון דגלי דעתיה לתתה לו אם ירצה לקחת ביוקר כו' אבל אם אמר קרקע זו חביבה עלי ואיני רוצה ליתנה לך כלל לא כייפינן ליה כו' כמו אם יש לו כמה קרקעות עידית יתן לו איזה שירצה ולא יוכל לומר קרקע זו אני חפץ כו' וכן ב"ח אי א"ל שקול כיוקרא דלקמיה זבורית טפי בעי למיתב ליה כזולא דהשתא משום שלא תנעול דלת משום שא"ל אילו הוי בי זוזי הוי שקילנא כדהשתא וגם אתה חפץ ליתן אלא שאתה דוקני כו' עכ"ל. ומזה נמשך להטור דאם יש לו ב' עידית דאין הברירה להזיק רק כשאין מגלה המזיק דעתו כלל שזו חביבה עליו אבל אם גילה דעתו שרוצה ליתנה רק שיקחנ' ביוקר דלקמיה חייב ליתן לו כהשתא ולא ירדתי לסוף דעתו של הרא"ש דמאי מהני גילוי דעתו כשאומר שרוצ' ליתן לו רק שיקבלנ' ביוקר כיון דע"כ חביבא ליה ואינו רוצה ליתן אותה רק אחר שיתן לו ביוקר אז מבטל החביבו' כי זה חביב לי' טפי וזה סברא שא"צ לראייה וכיוצ' בזה מצינו בפ' הזהב דף נא מאניה תשמישתי' דיקירי עליה לא מזבין להו אלא בדמי יתיר א"כ הרי לפניך בודאי חביבה על הבעלים מאני תשמישתיה ואפ"ה מבטל החביבות בשביל מעות יתירים שנותנין לו והכא ג"כ אי ס"ד דאין על המזיק ליתן הבינונית מדינא רק מצד שהוא מגלה דעתו שחפץ ליתנה והיכן יש גילוי דעת דהא מתנה בפי' שאינו רוצה ליתן יותר מדינא רק ביוקר דוקא. תו תימא לי דאם אומר סתם שאינו רוצה ליתן לו בינונית רק עידית אין כופין אותו לתת בינונית הא פרש"י בהדי' דאי לא אייקר פשיטא דשקול ניזוק בינונית בע"כ דמזיק שאפי' בעידית יפה כחו כו' הרי לך דרש"י פי' דבר זה קודם הקושי' והורעת כחן בבינונית ולא ידעי' עדיין מזה ואפ"ה פירש"י דאפי' בעידית יכול לכופו ק"ו בבינונית ש"מ שזה סברא פשוטה היא לכל רק שלענין שרוצה לתת לו ביוקר דלקמיה היה ס"ד שיש כח ביד הלוה לומר כן עד דפריך רב אחא שבזה יש ג"כ הורעת כח לניזקין וא"כ למה כ' הרא"ש דבלא גילוי דעת רשות ביד הלוה שלא לתת לו בינונית וכ"ש שיש להקשות כן גבי ב"ח שא"צ ליתן לו זיבורית במקום שאין גילוי דעת והא פשיטא דפשיטא יכול המלוה לומר אלו הוי זוזי אצלי הייתי קונה זבורית עכשיו שמעותי אצלך אתה כופה אותי ליקח דוקא עידית נגד רצוני וכדפריך המקשן א"כ נעלת דלת כו' אלא ודאי דהאמת הוא כן דהמקשן שמקשה הורעת כחן וכן המקשה שמקשה א"כ נעלת דלת הם מקשים על גוף הדין דכיון דדין תורה נזקין בעידית וכ"ש בבינונית אין שום מעלה בעוצם למזיק לבטל דינו כבינונית ממה שיש בעידית אפי' בלא שום גילוי דעת הניזק וכן בב"ח לענין בינונית וזיבורית אלא לענין אם יש למזיק ב' מיני עידית ורוצה דוקא ליתן א' והניזק רוצ' השני בזה לא מצינו יפוי כח להניזק שלא אמרה תורה אלא מיטב והרי יש לו ב' שדות מיטב] ולמה יקח דוקא מה שישר בעיניו דלא מצינו בזה אלא אי מיטב שלו אי של עולם אבל בשלו עצמו לא מצינו שום ספק ומסתמא הוי כמטלטלי לענין הלואה דיש ברירה להלוה לתת לו איזה טלטול שהוא חפץ כ"ז נלע"ד נכון אלא שהוא נגד הרא"ש (וזר) [וד"ר] וש"ע ועל כן יפה תמה רמ"י בע"ש על זה הדין יש' [שיש] ברירה להניזק שיתן לו כדהשתא יליף לה מבעל חוב לענין מטלטלין ומה שכ' סמ"ע דגם בבעל חוב הוי כן דאם הלוה מגלה דעתו לתת לו מטלטלין שחפץ המלוה אלא שישלמנה ביוקריה דלקמיה הדין עמו הא ליתא דהא אמרינן במטלטלין כל מילי ולא קפדינן כלל אם הלוה מגלה דעתו אי לא:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
תי״ט
א
סעיף א כשב"ד נזקקין לגבות לניזק וכו'. נ"ב עיין בש"ך סק"ב ועיין בס' עטרת צבי מה שהשיג על הש"ך ודבריו נכונים מאד אך לא כתב לדחות הראוי' מה שהביא הש"ך מהש"ס מה דאמר אין ב"ד נזקקין וכו'. אך לפענ"ד דברי הש"ך תמוהין שלפירושו מה הקשה בש"ס כלל והא תני ישיב לרבות ש"כ נימא דהאי ישיב לרבות ש"כ מיירי דלית לי' קרקע ע"כ גובה מטלטלין ולעולם באית לי קרקע ומטלטלין נזקקין רק לשדה וכמ"ש הש"ס לעיל כן דפריך על ר"ה דאמר כסף או מיטב דפריך ישיב לרבות אפילו סובין ומתרץ דלית ליה ה"נ וה"נ הו"ל לתרץ כן ומדלא תירץ כן משמע כפרש"י דהוי ס"ד שאין גובין ממטלטלין כלל אף דלית לי' קרקע כלל ע"כ פריך שפיר ותו מוכח אדרבא דלא כהש"ך שאל"כ למה הוכרח הש"ס לתרץ הכא ביתמי עסקינן וכו' הו"ל לפרש ולתרץ כפירוש הש"ך שאם יש לו קרקע ומטלטלין וכו' מדלא תירץ כן משמע דס"ל גם בכה"ג ודאי דהברירה ביד המזיק ואין סברא כלל לומר שהברירה ביד הניזק וכו' כן נראה לי נכון ודו"ק היטב:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5