א
שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מה שהזיקה או מה שנהנית ובו יב סעיפים:
שן היא אב דושלח את בעירה (וביער) דכתיב בקרא מוקמינן לה נמי בבהמה שאוכלת פירות חבירו דברים הראוים לה ונהנית באכילתן חייב נזק שלם בין שאכלתן בין שלא אכלתן אלא שהפסידתן ולא כלתה אותם לגמרי לפיכך כל הדומה לזה שמזיק בדבר שהיא נהנית היא תולדה דשן כגון נתחככה בכותל להנאתה והזיקה או שטנפה פירות וכלים להנאתה כגון שנתגלגלה עליהם:
ב
בד"א שאכלה דבר הראוי לה אבל אכלה דבר שאין ראוי לה כגון כסות וכלים שינוי הוא ואינו משלם אלא חצי נזק בין שאכלה אותם בחצר הניזק בין שאכלה אותם ברשות הרבים:
ג
אכלה דבר שאין דרכה לאכול אלא ע"י הדחק כגון פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שלקק את השמן וחזיר שאכל חתיכת בשר וחתול שאכל תמרים חשיב שפיר אכילה אבל בהמה שאכלה בשר או תבשיל לאו אורחא הוא ומשלם חצי נזק אכלה פת הוי אורחא אבל חיה לאו אורחא לא בפת ולא בתבשיל:
ד
בהמה שראתה לחם בסל ושברה הסל ואכלה הלחם משלם נזק שלם גם על הסל שכך דרכה לשבר הסל כדי לאכול הלחם אבל אם אכלה הלחם תחלה ואח"כ שברה הסל אינו משלם על הסל אלא חצי נזק דהוי קרן ואינו משתלם אלא מגופו:
ה
ראתה אוכלים ע"פ החבית ונסתבכה בחבית לעלות כדי לאכול האוכלים ושברתו משלם גם על החבית נזק שלם שכן דרכה לעלות עליו כדי לאכול האוכלים:
ו
חיה שטרפה בהמה ואכלתה או שאכלה בשר חי אורחא היא ומשלם נזק שלם אבל כלב שהמית כבש וחתול שהמית תרנגולים גדולים ואכלם משונה הוא ואינו משלם אלא חצי נזק ודוקא בפחת שפחתה מיתה אבל דמי הנבילה משלם ברשות הניזק נזק שלם ובר"ה מה שנהנית שאכילה אינו שינוי שכן דרכן לאכול נבילות אפי' של בהמות גדולות:
ז
אין חייב השן לשלם נזק שלם אא"כ אוכלת ברשות הניזק אבל אם לקחה בחצרו והוציאה משם ואכלה בר"ה או בחצר של אחר פטור מלשלם יותר ממה שנהנית ואם לקחה בר"ה והלכה ואכלה ברשות הניזק יש מחייבים לשלם נזק שלם משום דפי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אפילו במקום שאין לחייב על הנטילה כגון שהיו הפירות מונחים במקום שאי אפשר ליטלם משם ובא ראובן והושיט פירות של שמעון שבחצר שמעון לפי פרת לוי חייב לוי אם המושיט חרש שוטה וקטן או שאין לו לשלם שאם היה אפשר להשתלם ממנו היה הוא חייב ובעל הפרה פטור:
ח
אכלה בר"ה משלם כל מה שנהנית דהיינו כל מה שאכלה אינו משלם אותו אלא כאלו היה תבן (וי"א דמי שעורים בזול) (טור ס"ג בשם הראב"ד והרא"ש והרא"ה וריטב"א ונ"י ואם אכלה אוכלים הרעים לה כגון שאכלה חטים הואיל ולא נהנית פטור:
ט
היו הפירות מונחים בצידי רחבה והיא בתוך הרחבה והחזירה ראשה לצידי רחבה ואכלה מהן אינו משלם אלא מה שנהנית דכיון דגופה ברשות הרבים הוי ליה שן ברה"ר אבל אם יצאה מרחב' לצידי רחבה ואכלה שם משלם מה שהזיקה אכלה מפתח החנות אינו משלם אלא מה שנהנית מתוך החנות משלם מה שהזיקה:
י
הקצה מקום מרשותו לרשות הרבים והניח שם פירותיו ואכלתם שם חשוב כרשות הרבים:
יא
היתה מהלכת בר"ה ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה ואפי' עמדה אינו משלם אלא מה שנהנית שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו ואם קפצה ואכלה מעל גבי חבירתה משלם מה שהזיק' גבי חבירתה כחצר הניזק הוא חשיב: הגה וי"א דדוקא שהוא בענין שאי אפשר לה לאכול כי אם בקפיצה אבל אם תוכל לאכלם בלא קפיצ' אז חשיב כרשות הרבים (טור שם בשם הרא"ש) וה"ה להיתה קופתו מופשלת לאחוריו ואכלה פירות שבקופה:
יב
בהמה שהית' עומדת ברשות הניזק ותלשה פירות מר"ה ואכלתן ברשות הניזק הרי הדבר ספק: הגה והוא הדין אם הבהמה עומדת ברשות הרבים ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה בר"ה דהוי הדבר ספק ודוקא בכה"ג שהמאכל ברשות אחד והבהמה גלגלה המאכל לרשות שני אבל אם המאכל דבר ארוך מקצתו מונח בפנים ומקצתו מונח בחוץ וכשמושכת ראש האחד ראש השני נגרר אחריה בכ"מ שהיא מתחלת למושכו חשבינן ליה כאלו אכלן שם בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים (טור) לפיכך אינה משלמת אלא מה שנהנית ואם תפס הניזק כמה שהזיק' אין מוציאין מידו: הגה (ר"י והרא"ש) וכבר נתבאר סי' ש"צ דיש חולקין וסבירא להו דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא:
באר היטב חשן משפט
שצ״א
א
בכותל. אבל נתחככה בחבירתה י"ל דלהזיקה נתכוונה וה"ל תולדה דקרן לשלם ח"נ אם לא שאם לאחר ששמטו ממנה הבהמה שנתחככה בה הלכה ונתחככה בכותל דאגלאי מלתא למפרע דגם כשנתחככה בבהמה להנאתה נתכוונה וע"ל סי' א' ס"ג. סמ"ע:
ב
הרבים. פירוש דל"ת דזה שהניח בגדיו בר"ה שינה וה"ל בכלל דמ"ש כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור קא משמע לן דאין זה מקרי שינוי דלפעמים אדם מניח בגדים בר"ה לפי שעה למתפח. שם:
ג
שטרפה. ע"ל סי' שפ"ט ס"ח בהג"ה ובסמ"ע שם:
ד
דמי. פירוש שאכל הנבילה אחר שהמיתה. שם:
ה
לשלם. אין לפרש הטעם דראובן ה"ל שלוחו של לוי דהא לוי לא צוה לראובן לעשות כן ועוד דאפילו אין לו לשלם אמרינן אין שליח לד"ע וכמ"ש בר"ס קפ"ב ובסי' רצ"ב ס"ד ע"ש אלא נ"ל דהכא כיון שהמושיט לא הזיק כלום רק שהושיט לפי פרה ואז היה עדיין בעין בשלימותו וא"כ הפרה עשתה כל ההיזק והמושיט לא ה"ל רק כגזלן דמעידנא דאגביה ה"ל שולח יד בדבר שאינו שלו דהוי גזלן אם כן ה"ל כגוזל ומאכיל דרצה מזה גובה כו' כמ"ש בסי' שס"א ס"ה אלא דאם יש לו לשלם כיון דעכ"פ חייב המושיט מטעם מזיק ובעל הפרה לא הזיק בידים שהרי אילו לא הושיט לא אכלה לכך גובה מהמושיט. ש"ך:
ו
שנהנית. כלומר אף שפטרה התורה מלשלם נ"ש מה שנהנית צריך לשלם כ"כ הסמ"ע ועמ"ש הש"ך בביאור דברי הרא"ש בזה ע"ש:
ז
בזול. היינו שליש פחות מכדי שיווי השעורים כ"כ הטור וע"ש. סמ"ע:
ח
פטור. דכיון דהוא בר"ה ולא נהנית אין עליה שום חיוב. שם:
ט
החנות. כיון דבצד פתח חנויות רבים באים שם לקנות והבהמה עומדת שם ה"ל כעמדה בר"ה ואכלה מצידי הרחבה דאינו משלם רק מה שנהנית אבל באכלה מתוך החנות אף שעומדת בצד פתח החנות מ"מ כיון שאין דרך הבהמה כלל להושיט ראשה לתוך החנות כ"ע מודו דה"ל כאילו עמדה בחנות ואכלה משם משא"כ כשאכלה מפתח החנות דדרך הלוכה דרכה להושיט שם ראשה. שם:
י
דרך. נראה דאפילו היה ראשה בשעת אכילתה ע"ג בהמה מ"מ כיון שגופה ורגליה עומדות בר"ה בתר גופה אזלינן ויש לו דין שן בר"ה דאינו משלם נ"ש כי אם מה שנהנית. שם:
יא
ספק. ואע"ג דכת' המחבר בס"ז דאם לקחה בר"ה והלכה ואכלה ברשות הניזק יש מחייבין לשלם נ"ש י"ל דבזה שעומדת בר"ה ומושיטה ראשה לאכול ברשות אחר מיחשב שינוי שאין דרך אכילתה בכך לכן הוי ספק משא"כ כשהלכה מרשות לרשות. שם:
יב
חולקין. ומדלא כת' הטור כאן דעת אביו הרא"ש שחולק בזה משמע דס"ל דל"פ הכא דכיון דעל כל פנים תפיס ברשות נגד מה שנהנית מהני התפיסה גם להשאר. שם (ועיין מ"ש בזה בסי' ר"ב ס"ק ו' ובסי' שס"ב ס"ק ו' ע"ש):
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א
א
א) ל' הטור משנה בפר' ב דב"ק דף י"ט ע"ב ויליף לה מקרא שם בפ"ק סוף דף כ'
ב
כן הגיה הסמ"ע וכתב דמושלח ילפינן היזק הרגל ומובער ילפינן היזק דשן ולענ"ד שזה הי' כוונת המחבר שהוסיף תיבת נמי שאינו בטורי' שלפנינו
ג
ב) מסקנת הגמרא שם דף ג' ע"א אף שן לא שנא מכליא קרנא וכו'
ד
ג) כ"כ התוס' שם בריש הדף
ה
ד) שם ס"ב משנה שם בפ"ב דף י"ט ע"ב.
ו
ה) כשמואל וכר' יוחנן שם דף כ' ע"א דאמרי' דהא דתנן שם במשנה אבל ברה"ר פטור קאי אאכלה פירות וירקות אבל אכלה כסות וכלים חייבת והטעם משום דמשונה ה"ל תולדה דקרן
ז
ו) שם בטור וברייתא שם
ח
ז) מימרא דר"פ שם
ט
ח) ברייתא שם
י
ט) מעובדא דההוא חמרא שם
יא
י) ברייתא ואוקימתא דגמרא שם ומבואר שם בגמרא דחיה בבשר צלי אש לאו אורחיה והצבי אין דרכו בפת ובשר והבהמה אין דרכה לאכול הפת על השולחן
יב
כ) מבואר שם על עובדא דההוא חמרא וכו' לקמיה דרב יהודה
יג
ל) היינו עובדא הנזכר שם:
יד
מ) דשינוי הוא
טו
נ) שם ושם ריש דף כ' עובדא דההוא ברחא וכו' לקמיה דרבא
טז
ס) שם וברייתא שם בספ"ק דף י"ו ע"ב
יז
ע) פשוט בגמ' בפ"ב סוף דף יט
יח
פ) מבואר במסק' דגמ' בספ"ק דף טו ע"ב
יט
צ) שם בשם אביו הרא"ש כן דקדק בפ"ב אמתני' דאכל' כסוס שם דף כ' ע"ב
כ
ק) דשינוי הוא שאין דרכו להמית טו'
כא
ר) שם ס"ג ממשמעות הגמרא דף כג ע"א אלימא בגדיש דעלמא וכולי לא צריכ' דאכלה וכו' וכ"כ הרא"ש ונ"י שם
כב
ש) כן ביאר הרמב"ם בפ"ג מה' נזקי ממון דין ה'
כג
ת) שם בשם הרמב"ם וכתב הב"י שזה לא נזכר בדברי הרמב"ם ובספ' מדויק מצא הרמ"ה במקום הרמב"ם והוא הנכון ע"כ ואני בענ"ד אומ' שהרמב"ם חולק בזה וסובר שהוא בעיא ולא נפשטא ומבוא' בסעיף י"ב וכמ"ש שם:
כד
א) הר"ב סמ"ע נדחק לפרש מאי נתינת טעם הוא ליש מחייבין וגם בזה שדא ביה נרגא ולענ"ד ברור שהוא טעות ולמחוק תיבת משום וד' דפי וצריך להיות פי פרה והוא עניין דין בפני עצמו וכן היא בטור וכן הגיה הב"י שם ומוצא דין זה שם בגמרא דף כג ע"א ותפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי ומשמע מדברי התוס' דקושטא דמלתא הכי הוא כ"כ הרשב"א והרא"ש שם.
כה
ב) כן כתבו התוספות והרא"ש שם:
כו
ג) משנה שם די"ט ע"ב
כז
ד) פלוגתא דרבה ורבא שם ד"כ ע"א כ' בב"י כיון שהרי"ף והרמב"ם מסופקים הלכה נמי ראוי לומר דנקטינן לקולא כרבה וכדפרש"י דעמיר היינו תבן
כח
ה) פסקו כרבא שם
כט
ו) ברייתא שם
ל
ז) משנה שם דף י"ט ע"ב וכדמפ' לה שמואל שם דף כ"א ע"א
לא
ח) שם במשנה
לב
ט) טור שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו פסק כלישנא קמא דשמואל דפטור במחזרת וכ"ש במקצה מקום מדקאמר סתמא תלמודא בתר הכי שם ע"ב לא דכ"ע מחזרת אי כרב אי כשמואל וכ"נ מדברי הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו דין זה דמקצה מקום
לג
י) ל' הרמב"ם שם בפ"ג ד"י וכתב הכ"מ מימרא דאילפא ורבי אושעיא שם דף כ' ע"א וכדמפרש רבא בקופצת וכמ"ש הנ"י וז"ל פי' קופצת היינו שזקפה רגליה ועמדה על הבהמה ואכלה זקופה אבל אם עמדה מעט כדי לפשוט צוארה פטורה משום דבהמתו לאו כרשות הניזק גמור הוא
לד
פי' וחשיב כר"ה טור
לה
כ) טור וכן כתב הרשב"א וקופצ' דקאמר (רבא שם אמימר' דרבי אושעיא) שקפצה על האדם שהקופה מופשלת לאחוריו וכן ע"ג אנטבא שבר"ה כיון דאורחה למיכל שעורים או כרשינין שבקופה אף היא דרכה לקפוץ שם וטעם חיובן של אלו מפני שהם כחצר הניזק ואע"פ שהם עומדים בר"ה מפני שיש להם רשות לעבור שם עם משאן
לו
ל) ל' הרמב"ם שם דין ד' וכתב ה"ה כ"ז שרשות האכילה הוא להחמיר על המזיק סובר רבינו שהיא בעיא דלא איפשטא (שם) וגורס כך בעי רבי זירא מתגלגל מהו היכי דמי דקיימא ברה"י וקא מגלגל ואתי מרשות הרבים לרה"י ובהשגות והיא מיושרת מן הגרסחות שלנו
לז
מ) גם את זה לא ידעתי מה שהכניס הרב גירס' שלפנינו ומה שפרש"י בתוך דברי הרמב"ם דלהרמב"ם פטור בזה כמ"ש שם דין ה' כלב שנכנס לחצר וכמ"ש ה"ה שם דהיכא דלקחת הדבר ברשות אחר ואכילתו ברשות אחרת הולכין אחר הרשות שהאכילה שם כ"ז שהוא להקל על המזיק ויצא לו מסוגיא שעל משנת כלב שנטל את החררה (שם דף כ"ג ע"א) וכן הקשו התוס' שם על פירש"י מסוגיא ההוא ופירשו בע"א והביאו הטור ומה שלא כתבו הרמ"ה אפשר דס"ל דלא שכיחא שיהא האוכל מתגלגל מעצמו מרשות הניזק לר"ה וראיתי שגם הרב סמ"ע העיר בזה
לח
נ) תני רבי חייא איקימתא בתרייתא שם
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א
א
שן כו'. ב' ב':
ב
וביער. ליתיה בטור ור"ל דמושלח ילפינן נמי לשן כמ"ש ג' א' וז"ש מוקמינן לה נמי וכ"ה בטור שגם ב"ח והסמ"ע הוסיף תיבת ובער. ומ"מ הדין עמו דודאי יליף מובער וה"ק אצטריך כו' דהתורה לא רצה ללמוד מושלח כו' ושם נ"ה ב' שן דכתיב כו' ובזה א"צ לדחוקי מ"ש תוס' שם ד"ה אצטריך כו' ושם נ"ה ב' ד"ה עד כו' וע"ש ד' א' לא ראיה רגל כו':
(ליקוט) וביער כו'. דמש"ש איצטריך סד"א אמינא כו' שינוייא בעלמא הוא דתנא אמר וכה"א כאשר כו' וכ"מ בר"פ הכונס וכן שם ד' א' אא"ר תנא שור כו' וה"ק לא ראי הרגל כו' ולא ראי השן כו' (ע"כ):
ג
בין שלא כו' לפיכך כו'. כפי' תוס' שם ד"ה הא כו':
ד
כל כו'. גמ' שם:
ה
בין כו'. דקי"ל כר"י ועוד דגם באידך דר"ל לא קי"ל כוותיה כמש"ש כ"ד ב': (ליקוט) בין כו' דאין הלכה כר"ל דאף בדין דשתי פרות לא קי"ל כוותיה ואף שהרא"ש שם סי"ד דחק עצמו דבריו אינן מובנין (ע"כ):
ו
אבל כו' אבל כו'. שם ורמינהו כו' לא כו':
ז
חיה כו'. עסי' שפט סח:
ח
חי. שם:
ט
כבש כו'. טור דמ"ש וה"מ ברברבי לא קאי אלא אדסמיך אתרנגולי וכגי' הרי"ף תרנגולי רברבי וכ"ה בספ"ג דכתובות וכ"כ הרמב"ם להדיא כבשים קטנים וט"ס ברא"ש פ"ב סג כגון כלב כו' וצ"ל להיפך וכ"ה ברא"ש וברמזים בספ"ק ס"כ:
י
ודוקא כו'. מדקתני ספ"ק הבהמה אינה מועדת כו' ול"ק ששה תמין וכה"ג וכן בפ"ב דקאמר אכלה כסות כו' ול"ק כה"ג והא דקאמר שם ך"ג א' זאת אומרת כו' ר"ל דבלא"ה אנוס הוא ופטור לגמרי דלא כרש"י ד"ה דסתם כו'. אבל ביש"ש חלק עליו ואמר כל הפוסקים לא פי' כן וראייתו עדיין ק' דאכתי ליתני מה שאין דרכה לאכול כגון בהמה שאכלה בשר וכיוצא וע"ש שתי' קושיות הנ"ל:
יא
יותר כו'. כמ"ש בס"ח:
יב
ואם לקחה כו'. כ"כ הטור בשם הרמ"ה ואין דעת. התוס' כן שכ' שם בד"ה סתם. ש"מ דבעי לקיחה ואכילה כו' ודעת הרמ"ה דאובער דהיינו אכילה קפדינן ובזה א"צ לדחוקי מ"ש תוס' בד"ה וליחייב. האי לישנא כו' אלא דהחררה מונחת על גחלת של אחרים ברשות אחרים וכן פי' הרשב"א בשם הראב"ד אף שלפ"ז לא מוכח דין של התוס' דבלקיחה לא סגי דהא שפיר קאמר תפשוט מ"מ מוכח מדקאמר שם אלא שן הריב כו' ועתוס' הנ"ל ועמ"ש בסי"ב:
יג
משום דפי. ט"ס וצ"ל פי ועבה"ג והוא גמ' הנ"ל שנפשטה האיבעיא מסוגיא הנ"ל אלא שרצה לפשוט ג"כ ממקום אחר:
יד
אם המושיט כו'. דבלא"ה אפי' במקום שאפשר ליטול חייב המושיט לבד כמש"ו ועהג"א שם ועתוס' נג ב' ד"ה שור כו' ו' א' ד"ה לאתויי כו':
טו
או שאין כו'. כס' ראשונה בסי' תי סל"ז ודברי ש"ך ורחוקים מאד:
טז
אלא כו'. די"ל הלכה כרבה דהוא רביה דרבא וי"ל הלכה כרבא דהוא בתרא וכ' הרי"ף והרמב"ם ב' הדעות ופ' המחבר לקולא:
(ליקוט) דהיינו כו'. שי"א דהלכה כרבה דרביה דרבא הוא. רי"ף ורא"ש שם ועבה"ג וערא"ש שם ה"א ובריש סוכה ובפי"ט דשבת ס"ה ובפ"ק דעירובין ס"ד ושם פ"ב ס"ד ובפ"ק דב"מ סמ"ט ובפ"ז דכתובות סי"ג וערא"ש בפ"ג דב"ב ס"ו וכן כייל הרשב"א והריטב"א והר"ן וש"פ דכל היכא דאשכחן א"ל רבא כו' הלכה כרבותיו אבל כשנחלקו כשני החולקין הלכה כרבא (ע"כ):
יז
וי"א כו'. משום דת"כ דרבים הוא:
יח
היו כו'. כלי' קמא דסוגיא שם ב' כלישנא קמא דקא' לא דכ"ע מחזרת כו' וה' כשמואל בדיני:
יט
הקצה כו'. כיון דקי"ל כלי' קמא כ"ש כה"ג:
כ
היתה כו'. כשיטת הרי"ף דמש"ש בדאמר רבא כו' לאו לדחויי דברי אילפא אלא לפרש דבריו דלא כפירש"י ותוס' ורז"ה דח"נ משלם אלא נ"ש ול"פ אילפא ור' אושעיא וא"צ לדחוקי מ"ש תוס' כא ב' ד"ה דאילפא כו' וכ"כ הראב"ד ורשב"א ורא"ש דאין זה שינוי דהא אמרינן שם כיון דאורחיה למיכל כו' ועוד משלמת מה שהזיקה מ' נזק שלם וקא' דאילפא ור"א וכו' וכן מפורש בירושלמי שינתה ואכלה משלמת נ"ש מהו שינתה ואכלה כשהיתה קופתו מופשלת לאחוריו היתה עומדת ברה"ר ופשטה את פיה ואכלה ממנה משלמת נ"ש ור"ל שינתה ממה שפטרה התורה וכן בתוספתא משלמת מה שהזיקה וענ"י רשב"א וכ' הטעם שכל כה"ג הוי כרשות הניזק שכן יש להם רשות לעבור כה"ג וע"ס שהאריך:
כא
(ליקוט) ואם קפצה כו' וה"ה כו'. כפי' הרי"ף דנ"ש משלם וכ"ה בירושלמי שם שינתה ואכלה משלם נ"ש מהו שינתה ואכלה משלם נ"ש היתה קופתו מופשלת לאחוריו ברה"ר ופשטה פרה את פיה ואכלה ממנה משלם נ"ש (ע"כ):
כב
וי"א כו'. כן פי' הרא"ש דברי הרי"ף והגמרא וכמש"ש כ"א ב' דאילפא כו' ואמרו אין דרכה כו' ר"ל כי א"א לה אלא בקפיצה והטעם דכל כה"ג שאין מגעת כדרכה יש לו רשות להניח פירותיו. שם:
כג
בהמה כו'. כגי' דל"ג עמיר וס"ל כתוס' דשניהם ברשות הניזק בעינן אלא כיון דקי"ל דפי פרה כרשות הניזק דמי ר"ל אם עומדת ברשות הניזק ה"נ כיון דעומדת ברשות הניזק שדינן הפה בתר גופה או לא אבל לדעת הרמ"ה דס"ז א"א לפרש אלא כפי' תוס' וכ"כ הרשב"א דהכל בתר אכילה ופי' כפי' תוס':
כד
וה"ה כו'. כגי' שלנו וכפירש"י וכבר הקשו תוס' ורשב"א וש"פ מהא דס"ז ודברי רש"י י"ל דפי' שם ך"ג א' כמ"ש בס"ז לדברי הרמ"ה ואף שרש"י שם ד"ה: ה"ג וליחייב כו' כ' וקס"ד כי' האמת כן כמ"ש רש"י בברכות טו א' וש"מ אבל דברי הרב צ"ע וצ"ל דה"ק ואכלה בר"ה ר"ל שעמידתה בר"ה ואכלה אבל פיה ברשות הניזק וקמיבעיא להו אם פיה בתר גופא גריר או לא וכן ברישא אף שרש"י לא פי' כן ובזה ניחא אף לשיטת התוס':
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א:א׳
א
שאין לו לשלם. כת' אא"ז במעד"מ פ' כיצד הרגל וז"ל וטעמא אע"ג דפקח בר תשלומין הוא מ"מ כיון דליכא לאשתלומי מיניה מחייב אידך לשלם כדרבי נתן דכל דין שותפין יש לשנים שהזיקו ע"ש ובש"ך הקשה עליו מדברי הטור בסי' ת"י שהשיג על הרמ"ה בעל סברא זו וע"ש דמסיק וז"ל אלא נראה לי דשאני הכא כיון שהמושיט לא הזיק כלום רק שהושיט לפי פרה ואז הוי עדיין בשלימותו וא"כ הפרה עשתה כל ההיזק והמושיט לא הוי רק כגזלן כיון דמעידנא דאגביה ה"ל שולח יד בדבר שאינו דה"ל כגזלן וא"כ הוי כגוזל ומאכיל דרצה מזה גובה רצה מזה גובה עכ"ל: ולענ"ד נראה דודאי אם היה הבהמה יכולה ליטול מעצמו אז לא הוי על המושיט רק דין גזלן ולא דין מזיק ורצה מזה גובה כו' כמ"ש בש"ך אבל כיון דמיירי כאן שלא היה הבהמה יכולה לטול מעצמה וכמ"ש תוספות ובטור וש"ע לפנינו א"כ הוי על המושיט דין מזיק ממש דה"נ מעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו דחייב מתורת מזיק וכמבואר בסי' שצ"ד. וכן מבואר במרדכי פרק כיצד הרגל ז"ל איבעיא להו פי פרה כחצר הניזק פי' ר"י כגון שנכנס הפרה בחצר הניזק ובאו חש"ו ולקחו פירות ונתנו לתוך פיה ואכלתן וממקום שהפרה עומדת לא היתה יכולה ליטול אם חייב בעל הפרה או לא אבל אם בר דעת נתן לתוך פיה פשיטא דחייב ואם הפירות היה במקום שהפרה היתה יכולה ליקחם פשיטא דבעל הפרה חייב פי' ר"י לכאורה נראה דאיפשט' האיבעי' דכחצר הניזק דמיא וצ"ע אם פקח נתן לתוך פיה והפירות היו מונחים במקום שהפרה היתה יכולה לקחתם ונראה דאותו פקח חייב כיון דאגביה קניי' ואי לא אגביה אלא קירב אצלה א"כ לאו מידי עביד כיון דגם במקומו היתה אוכלתם עכ"ל. ומבואר דאם הבהמה בעצמה יכולה ליטול אינו חייב בקירוב אלא באגביה ומתורת גזלן אבל אם הבהמה לא היתה יכולה ליטול חייב על הקירוב ואפי' לא אגביה וע"כ הוא מתורת מעמיד בהמת חבירו וכמ"ש דחייב מדין מזיק וכיון דכאן מיירי שלא היה הבהמה יכולה ליטול וה"ל עליה תורת מזיק וה"ל כשנים שהזיקו ומשום דאגביה לא הורע כחו של בעל הפרה כיון דשותפי אית ליה להזיקו: אמנם (בעיקר דברי התוס' קשיא לי דלמה הוצרכו לפרש דוקא שלא היתה הבהמה יכולה ליטול דנהי דהיתה יכולה ליטול בעצמה סוף סוף השתא לא לקחה הבהמה אלא חש"ו הושיטו לתוך פיה א"כ אמאי יתחייב בעל הפרה הא לקיחה ליכא ואכילה נמי ליכא בחצר הניזק אי אמרינן פי פרה כחצר המזיק וכי משום שהיתה יכולה ליקח מעצמה נדון אותו כאלו לקחה וצ"ע. ומדברי) הרא"ש משמע כמ"ש וז"ל וש"מ נמי דפי פרה כחצר הניזק ונ"מ אם הושיט ראובן פירות של שמעון בחצר שמעון לתוך פי פרה דלוי דחייב לוי דפי פרה כחצר הניזק והמושיט היה חש"ו או פקח ואין לו לשלם עכ"ל ומדלא הזכיר הך דלא היה הבהמה יכולה ליטול ש"מ דס"ל דאין חילוק כיון דסוף סוף ליכא לקיחה וכמ"ש וא"כ בדברי הרא"ש ניחא הך דפקח ואין לו לשלם דאם הבהמה יכולה ליקח ליכא על הפקח אלא דין גזלן ורצה מזה גובה וכמ"ש בש"ך אבל בטור וש"ע שכתבו כדברי תוס' דמיירי שהבהמה אינה יכולה ליקח א"כ ודאי המושיט ה"ל מזיק ממש וכמ"ש ולכן צ"ל כמ"ש אא"ז משום דינא דר' נתן ואע"ג דטור וש"ע לא סברי כהרמ"ה כתבוה אליבא דהרמ"ה וצ"ע. אחר כתבי ראיתי בשטה מקובצת לב"ק שהרגיש בדברי תוס' הנז' ז"ל עוד הקשו על מה שכתבו תוספות כו' דלמה לא פירשו דאיירי אפילו יכולה ליקח ובשלא לקחה ותלמידי הרא"י ז"ל תירצו כו' וגם הוצרכו לפרש במקום שאינה יכולה ליקח דאם לא כן היה תחלתו בפשיעה עד כאן לשונו ועיין שם:
שצ״א:ב׳
א
משלם כל מה שנהנית ונראה דאע"ג דאבות נזיקין משלמים ממיטב אבל בזה אינו משלם אלא מזיבורית דהא בעל חוב דינו בזיבורית אע"ג דנהנה הלוה ממעותיו וחכמים הוא דתקנו בבינונית משום נעילת דלת והכא שלא מדעת בעלים הוא דנהנה ואינו משלם אלא בזיבורית:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א
א
דושלח את בעירה וביער. כצ"ל דמושלח ילפינן היזק הרגל ומוביער ילפינן היזק דשן:
ב
ומ"ש הטור והמחבר תיבת נמי בבהמה שאוכלת כו'. היינו דל"ת מ"ש וביער אלקיחה משדה הניזק קאי ולא אאכילה קמ"ל דפירושו של וביער הוא שאוכלת כו' מיהו לשון וביער לא קאי דווקא אאכילה אלא על כל דבר שמפסיד אם יש לו הנאה ממנו וכדמפרש ואזיל:
ג
ולא כלתה אותן לגמרי. זה ילפינן מדכתיב היזק דשן ורגל בחד קרא ובדריסה דרגל אינו מפסיד לגמרי:
ד
נתחככה בכותל כו'. אבל נתחככה בחבירת' והזיקה י"ל דלהזיקה נתכוון וה"ל תולד' דקרן לשלם ח"נ אם לא שגם לאחר ששמטה ממנה הבהמה שנתחככה בה הולכת זו ונתחככה בכותל דאז אגלאי מילתא למפרע דגם כשנתחככ' בבהמה להנאת' נתכוון עמ"ש בסי' א' בס"ג [בטו' בס"ד]:
ה
בין שאכלה בחצר כו' כדין קרן ובא לאשמועינן דל"ת דזה בכלל מ"ש כל המשנ' ובא אחר ושינה בו ה"ז פטור דגם כאן זה שהניח בגדיו בר"ה שינה קמ"ל דאין זה מיקרי שינוי דלפעמים אדם מניח בגדים בר"ה על שעה אחת למתפח:
ו
חיה שטרפה בהמה ואכלתו כו' ע"ל בסי' שפ"ט שכ' הטור ומור"ם בהג"ה בס"ס ח' דדוקא זאב וכיוצא בו דרכו לאכול בטריפ' משא"כ ארי שהטריפ' לאכילה הוא שינוי גביה לדעת ר"י והרא"ש כי דרכו לדרוס לאכול ועפ"ר:
ז
אבל דמי הנביל' פי' שאכל הנבילה אחר שהמית':
ח
מה שנהנית. פי' דאינו כ"כ כדמי שווי הנבילה כמ"ש בס"ד [בס"ח]:
ט
ברשות הניזק דכתיב וביער בשד' אחר ור"ל בשדה של אחר והוא ניזק ועמ"ש בס"ס שפ"ט:
י
דפי פרה כחצר הניזק דמי פי' אע"ג דכתיב וביער בשד' אחר והבא הלקיח' שהוא תחל' הביעור לא הי' בשד' של ניזק גם הכיליון וההפסד הנעש' בפי של פרה אחר הלקיחה הרי היא כחצר המזיק דהרי השור של מזיק הוא קמ"ל דלא אלא עשאה פי הפרה דהיינו השן והאכילה והכליון הנעשה בפיה כאלו נעשה בחצר הניזק מאחר דבשעת האכיל' היא עומדת בחצר הניזק וכ"כ הטור בשם הרמ"ה ובדריש' כתבתי דיש דיעות דלא ס"ל הכי אלא בעינן דגם בשעת הלקיחה תהא עומדת בחצר הניזק ואז חייבת אף אם נתנה בפיה חש"ו וכדמסיק המחבר אפ"ה חייב בעל השור כיון דמ"מ הבהמ' הית' בחצר הניזק וגם האכילה והכליון ואף שהי' בגופו של הבהמה שהוא של מזיק וקי"ל דפי פרה דהיינו הכיליון ה"ל כחצר הניזק כשעומדת ברשות הניזק מתחל' ועד סוף וע' בטור דלא כתב פי פרה כחצר הניזק דמי אלא אהאי דינא בתרא כשהבהמה ברשות הניזק והאוכלים היו במקום גבוה ולא היתה יכולה ליטלה משם ונתנ' בפיה חש"ו כו' לחוד והמחבר כתבו לטעם גם אכשנטלה מר"ה והלכה לחצר הניזק ואכלו ולפ"ז לא ה"ל לערבב הדברים ולכתוב נ"מ אפילו כו' אלא הל"ל ועוד נ"מ ועד"ר שם הארכתי:
יא
משלם כלמה שנהנית כלומר אף שפטרה התורה מלשלם נ"ש מ"מ מה שנהנית צריך לשלם:
יב
כאילו היה תבן. דיכול המזיק לומר לא הייתי מאכילה שעורים אלא תבן ומה שנהנית שאין צריך ליתן לה תבן כיון ששבעה מהבשר הוא דמשלם לניזק ולא יותר:
יג
דמי שעורים בזול דהיינו שליש פחות מכדי שיווי השעורים וכמ"ש הטור והמחב' בסי' שפ"ט [שמ"א]:
יד
ולא נהנית פטור. דכיון דהיא בר"ה ולא נהנית אין עליה שום חיוב:
טו
בצידי הרחבה פי' צדי הרחבה הוא לפני הבתי' דכ"א והוא מיוחד לכ"א להניח שם פירותיו מביתו ומ"ה כשהלכ' הבהמ' מר"ה לצדי הרחבה ואכלה שם חייב נ"ש דמיקרי חצר הניזק משא"כ כשעומדת בגופה בר"ה:
טז
אכל' מפתח החנו' כו'. אף דפתח החנות ודאי לא גרע מצידי הרחב' שנתבא' לפני זה דאם עמדה שם ואכלה משלמת מה שהזיקה מ"מ כיון דבצד פתח החניו' רבים באים שם לקנות והבהמה עומד' שם ה"ל כעמד' בר"ה ואכלה מתוך צידי הרחבה דנתבאר דאינו משלמת אלא מה שנהנית אבל באכל' מתוך החנות אף שהבהמה עומדת בצד פתח החנות (ודוחק לפ' דמיירי שנכנסה לתוך החנות) מ"מ כיון שאין דרך הבהמה להושיט ראשה כלל לתוך החנות אפילו שמואל דפליג (בגמ' דכ"א ע"א) עם רב במחזר' ראשה מודה בזה דה"ל כאלו עמד' בחנות ואכלה משם משא"כ כשאכל' מפתח החנות דדרך הליכה דרכה להושיט ראשה שם:
יז
אינו משלם אלא מה שנהנית. נראה אפי' הי' ראשה בשעת אכילת' ע"ג בהמה מ"מ כיון שגופה ורגלי' עומדת בר"ה בתר גופה אזלינן ויש לו דין שן בר"ה דאינו משלם נ"ש כ"א מה שנהנית וכמ"ש לעיל:
יח
ואם קפצ' ואכל' כו'. פי' ואכלה בשעה שהיא עדיין מגביה רגליה הראשונים ואפי' היתה יכולה לאכול מעל גבה בלי קפיצ' מ"מ מדקפצה ואכלה על גבה של הבהמה דהניזק מיקרי חצר הניזק אבל הרא"ש והטור חולקין וס"ל דכל שיכולה לאכול בלי קפיצה אינו כר"ה דדרך הבהמה לאכול בכל מקום שתוכל לאכול וזהו מ"ש מור"ם ז"ל בשם י"א:
יט
אבל אם תוכל לאכול בלי קפיצה כו' פי' ואף שקפצה ואכלה חשוב כר"ה:
כ
וה"ה להית' קופתו כו' פי' גם בזו יש חילוק בין אם קפצה ואכלה או אכלה בלי קפיצה ולדעת הרמב"ם זו נראה דה"ה אם היו מונחים הפירות בר"ה במקום שאפשר ליטלם בלי קפיצה וקפצת ואכלה חשוב כחצר הניזק ועיין בטור שכתב בשם הרמ"ה דעת שלישית שחולק דבאכלה מע"ג חבירת' או מתוך קופתו חייב אפי' בלי קפיצה ובר"ה אם קפצה משלם כל מה שהזיקה ובלא קפיצה כל מה שנהנית עד"ר שהארכתי בזה:
כא
הרי הדבר ספק כו' ואע"ג דפסק המחבר לפני זה בס"ז דאם לקחה פירות בר"ה והלכה ואכלה ברשות הניזק יש מחייבין לשלם נ"ש י"ל דזה שעומדת ברשות הניזק ועומדת ומושיטה ראשה לאכול ברשות אחר מחשב שינוי שאין דרך אכילתה בכך לכן ה"ל ספק משא"כ כשהלכה מרשות לרשות:
כב
וה"ה אם הבהמ' עומדת בר"ה כו'. זהו תימא דהא לכ"ע אם נוטלת ברשות הניזק ואכלה בר"ה אינו משלמת אלא כפי מה שנהני' וכ"ש בזה שהיא שינוי ומסתבר בו טפי לפטור מתשלומי נ"ש ולמה כ' מור"ם דיש להסתפק בזה ואף שרש"י כ' ג"כ האי וה"ה וכו' על האיבעיא דמתגלגל אי חשוב כחצר הניזק הא שם סתרי התו' מכח האי קושי' גופיה לפירש"י ופי' האיבעיא דמתגלגל שהי' האוכל מתגלגל מרשות כו' וכמ"ש הטור בשם ר"י ע"ש ואפש' דס"ל לרש"י לחלק בין גלגלה מרשות לרשות בעודו מונחת ע"ג קרקע ובין עקרה והוציאתה בפיה מרשות וצ"ע:
כג
אבל אם המאכל דבר ארוך כו'. עד בין ברה"י כו' וקימתא זו היא בגמ' אליבא דכ"ע ודוק:
כד
דיש חולקין וס"ל כו'. עפ"ר דכתבתי מדלא כ' הטור כאן דעת אביו הרא"ש שחולק בזה משמע דס"ל דל"פ כאן דכיון דעכ"פ תפיס ברשות נגד מה שנהנית מהני התפיסה גם לשאר:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א
א
וי"א דמי שעורים בזול. ע' בת' שמן רוקח ח"א סי' ע"ג מ"ש בזה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
שצ״א
א
[ש"ך אות ב] בהרא"ש פ' הגוזל. נ"ב ע' מחנה אפרים הל' נזקי ממון סימן ב':
ב
[שו"ע] לצידי רחבה. נ"ב ע' תשובת חות יאיר סי' קכא:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א:א׳
א
שאין לו לשלם כו'. אין לפרש הטעם דכיון דאין לו לשלם חייב מטעם דראובן ה"ל שלוחו של לוי דהא לוי לא צוה לראובן לעשות כן ועוד דאפי' אין לו לשלם אמרינן אין שליח לדבר עבירה וכמ"ש לעיל ר"ס קפ"ב ורצ"ב ובמע"מ פ' כיצד הרגל כ' הטעם וז"ל וטעמא אע"ג דפקח בר תשלומין הוא מ"מ כיון דליכא לאשתלומי מיניה חייב אידך לשלם כר' נתן דכל דין שותפים יש לשנים שהזיקו ביחד עכ"ל וקשה דהרי הטו' לקמן ס"ס ת"י השיג על הרמ"ה בעל סברא זו וכ' ואין נראה דלא מחייב ר' נתן היכא דליכ' לאשתלומי מאידך כו' והוא דעת הי"ח שהביא המחב' שם א"כ יהיו דברי הטו' סותרים זא"ז גם סותרים לדברי הרא"ש פ' כיצד הרגל שהוציאו הט"ו דבריהם שבכאן ממנו אלא נ"ל דשאני הכא כיון שהמושיט לא הזיק כלום רק שהושיט לפי פרה ואז היה עדיין בעין בשלימותו וא"כ הפרה עשתה כל ההיזק והמושיט לא ה"ל רק כגזלן דמעידנא דאגבי' ה"ל שולח יד בדבר שאינו שלו דה"ל גזלן א"כ ה"ל כגוזל ומאכיל דרצה מזה גובה רצה מזה גובה דלעיל סי' שס"א ס"ה אלא דאם יש לו לשלם כיון דעכ"פ חייב המושיט מטעם מזיק ובעל הפרה לא הזיק בידים שהרי אלו לא הושיט לא אכל' לכך גוב' מהמושיט ודוק:
שצ״א:ב׳
א
משלם כל מה שנהנית. בהרא"ש פ' הגוזל קמא כתב גבי אוקימת' דרבינא בצבע הקוף צמר בסמנין וז"ל דדוקא כשגופו נהנה ע"י אחר או ממונו נהנה מחבירו ע"י מעשה של ממונו כמו אכלה מצדי רחבה ונפלה לגנ' אז משלם מה שנהנית אבל כשממונו נהנה ע"י אחר פטו' עכ"ל והוא כתירוץ הראשון של התוס' שם ד"ק ע"א מוכח דאם תחב לה אחר אוכלין לתוך פיה פטו' לשלם מה שנהנית (ודל"ד לעיל ס"ז דהתם משלם מה שהזיקה דהוי פשיעה וכ"כ בספר מע"מ פ' הגוזל שם) וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל סי' כ"ח דהתוחב אוכלין לתוך פיו של בהמתו אינו משלם כלום מה"ט ומ"מ נ"ל דמיירי שתחב אוכלין של אחרים ופטור מן בעל האוכלין אבל אם תחב אוכלין שלו חייב לשלם לו דלא גרע מיורד שלא ברשות וטעמא ביורד שלא ברשות כיון שמתכוין להשביח חייב לשלם לו יציאותיו ודוק ומיהו כ"ז לשנויא קמא דתוס' אבל תמיהני על הרא"ש ומהרש"ל דהא התוס' מסקי שם וז"ל א"נ הנאה דהכא לא חשיבה הנאה שאינו אלא נוי בעלמא יותר עכ"ל כלו' משום דחזיתא לאו מילתא היא וכדקאמרינן בש"ס התם ותירוץ זה נ"ל לכאורה עיקר דמניין לנו לחלק בחלוקים שלא נזכרו בש"ס (הג"ה וגם הא דבעי בש"ס התם למיפשט דחזיתא מילתא היא מערלה ושביעית לא יתיישב שפיר לתירוץ קמא דתוספות ודו"ק ע"ש) ועכ"פ נ"ל דדין זה כשממונו נהנה ממונו של אחר שלא ע"י מעשה ממונו ה"ל ספיקא דדינא אי פטור או לא ודו"ק:
שצ״א:ג׳
א
דיש חולקין כו' עיין בסמ"ע ס"ק כ"ד עד דכיון דעכ"פ תפס ברשות נגד מה שנהנית מהני תפיסה גם לשאר עכ"ל וזהו דוחק ול"נ דשאני הכא דהוי בעי' ולא איפשטא ולא סלקא בתיקו ובזה גם להרא"ש וטור מהני תפיסה וכמש"ל סי' שמ"ו סי"ד (הג"ה וע"ש שחזר בו אח"כ וגם בספרו תקפו כהן וס"ל דאין לחלק בין תיקו לבעיא דלא איפשטא):
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״א
א
(ס"א) דושלח את בעירה בסמ"ע כתב להגיה וביער ואח"כ דחק בפי' מ"ש כאן נמי בבהמה שאוכלת כו' וכ"ז גרם לו דאישתמיטתיה סוגיא קמא דב"ק דאמרינן שם בהדיא דמושלח משמע שן ומשמע רגל דכתיב משלחי רגל השור ומשמע ישן דכתיב ושן בהמות אשלח בם ולא אצטריך וביער אלא ללמוד בשן ורגל היכי דאזלי ממילא בלא שליחות ואע"ג דבבריתא תני וביער זה השן ע"כ צ"ל לפי המסקנא דכיון דעכ"פ צריך למכתב בקרא וביער ללמוד על השן ורגל דחייב אפי' בלא שליחות ניחא ליה למידרש עיקר קרא דוביער על השן כן אתה מוכרח לו בגמ' ואמרינן תו התם דושלח משמע אף ע"פ שאינו מופסד לגמרי אבל וביער משמע דמבערו לגמרי ולא אמרינן כיון דשן מרומז ג"כ בל' וביער ס"ד דאינו חייב על שן אלא עד שיהיה מופסד לגמרי קמ"ל דלא כן אלא דילפי' מן ושלח וזה בעצמו כוונת הטור וש"ע דלא רצו למינקט קייא דוביער לחיובא דשן משום דבעי לאסוקי עליה דאפילו לא כלתה אותם לגמרי חייב והיינו מושלח ע"כ הוצרך להקדים דקרא דושלח קאי נמי אבהמה שאוכלת כנ"ל נכון ואמת גם לא כמ"ש הסמ"ע דזה נלמוד כיון דבדריסת הרגל אינו מפסיד לגמרי שזה אין לו מקור כלל אלא מקרא נלמנד בפי':
ב
(נתחככה בכותל כו') מ"ש הסמ"ע נתחככה בבהמה כו'. נפלאתי מאד מנין לו דבר זה לחלק בכך ואין טעם דודאי גם בכותל ע"כ שייך היזק דאל"כ מה ישלם וא"כ נימא דנתכוונה להזיק הכותל אלא פשוט דטפי ניחא לן למיתלי במידי דאורחא ממידי דשינוי וכותל דנקט היינו אורחא דמלתא ושכיחי טפי:
ג
(ס"ז) יש מחייבין לשלם הוא דעת הרמ"ה בטור ורש"ל כתב עליו ולא נהירא אף דמסקינן לקמן גבי פי פרה דלא אזלינן בתר לקיחה אלא אחר אכילה אפי' לחומרא היינו היכא דהיתה בלקיחה זו צד חיוב רק דלא הוי בר תשלומין שהוא חש"ו אבל אם הלקיחה בר"ה דלא הוי בר חיוב כלל דיש לה רשות לילך ולאכול א"כ ראוי לפטור לכן בספק עומד ואינו חייב בודאי גם יראה מתוספת ואשר"י דלא ס"ל כהרמ"ה דגבי פי פרה לקמן דחקו למצוא נפקותא למאי דהוה פי פרה ברשות הניזק לענין שראובן מושיט פירות של שמעון כו' והמושיט היה חש"ו למה לא תירצו פשוטו לענין לקיחה בר"ה דאי לא היה פי פרה ברשות הניזק לא היה חייב עכ"ל ותמוהין הם דבריו דהאיך כתב שהרא"ש חולק על הרמ"ה בזה והא בסי' ש"ץ ס"ה העתקנו דעת הרא"ש דגלי קרא ברגל דתלי במקום שנעשה הביעור דהיינו הך דהכא ממש דנתבאר במקום החיוב וחד טעמא לתרווייהו לחיובא ומה שהקש' רש"ל דמה דוחקיה דתוספת ואשר"י דמוקמי גמרא דפי פרה בחצר הניזק לענין מושיט חש"ו ולא אמר אם לקחה בר"ה והוליכו ברה"י נ"ל דלק"מ דבהא וודאי ליכא מאן דפליג דחייב דבשעה שבא לרה"י ה"ל כאלו נטלתו מחדש מאותו שעה ודומה למ"ש סימן שפ"ט [ש"צ] סי"א ואם היא הולך אחר הדלי כו' דלא נפסק שם כח התרנגול מן החבל אף ע"ג דבשעת עקירה הראשונ' הוה עקירה מכח גופי והולכת מעצמה והוי צרורות אלא כיון דתמיד הולך אחריה ומנענע אחריה מיקרי כח גופו ה"נ בהאי נטילה ופשיטא דחייב ומאי קא מיבעיא לן אי פי פרה כחצר הניזק או לא ע"כ הוצרכו למצוא נ"מ לענין מושיט חש"ו כנלע"ד ברור:
ד
(משום דפי פרה) בטור בשם הרמ"ה לא כתב משום אלא מתחיל דין חדש פי פרה כו' ונ"מ אפי' במקום כו' לפי נוסח ב"י בשם ספר מדוייק ולכאורה קשה ל"ל זה הנ"מ הא כבר לענין חיוב בלקיחת בר"ה ואכילה ברה"י ולגירסא אחרת בטור ועוד יש נ"מ קשה ג"כ למה להו להתוספת ואשר"י למצוא נ"מ לענין מושיט וכמ"ש בסמוך בשם רש"ל ולפמ"ש בסמוך ניחא גירסא המדויקת ובל' הש"ע כאן דכתב משום כו' לא צריך לדין הראשון שהיא נטילה מר"ה כו' לטעם פי פרה בחצר הניזק אלא מטע' שזכרתי אלא דבא להשמיענו שיש לפנינו טעם דפי הפרה כו' וכתבו כאן לרווחא דמלתא והיינו שכתבו נ"מ וכו' כי לדין הראשון אין בו נ"מ דבלא"ה חייב כנ"ל ליישב לשון הש"ע:
ה
(סי"ב) הרי הדבר ספק הסמ"ע כתב דכאן מיחשב שינוי שאין דרך אכילתה כו' ותמוה הוא דאי חשבת ליה לשינוי למה מהני כשתפס הניזק דאין מוציאין מידו עד כמו שהזיקה הא כל שינוי תולדה דקרן ואינו משלם אלא ח"נ וא"ל בזה גופיה מספקא ליה אי הוי שינוי וחייב ח"נ או כי אורחיה וחייב נ"ש דזה אינו דא"כ הוה ליה לספוקי מחצר הניזק לחצר הניזק אחר ונלפע"ד דלק"מ מההיא דס"ז לפמ"ש לעיל דבהלכה לרשות הניזק מן רה"ר מיחשב כנטילה ברשות הניזק והיינו שנושאת המאכל בפיה משא"כ הכא דמתגלגל המאכל בארץ עד רשות הניזק דמספקא ליה אי חייב נזק שלם או פטור לגמרי וכן הוא בודאי דהא דברי הרמב"ם האלו הם פירוש האיבעיא דאמרינן נתגלגל מאי וז"ל גלגול משמע שמעצמו מתגלגל והלשון של הרמב"ם מורה כן שכתב ותלשה פירות ולא אמר ולקחה פירות אלא רצה לומר שתלשה ונפלה לארץ ומשם נתגלגל לרשות הניזק כנ"ל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5