א
דין אין המקח נגמר בדברים. ובו סעיף אחד:
אין המקח נגמר בדברים שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה ואמר ליה בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים יכולים לחזור שניהם אפי' היה הדבר בפני עדים ואמרו להם הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה הרי זה אינו כלום עד שיגמר המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים לפי קניינם ומטלטלים לפי קניינם ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפי' לא היו עדים בדבר: הגה ואפי' מחלו זה לזה אח"כ לא מהני אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה (תה"ד סי' שי"א וריב"ש סי' תק"י):
באר היטב חשן משפט
קפ״ט
א
ולהקנות. פי' הסמ"ע דאם ראובן קנה משמעון בית או שדה בקנין גמור ומחלו זה לזה הקנין אין הקנין נתבטל עד שיחזור שמעון ויקנה מראובן וכ"כ הטור בסי' רמ"ג סט"ז ע"ש והמחבר כתבו בסי' ס"ו סי"ג וכן הדין בשכירות וע"ל ר"ס שט"ו (עיין בט"ז במה שמפרש דברי הטור ומיישב בזה תמיהת הב"י עליו ע"ש):
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
א) ל' הטור מהאי דאיפלגי רב ור' יוחנן בב"מ פ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ט ע"א) דברים (פי' שהסכימו זה ליקח בכך וזה למכור באותו סך) אם יש בהם משום מחוסרי אמנה ומ"מ אליבא דכ"ע אין המקח נגמר בכך כ"כ הרמב"ם ריש פ"א מה' מכירה:
ב
ב) פי' כששניהם מודים דלא אברו סהדי אלא לשקרי כדאיתא בפרק האומר בקידושין (דף ס"ה ע"ב) הרב המגיד שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
אין המקח כו'. כ"מ מ"ח א' והנושא ונותן כו':
ב
שהאומר כו'. שם מ"ז א' הרי שהיה תופס כו'. ובב"ב פ"ה פ"ו משך חמריו ופעליו כו' ובע"ז ע"א ע"ב ע"ש:
ג
אפי' היה כו'. מדס"ד בקדושין ס"ה ב' דלא מקיימא מילתא אלא בסהדי ואפ"ה בעי קנין:
ד
אין שום אחד כו'. במתני' רפ"ד דב"מ ושם בהרבה מקומות וכן בקרקע בפ"א דקדושין כ"ו א' כי הא כו':
ה
ואפי' מחל כו'. דאין אדם מסתלק ממה שתחת ידו אלא בא' מדרכי ההקנא' כמ"ש האומר לחבירו דין ודברים כו' ואמרינן מקבל מתנה שאמר אי אפשי בה כו' ואמרינן הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר כו' וכן במכירה ואמרינן שם באותיות נקנית במסירה קמיפלגי ואפי' במשכון באתרא דלא מסלקי ואמר מסליקנא צריך למיקנא מיניה:
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
ט"ז ס"א דהא כתב רשב"ם בפ' הספינה. נ"ב יעוין בהר"ש פ"ק דפסחים דין ד' ולקמן בח"מ סי' שי"ג ס"ג ובמ"א סי' רמ"ו ס"ק י"ח גם יעוין לקמן סי' ר"ס ס"ד ובש"ך שם ס"ק י"ג וס"ק י"ד:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
(יכולים לחזור) א' פסק מקח עם חברו על ב' עורות ולא הי' ביניהם תקיעות כף ולא כסף ואח"כ הלך לאשת המוכר ונטל לעצמו העורות ונתן לה המעות ואמר לה בזה"ל קניתי מבעלך. נראה שאין זה קנין כי צריך לומר משוך וקני או משיכה בפניו וגם שנשים דידן יש להם דין נושאת ונותנות על דבר מועט מ"מ הרי לא הי' דעתה למכור עתה כיון שאמר לה קניתי מבעלך ואין כאן הקנאה כלל. מטלטל שהי' בבית הקונה והי' מדובר ביניהם שקצצו ביניהם ואמר מחר אשלם לך סך זה ולא הי' על זה תקיעת כף ולא קנין כסף או משיכה אח"כ רק מה שהי' בחצרו דהקונה ולא דיבר מפורש בדרך החלטיות הקנאה ואח"כ הלך הקונה ושרף מקצת המטלטל לנסותו בלי דעת המוכר ואח"כ חוזר בו ואומר שלא הי' דעתו מתחלה לקנות בהחלט. ומה ששרף הי' לכדי לנסות עי"ז שווי המטלטל שהיתה של משי בחוטי כסף ואמר בלבו שעומד רק לכך ולא למלבוש פשרתי ביניהם. וצל"ע בזה אי שייך בזה הוכיח סופו על תחילתו כי בספק מקח יש חזקת מרא קמא וא"א לשום א' מהם לטעון ודאי על כוונת שכנגדו אם החליט המקח אם לא גם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ל"ש בזה רק אולי שייך הוכיח סופו וצלע"ע. בהגה (אלא צריכין לחזור ולהקנות) החזיר שטר שכירות קרקע לא נתבטל השכירות וגם אמר שמחל וצריך להיות הקנאה בקנין. ואם הי' השכירות בלשון אם אשכיר אם תרצה ליתן כך קנוי לך מעכשיו ומעין מ"ש בסי' ר"ו ומחל קודם הגעת הזמן וקרע השטר הי' מקום לומר דהו"ל מעין מ"ש בסי' רמא מה שתוטל מנכסי מחול כו' ומ"מ כיון דהקנה מעכשיו ואח"כ נותן כהתנאי שממילא השכירות קנוי למפרע מסברא המחילה בטילה למפרע:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט:א׳:א׳-ב׳
א
ואפילו מחלו זה לזה. כתוב בטור ז"ל ואין המקח מתקיים לקונה כו' אבל אם הי' לו פקדון בידו וכוון לקנות בסכום ידוע שאמר לו ליתן למפקיד לא קנה עכ"ל. והוא תמוה דכיון דחצירו קונה לו והוא ברשותו אמאי לא קנה וראיתי בט"ז שכת' דכאן לא מהני רשותו דהא כתב הרשב"ם פרק הספינה (בבא בתרא דף פ"ה) שרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוי רשות המפקיד עכ"ל. ובתשובת מוהרי"ט א"א סי' ס"ה הביא שם א' מגדולי החכמים שרצה לבטל המתנה מטעם זה שכת' רשב"ם דחצר של נפקד אינו קונה דה"ל רשות המפקיד וע"ש שהאריך בביטולו והקשה במה קנה המפקי' רשותו של הנפקד כיון דבעינן כסף או חזקה ועוד תינח היכא שמייחד לו מקום אבל היכא שאינו מייחד לו מקום מאי איכא למימר ועוד הקשה כיון דהמפקיד מקנה הפקדון אם כן נימא חצירו ומתנתו באין כא' דהא לא הוי חצירו אלא כל זמן שהחפץ של המפקיד והוה ליה חצירו ומתנתו כא' כמו שאמרו ר"פ הזורק דגטה וחצירה באין כא' וע"ש מה שכת' לפרש דברי הרשב"ם: (אמנם) נלענ"ד דאין ראיותיו מכריחות. והוא מאי דקשיא לי' במה קנה המפקיד את רשותו נראה ודאי לדעת הרמב"ם פרק א' ממכירה דקרקע נקנה באכילת פירות וכמ"ש ה"ה שם א"כ ה"נ כיון שנתן לו רשות להניח שם חפציו ה"ל חזקה וקנאו אלא דאפילו לדעת החולקין דסברי דקרקע אינה נקנה באכילת פירות כבר כתבנו בסי' קנ"ג סק"ג בהא דכתבו הפוסקים דבחזקת תשמישין דהיינו סולם ונעיצת קורות דא"צ חזקה וטענה וקשה במאי קנה נהי שמחל לו לתשמיש זה במאי קנה וליהדר ביה ואמרנו שם דהיינו דוקא היכא דבא לקנות גוף הקרקע הוא דאינו נקנה באכילת פירות אבל לאותו תשמיש שמשאילו קונה בשימושו וכמו בשביל של כרמים דנעשה להילוך דקנאו בהילוך ע"ש. ומאי דקשיא ליה היכא דאינו מייחד לו מקום נראה כיון דמעיקרא הכי אושלי לכל דוכתי שיהי' מונח שם חפציו וכה"ג אמרינן בפרק השואל בשאול גרגותני והוא מקום לחפור באר דכרי ליה בכל מקום שירצה ע"ש. וראיה ברורה לזה נראה מהא דפריך ר"פ הבית והעליה וליחזי ברשותא דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה ומשני שותפין לא קפדי אהדדי ופי' רש"י שותפי לא קפדי אהדדי למיקני רשותא דידיה דאפקורי מפקיר ליה רשותא כל חד לגבי חבריה להניח בו חפציו הלכך אפילו מונח ברשותא דחד לא הוי אידך הממע"ה דברשותיה נמי מנחי דלא קפדי לאושלי חד רשותא לחבריה עכ"ל וכ"כ בנימוקי יוסף שם בשם הרשב"א כיון דשותפין לא קפדי אהדדי ה"ל חצירו של זה וחצירו של זה כחצר של שניהם או כסימטא ומאי אולמיה דהאי מהאי עכ"ל. והוכרחו לזה דאי נימא דשותפין לא קפדי וה"ל כגודרת או כמו בן בנכסי אביו וא"כ מטעם תפיסה מיהת מהני וקושיות הש"ס וליחזי ברשותא דמאן קיימי אינו אלא משום תפיס' וכי משני שותפין לא קפדי ולא מהני תפיסה ע"כ צ"ל דה"ל כחצר של שניהם ומשום דלא קפדי ואושלי חד לחבריה ובמה קנאו וכן היכי דליכא יחוד מקום לחפץ השותפין ע"כ דאפילו כה"ג נמי קנה וכמ"ש וזה ברור) (ומאי דקשיא ליה מחצירו ומתנתו כאחד כהאי דר"פ הזורק נראה דהתם כיון שנותן לה גט כתוב בחצירה אלא דמה שקנתה אשה קנה בעלה אמרינן גיטה וחצירה באין כא' וכן בעבד שם אמרינן גיטו וידו באין כא' אבל אם אמר לעבדו בעל פה הרי את לעצמך לא קנה עצמו בן חורין אפילו למיקניה נפשיה ולא אמרינן ידו ומתנתו באין כא' כיון דעבד קנוי לרבו אינו קונה עצמו בדבור וכדאיתא בפרק השולח (גיטין דף מ') ולימא ליה באפי תרי זיל ואמרינן עלה ש"מ עבד עברי גופו קנוי ואמאי נימא כיון דמשוחרר הרי אינו קנוי לבעלים דאינו קנוי אלא כל זמן שהוא עבד וכיון דגופו ומתנתו באין כא' לימא דקונה עצמו בדבור בעלמא אלא על כרחך דלא מהני בזה גיטו ומתנתו כא' אלא היכא דנותן לו שטר אבל לא בדיבור בעלמא וה"נ כיון שחצר של הנפקד קנוי למפקיד כל זמן שהוא שלו אינו נקנה לנפקד בדיבור בעלמא ודו"ק ועמ"ש בסי' ר' סק"ה: עוד שם במוהרי"ט הביא ראיה דאין החצר נקנה לתשמיש עד שיעשה חזקה מהא דאמרינן ר"פ הזורק האי גברא דכתב גיטא לדביתהו כו' אמר רבא לקניה ניהליה להאי דוכתי דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק והתם בתור' שאלה אלמא דצריך קנין חזקה שיקנה הקרקע בשאלה וכן בפ"ק דמציעא גבי ומקומו מושכר לו וע"ש. ואין זה ראיה דהתם חצר אין כאן מתנה אין כאן דאינו נקנה חצר אלא בחזקה אלא דהכא שנותן חפציו בחצר ה"ל חזקה משום אכילת פירות כיון דמשתמש בו ולאותו תשמיש לכ"ע קונה בשימוש וכמ"ש. אבל התם הוא רוצה להקנות לה הגט אבל עדיין הגט אינה שלה וא"כ ליכא חזקה וכן בהאי דמקומו מושכר לו כיון דלא זכו בתבואה עדיין אינו חפצים שלהם ולהכי צריך קנין חצר אבל הכא דהנפקד נותן רשות למפקיד להניח חפציו ברשותו ה"ל החזקה במה שמשתמש בחפציו בחצרו ודו"ק:
ב
אך קשה מהא דאמרינן בע"ז פ' השוכר בהא דתני בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה ומוקי לה שם בש"ס דקאי בחצירו דלא מחסרה משיכה וכיון דה"ל חצר דמפקיד היכא קנה לה חצרה ואפשר דמיירי שבא הטלה לחצירה שלא מדעתה דכה"ג לא קנה המפקיד בחצירה. וכן נראה מהא דתנן סוף פרק המפקיד החושב לשלוח יד בפקדון אינו חייב ע"ש והא חצר דגניב' איתרבי לחיוב וא"כ תיקני ליה חצירו. אלא מוכח דחצר דמפקיד הוא. אמנם לפי מה שנראה מלשון רש"י ר"פ הזורק דאפילו חצר דגנב אינו אלא ע"י מעשה וגבי חשב לשלוח יד ליכא מעשה ע"ש לשון רש"י וז"ל גגו וחצרו כגון שנכנסה לחצירו ונעל בפניו עכ"ל ומשמע דאם נכנסה ממילא לחצירו ואמר לגוזלו אינו מתחייב ואפילו חישב לקנותו בחצירו ומכ"ש בחשב לשלוח יד בפקדון דלא נעשה גזלן במחשבה וע' מוהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"ח: (אמנם) קשה מהא דאמרי' ר"פ המפקיד בשלם ולא רצה לישבע דקונה כפילה משום דנעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו א"ה אפילו גיזותיה וולדותיה נמי ומשני שבחא דאתי מגופא לא אקני איכ' דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לכשתגנוב ותרצה ותשלימני הרי פרתי קנויה לך סמוך לגניבת' מאי בינייהו א"ב דקיימא באגם ומשמע דאם עומד בחצר דנפקד סמוך לגניבה קונה לו חצירו ואמאי הא לפמ"ש רשב"ם נפקד לא קנה מן המפקיד בחצירו דחצר דמפקיד הוי ונראה כיון דנעשה בשעת משיכת הפרה כאומר לכשתגנוב ותרצה ותשלמני פרתי קנויה לך סמוך לגניבה וה"ל כמפרש בשעת פקדון שבשעה הסמוך לגניבה יוצא מתורת פקדון לתורת מקח ולא הוי אלא כמפקיד לל' יום דאחר ל' יום הדרא חצר למריה קמיה אבל היכא דנותן לו סתם בתורת פקדון הרי הוא לעולם בתורת פקדון עד דמהדר ליה וכי אמר לו אחר כך יהי' קנוי לך לא קנה בחצר דחצר דמפקיד הוי עד דמהדר ליה וחצירו ומתנתו לא שייך בזה כיון דאינו אלא בדיבור בעלמא וכמ"ש. וניח' בזה ליישב לשון רש"י ר"פ המפקיד שם בהא דאמרו נעשה כאומר לו כו' סמוך לגניבה ופרש"י נעשה כאומר לו משעת משיכה ע"ש. ולכאורה קשה דלמא הך נעשה כאומר לו הוא בשעה הסמוך לגניבה וכן מפרש לה שם בשטה מקובצת וע"ש מוהרש"א מ"ש בזה ולפמ"ש ניחא דלא מהני חצירו אלא אם נעשה כאומר לו בשעת משיכת הפקדון אבל אחר כך כשאומר לו לא מהני דחצר דמפקיד הוא עד דמהדר ליה ואי קשיא הא קשיא מהא דתניא פרק ב' דקידושין דף מ"ז האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ע"ש וכי נשתייר מאי הוי במאי מקדשה כיון דמחסרה משיכה וחצירה אינו קונה בחצר דמפקיד הוא וצ"ע ובדק הבית הגיה בדברי הטור אבל אם הי' פקדון ביד אחרים ע"ש ובזה ודאי לא קני עד שישכור מקומו. ומשמע בדבריו דאם הי' פקדון בידו ודאי קני ליה חצירו אלא דכבר כתבנו דמל' רש"י ר"פ הבית והעליה ומדברי הנ"י בשם הרשב"א שם דשותפין כיון דלא קפדי ה"ל חצר של שניהם א"כ מכ"ש חצר דנפקד דלא קפיד נגד המפקיד כיון דאושלי' להאי חצר וצ"ע:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה. פי' אם ראובן קנה משמעון שדה או בית בקנין גמור ומחלו זה לזה הקנין אין הקנין נתבטל עד שיחזור שמעון ויקנה מראובן וכ"כ הטור לקמן בסי' רמ"ג בסי"ו ע"ש ועוד כתבו המחבר לעיל בסי' ס"ו סעיף י"ג ע"ש וכן הדין בשכירות ועיין לקמן ר"ס שט"ו:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
אין המקח. עיין ט"ז בדין אם הקנה המפקיד הפקדון להנפקד אם קונה מטעם חצירו ועיין מה שכתבתי בזה בסי' ר':
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
אלא צריכין לחזור ולהקנות פי' הסמ"ע דאם ראובן קנה משמעון בית או שדה בקנין גמור ומחלו זה לזה הקנין אין הקנין נתבטל עד שיחזור שמעון ויקנה מראובן וכן הדין בשכירות:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
[שו"ע] יכולים לחזור שניהם. נ"ב עיין לקמן סי' ר"ד ס"ז דיש בו משום מחוסרי אמנה:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״ט
א
(בדברי רבינו) ואין המקח מתקיים לקונה אלא א"כ יקנה לו המקנה אבל אם היה לו פקדון בידו וכוון לקנות בסכום ידוע שאמר ליתן לו למפקיד לא קנה ותמהו רבים למה לא יקנה לו רשותו כמ"ש סי' רס"ד (רסח) ונראה דהדברים כפשוטן דה"ק שאם יש לו פקדון והמפקיד כבר גילה דעתו שרוצה למוכרו בסכום ידוע אלא שלא מצא עדיין קונה וע"כ הניחו בפקדון ועכשיו אומר הנפקד שלא בידיע' המפקיד שהוא רוצה להחזיק לעצמו אותו מקח ולתת למפקיד אותו סכום הידוע זה לא מהני שהרי אין כאן מי שהקנה לו ועיין סי' קפ"ה ס"ב בדין שליח ועוד י"ל דכאן לא שייך רשות דהא כ' רשב"ם בפרק הספינה דף פ"ה שרשות הנפקד שהחפץ מונח שם הוי רשות המפקיד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5