מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת נדרים פ״א א

א

דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפרשו הקב"ה בעצמו על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אמר רבי יהודה אמר רב שלא בירכו בתורה תחלה. היינו כי ברכת התורה אשר בחר בנו וחתימתה הוא בא"י נותן התורה, היינו שחכמת התורה בפשיטות הוא כולל כל החכמות שבעולם וכל חכמת הטבע כדכתיב (תהלים קי"א,ו') כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו כמו שאמרו חז"ל (פסחים ל"ט:) לא ילעוס אדם חטים ויניח על גבי מכתו בפסח וכו' מלתא אגב אורחיה קמ"ל שהחטין יפה למכה. אך זה הוא באמת נחלת גוים חכמת הטבע, והש"י הנחיל לעמו ישראל את תורתו ומחדש בכל יום מעשה בראשית בהשפעה חדשה בד"ת כמו שצריך בזה הרגע ובזה המקום ולנפש הזה, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ח.) כשם שאין פרצופיהן דומות זה לזה כך אין דעתן דומות זה לזה וזהו לשון נותן התורה לשון הוה תמיד ולא נתן לשון עבר. וזהו שנאמר (שמות כ"ד,י"ב) עלה אלי ההרה וכו' היינו ההרה הוא לראש המדרגות וסוף החידוש המתחדש, והיה שם היינו השתדלותך ועיקר מקומך יהיה תמיד בהחידוש הזה, וזה שאמר רבי יהודה עזבם את תורתי שלא ברכו וכו' היינו אף שלמדו הרבה ד"ת אך לא ברכו תחלה ברכת נותן התורה להשיג אור החידוש שנותן כעת הש"י בהד"ת שלומדים עתה, וזה שאמרו בגמ' (סנהדרין ק"ג:) שאחאב היה יודע פ"ה פנים בתורה ודואג ואחיתופל טינא היתה בלבם, היינו ג"כ שהיו לומדים ד"ת מחמת שחמדו לחשק חכמה הנמצאת בד"ת ולא להשפע שיורד בד"ת בכל עת, וזה דאיתא בזוה"ק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אם ירצה לאיש ללמוד תורה באהבתו אותה לא מאהבת הש"י בוז יבוזו לו והיינו כנ"ל.