גבורת אנשים י״ח

א

אלא נראה דס"ל להתוס' והרא"ש דלר"ח דס"ל דקי"ל דיוציא דמתניתין היינו בלא כפיה וא"כ צריך לחלק דלא דמי להך דהחולץ משום דהתם מונע ממנה כל ענייני אישות אבל משום מזונות או תשמיש לחוד אין כופין א"כ ה"ה ע"כ דלא קי"ל כרב באומר איני זן ואיני מפרנס. וכ"כ הר"ן והרב המגיד שר"ח פסק כשמואל. והרא"ש מחדש עוד דאפילו קי"ל כרב אפשר דגם רב לא אמר יוציא בכפיה ושמואל קאמר ליה דאפילו לא מנדינן ליה. והא דפריך בפ' אף על פי אמ"ד מורד ממלאכה והאמר רב יוציא ויתן כתובה לא חש הרא"ש השתא לשנויי דודאי משום האי מלתא לחוד לא הוי אמרינן דרב ס"ל כופין דהא אפשר למידחי דתנא מסתמא בגברא בר נידוי לא מיירי א"נ עדיפא מיניה קמשני ולאו לאימלוכי בה קבעי. ועוד נראה דס"ל להרא"ש השתא דאע"ג דס"ל לרב דאין כופין לגרש מ"מ פריך שפיר דכיון דרב קאמר יוציא ויתן כתובה א"כ חייב בכתובה מיד וכמו שכתבתי לקמן סי' ל"ז בשם מהר"מ ושאר כל הפוסקים. דאפי' היכא דאין כופין על הגט כופין על הכתובה וא"כ הוי הכתובה כמו חוב עליו שחייב לשלם מיד והוי כמו פריעת בעל חוב דאמרינן בפרק הכותב (כתובות דף פ"ו) . פריעת בעל חוב מצוה וכופין ומכין אותו כו'. ואם כן כיון דמוכרח לשלם מיד מה תוספת שייך וזה ברור.

ב

ויש לדקדק כן מדברי הרא"ש דלעיל גופיה שכתב דלשון יוציא משמע כפיה מדפריך עליה שמואל עד שכופין להוציא כו'. ויש להקשות למה ליה להוכחה זו הא איהו גופיה מוכיח אח"כ דכפיה היינו בשוטים מדפריך בפ' אף על פי והאמר רב יוציא ויתן כתובה כו' א"כ מהתם גופיה מוכח דלשון יוציא דקאמר רב היינו כפיה דאל"כ מאי פריך התם אלא ודאי מפ' אף על פי לחודיה לא מצי לאוכוחי די"ל דמ"מ פריך שפיר מדחייב כתובה מיד אלא כיון שכבר הוכיח דיוציא דקאמר רב היינו כופין א"כ מסתמא האי כופין הוי דומיא דיוציא ויתן כתובה דהיינו בשוטים ודו"ק.

ג

ועוד דאפי' ס"ל לרב כופין מ"מ נראה דהרא"ש פסק כשמואל וכמו שכתבתי. ומ"ש הרא"ש בפרק המדיר דקי"ל כרב לא כתב כן אלא להלכה לפי מה שנראה לו עיקר אבל למעשה לא רצה לסמוך אסברתו וחשש לחומרא (לדעת הרי"ף שהביא ס"פ המדיר ור"ח שפסקו כשמואל וכ"כ הרמב"ם פי"ב מה' אישות וכ"כ הר"ן והרב המגיד על שמו) דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים וסמך עצמו אמ"ש בפרק הבא על יבמתו דכיון דפליגי בה רבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים. והכי מוכח נמי ממ"ש הרא"ש בפרק אף על פי אהך דפריך התם מורד ממלאכה והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה כו'. ופלפל הרא"ש שם דהא לשמואל נמי לא ניחא ע"ש שפלפל בזה שתי פעמים (והוא מדברי התוס' שם (סג. ד"ה והאומר) והבאתי דבריו לקמן סי' מ"ו ומאי נפקא לי' מיניה הא איהו פסק בס"פ המדיר כרב אלא ודאי משמע דס"ל להרא"ש דיש לחוש לחומרא לדברי שמואל כי היכי דלא ליהוי גט מעושה. ותדע דהרי בס"פ המדיר (סי' כ') כתב נמי הרא"ש בסתם כדברי הרי"ף (לו.) דבשהתה עמו עשר שנים כייפינן ליה בשוטים ואפילו אמרה דיירינא בהדיה בסהדי. ובפ' הבא על יבמתו כתב הרא"ש שראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים וכמ"ש ברמזים שם (בקיצור אות יא) ובטור (סי' קנד) שכן דעת הרא"ש והוא פשוט יותר מזה שברמזים ס"פ המדיר (אות כ) כתב בהדיא בסתם שהה עמה י' שנים ולא ילדה כופין אותו בשוטים להוציא אפילו אמרה דיירינא בהדיה בסהדי. אלא ודאי בע"כ צ"ל דהרא"ש והרמזים בפ' המדיר סמכו עצמם בזה אמ"ש בפ' הבא על יבמתו משום דהתם עיקר פלפולו של הרא"ש אי כופין בשוטים או לא א"כ גם לענין איני זן ואיני מפרנס י"ל כן.