אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ה׳

א

(ב"ר פ"ה א') ויאמר אלקים יקוו המים (בראשית א ט). כתיב (תהלים קד ז) מן גערתך ינוסון. קשה ליה היה לו לומר יכנסו המים או ילכו, דמשמעות הליכה וכינוס ביחד, ומדכתיב יקוו משמעותו במהירות ובניסה, נ"ל. ור' ברכיה גם כן קשה ליה כנ"ל, על כן פירשו מלשון קו. ור' לוי פירש מלשון קויתי, שר"ל ויקוו וייחלו המים לחזור כבראשונה להציף העולם כשימרדו הדורות, נ"ל :(ב"ר פ"ה ב') אל מקום אחד וכו', דרך הקב"ה וכו'. ר"ל והוציא את רוחן ונתמעטו :(ב"ר פ"ה ג') דרך הים וכו'. דכים קא דריש לשון דוך, כמו בדך פלן, ר"ל אל דרך ומקום הים (ועיין ברש"י ומתנות כהונה), ורבי אלעזר הוסיף שלכל אחד בפני עצמו ייחד מקום לדוכתא פלונית גלגולותא פלונית, ויצדק המים אל מקום אחד, כל אחד מהמים למקום המיוחד להם, וכן כל אינך דכי"ם קא דרשי, עיין במתנות כהונה:

ב

(ב"ר פ"ה ז') ויאמר יהושע גשו הנה וגו' (יהושע ג ט). רב הונא אמר זקפן וכו'. ר"ל זקף ראשן וגופן נוטה לחוץ. אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן, ר"ל ידיהן בלבד סמכו על בדי הארון. רבנן אמרי צמצמן כולן, היינו כל גופן. אמר להן יהושע ממה שהחזיק שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם, הה"ד (יהושע ג י) ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם. איני יודע האיך הורה בנס הצמצום ששכינתו ית' ביניכם. המאמר הזה כבר בארנו בדרך ארוכה, ונשים עתה לבארו בקצרה מפני תיבת הקדוש כיד השם הטובה עלינו. ידוע דקודם בריאת העולם היה אור אין סוף ב"ה ממלא הכל ולא היה מקום פנוי לבריאה, וכאשר עלה ברצונו ית' לברוא העולם היתה בבחינת המלכות, להיות שכל התוארים יכולים לכנות לכבודו ית' בלא הבריאה, רק שתואר "מלך לא יכונה כי אין מלך בלא עם, על כן בהתעוררת המלוכה צמצם כביכול אורו. והנה לכל דבר צריך אתערותא דלתתא, ושיער כביכול בדעתו איך ימליכוהו ישראל עם קרובו על ידי תורתו ומצותיו, ואצל ית' עבר ועתיד שוין, וזה הועיל במקום אתערותא דלתתא. וזהו מה שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ח ז') נמלך בנשמותיהן של צדיקים תחלה, אם כן הצמצום היה בשביל ישראל, בסוד אהבה דוחקת הבשר כביכול (ב"מ פ"ד ע"א), וחיבת הקודש מכשרתן (חגיגה כ"ד ע"ב). והנה נודע שהצמצום בבחינת מלכות נקראת זאת, ואחר כך ההתפשטות באור הפנימי המחיה, הוא בבחינת א"ל ח"י המחיה כל החיים. והנה ידוע (זוהר ח"א ל"ג ע"ב) ארץ ישראל הוא בבחינת מלכו"ת, והנה בבוא עת דודים ביאת בני מלכים אל ארץ הקדושה, אזי צמצמן יהושע והראה להם איך הצמצום הראשון במלכות כל עולמים היה בשבילם, והבן מה שאמר בזא"ת תדעון כי אל חי בקרבכם. ועוד אמר והוריש יוריש מפניכם וכו', וצריך להבין איך נרמז זה בנס הצמצום הזה, כתוב אצלינו בספר יהושע ואין כאן מקומו:

ג

(ב"ר פ"ה ח') ארץ (בראשית לה יא) שרצתה לעשות רצון קונה. ר"ל הגם שהיא גסה וחומרית, מה שאין כן בשאר הברואים אין חידוש כל כך:

ד

שאלמלא כן היו מותחין והולכין, בכדי להתקרב יותר אל היוצר בראשית מגודל תשוקתם הנכבדת והיו מתבטלים ממציאותם, עד שאמר לעולמו די בשם א"ל שדי (בראשית לה יא) שהוא בחינת הצמצום (עיין חגיגה י"ב ע"א):

ה

ר' פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי (ב"ר פ"ה ט'). נראה דמודה דעברה גם כן אציוי וגם הוסיפה בזו:

ו

אלא על דעתיה דר' פנחס למה נתקללה. לפי מ"ש נראה דהכי פירושו דכדאי ההוספה לכפר על העבירה:(ב"ר פ"ה י') יום שנבראו בו גבורים. שלישי מלא קא דריש. דהוה ליה למיכתב חסר הגם דבכל התורה מלא, יוקשה למה השתא דאשכח טעם למה נכתב במעשה בראשית מלא, על שם מעשה בראשית נכתב בכל מקום מלא כמו במעשה בראשית: