אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ד׳

א

(ב"ר פ"ד ב') ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים (בראשית א ו). קשה ליה תוך המים היה לו לומר, אפילו אם נאמר דבא לרמז אאמצע, וכמו שפירש רש"י שהיו העליונים תלוים במאמר, אף על פי כן היה די לומר תוך, מה בתוך. אלא על כרחך להורות דגלדה טיפה האמצעית ונעשה מהן שמים, ויתפרש בי"ת בתו"ך עם התו"ך. ובזה יונח לנו גם כן מאי שנאמר ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים וכו', דקשה בין ובין למה לי, דהיה לו לומר רק ויבדל בין המים וכו' להמים וכו', ובי"ן ובי"ן משמעות דמים תחתונים הוי הבדלה בפני עצמו וכן בתחתונים, והבן:

ב

(ב"ר פ"ד ב') רב אמר לחים היו וכו'. כי ביום ראשון נבראו יעשה מטלי"ת לרקיע, בענין שעושין בגמר מלאכה לבזבז לקיום, מתחילת ברייתו של עולם צפ"ה הקב"ה מש"ה קרו"י טו"ב ועתי"ד ליטו"ל א"ת של"ו מתח"ת ידיה"ם וכו'. הרב הגדול בעל גור אריה כתב לפי דרכו בספריו, כ"י המים הם בכל מקום הם חומריים לצורה, על כן אי אפשר לומר מי"ם בלשון יחיד, כי הם מורים על החומר שלא יתאחד, על כן נכנעו המים בכל מקום לפני ישראל שהם צורת העולם, להורות הכנעת החומר לצורה, עיין שם דבריו אצל קריעת ים סוף, והנה משה אדונינו הוא צורת כל ישראל צורה לצורה, ובזה תבין שלא נאמר כי טוב במים, על שעתיד משה אדונינו ליטול את שלו מתחת ידיהם. ובהעמיק עוד תבין מה שאמרו בזה הלשון ליטול את שלו מתחת ידיהם, כי יש כמה וכמה ניצוצות נטבעים בחומר, ומשה אדונינו יברר אותם וישאר החומר נכנע וכפוף, וזהו ליטול את של"ו המגיע לצורה מתחת ידיהם, והבן כי דבר עמוק הוא:

ג

לגיון קשה וכו' לקו בהן דור המבול וכו'. הבן כל זה לפי הנ"ל שאם בני אדם נמשכין אחר החומר המים החומריים, נפרעו מהן בקדירה שבישלו וכו' (סוטה י"א ע"א), והבן:

ד

א"ש ומי"ם. כי שמים האל"ף נעלמת במבטא, וכשתתהפך האל"ף קודם לשי"ן, יהיה אש ומים:

ה

ופתכן זה בזה וכו'. על כן נקראו בשם אחד משותף שמי"ם:

ו

שהן שמים מעשיהן וכו'. והוא מלשון שומ"א משתוממת עליהן והוא מגזירת שומם:

ז

הוא אתא וקם עליו. ר"ל הפסוק מורה לנו של מים הן, ויתפרש שמים שמים, ר"ל שהן מים :"סמי"ם כי יתפרש בשי"ן שמאלית כמו בסמ"ך, שאמים שי"ן שמאלית והאל"ף נעלמת: