אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ג׳

א

(בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור. (ב"ר פ"ג א') ר' יצחק פתח. הפתיחה היא לדעתו שהוקשה לו על מה שלא נאמר מאמר בבריאת שמים וארץ, ואמרו רז"ל (ר"ה ל"ב ע"א) דבראשית (בראשית א א) מאמר הוא, כד"א (תהלים לג ו) בדבר ד' שמים נעשו. ויקשה למה לא נאמר מאמר בפירוש רק התחילה התורה האמירה הראשונה באור, אך הוא להיות ידוע שהעשרה מאמרות הם נגד עשר ספירות קדושות, והנה המאמר הראשון הוא נגד כתר עליון שאינו מושג ואינו נרמז בשום אות רק בקוצו של יוד כנודע, על כן נעלם המאמר הראשון ונרמז בבראשית. וכבר ידעת שנקודת הקמץ מרמז לכתר עליון, ופת"ח לחכמה והוא לשון פתיחה, וזהו שפתח (תהלים קיט קל) פתח דברך יאיר מבין פתיים, שגם המאמר השני אינו מושג כנודע רק על ידי הבינה, שבה סוד הציור, והבן. השי"ת יראנו נפלאות ויראתי להרחיב הדיבור:

ב

(ב"ר פ"ג א) ר' יהודה אומר האורה נבראת תחילה ולכך היא התחלת המאמרות. והא דנכתב (בראשית א א) בראשית וכו' את השמים ואת הארץ קודם זה, הואיל והוא עיקר וכללות הבריאה, ובכדי להורות דהאור נברא תחילה נעלם המאמר באור, להורות דהוא נברא תחילה והוא ראשית המאמרות:

ג

(ב"ר פ"ג א') ר' נחמיה אומר העולם נברא תחלה. ר"ל כל העולם בכללות, וזה שהתחיל בבראשית (בראשית א א) בריית שמים וארץ ובריאת צבאיהם, ונעלם שם המאמר הואיל והוא כללות העולם, ולא במאמר אחד נברא אלא בעשרה מאמרות, והבן:

ד

(ב"ר פ"ג א') ר' שמואל פתח (תהלים קיט קל) פתח דברך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוי נהורא ויאמר אלקים יהי אור וגו' (בראשית א ג). נ"ל דבא לומר דהנה קודם בריאת העולמות לא היה מקום פנוי כי היה הכל אור אין סוף ב"ה, וכביכול צמצם בעצמותו ית' ונתהווה מקום פנוי, בכדי שיוכלו העולמות לסבול ולא יחזור הכל לאין סוף, ואם כן גם כעת לית אתר פנוי מיניה רק הצמצום הוא בקרבנו והבן, כנודע כל זה ליודעי חן. וז"ש פתח דבריך יאיר מבין פתיי"ם, ר"ל הנבראים שהם פתיים בערכו ית', כי אין מי שיוכל להשיג אור אין סוף ב"ה, ועל כן היה הצמצום בכדי שלא יתבטלו הנבראים, וכל אחד יאיר לו אור אין סוף כפי כחו. וז"ש מפת"ח פומ"ך, היינו הצמצום שנתהווה ונפתח (וכבר ידעת (תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א) פ"ה מרמז למלכות, והצמצום היה בנקודת המלכות בכדי שיקרא מלך, מלך שלטון כי אין מלך בלא עם והבן), ל"ן (דייקא מצדנו ובערכנו) היה נהורא (בכדי שנוכל לסבול, כי באם לאו יתבטלו ממציאות והבן), על כן סיפר מקודם כללות הבריאה, ואחר כך ביאר האיך היה הבריאה הלא היה הכל מלא אור אין סוף, וביאר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור בצמצום והתפשטות כנודע, וכל אחד מקבל כפי כחו, והבן כי אי אפשר לבאר הכל בכתב, ותבין כי ויה"י אור נמי בחק המאמר, ושוב לא יקשה ויה"י כן היה לו לומר, וכן משמע בזוהר (ח"א ט"ז ע"ב) ומקובלים, יהי התפשטות ויהי צמצום:

ה

(ב"ר פ"ג ב') ר' ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון פתח. הפתיחה הוא לתרץ ויה"י כ"ן היה לו לומר כמו בכל מעשה בראשית, מאי ויה"י או"ר (בראשית א ג), ואי לרמז כנ"ל על הצמצום, היה לו לומר יהי שהוא לשון שמחה, לא ויה"י שהוא בהיפך, וכן בכל מעשה בראשית ויהי כן היה לו לומר. על זה פירש לא בעמל לא ביגיעה, כי כבר היו ברואים ועומדים במאמר הראשון הנעלם בראשי"ת ויצאו כל אחד מכח אל הפועל. והנה ארמוז לך עוד ידוע יה"י או"ר בגימטריא רל"ב, הוא התפשטות הראשון פנימיות עולם המלבוש מילואי הויה ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהן הנה דבר ד', כי כשרוצה לדבר אותיות הויה מוכרח לדברם במילואם, כי לא יצוייר לדבר אות בלי מילואו, על כן נקרא דבר ד', ויה"י או"ר בגימטריא רח"ל, שהיא תחלת המחשבה וסוף המעשה, והבן:

ו

(ב"ר פ"ג ג') רבי שמעון בן יוחאי פתח. ענין הפתיחה הוא גם כן למה לא נאמר והיה, רק ויהי שהיא היפך השמחה. על זה בא לומר הגם שלנו הברואים ענין הצמצום הוא גם כן שמחה, בכדי שנוכל לסבול שפעו ית' ולא נתבטל ממציאות, עם כל זה בערכו ית' הצמצום הוא בחינת דין, כי מדרך הטוב להיטיב ולהתפשט. וזהו יאמר בכתוב (משלי טו כג) שמחה לאדם זה הקב"ה, במענה פיו שאמר "ויהי "אור (בראשית א ג) ענין התפשטות, רק אף על פי כן להיות הנבראים לא יוכלו לסבול ההתפשטות בלי צמצום, הצמצום הוא גם כן חסד וטוב, וזהו ודבר בעתו מה טוב. וזהו ויה"י אור ענין הצמצום רק להיות השמחה להשי"ת היא התפשטות בלבד, ולזה לא אמר והיה. ויש עוד מקום אתנו לפרש ברמז מועט בעת"ו, דא עתו דצדי"ק ע"ת לעשות לד' (תהלים קיט קכו) כידוע למשכילים, ור"ל כשנמשך הטו"ב לעתו בחינת דבר ה', והבן:

ז

(ב"ר פ"ג ד') רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה וכו', והבהיק זיו הדרו וכו', מקמי כן מה היו אומרין וכו'. המאמר הזה תמוה בעיני כל רואיה. א' יקשה, למה אמר דוקא שאתה בעל אגדה ולא אמרו כן האגדות. ב' יקשה, למה הקשו דוקא באור מהיכן נברא ולא הקשו כן בכל הנבראים, כי באמת הבורא יש מאין ברא בכחו הכל מאין ואפס. ג', למה אמר אורה ולא אור. ד', מלמד שנתעטף ב"ה וכו', אם כן כבר היה האורה כיון שנתעטף בה הקב"ה, ואם כן הדרא קושיא לדוכתא מהיכן נבראת. ה', מאי קושיא מקמי כן מה היו אמרין, דילמא גם כן כך היו אומרין. ו', ממקום בית המקדש הוא קשה הציור, ומקום בית המקדש עדיין לא היה. ועוד רבו הדקדוקים. והנה ידעתי גם ידעתי שחכמינו מפרשים זה המאמר על פי נפלאות מתורתנו. והנה אני הקטן בעניי אפרשנו גם כן כיד השם הטובה עלינו וברמז מועט, ובהקדים הקדמות אמיתיות מקובלות. א' כתב הרב במאורי אור מערכת אות האלף סימן ך"ט, אגודה גימטריא חו"ה בסוד המלכות, כי בה נאגדים האורות העליונים וכן נקרא מצד זה אגדה, עכ"ל. ב', ידוע התפשטות האורות בעולם המלבוש, לא הגיע שום אות מאותיות השמות ואורות הפנימים למלכות ולית לה מגרמא כלום, עיין ציורם בספר שערי גן עדן. ג', אקדים לך לשון הספר הנ"ל בשער ד"א פ"א ד"ז וז"ל, זכור תזכור מה שנתבאר בתחילת ש"א שכל חלל הטהירו נעשה במקום נקודה האמצעית, שהוא סוד נקודת המלכות שהיתה גנוזה באין סוף כמ"ש שם, ומן הרישום אור שנשאר באותו מקום מאור נקודת המלכות, בסוד לא זזה שכינה עד שעשתה רושם כמ"ש, מזה נתהוו האורות שבטהירו עילאה כמ"ש שם, ואחר זה נעשה טהירו סתם ובתוכו י' ספירות מקוריות, ואחר שירד עליהם האור מאין סוף דרך קו היושר, כבר נתבאר שם שלא הגיע זה האור לספירת המלכות שכבר נסתיימו כל ההויות, שהם סוד אור פנימי של עולם המלבוש בספירת יסוד, ולכן אמרו דלית לה מגרמא כלום. ואם כן צריכין אנו לידע ולהודיע מהיכן הוא התהוות ספירת המלכות, ואף כי אמרנו למעלה שאור המלכות הוא שכל הספירות נותנין לה כל אחד מחלקו וכו', זה קאי על האור הפנימי והמקיף שלה וכו'. אבל עצם מהותה מוכרח להיות תחילה, שהרי אמר בספר הבהיר וכו', לכן תדע שעצם מהותה של המלכות מן עולם המלבוש, נעשה מהרישום שנשאר מנקודת המלכות שהיתה גנוזה באין סוף, ומרישום רישומו נעשה המלכות דאצילות וכו', וכן המלכות שכל פרצוף וכל עולם וכו', והכל מרישומו ראשונה וכו' שהוא סוד מדליק נר מנר וכו'. ד', עיין ביאיר נתיב הדר הוא היסוד, הדר הוא לכל חסידיו (תהלים קמט ט), וכן זי"ו הוא היסוד מבואר בספר מאורי אור. ה', עוד נקדים הקדמה מספר זהר הרקיע בשם מהר"ם פאפרוש וגדולה היא אלי, על מה שאמרו שהצמצום היה באמצע אורו כתב וז"ל, מה שייך לומר בנקודה אמצעית, ולא עוד אלא שאמר אשר בו באמצע אורו ממש, שהרי באמצע יתחייב התחלה וסוף, ואם שיש לדחות ולומר שאף אנחנו לא נדע האמצע הוא יודע והוא דבר שאינו, כי אין שייך אמצע בדבר בלתי בעל תכלית חקור על זה, כי האמצע הוא מן הגדרים מכל דבר שיובדל ויוגדר אינו בלתי בעל תכלית. ולזה היה נראה לומר שהכוונה הוא בבחינה היותר שפילה בו, וזה נקרא אמצעי כשם שהארץ עומדת בגלגל במקום שפל נקודת המרכז, כך הנאצלים בערך המאציל נמצאו בבחינה היותר שפילה ותחתונה אשר בו, וגם זה אינו נכון שהרי אין לומר שפל אלא בדבר המתחלקים, והנה הוא ית"ש אחד בלתי מורכב וכל דבר שאינו מורכב אינו נחלק, אם כן מאי אמצע זה דקאמר. והרב המקובל האלקי כמוה"ר יוסף זללה"ה כתב, הרצון להאציל כתר הגנוז בו והמשערים הדברים בהם חכמתו ובינתו ודעתו שהיא אחד בו מכל צד מהות הדברים להיותו מקומם בעל ו' קצוות, והמקום להאציל בו הוא המלכות וידעת כי היכל קודש באמצע, וז"ש הקב"ה מקומו של עולם והוא אינו מקומו, וז"ש (שמות לג כא) הנה מקום אתי. והנה לא ידעתי אם יאמן הוא שיש שורש ספירות באין סוף, איברא שבשער אבי"ע כתב הרב קרוב לזה, שאמר שם הבחינה היותר שפילה מכל בחינות האין סוף, וכאילו נאמר דרך משל המלכות דמלכות אין סוף, אף על פי שאינו כך כי אין דמות כלל ח"ו, רק לשבר האזן הוא אשר המאציל יותר מובחן מן הנאצל ע"כ, עכ"ל הרב בזהר הרקיע ולזה הפירוש הסכים הרב בשערי גן עדן. ובזה תבין דבריו שהעתקתי למעלה, והכוונה בדבריו שהצמצום היה בנקודת המלכות הגנוזה, ורישום אור נשאר במקום הפנוי הוא נקודת מלכות דמלכות. והנה על פי הדברים והאמת הנ"ל יתפרש המאמר שמעתי עליך שאתה בעל אגד"ה דייקא (עיין בהקדמה ראשונה), על כן מהראוי לך לדעת מהיכן נבראת האור"ה דייקא לא אור, כי אורה כינוי למלכות לשון נקבה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה, והבן כי בנקודת המלכות הגנוזה היה הצמצום, ונתעטף בה הקב"ה כינוי ליסוד ומזה נתהווה מרישומו, ומרישום רשימו מציאתה בכל עולם ועולם אמרה לי' בלחישה, כי הדבר נסתר למשכילים כאשר כתב הרב מהר"ם הנ"ל, כמו שהבאתי לעיל שכתב וז"ל והנה לא ידעתי אם יאמן הוא וכו', דום לה' ותתחולל לו ושקוד על דלתי החכמה ותבין, על כן השיב לו מקרא מלא הוא, והבן. וז"ש גם כן אלמלא שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה באפשר לאומרו, ומקמי הכי מה היו אמרין, כי על כרחך היו צריכין להבין מה שהיה מקובל בידם נקודה אמצעית האיך יצדק זה הלשון, אך היו מדברין ברמז כפשוטו היכל הקודש מכוון באמצע הגם שהוא הוא, אך היו הדברים ברמז עצום מובן למשכילים, והשי"ת יראנו נפלאות מתורתו:

ח

(ב"ר פ"ג ה') אמר ר' סימון שנה בו דבר. יתפרש היטב כפשוטו במתנות כהונה :(ב"ר פ"ג ו') ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה) לא הוא אור וכו'. ר"ל או"ר ויו"ם חדא הוא, ולפי הגמרא שלנו ריש פסחים (ב' ע"א) יצדק שפיר, ועיין שם ברש"י כי רמז שם דבר עמוק ומובן למשכילים. תני אורה שנבראת וכו' ימי בראשית וכו', והיכן נגנזה היא נגנזה וכו'. הגם שהמאמר הוא כפשוטו, עם כל זה מרמז בעליונים דבר עמוק, וז"ל הרב בשערי גן עדן שער האותיות פ"ו ד"ז, וז"ל הוא על פי מ"ש רבי שמעון בן יוחאי ז"ל תרין עלמין אית ליה להקב"ה, חד דדייר ביה וחד דמתעלם ביה, דכתיב (תהלים קו מח) ברוך י"י אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. והכוונה בכל זה כי מלת העולם רומז לו' קצוות וכו', וכבר נתבאר שבינה נק' עולם וכו' והוא סוד עולם הבא עולם שכבר בא, והמלכות גם כן נקראת עולם סוד עולם הזה וכו', והם ב' עלמין דאית ליה לקוב"ה הוא סוד התפארת דאיקרי קוב"ה, חד דדייר ביה הם סוד בית אל וכו', וחד דמתעלם ביה הם סוד עולם הבא דמתעלם ביה וכו'. גם מבואר בזהר דהאי או"ר דאיהו ר"ז, כולא אסתים נהורא בהאי מוחא סתימאה דאיקרי חכמה, דכתיב (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית, ואיתגלי בשבילין ידיעין בבינה וכו', הרי כי תחילת גילוי של זה האור הוא ביסוד הבינה. והנה היסוד של הבינה נקרא ער"ב וכו', ואחר כך יורד מן הבינה ליסוד דזעיר אנפין הנקרא בוקר, ושם מתגלה האי אור וכו'. והנה נתבאר שהאור הבא אל זעיר אנפין מן הבינה, הוא אור חדש שנעשה על ידי זיווג אבא ואמא, ומתחילה הוא בא אל ספירת החסד שבו, שהוא סוד יום ראשון של ו' ימי בראשית וכו'. והנה מתחילה קודם תיקון העולמות שהיה אז בסוד נקודות, היה זה האור יורד דרך מעבר כל הו' קצוות, עד שבא לספירת המלכות ומאיר בסופה אור גדול, ולא יכלו העולמות להנות מאורו עד שנתקנו בסוד פרצופים, ואז זה האור כשבא לספירת החסד, הוא יורד דרך מעבר אין סוף עד שבא ליסוד ושם נגנז האור, כי מן היסוד יוצא רק דרך צינור קטן אל המלכות, והמלכות מקבל את האור וגנז אותו בתוכו ונעשה כיסוי ליסוד הנקרא בוקר וכו'. וז"ש האור שנברא ביום ראשון היה מאיר מסוף העולם היינו יסוד בינה כנ"ל, עד סופו עד יסוד המלכות, ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו גנזו לצדיקים, סוד יסוד ומלכות צדיק וצדק, והבן כל זה עכ"ל. בין והתבונן בדברים האלו ותבין בפנים שונים:

ט

להאי"ר ביו"ם אינו יכו"ל וכו' ובליל"ה אינ"ה יכול"ה וכו', והבן כי יראתי להרחיב הדיבור:

י

אתמהה שבעה ולא שלשה הן, והלא ברביעי נתלו המאורות וכו'. לפי היסוד הנ"ל יש לפרש לפי שהנוק' מתחלת בחזה, והבן:

יא

ימ"י אבילו"ת ש"ל מתשול"ח הצדי"ק שהשפי"ע לה"ן הקב"ה אור"ה, הוא בענין תוסף רוחם יגועון (תהלים קד כט), כי היה קודם ביטול העולם במבול:

יב

(ב"ר פ"ג ו') וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד). עיין במתנות כהונה דפירשו דאדלעיל קאי. ולי נראה דהוא ציין אמאמר ר' זעירא שלאחריו שדרש אין מברכין על הנ"ר עד שיאותו לאורו. כי הנה הנ"ר, בגימטריא או"ר כ"י טו"ב עם הכולל, והיא כשהאור הוא טוב, אז נקרא נר להבדיל, נ"ל:

יג

מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן (ב"ר פ"ג ז'). נ"ל שר' אבהו פירש דבריו שהיה בורא עולמות ומחריבן, והכוונה בבריאת עולמות וחורבנן, ידוע למחצדי חלקא בסוד ז' מלכי אדום בביטול המלכים והכל לצורך גדול, וח"ו לומר שינוי רצון חלילה, רק צריך לזה שימוש חכמים להבין דבר לאשורו, והמשכיל על דבר ימצא טו"ב:

יד

אמר ר' פנחס טעמיה דר' אבהו. ר"ל דלא מויהי ערב קא מפיק ליה, אלא מזה הפסוק (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, משמע שהראשונים היו גם כן טובים, כי לצורך גדול ולטובה היה ביטול המלכים, רק עולם התיקון הוא טוב מאד בתכלית השלימות:

טו

אמר ר' ינאי מתחלת וכו'. כל המאמר מפורש לעיל:

טז

(ב"ר פ"ג ח') אמר ר' תנחום. כוונתו לתרץ יום אח"ד (בראשית א ה) ולא יום ראשון שבו נבראו ארבעה דברים. אפשר הכוונה שנבראו דברים מיוחדים, מה שאין כן באינך ביום ב' הבדלה בין מים עליונים לתחתונים, בשלישי צמחים למיניהם זכרים ונקבות, וכן בכל מעשה בראשית. מה שאין כן הרי"ם שמים ואר"ץ או"ר:

יז

אתיא כר' יוחנן דאמר דבשני מיד נבראו, מה שאין כן לרבי חנינא לא נבראו עד יום חמישי, ומאי רבותיה דיום ראשון, כן הוא במתנות כהונה:

יח

המקרה במים עליותיו (תהלים קד ג), וזה היה ביום ב' לעשות שותפות בתחתונים, ולכך אמר יום אח"ד, שנתאווה הקב"ה שיתאחדו העליונים ותחתונים: