סימן לה – הלכות הפרשת חלה

סעיף א

עיסה מחמשת מיני דגן חייבת בחלה. קודם שמפרישין החלה מברכין ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה, ונוטלין כזית מן העיסה ושורפין אותה באש. והמנהג לשרפה בתנור שיאפו שם את הלחם.

סעיף ב

כמה שיעור העיסה שיתחייב בחלה, כל שנעשה מחמשת רבעים קמח, והם כמו מ"ג ביצים וחומש ביצה (ועי' בכללים איך מודדין).

סעיף ג

המצות שאופין לפסח, אף על פי שבכל עיסה בפני עצמה לא היה שיעור חלה, מכל מקום כיון שמניחין אותן לתוך כלי אחד, הכלי מצרפן וחייבין בחלה, וצריכין להשגיח שיהיו כל המצות מונחות בתוך הכלי. ואף על פי שקצת מן המצה בתוך הכלי, וקצתה בולטת חוץ לכלי גם כן מצטרפות, אבל אם מצות שלמות מונחות רק למעלה, ולא בתוך הכלי, אינן מצטרפות, ואפילו כיסה אותן במפה לא מהני, אבל אם מניח המצות בסדין, ומכסה אותן גם כן עם הסדין נחשב הסדין כמו כלי ומצרפן, ואף שבאמצע מגולים, רק יזהר שלא תצא מצה שלמה חוץ לכיסוי.

סעיף ד

שאור שנוטלין מן העיסה, כדי לחמץ בו עיסה אחרת, צריכין ליקח קודם שמפרישין החלה, אבל שאור שנוטלין לחמץ בו משקה שקורין "חמיצה" צריכין ליקח לאחר שהפרישו חלה.

סעיף ה

לאחר פסח שלוקחין שאור מאינו יהודי לחמץ בו העיסה, צריכין ליזהר להפריש חלה יותר גדולה ממה שהיה השאור.

סעיף ו

העושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישין ממנה חלה בלא ברכה, ואם עושין לאפות קצת ממנה אפילו דבר מועט, מפרישין ממנה חלה בברכה.

סעיף ז

אם העיסה נלושה בביצים או בשאר מי פירות, יש בה כמה ספקות, ולכן צריך לערב בעיסה בשעת לישה קצת מים או חלב או דבש דבורים או יין או שמן זית, דאז מפרישין ממנה חלה בברכה.

סעיף ח

מצות הפרשת חלה שייכה להאשה בעלת הבית, אך אם האשה אינה בביתה, ויש לחוש כי בעוד שתבא תתקלקל העיסה, אז יכולה גם המשרתת או אדם אחר להפריש.

סעיף ט

שכח להפריש חלה בערב שבת, בחוצה לארץ אוכלין בשבת ומניחין חתיכה אחת ומפרישין ממנה חלה במוצאי שבת, וצריכה שתהא חתיכה כדי להפריש ממנה חלה, וישאר ממנה עוד חולין, דבעינן שיהו שיריה ניכרין וערב פסח שחל להיות בשבת, ושכחו להפריש חלה מן החלות שאפלו לכבוד שבת, יש בזה מבוכה גדולה, על כן צריך כל איש להזהר בערב שבת ולהזכיר על הפרשת חלה.

דילוג לתוכן