דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן יב – הלכות הכנת הגוף לתפילה ומקומות שראוי להתפלל שם

א. כתיב: "הכון לקראת אלוקיך ישראל" - פירוש שיכין את עצמו לפני השם יתברך, שילביש את עצמו במלבושי כבוד כשהולך להתפלל, כמו שהולך לפני שר נכבד. ואפילו אם מתפלל בביתו ביחידות ילביש את עצמו כראוי. ובמקומות שנוהגין לילך בחגורה, אסור להתפלל עד שיחגור את עצמו.

ב. טוב ליתן צדקה קודם התפלה, שנאמר: "אני בצדק אחזה פניך". גם יקבל עליו לפני כל תפלה, מצות "ואהבת לרעך כמוך", ויכוין לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו. כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה, אז גם למעלה אין התאחדות, אבל התאחדות בגופיהן שלמטה, גורם התאחדות ודבקות נפשותיהן למעלה, ועל ידי זה גם תפלותיהן מתאחדות, ואז בהיות תפלותיהן כלולות יחד, היא רצויה לפניו יתברך שמו.

ג. כתיב: "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים", ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה דרגליך היינו הנקבים שאצל הרגלים. ולכן צריך לבדוק את עצמו קודם התפלה אם אינו צריך לעשות צרכיו, ואם מרגיש בעצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו, אסור לו להתפלל. ואפילו בדברי תורה אסור כל זמן שגופו משוקץ עד שינקה את עצמו. ובדיעבד אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו, אם הוא משער בעצמו שהיה יכול להעמיד את עצמו, שיעור הילוך פרסה (שעה וחומש) תפלתו תפלה. ואם לאו אפילו בדיעבד אם התפלל תפלתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל. ויש אומרים שאם יכול להעמיד את עצמו (שיעור פרסה), אפילו לכתחילה מותר לו להתפלל, ויש לסמוך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבור זמן תפלה.

ד. מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח, עד שיגמור קריאת שמע ותפלה, מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה, ממה שיתפלל בלא גוף נקי, ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא (ומשלים אחר כך כדלקמן סימן כ"א). ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, ומברך עליהם.

ה. צריך לרחוץ את ידיו במים עד הפרק קודם התפלה. ולכן אף על פי שרחץ את ידיו בבוקר אם נגע אחר כך בידיו באיזה מקום מטונף, דהיינו במקומות המכוסים באדם שיש שם מלמולי זיעה, או שחיכך בראשו, או שלא רחצם בבוקר עד הפרק, צריך לחזור ולרחצם קודם התפלה. ואם אין לו מים צריך לחזור אחריהם, ללכת לפניו ד' מילין או לאחריו מיל. ואם מתיירא שמתוך כך יעבור זמן תפלה, מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ומתפלל, דכתיב: "ארחץ בנקיון כפי וגו'". ארחץ במים אם אפשר, ואם לאו בנקיון  -בכל מידי דמנקי.

ו. ואם רחץ ידיו בבוקר כראוי, ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר, מכל מקום כיון שהסיח דעתו בינתיים, ואפילו למד בינתיים, גם כן הוי היסח הדעת, וצריך גם כן לרחצם במים לצורך תפלה. אך בזה אין צריך לחזור אחר המים דווקא, שאם אין לו מים מזומנים, ובאם יחזור עליהם יאחר תפלת הצבור לא יחזיר עליהם אלא מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ומתפלל עם הצבור.

ז. ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הצבור, דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", אימתי "עת רצון" בשעה שהציבור מתפללין. וכתיב: "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך". ואין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלה של רבים, ואפילו יש בהם חוטאים, דכתיב: "הן אל כביר (פירוש רבים) לא ימאס", וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי".

ח. ההולך בדרך והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם, אם יש לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בצבור, אם יוכל לבא שמה בעוד יום, שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה צריך לילך ד' מילין לפניו כדי שיתפלל בצבור. ומכל שכן שלא לילך ממקום שמתפללין שם בצבור, אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד יום.

ט. מצוה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש, שהם מקומות מקודשים. ואפילו אם לפעמים מתבטל, שאין שם מנין, מכל מקום מצוה להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהן מקומות מקודשים. ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל גם כן שמה בעשרה, אף על פי שיש בעירו גם בית הכנסת. אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת שיש בה רוב עם, וברב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו שני בתי כנסיות, ילך לרחוק שיהיה לו שכר פסיעות. "אמר רבי יהושע בן לוי, לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם". עוד אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת, או לבית המדרש בזמן הראוי, ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכת ימים. דכתיב: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזת פתחי". וכתיב בתריה:"כי מוצאי מצא חיים".

י. יש לו לאדם לקבוע לו בית הכנסת או בית המדרש, שיתפלל שם בקביעות. וגם יקבע לו שם מקום מיוחד לתפלתו, וכל תוך ד' אמות כחד מקום חשוב. וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר, כדמצינו בחזקיהו המלך, דכתיב: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'". ולא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו, יקבע לו גם כן מקום, שלא יבלבלוהו בני ביתו.

יא. מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או לשאר מצות, שנאמר: "נרדפה לדעת את ה'", וכתיב: "דרך מצותיך ארוץ". ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצוה. אבל בתוך בית הכנסת ובתוך בית המדרש אסור לרוץ. ובבואו לפני הפתח, ישהה מעט שלא יכנס בפתע פתאום. וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו, ויאמר הפסוק: "ואני ברוב חסדך וגו'" שהוא כמו נטילת רשות, ואחר יכנס, וילך באימה וביראה כהולך לפני מלך. בקהילות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצוה להתעטף בציצית, ולהניח תפילין בביתו וילך כך לבית הכנסת. ובמקום שדרים בין האומות, או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא ענין גדול להיכנס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין.

יב. אם מחמת איזה אונס, אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, ואפילו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים, שיתפלל על כל פנים בביתו בצבור. ואם אי אפשר לו, יתפלל על כל פנים בשעה שהצבור מתפללין, שאז הוא עת רצון. וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעיירות. אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוצה לו, ונתבאר לעיל סי' ה' דאסור להתחיל קודם התפלה, יכול להקדים עצמו ולהתפלל תיכף משתנץ החמה.

יג. וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכול עד לאחר גמר תפלת הצבור, מותר לו להקדים תפלתו בביתו, כדי לאכול מיד. ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה, אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת, להתפלל קודם הצבור אסור, אלא אם כן רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו, כדי שלא לעבור הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר, מותר להקדים תפלתו, אפילו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל.

יד. יש אומרים שאם התפללו צבור בבית הכנסת, ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם אין לשליח הצבור השני לעמוד, במקום שעמד הראשון, משום דהוי גנאי לראשונים, אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת. ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, אין לאחרונים להוציא שנית ספר תורה, לקרות באותו בית הכנסת. אבל בהרבה קהילות אין מקפידין באלו דברים והכל כמנהג הקהלה.

טו. כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת או בית המדרש ולקנות ספרים ללמוד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות, שיבואו תמיד למנין ולא יתבטל התמיד. ואפילו הלומדים, שעל ידי זה יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות