סימן קטז – הלכות הגעלת כלים

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן קטז – הלכות הגעלת כלים

סעיף א

כל כלי חרס שנשתמש בו חמץ, לא מהני ליה לא הגעלה ולא ליבון, אבל התנורים והכירות הבנויים מאבנים ולבנים מהני להו ליבון, בתנורים שהם בבית החורף נוהגין דלא מהני להו הכשר, וכשרוצים להעמיד על התנור איזה קדירה בפסח, צריכין להניח תחלה טס של ברזל ועליה מעמידין הקדרה, וזה מהני גם בתנור העשוי מחרסים.

סעיף ב

כל כלי עץ וכלי מתכות וכלי אבן וכלי עצם מהני להו הגעלה, אך אם הוא דבר שמתקלקל ברותחין, כגון כלים המדובקים בדבק ואפילו אם רק הקתא מדובר באיזה דבק לא מהני ליה הגעלה, משום דחיישינן שמא לא יגעילו יפה.

סעיף ג

קודם שמגעיל את הכלי צריך לנקותו היטב מן החלודה וכדומה שיהא נקי לגמרי, אבל מראות (כתמים) אין בהם קפידה, ואם יש גומות בכלי צריך לנקרם היטב, ואם הוא כלי מתכות ישים על הגומות גחלים ללבן שם ואחר כך יגעילו, ואם אי אפשר לנקות היטב הגומות והסדקים, וגם אי אפשר ללבן שם אין לו תקנה, ולכן בסכינים עם קתות צריכין לדקדק היטב אם מועיל להם הגעלה. ומצוה מן המובחר למי שאפשר לו, שיקנה לו סכינים חדשים לפסח.

סעיף ד

כלים שמשתמשין בהם על ידי האור בלי מים צריכין ליבון, ולכן האגנות והמחבות שאופין בהן חמץ צריכין ליבון, והליבון צריך להיות לכתחלה ליבון חזק עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו והמרדה של עץ אין לה תקנה.

סעיף ה

כלי שיש בו טלאי אם הוא בענין שיש לחוש שמא יש תחת הטלאי משהו חמץ בעין, אזי צריך מקודם ללבן אותו מקום, עד שידע בבירור שאם היה שם משהו חמץ היה נשרף ואחר כך יגעילו, ואם אין חשש שיהא שם חמץ בעין, אזי אם היה הטלאי נעשה קודם שהשתמשו בו חמץ יכול להגעילו כמו שהוא, דכמו שבלע את החמץ כך יפליטו בהגעלה, אבל אם נשתמש תחלה בהכלי חמץ, ואחר כך נתנו את הטלאי, אזי לא מהני ליה ההגעלה למקום שתחת הטלאי, אלא צריך ליתן גם כן קודם ההגעלה גחלים על הטלאי ללבן את המקום ההוא, ואם הטלאי נתחבר בהתכת בדיל או כסף וכדומה, יכול להגעילו כמו שהוא, כי בליעת החמץ נשרפה אז בהתכה.

סעיף ו

מדוכה במקום שדרכו לדוך בו דברים חריפים עם חמץ ביחד, צריך ליבון קל דהיינו שממלאין אותו גחלים בוערות שירתיח כל כך עד שהקש נשרף עליו מבחוץ, והמקום שאין דרכו לדוך בו רק פלפלין וכדומה סגי בהגעלה.

סעיף ז

כלים שהחזיק בהם יין שרף לקיום, אין טעם וריח היין שרף נפלט על ידי הגעלה, רק אם בישל אותן היטב במים עם אפר, עד שנסתלק מהם הריח לגמרי מועיל להם אחר כך הגעלה.

סעיף ח

הגעלת החבית יעשה בדרך זה, ילבן אבנים וישימם בו, ויערה עליהם מים רותחין מכלי ראשון, ויגלגל את החבית, כדי שתגיע ההגעלה לכל מקום, והחביות שנו שהם עשוים מכמה דפים מחוברים בחשוקים אם עמד בהם חמץ, כגון יין שרף או שהחזיק בו קמח לא מהני ליה הגעלה.

סעיף ט

כל דבר שצריך הגעלה לא מהני ליה קליפא אלא דוקא הגעלה.

סעיף י

כל דבר שאי שאפר לנקותו היטב, כגון הנפה, וכיס של ריחים, וכן סלים שמשתמשים בהם חמץ, במגרדת, וכן כלי שפיו צר ואי אפשר לשפשפו מבפנים, או שיש לו קנים לא מהני ליה הגעלה.

סעיף יא

התיבות שמצניעים בהם מאכלים כל השנה, ולפעמים נשפך שם מרק מן הקדרות צריכין הכשר קל. דהיינו שמערין עליהן רותחין, ודוקא מתוך הכלי שהרתיחו בו את המים, ולא יזרוק את המים, אלא ישפכם עליו בקילוח והשלחנות נוהגין גם כן ללבן אבנים, ומניחין על השלחן ושופכין עליהם רותחין, ומוליכין את האבנים ממקום למקום, באופן שיהיו מים רותחים על פני כולו, וצריכין לשפשפן מקודם ואחר מעת לעת יכשירום, ומכל מקום יש נוהגין שלא להשתמש גם אחר ההכשר בשלחנות ובתיבות אלא בפריסת מפה או דבר אחר.

סעיף יב

ידות הכלים צריכין גם כן הכשר, ומכל מקום אם אינו נכנס לתוך היורה, יכול להכשיר את היד בשפיכת רותחין עליו.

סעיף יג

כל כלי שתיה וכלי המדות צריכין גם כן הגעלה, וכלי זכוכית נוהגין במדינות אלו דלא מהני להו הגעלה, וכן כלי מתכות שהן מהותכין מבפנים בהיתוך זכוכית (בציפוי) אין להם תקנה בהגעלה, אבל סגי להו בליבון קל כמו מדוכה סעיף ו'.

סעיף יד

אין מגעילין אלא במים, ולא יהא בהם שום תערובות אפילו אפר וכדומה, אם הגעיל הרבה כלים ביורה עד שנעכרו המים כעין ציר, אין מגעילין עוד בהם.

סעיף טו

אם מגעיל על ידי צבת שמחזיק בה את הכלי, צריך לרפות את הכלי ולחזור ולתופסו, דאם לא כן הרי לא באו מימי הגעלה במקום הצבת, וטוב יותר לשום את הכלים במחרוזה (רשת) או בתוך סל, ולא יניח כלים הרבה בפעם אחת לתוך הכלי שהוא מגעיל בו, כדי שלא יגעו ביחד. דאם כן במקום נגיעתן אינן נגעלין.

סעיף טז

אין להגעיל אלא כלי שאינו בן יומו, דהיינו שכבר עבר מעת לעת משעה שבשלו בו חמץ, וכן היורה שמגעילין בו לא יהא בן יומו, וישגיח שבכל פעם שהוא נותן את הכלי לתוך היורה, יעלו המים רתיחות, ואם צריך להגעיל את היורה, אזי כשהמים מעלין רתיחות תהא היורה מלאה, ויזרוק בה אבנים מלובנות כדי שישטפו המים הרותחין על שפתה, ואין להגעיל רק עד חצות היום.

סעיף יז

נוהגין שאחר ההגעלה שוטפים את הכלים במים קרים.

סעיף יח

אם אפשר יש להגעיל בפני בעל תורה הבקי בדיני הגעלה.

דילוג לתוכן