סימן טו – דיני דברים שבקדושה ודיני ש"ץ

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן טו – דיני דברים שבקדושה ודיני ש"ץ

א. אחר ישתבח אומר השליח צבור חצי קדיש. אין אומרים קדיש וברכו וקדושה, ואין קורין בתורה אלא בעשרה אנשים גדולים. ואם לא היו עשרה בשעה שאמרו ישתבח, אלא שנשלמו אחר כך, לא יאמר השליח צבור קדיש, כי אין אומרים קדיש אלא אחר דבר שנאמר בעשרה, ולכן ימתינו מלומר ישתבח עד שיבואו עשרה. ויכולין להמתין עד קרוב לחצי שעה, ויותר לא ימתינו אלא יאמרו ישתבח, וימתינו, וכשיבואו עשרה יאמרו תחלה איזה פסוקים, ואחריהם יאמר השליח צבור חצי קדיש.

ב. גדול, היינו שעברו לו שלש עשרה שנה ונכנס לשנת י"ד, (וסומכין על החזקה דמסתמא הביא ב' שערות). כגון שנולד בראש חודש ניסן, אינו נעשה גדול עד ראש חודש ניסן, דהיינו בתחילת הלילה של ראש חדש ניסן לאחר י"ג שנים נעשה גדול. מי שנולד בחודש אדר, כשהייתה שנה פשוטה, וכשנעשה גדול השנה מעוברת, אינו נעשה גדול עד אדר שני. אבל אם נולד בשנה מעוברת באדר ראשון, נעשה גדול גם כן באדר ראשון. ואם כשנולד הייתה שנה מעוברת, וכשנעשה גדול היא שנה פשוטה, בין שנולד באדר ראשון, בין שנולד באדר שני, נעשה גדול ביום זה באדר של עתה. ונמצא, כי לפעמים נער שנולד קודם לחבירו, יתאחר יותר להיות גדול, מחבירו שנולד אחריו, כגון שנולדו בשנה מעוברת, זה בכ' לאדר ראשון וזה בי' לאדר שני והשנה אשר נעשים גדולים, היא שנה פשוטה.

ג. צריכין ליזהר, שלא למנות את האנשים לגלגלותם לידע אם יש מנין, כי אסור למנות את ישראל לגלגלותם, אפילו לדבר מצוה, דכתיב: "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים". ונוהגין למנותם באמירת הפסוק "הושיעה את עמך וגו"' שיש בו עשרה תיבות.

ד. צריכין שיהיו כל העשרה במקום אחד, והשליח ציבור עימהם. אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר, אינם מצטרפין, אף על פי שהפתח פתוח ביניהם. ואפילו אם הרוב המה בבית הכנסת, והמיעוט בעזרה שלפני בית הכנסת, אינם נגררים אחר הרוב להצטרף עימהם. ואפילו העומדים על האסקופה בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו, כשסוגרין את הדלת נמצא מקום זה לחוץ, אף על פי שעתה הפתח פתוח, מכל מקום נדון כלחוץ. וכל זאת לענין צירוף לעשרה. אבל אם היו כאן עשרה, ואומרים קדיש או ברכו או קדושה, אזי כל השומע קולם, יכול לענות עימהם, אפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כי אפילו מחיצה של ברזל, אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ובלבד שלא תהא שם צואה או עבודת גלולים.

ה. צריך ליזהר מאוד, לשמוע הקדיש ולענות אחריו בכוונה. ומכל שכן ב"אמן יהא שמיה רבא", שצריך לכוין היטב, שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו וכוונתו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. ויש לענות אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטרגים, ומבטל כל גזירות קשות. ומכל מקום לא יתן קולות גדולים, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטא. אומרים "אמן יהא שמיה רבא וכו"' עם תיבת "יתברך", ואחר כך ישמע מן השליח צבור ויאמר אמן.

ו. יש אומרים שאין צריכין לעמוד בקדיש, אך כל קדיש שתפסו בעמידה כגון אחר הלל, יש לעמוד עוד בו, עד לאחר "אמן יהא שמיה רבא". ויש אומרים שיש לעמוד תמיד, לקדיש ולשאר דבר שבקדושה, דיש ללמוד בקל וחומר מעגלון מלך מואב, דכתיב: "ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא". ומה עגלון מלך מואב שהיה עובד כוכבים קם לדבר ה', כל שכן אנחנו עמו, וכן יש להחמיר.

ז. אם אין ט' שומעין להשליח צבור, לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדושה אין אומרים בפחות מעשרה, דהיינו אחד אומר ותשעה שומעים. ומכל מקום אם אחד מהעשרה מתפלל תפלת שמונה עשרה, אף על פי שאינו יכול לענות עימהם מצטרף. והוא הדין לב' וג' וד', כל שנשאר הרוב שעונים, אין המיעוט מעכב. אבל אם אחד מהן ישן, צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה.

ח. לאחר שאמר השליח צבור חצי קדיש, אומר בקול רם "ברכו את ה' המבורך", והצבור עונין: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והשליח צבור חוזר ואומר גם כן "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", שלא יוציא את עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו, והוא אינו מברך. יש נוהגין לענות אחר השליח צבור "אמן", אבל השליח צבור לא יענה אחר אמירת הקהל. אם השליח צבור מאריך בניגון בברכו, אומרים הקהל "יתברך וכו"', ואין לאמרו אלא בשעה שהוא מנגן, אבל כשאומר התיבות, לא יאמרו כלום, אלא ישמעו מה שהוא אומר. אף מי שלא שמע מן השליח צבור שאמר ברכו, אלא שומע שהצבור עונין "ברוך וכו"' יכול גם הוא לענות עימהם.

ט. הקדושה שביוצר אור יש להדר לאמרה בצבור, ואם אי אפשר אומרה גם ביחידות.

י. אם אין בבית הכנסת רק מנין מצומצם, אסור לכל אחד מהם לצאת, ועל היוצא נאמר: "ועוזבי ה' יכלו". אבל אם ישארו עשרה, יכולים היתרים לצאת, אם כבר שמעו ברכו, וקדושה והקדישים עד לאחר "עלינו". ובדיעבד אם לא נשארו עשרה, יכולין לגמור בלא עשרה (רק שיהיו רוב מנין) את הענין שהתחילו בעשרה. ואם התחיל השליח צבור לחזור את התפלה, גומר החזרת כל התפלה ואומרים קדושה, וגם אומר "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו"', אבל אין הכהנים נושאים את כפיהם. וגם אין אומרים קדיש לאחר השמונה עשרה, כי המה עניינים אחרים. ואם התחילו לקרות בתורה בעשרה, ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה, אבל אין מוסיפין. וגם אין קורין למפטיר, אלא האחרון שבמנין הקרואים, קורא את ההפטרה בלא ברכות.

יא. השליח צבור צריך שיהיה הגון, שנאמר: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "זה שליח צבור שאינו הגון ויורד לפני התיבה". ואיזה הגון, זה שהוא ריקן מעבירות, ופרקו נאה, פירוש: שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו. ושהוא עניו ומרוצה לקהל - שיסכימו לתפלתו, ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב, ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים, כדי שיהיו הפסוקים שבתפלה סדורים בפיו. ואם אין מוצאין מי שיהיו בו כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבהם בחכמה ובמעשים טובים.

יב. אין לאדם להתפלל לפני התיבה שלא ברצון הקהל, וכל מי שהתפלל שלא ברשות, מחמת אלימות וגיאות, אין עונין אמן אחר ברכותיו, שנאמר: "ובוצע ברך נאץ ה".

יג. אין ממנין לשליח צבור קבוע אלא מי שנתמלא זקנו, אבל באקראי בעלמא, כל שהוא בן י"ג שנה ויום אחד, יכול לירד לפני התיבה.

דילוג לתוכן